והרשות נתונה: למה תמך חמאס בפניית אבו מאזן לאו"ם?
בניגוד לעמדתם המסורתית, הנייה ומשעל נתנו ליו"ר הרשות את ברכת הדרך בבקשת ההכרה. הם מחכים שהוא ישיג מדינה, העולם המערבי ימחא כפיים ויזרים כספים, ואז יוכלו להתכונן לשלב הסופי - כיבוש המדינה הפלסטינית החדשה, באמצעים דמוקרטיים כמובן
"אתה רואה, זאת ישראל וזאת פלסטין", הוא המחיש באמצעות סיגריה ומצת, "במשך 20 שנה של שיחות ישראל תמיד התחמקה מהסוגיה העיקרית - קביעת הגבולות. אבו מאזן הולך לבקש מהאו"ם לשדרג את מעמדנו למדינה פלסטינית משקיפה. המונחים המסובכים מסתירים את הדבר הפשוט. האו"ם יאשר לנו מעמד של מדינה שגבולותיה הן קווי 67' ובירתה ירושלים. אבו מאזן, שכולם הספידו אותו, יביא לנו מדינה", הכריז, לקח את הסיגריה והמצת, הדליק ושאף עשן מלוא הריאות בחיוך של מנצחים.
רבים הופתעו מהתמיכה של חמאס באבו מאזן, אחרי שנים של התנגדות נחרצת לכל מהלך מדיני שמשמעותו ויתור על חלום פלשתין השלמה. דווקא בזמן שנתפס כשעת הניצחון של הארגון, אחרי מבצע "עמוד ענן", החליטו בארגון לשנות את הגישה ולתמוך במהלך הפנייה לאו"ם, "למען האחדות הפלסטינית".
בראיון ל-CNN הצהיר חאלד משעל מפורשות שחמאס תומך באבו מאזן, ואפילו הוציא מפיו את המילים "מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים". האמירה עשתה כותרות בכל העולם, ורבים זיהו בה התגמשות של ארגון חמאס והצהרה שלפיה הוא מוכן להתפשר על חלום המדינה הפלסטינית שמשתרעת על כל שטחי מדינת ישראל.
"חאלד משעל הכריז באופן ברור על הסכמתו לפתרון שתי מדינות בגבולות 67', וגם אמר שארגונו מסכים להתנגדות בלתי אלימה", אמר הפרשן האמריקני בהתלהבות, והוסיף: "ההכרה במדינה פלסטינית בקווי 67' למעשה ממלאת את תנאי הקוורטט שמחייבים את חמאס לעמוד בהסכמים שנחתמו בעבר עם ישראל".
ככל שהתקרב המועד הסימבולי שבו בחר אבו מאזן, 29 בנובמבר, החלו בכירי חמאס לערפל את אמירותיו של משעל. ראש ממשלת חמאס בעזה, אסמאעיל הנייה, פרסם הודעת תמיכה באבו מאזן, ובה ציין: "אף אחד לא נגד מדינה. כל אחד מהעם הפלסטיני מעוניין בכינונה של מדינה פלסטינית, ולכן אנחנו תומכים בכל מהלך מדיני שיוביל להקמת מדינה על האדמה הפלסטינית הכבושה". באותה נשימה הוסיף הנייה את ההסתייגות הצפויה: "החזון שלנו הוא הקמת מדינה פלסטינית קבועה תוך ראייה מקיפה. הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 1967 לא אומרת שאנחנו מוותרים על שאר פלשתין הכבושה".
ברוח דומה התבטא סאמי אבו זוהרי, דובר חמאס בעזה: "ההליכה לאו"ם היא חלק בלתי נפרד מההתנגדות הפלסטינית שדורשת את זכות העם הפלסטיני, ולא נוטשת את האפשרות להתנגדות מזוינת".
עיזאת א-רישק, חבר הלשכה המדינית של חמאס, חזר על הסיסמאות המוכרות של הארגון: "התמיכה באבו מאזן מותנית בכך שלא יהיה ויתור או הקרבה של סנטימטר אחד של האדמה הפלסטינית הכבושה, המשתרעת מהים ועד הנהר".
מי שנשאר בעמדה המסורתית ולא התייצב מאחורי אבו מאזן הוא מחמוד א-זהאר, שאמר: "הליכה לאומות המאוחדות היא חותמת רשמית על ויתור על גבולות 1948 של פלשתין הכבושה". הנה אפוא פלורליזם נוסח חמאס.
חאלד אבו באסר, פרשן לענייני המזרח התיכון, סבור שעמדת חמאס במקרה זה דומה לעמדה שנקט הארגון בזמן ההתנתקות מרצועת עזה לפני שבע שנים. "מיד אחרי שהאחים המוסלמים השלימו את ההפיכה השלטונית במצרים, הוזמן מחמוד עבאס לקהיר כדי להבהיר עמדות. בכירי הממשל המצרי הסבירו לו שהמצב השתנה, ועכשיו הוא ירקוד לפי ניגון החליל המצרי החדש. הניגון הזה הוא האפיק המדיני שבו צועד אבו מאזן. אנשי חמאס מצדם לא יקבלו את המהלך הזה באופן רשמי, אבל מכיוון שהעולם ייתן להם הישגים הם ייקחו אותם מבלי לקבל את התנאים. כך נהגו גם בהתנתקות החד-צדדית שביצעה ישראל בעזה".
"אנשי חמאס אומרים לעצמם שאחרי שאבו מאזן יביא את המדינה יהיה אפשר להיפטר ממנו ולהעיף אותו", אומר אבו באסר, ומוסיף במאמר מוסגר שלא נראה שלאבו מאזן תהיה בעיה לקום וללכת, שהרי הוא איים כבר כמה פעמים שזה מה שהוא רוצה לעשות. "תוכנית חמאס ברורה וגלויה לעין. אבו מאזן ישיג מדינה, העולם המערבי ימחא כפים ויזרים כספים, ארצות הברית תלחץ על ישראל לבלוע את הגלולה המרה הזאת - וחמאס יתכונן לשלב הסופי של התוכנית: כיבוש המדינה הפלסטינית החדשה, בדרך דמוקרטית כמובן.
"הם עושים העתק של מה שהתרחש במצרים של מורסי. ארצות הברית והמערב היו אלו שהובילו להתנתקות משלטון היחיד של מובארק. הם העבירו את מצרים לדמוקרטיה, ובאמצעות הדמוקרטיה הזו הצליחו האחים לתפוס את השלטון בלי כוח צבאי. אם לחמאס היה צבא שבאמצעותו היה יכול להשתלט על הגדה הוא היה משתלט עליה מזמן. מפני שהוא לא יכול, הוא נותן לאבו מאזן - הילד הטוב בעיני המערב - להביא מדינה באמצעות האו"ם, ואז, אחרי שפלשתין תהיה מדינה דמוקרטית, חמאס ישתתף בבחירות ויזכה בשלטון".
שינוי הגישה החלקי של ארגון חמאס בנוגע לרשות הפלסטינית מתחבר היטב לשינוי נוסף, עמוק יותר, שמתחולל בארגון. שיגעון הגדלות ושיכרון החושים של חמאס אחרי מבצע "עמוד ענן" הובילו להתבטאויות די חריגות, גם נגד שותפות לדרך. מזכ"ל ארגון הטרור השיעי חיזבאללה היה צריך להזכיר לנואמים השונים בחגיגות הניצחון בעזה שאיראן ולא מצרים היא שצריכה לקבל את הקרדיט ל"ניצחון" שהושג באמצעות הנשק והמימון האיראני. אבל נראה שלא סתם שכחו בחמאס את איראן. מצרים של "האחים המוסלמים" הסונים הפכה להיות השותפה הטבעית של חמאס, וחדי העין כבר יכולים להבחין בתחילתה של התנתקות חד צדדית של חמאס מטהרן.
סגירת הלשכה המדינית של חמאס בדמשק הייתה מכה קשה וכואבת לארגון. הקרקע הבוערת בסוריה לא אפשרה את המשך הפעילות, ובכירי חמאס שישבו דרך קבע בדמשק נפוצו לכל עבר. על ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, הוטלה המשימה הלא פשוטה למצוא בית חדש לארגון.
לבנון ירדה מהפרק בגלל חוסר היציבות השלטונית שלה, ובגלל העובדה שמבחינות רבות היא לא יותר מאשר החצר האחורית של סוריה השוקעת. המלך הירדני הניד את ראשו בשלילה, וכמותו מנהיגי מדינות נוספות באזור. ואז באה מצרים החדשה. בחסות האמריקנים עלה מוחמד מורסי לשלטון ופתח את שעריו לארגון חמאס.
מוסא אבו מרזוק, סגנו של משעל שישב דרך קבע בלבנון, העתיק את משרדו לקהיר. משם, כשהוא חוסה תחת כנפיו של מורסי, הוא הרשה לעצמו להשיא עצות לנשיא איראן אחמדינג'אד. במסיבת עיתונאים שקיים במשרדו פנה אבו מרזוק לאיראן וקרא לה לשנות את עמדתה בנוגע למשבר המתחולל בסוריה ולהסיר את תמיכתה במשטרו של בשאר אסד. "אם איראן לא רוצה למקד את שנאת מדינות ערב כלפיה, עליה לשנות את עמדת התמיכה באסד. עמדת איראן כלפי סוריה היא עמדה לא טובה שלא תורמת לעם הסורי", אמר אבו מרזוק וגילה: "טהרן ביקשה מאיתנו להתקרב יותר לסוריה ולהביע תמיכה מסוימת באסד - אך אנחנו בחמאס סירבנו". הוא אף ציין כי סירוב חמאס לבקשת איראן גרם לריחוק ביניהם וערער את היחסים בין הצדדים.
"חמאס רואה באיראן שותפה לאסטרטגיה בלבד, לא שותפה אידיאולוגית", סבור אבו באסר. "כמו שביהדות חזיר הוא חזיר ואי אפשר לשנות את מצבו, מבחינת הסוני השיעי לעולם לא יהיה מוסלמי מספיק. הוא תמיד יזלזל בו. חמאס לא ינטוש כל כך מהר את איראן, אבל אנשיו מכינים את עצמם ליום שבו הם יעזבו את טהרן. מצרים, סעודיה, קטאר ותורכיה בהחלט מהוות חלופות ראויות מבחינתו.
"חמאס רואה את עצמו חלק מהדבר הגדול - השתלטות תנועת האחים המוסלמים והסונה על העולם במטרה להקים אומה אסלאמית. עכשיו, אחרי שהאסלאם השתלט על מצרים, על תוניסיה ועל תורכיה, והחלום מתגשם, אפשר בהחלט לתמוך באבו מאזן כדי שיביא עוד הישג לאומה האסלאמית הגדולה - מדינה פלסטינית".
"בינתיים, חמאס נהנה מהנשק שאיראן שולחת אליו חינם. הם מקפידים על המשפט הידוע בערבית -'אלי בבלאש כת'ר מינהו'. כל מה שהוא חינם, תיקח ממנו והרבה", אומר אבו באסר. "אבל הם לא טיפשים. הם תמיד הקפידו לייצר חלופה לנתיבי הנשק האיראנים, כדי לשמור על חופש פעולה ולוודא שאם איראן תיפול חמאס לא ייפול איתה".
"בנושא הזה, למהפכות במדינות ערב באזור הייתה השפעה חיובית מאוד מבחינת חמאס. הפלת משטרו של מועמר קדאפי בלוב הובילה לפתיחת מחסני נשק עצומים, ואלה נפלו בידי שבטים שכל מה שמעניין אותם הוא כסף. מדובר בנשק של צבא לוב, וכן בנשק שכוחות נאט"ו נתנו למורדים. מאגרי הנשק החדשים הביאו ללוב רוכשים פוטנציאלים רבים. המורדים הסודנים מגיעים לשם כמעט כל יום לקניות, וארגוני הטרור בסיני ניזונים גם הם מהמקור החדש. כמובן, גם חמאס לא נשאר מחוץ לחגיגה. מיד לאחר הפלת השלטון בטריפולי החלו משלוחי נשק אדירים לזרום לסיני, למנהרות ולרצועת עזה.
"סגן ראש הממשלה הלובי מוסטפא אבו שקור", מדווח אבו באסר, "שהופיע לפני ועדת החוץ של האיחוד האירופי, הודיע באופן ברור: 'לוב לא יכולה להתמודד עם זליגת הנשק מהמדינה'. באוזני חברי הוועדה דיבר אבו שקור על הנשק שקיבלו המיליציות החמושות שהתמרדו נגד קדאפי מגורמים רשמיים ומגורמים בלתי רשמיים, ועל הטנקים והנגמ"שים שצבאו של קדאפי השאיר ברחובות הערים. הוא אמר שמועצת המהפכה הצליחה להשתלט על מרבית הנשק הכבד, אבל שם את הדברים על השולחן והודה:'אנחנו יודעים שכמעט בכל בית בלוב יש כלי נשק אחד לפחות. אנחנו יודעים שיש תופעה של מיליציות שמוכרות נשק לגורמי טרור, ואנחנו לא יכולים לומר שהיא תיפתר בקרוב'.
"במפת האינטרסים המזרח תיכוניים, לקטאר, המדינה הקטנה ששולטת על המזרח התיכון, יש אינטרס להשקיע כסף רב למען המטרה העליונה של חיזוק הסונה. גם בגלל העובדה ש-80 אחוז מתושביה הם סונים, וגם מכיוון שהם רוצים להחליש את השכנה השיעית המאיימת. לכן, מבחינה כספית חמאס מסודר. בהתחשב במצב האזורי ובכמויות הנשק שמסתובבות במזרח התיכון, למי שמחזיק כסף לא תהיה בשנים הקרובות בעיה של חימוש. לכן, הדרך של חמאס סלולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם