ברק: "שכל אחד יחשוב מה המחיר שהיינו משלמים בכניסה לעזה"
שר הביטחון לא מתנצל. מבחינתו היעדים הושגו והמטרה הושלמה. את אחוז החסימה הוא כנראה כבר יעבור. הוא מסביר למה לא נכנסנו לרצועה, מבקר את הזיכרון הקצר של הציבור ותוקף חזיתית את לבני
האווירה הייתה טובה וקרובה בקרב מי שבילו בשבוע האחרון את רוב זמנם יחד בפגישות ליליות, בדיוני תשיעייה ובשיחות טלפון תכופות. לרגע נראה ברק כמו ליהוק מושלם להנהגת הליכוד ביתנו, ובכל זאת את הבחירות הקרובות הוא יצטרך לעבור לבדו בתקווה להשיג כוח פוליטי עצמאי שישמור על מקומו כשר הביטחון לקדנציה נוספת.
במונחים של רווח והפסד פוליטיים, דווקא שר הביטחון שמנהל זה חודשים יחסים מתסכלים עם אחוז החסימה יוצא מהמבצע הזה עם נדוניה לרוץ איתה. העבודה המשותפת עם נתניהו וליברמן כשר ביטחון מקצועי החזירה אותו בעיני הציבור לאלמנט שלו. על פי הסקרים שקדמו ל"עמוד ענן," הסבירות שהמבצע הזה יהיה הפינאלה שלו במשרד הביטחון הייתה גבוהה.
למרות זאת, ברק יוצא מהשבוע הזה כמי שהצליח להשפיע על נתניהו וליברמן לנהל מבצע מאופק וגרם לחלק מהציבור לרצות אותו שוב כמבוגר האחראי באותו המקום גם אחרי הבחירות. לעומתו, נתניהו וליברמן יצטרכו להתמודד עם אכזבת האלקטורט הימני שלהם בשל כך, אבל אלה הן כבר צרות של עשירים.
בשיחה עמו, ברק מרוצה מהתוצאות, על אף הביקורת הציבורית, ומשבח את שיתוף הפעולה בינו לבין נתניהו וליברמן.
עבדת קשה כדי לשכנע את נתניהו וליברמן להיות מדודים ביעדים?
ברק רומז בדבריו לעיתונאים שקפצו לאחרונה למים הפוליטיים, כמו עפר שלח ומיקי רוזנטל שמילאו בשבוע החולף את האולפנים בשלל עצות. דווקא על יו"ר מפלגת העבודה הוא ממטיר שבחים, אך לא בטוח שהיא תאהב את החיבוק הזה בתוך מערכת הבחירות, אחרי שכבר ספגה ביקורת על כך שהיא מיישרת קו עם נתניהו.
"שלי יחימוביץ'
כשאתה יוצא למבצע כזה בזמן מערכת בחירות, אתה לא יכול להתנתק ממנה. אפילו ליברמן אמר בראיון שחודשיים לפני בחירות לא יוצאים למלחמה גדולה בעזה ועדיף להשאיר את ההחלטה הזו לממשלה הבאה.
"לא שמעתי את ליברמן אומר זאת. אני יכול להעיד שהבחירות לא השפיעו עלינו. אדם מנוסה יודע שהוא צריך לנתק את עצמו מזה. חמאס חשב שהבחירות מונעות מאיתנו לפעול והוכחנו לו אחרת. עליי זה לא השפיע בכלל. אני חייב להגיד לזכותם של השרים בליכוד, שחלקם רץ עכשיו בפריימריז, שהם הפגינו רצינות בדיונים הסגורים גם של התשיעייה והקבינט. היה דיון קבינט שקבע את היעדים, ואני כתבתי את המטרות של המבצע לאור הדיון הזה. בכל רגע הצבא היה מוכן להיכנס לרצועת עזה, ויכול גם להיות שבעתיד נגיע לשלב שנצטרך לעשות זאת".
תושבי הדרום טוענים שנתניהו גילה רפיסות מול חמאס. בימין טוענים שהוא בגד בשליחותו?
"לחשוב שמכל ההנהגות דווקא הנהגה שמורכבת ממני, מנתניהו ומליברמן היא רופסת? היו פה שיקול דעת ואחריות. תמיד יש אשליה אצל אנשים כאילו יש נוסחת פלא שלא השתמשו בה. למי שיושב באולפנים יש תמיד את הנחישות, והוא רוצה לגמור את המלאכה. אדם לא בוחר את הוריו ועם לא בוחר את שכניו. צריך לפעול בכוח, בשכל ובשליטה עצמית ולא להיכנע ליצר. אני לא רוצה להזכיר מקרים שבהם דעת הקהל והציבור תמכו ברוב סוחף במהלך צבאי והתהפכו בתוך ימים כאשר העסק הסתבך.
"כשמתחילים להיות הרוגים, דעת הקהל מתהפכת. החוכמה היא לדעת מתי ההמשך כבר לא יביא להישג ממשי נוסף. במקרה הזה חמאס חווה מכה קשה, וייקח לו ולג'יהאד הרבה זמן עד שיהיה להם תיאבון לחזור על החוויה שעברו. אני לא אומר שלא יהיה מישהו שיירה רקטה פה ושם, אבל יש לנו את מערכת 'כיפת ברזל' בשביל זה".
מי שעוקב אחר האופן שבו תופס ברק את בעיית עזה יכול לחזור למבצע "עופרת יצוקה" ב-2009, אז חתר שר הביטחון כבר בימים הראשונים להפסקת אש. מדובר בדפוס דומה. ברק מאמין בניהול הסכסוך באמצעות סבבים, שלדעתו מתקצרים מפעם לפעם.
גם ב"עופרת יצוקה" וגם הפעם הובלת קו של הימנעות מכניסה קרקעית. מתי כן יגיע הרגע לכך, אם בכלל?
"בסופו של דבר יש כאן מציאות סבוכה ומורכבת מאוד מסביבנו. איראן ברקע, סוריה משתנה, יש ממשל חדש במצרים שיש לנו עניין רב לכונן איתו יחסי עבודה, ולא רק יחסי נימוס. יש לנו עניין לשמר הסכם מדיני, ויש גם הזדמנות לעבודה מקרוב עם המצרים. כל הדברים האלה מחייבים שלא נפעל לפי היצר ותגובת הבטן.
"כשאתה מסתכל על כל ההתרחשויות הביטחוניות בעשורים האחרונים, אתה רואה בבהירות שהייתה יותר מפעם אחת שבה אפשר היה לצאת ולסיים עם 90 אחוז מההישג בעשרה אחוז מהמחיר. המחשבה שהעולם מחולק לשחור ולבן, ואתה נותן זבנג במקום שאתה לא מרוצה והבעיה נעלמת, היא לא בוגרת ולא רצינית. בכל פעם שנכנסנו למבצע צבאי רחב ב-30 השנים האחרונות ב-2008, ב- 2006 ואפילו במלחמת לבנון הראשונה - הייתה יותר מנקודה אחת שבה היה נכון ואפשרי להפסיק. כל מבצע צבאי מהסוג הזה נראה כמו שרשרת של הישגים שאחריהם יש נקודות עמידה.
צריך לשקול בכל נקודת יציאה אם אתה רוצה להמשיך או לא. בסבב הלחימה הפעם, אחרי שבעה ימים היו לנו ארבעה אזרחים הרוגים ושני חיילים. אני מציע שכל אחד יעצום עיניים ויחשוב מה המחיר שהיינו צריכים לשלם אם היינו נכנסים לעזה, שזה אומר גם לשלוט בה. דעת הקהל היא הפכפכה. היו לא מעט פעמים שבהן האווירה הייתה לצאת ולכבוש, ואחרי ההרוגים הראשונים הכל התהפך".
הובלת גיוס מסיבי של מילואים, שבדיעבד נראה כמו תרגיל הסחה. האם היו רגעים במבצע השבוע שבהם באמת היינו קרובים לכניסה קרקעית לעזה?
"חיילים גויסו לא כדי לשמש כמכשיר הפחדה. היו גיוס והכנות משיקולים רציניים, והיו כמה דיונים שבהם נשקלו צעדים שמשמעותם הייתה להיכנס קרקעית. כניסה שהייתה עשויה להוביל לכניסה שנייה ושלישית ולהגיע עד כדי כיבוש עזה. לכניסה כזו יש הרבה משמעויות. אתה לא רק מסכן חיילים, יש לזה משמעויות מדיניות והיסטוריות לא פשוטות. אני לא נרתע מכלום, אבל אין מה לדהור אל עזה. אני באמת לא מתגעגע לג'בליה כי היינו שם הרבה זמן.
"גם אם זה לא נראה כרגע, בעוד כמה שבועות הציבור הכולל והציבור בדרום יבינו את זה היטב. הזיכרון קצר, אנשים לא זוכרים מה היה לפני עשר שנים, כי היכולת לא לזכור את הכל בצורה חדה עוזרת לאנשים להתמודד עם קשיים. ויש באופן טבעי תחושה של 'תן להם על הראש.' אבל הנהגה צריכה הסתכלות מורכבת יותר של נחישות גם בתחום המדיני. הדברים לא בלתי קשורים זה בזה".
מה שנראה כמו ירח דבש מחודש בין ברק לנתניהו, מקבל חיזוק כששר הביטחון נדרש להגן על ראש הממשלה מול התקפותיה של ציפי לבני, שעושה סימנים מתמשכים של קאמבק פוליטי כבר השבוע.
אז בסוף, כמו שטוענת ציפי לבני, נתניהו ניהל מו"מ עם חמאס.
"הוא דיבר עם חמאס בדיוק כמו שהממשלה של אולמרט, שבה ישבה לבני, דיברה עם חמאס. לחמאס יש תלות במצרים. נכון שבמצרים כיום יש הנהגה שמסמפטת את חמאס ואלו לא החברים שלי ושל פואד.
"להגיד שנתניהו דיבר עם חמאס זה לא נכון. הוא לא דיבר ולא ניהל מו"מ עם חמאס. הנייר הזה הוא בסך הכל סולם מנייר למובסים. הם די הופתעו מאיתנו. הם חשבו שאפשר לירות עלינו ולעשות סבבים כל שבועיים, ואנחנו חשבנו שהם לא יכולים. אין לחמאס שום הישג. ההישג היחיד הוא שפעם היו כותבים את ההבנות בכתב יד ועכשיו הדפיסו את זה. זה לא הסכם, אין שום הסכם. היו דברים כאלה בעבר בממשלת אולמרט".
בעוד מסתמן כי ברק יוצא מחוזק פוליטית בתום שבוע של מבצע, נתניהו ניצב במוקד הביקורת מימין על כך שהתקפל מול חמאס. מי שסיסמת הבחירות שלו ב- 2006 הייתה "חזק מול חמאס" ושטען ב2009- שאולמרט לא סיים את העבודה בעזה, יצטרך לשכנע את תומכיו בגוש הימין שלא מעל בהבטחותיו. זה יכול להיות פשוט אם בדרום יישמר שקט יחסי עד הבחירות, והמבצע שנראה בנקודה הזו כמהלך שהופסק בטרם עת יזכה להכרה מאוחרת. מטחי רקטות, טרור שיחזור למרכזי הערים וחלילה אבדות בנפש עלולים לעלות לנתניהו וליברמן באובדן מנדטים.
אם יש דבר שיכול להרגיע את נתניהו עכשיו, זהו האיחוד עם ליברמן שמשול כעת ל"כיפת הברזל" הפוליטית שלו. במצב שבו ליברמן היה מוביל את ישראל ביתנו לבחירות, נתניהו היה יכול לספוג אובדן מנדטים משמעותי לשר החוץ, שבוודאי היה מבדל את עצמו ממנו בכל דרך. כעת למנדטים המאוכזבים אין בדיוק כתובת לעבור אליה. חלקם עשויים למצוא בית חם אצל יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט שמטיף לכניסה לעזה, אך אינו נתפס כאלטרנטיבה לנתניהו, אלא כמי שיצטרף לממשלתו.
מבחינת נתניהו, המצב רגוע גם בגוש השמאל-מרכז המפוצל. שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד נמוגו בשבוע החולף בתוך סדר היום הביטחוני ונראו לעתים כמו להקת המעודדות של נתניהו וליברמן. ככה לא בונים אלטרנטיבה. גם אולמרט ולבני, יחד ולחוד, אינם מהווים איום. הם צריכים להדאיג יותר את יחימוביץ' ולפיד, שיאבדו קולות למפלגת מרכז חדשה. אם לבני תרוץ לבדה, יצטרף למעגל המאוימים גם שאול מופז על שרידי קדימה. עם אולמרט הוא סגור, את לבני הוא לא סובל וזה הדדי.
גם לפני "עמוד ענן" ובעיקר אחריו, נתניהו הוא האדם היחיד במערכת הפוליטית שמתמודד על תפקיד ראש הממשלה. אם יחימוביץ' עוד הייתה יכולה להציג את עצמה כאלטרנטיבה לראשות הממשלה, סדר היום המדיני-ביטחוני שנכפה עליה הפך אותה ללא רלוונטית במגרש הזה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם