זמן ההבלגה
ערב בחירות, עד כמה שזה נשמע הזוי, מתנה אחת ויחידה לאבו מאזן, מהודרת אמנם, יכולה לסייע אף במניעת תחריר פלסטיני. וכמובן שעל הון פוליטי בזירה הבינלאומית כדאי לשמור גם ליום סגריר, שהולך ומתקרב עם האורניום האיראני המועשר
מתאפקים. נתניהו וליברמן צילום: אורי לנץ
ואז, לפתע, ליברמן התמתן ונתניהו נדם. האיום האסטרטגי שלצורך עצירתו גויסו מיטב הכוחות הדיפלומטיים של ישראל, של האיחוד האירופי ושל הממשל האמריקאי, הפך להחלטה בעלת משמעות סמלית בלבד. האיום החריף בסנקציות התנדף כלא היה, והוא ימומש רק במקרה שהפלסטינים יבקשו להצטרף לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג או לסוכנויות או"ם בינלאומיות אחרות.
נתניהו וליברמן העדיפו להבליג, בניגוד לד.נ.א שלהם, על הפרובוקציה הפלסטינית. זו כבר הפעם השנייה בתוך שבוע שהם מבליגים. נתניהו וליברמן חרקו שיניים בסבלנות אין קץ גם במהלך המבצע בעזה. פעמיים לפחות עמדו על סיפה של פעולה קרקעית, והתאפקו. ראו טיוטה ועוד טיוטה של הסכם הפסקת האש. היו על הקו עם קהיר ועם וושינגטון שוב ושוב.
לא קל היה להם לנהל את המערכה הדיפלומטית השקטה הזאת, כשקני התותחים כבר היו מכוונים ועובדי הייטק מסורים עלו על מדי ב', בהמתנה לפעולה הקרקעית. לא היה פשוט להתאפק על רקע קריאות הציבור בדרום להחזיר את השקט אחת ולתמיד. גם התקשורת לא עשתה להם חיים קלים. אבל נתניהו הסכים להפסקת האש בסופו של דבר, למרות שלא הייתה מושא תשוקתו. ליברמן הנהן בחיוב, למרות שמטרות המבצע לא הושגו.
השניים ויתרו על האינסטינקט המכונן שלהם להתווכח שוב ושוב, להגיד לא ושוב לא, ולריב עם כל העולם לשם כך, ממש כפי שהצליח נתניהו לעבור למצב דומם במשא ומתן עם הפלסטינים במשך ארבע שנים. הוא היה מוכן לדבר רק על סידורי ביטחון, ומצדו שיוסיפוס פלביוס יעלה מן השאול ויכריח אותו לנהוג אחרת ולדבר על גבולות. אפילו במחוות פשוטות כלפי הפלסטינים הוא לא היה מוכן להתפשר. נתניהו את ליברמן שידרו, כל אחד בסגנונו הוא, שהם צמד מנהיגים קשי עורף ושכל העולם יקפוץ.
הסיבות לכך שהם מבליגים למרות שאבו מאזן הולך לאו"ם הן מגוונות. נשיא ארה"ב לחץ ונתניהו העדיף להשיב בחיוב לאחר המבצע בעזה וגם עתה, עם הפנייה לאו"ם. נתניהו העדיף לצבור נקודות ולא להיות חשוף לביקורת גם בזירה הבינלאומית הרחבה יותר. מדוע ששוב נצא הרעים.
ערב בחירות מעדיף נתניהו שקט תעשייתי בזירה הפלסטינית. גוש הימין, שרואה בו את ראש הממשלה הבא, לא יתקוף אותו על ההבלגה בסוגיה הפלסטינית כדי לא להחלישו. המפלגות מהמרכז שמאלה לא יתקפו אותו מכיוון שנחלץ בהחלטה זו מביקורת בינלאומית ומבידוד מדיני אפשרי. ערב בחירות, עד כמה שזה נשמע הזוי, מתנה אחת ויחידה לאבו מאזן, מהודרת אמנם, יכולה לסייע אף במניעת תחריר פלסטיני. וכמובן שעל הון פוליטי בזירה הבינלאומית כדאי לשמור גם ליום סגריר, שהולך ומתקרב עם האורניום האיראני המועשר.
ראש הממשלה אינו מזן המנהיגים המחרחר מלחמה אבל הוא גם לא איש שלום מובהק. כך גם ליברמן. מספיק להאזין להם בשיחות סגורות כדי להבין עד כמה הם עקרוניים, ולדעת אחרים - קיצוניים, בשורה של סוגיות אזוריות ובינלאומיות.
החידה הגדולה נוגעת בשאלה האם ההחלטה של נתניהו לחזק את דימוי המדינאי הפרגמטי, המוכן להתפשר ומסוגל להתאפק ויודע להתנהל בתבונה, כשלצידו מיניסטר ליברמן רב האימה הנושף בחליל הרועים בשדות הדיפלומטיה הבינלאומית, מעידה על שינוי מהותי ביחס לקדנציית ה"אף שעל" המטאפורית שמסתיימת לה, או שזהו שינוי רק לכאורה. בבחינת קניית זמן עד אחרי הבחירות.
נראה כי נתניהו מבקש שמלכי ארצות ולאומים, שרים ושופטי ארץ יהללוהו. זה בוודאי ישרת אותו לתקופת מה. אבל מה שנתניהו לא סיפר הוא האם ולמתי כיוון את שעון העצר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם