יום שמחה לרודפי השלום
הקהילה העולמית קבעה שמטרתה היא להקים את מדינת פלסטין. "פתרון שתי המדינות" הוא עכשיו הפתרון היחיד המונח על השולחן. וזו, במידה צנועה, השמחה פרטית שלי.
לפני המלחמה קיוויתי שנצליח לשמור על אחדות הארץ, היקרה כל כך לשני העמים. המלחמה שכנעה אותי שהמציאות שברה את החלום הזה לתמיד.
לבשתי עדיין מדים כאשר פתחתי, בתחילת ,1949 ביוזמה להגשמת מה שנקרא כיום "פתרון שתי המדינות." נפגשתי עם שני ערבים צעירים - רוסטום בסטוני הערבי-מוסלמי וג'בר מועדי הערבי-דרוזי - כדי לקדם יוזמה זו. זה נראה אז כמשימה בלתי אפשרית. "פלסטינה" נמחקה מהמפה. 78 אחוז מהארץ הפכו למדינת ישראל, ואילו 22 האחוזים הנותרים חולקו לירדן ומצרים. הממסד הישראלי הכחיש בתוקף ובזעם את עצם קיומו של עם פלסטיני. ההכחשה הזאת הפכה ממש לעניין שבאמונה. יותר מאוחר הכריזה גולדה מאיר, כזכור, ש"אין דבר כזה עם פלסטיני." שרלטנים מכובדים כתבו ספרים ש"הוכיחו" שהערבים הפלסטינים הם מתחזים, שבכלל הגיעו לארץ רק בעת האחרונה. ההנהגה הישראלית הייתה בטוחה ש"הבעיה הפלסטינית" נעלמה, אחת ולתמיד.
ב1949- לא היו בעולם כולו 100 בני אדם שהאמינו בפתרון זה. שום מדינה אחת בעולם לא תמכה בו. הארצות הערביות האמינות שישראל פשוט תיעלם. בריטניה תמכה במדינה הבובה שלה, ירדן. לארצות הברית היו הרודנים שלה באזור. ברית המועצות של סטאלין תמכה בישראל.
היינו בודדים במערכה. במשך 40 השנים הבאות העליתי את הנושא הזה כמעט מדי שבוע בעמודי העיתון "העולם הזה." כשנבחרתי לכנסת עשיתי שם את אותו הדבר, ולאחר מכן פעלתי כך ב"גוש שלום."
ב1969- טסתי לוושינגטון כדי להפיץ את הרעיון הזה שם. התקבלתי באדיבות במשרד החוץ, בבית הלבן, במשלחת ארצות הברית לאו"ם וכן על ידי סנאטורים וחברי קונגרס ואבי ההחלטה 242 (לורד קאראדון). התשובה האחידה של כולם, בלי יוצא מהכלל, הייתה: מדינה פלסטינית לא באה בחשבון.
כאשר פרסמתי ספר שהיה מוקדש לפתרון זה, פרסם אש"ף בביירות התקפה חריפה עליי בספר שנקרא "אורי אבנרי והציונות החדשה." והנה עכשיו יש קונצנזוס עולמי על כך שלא ייתכן שום פתרון שלום שאינו מבוסס על הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
אמנם במבט ראשון נדמה שההחלטה אינה משנה דבר. אבל רק במבט הראשון. מה שקרה אתמול הוא זה: הקהילה העולמית קבעה עכשיו רשמית שמטרתה היא להקים את מדינת פלסטין. "פתרון שתי המדינות" הוא עכשיו הפתרון היחיד המונח על השולחן. "פתרון המדינה האחת," אם בכלל היה קיים אי פעם, מת כמו הדינוזאורים ז"ל.
אמנם אם לא יהיה שינוי בשטח, שורשי האפרטהייד יתעמקו ויתחזקו, אולם המאבק למען השלום - שלום המבוסס על דו-קיום של מדינת ישראל ומדינת פלסטין - התקדם בצעד חשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם