מהקיבוץ ל'בור': הקריירה של אהוד ברק
יו"ר מפלגת 'עצמאות', שהודיע היום על פרישתו הקרובה מהחיים הפוליטיים, הגיע תמיד לשיא הפרימידה בכל מקום שבו דרך - ראש הממשלה, רמטכ"ל והחייל המעוטר אי פעם. נקודות מפתח בקריירה של שר הביטחון
הוא התגייס לצה"ל לחיל החרמ"ש בשנת 1959, ובהמשך אותר על ידי אברהם ארנן, מקימה של סיירת מטכ"ל שצירף אותו ללוחמיו ביחידה המיוחדת. במהלך שירותו יצא לקורס קצינים, שאותו סיים בהצטיינות. את דרגותיו ענד לו סגן הרמטכ"ל דאז יצחק רבין.
בהמשך השלים ברק את תעודת הבגרות שלו, פרש מצה"ל באמצע שנות ה-60 והחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. לימודים אלו נקטעו עם פרוץ מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה השלים ברק את לימודיו האקדמיים והחל לעבוד במכון וייצמן ברחובות, אולם לאחר תחילת עבודתו במכון גויס בחזרה לסיירת מטכ"ל לשירות קבע על ידי עוזי יאירי.
במסגרת שירותו הצבאי המחודש עבר ברק קורס מ"פ, שירת תקופה מסוימת גם בחיל השריון ובין השנים 1971-1973 פיקד על סיירת מטכ"ל. תחת פיקודו, הסיירת השתתפה בשלושה מבצעים מפורסמים: ההשתלטות על מטוס סבנה במאי 1972, מבצע 'ארגז' שבמהלכו חטפו לוחמי היחידה קציני צבא סורים למטרת מיקוח ומבצע 'אביב נעורים' - חיסול מנהיגי הטרור הפלשתיני בלב ביירות.
אגב, ברק התפרסם במבצע זה כמי שהתחפש לאישה ככיסוי לדמותו. את פועלו ביחידה הסודית סיים רה"מ לשעבר כחייל המעוטר בתולדות צה"ל, לאחר שזכה בארבעה צל"שים ובעיטור מופת.
במלחמת יום הכיפורים פיקד ברק על גדוד שריון 100, ובסיומה התמנה למפקד חטיבת השריון 401 ומפקדי קורסי הטנקים של צה"ל. קידומו הבא היה לתפקיד עוזר ראש אמ"ן, אז היה בין מתכנני מבצע 'אנטבה' שבו נהרג אחיו של ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו.
לאחר תקופת לימודים בת כמה שנים בארה"ב חזר ברק לצבא, קודם לדרגת תת-אלוף
לבחירות במאי 1999 הגיע הפוליטיקאי הצעיר כראש תנועת 'ישראל אחת', שהורכבה ממפלגתו, ממפלגת 'גשר' וממפלגת 'מימד', וכנציגם זכה בכס ראשות הממשלה לאחר שהתחרה מול רה"מ דהיום, בנימין נתניהו.
כהונתו של ברק, שהייתה סוערת וגדושה באירועי מפתח, הייתה הקצרה ביותר לראש ממשלה בישראל עד היום. הוא דגל בקו יוני ובמדיניות פוליטית שוחרת שלום, והשתתף במגעים בין ישראל לסוריה שנערכו במסגרת ועידת שפרדסטאון בינואר 2000. כמו כן, במאי של אותה שנה הוא החליט על נסיגת צה"ל מלבנון ועל פירוק צבא דרום לבנון. עם זאת, שיא פעילותו בנושא זה הייתה בוועידת קמפ-דיוויד שנערכה ביולי 2000, אז נפגש עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון ועם יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת במה שהוגדר כנקודת השיא של ההיענות הישראלית לדרישות הפלשתיניות. המשא ומתן בין הצדדים לא עלה יפה, רה"מ הישראלי האשים את ערפאת בטרפוד המגעים וציין כי "בקמפ-דיוויד הוסרה המסכה מעל פרוצופו של ערפאת". לאחר כישלון השיחות פרצה אינתיפאדת אל-אקצה וברק ולאור מצבה הקשה של הקואליציה שבראשותו הודיע ברק על הקדמת הבחירות שבהן הפסיד ברוב גדול לאריאל שרון - לא לפני שיזם ועידת שלום נוספת בטאבה, שגם היא נכשלה.
אחרי הפסדו בבחירות פרש ברק מהחיים הפוליטיים ופנה לעסקים פרטיים. עם זאת הוא לא עזב את ביצת הפוליטיקה והודיע על שיבה מחודשת לזירה בשנת 2004, שוב במפלגת העבודה, שאותה כבש מחדש בשנת 2007. לאחר ניצחונו בבחירות הפנימיות במפלגה הוא מונה כשר הביטחון בממשלתו של אהוד אולמרט בשנת 2007, ופיקד על מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה.
עם הרכבת הממשלה החדשה בתחילת 2009 על ידי נתניהו, הצטרף אליו ברק, פעם נוספת כשר הביטחון וכאחד מנציגי ממשלת 'העבודה' בממשלה, לאחר שכוחה של המפלגה הידרדר מאוד תחת הנהגתו. ב-17 לינואר 2011 פרש מהמפלגה עם ארבעה ח"כים נוספים והקים סיעה חדשה בשם 'עצמאות', שאותה הוביל עד הודעתו הדרמטית היום (ב').
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם