תפר משפחתי: אתגר ההורים המגדלים
נעמה צבר בן יהושע ובתה גליה, שתיהן גרושות שהתחתנו מחדש עם גרושים, החליטו למצוא את הסוד שהופך משפחה משולבת למשפחה מאושרת. התוצאה: המושג "הורים חורגים" הוצא מחוץ ללקסיקון לטובת "הורים מגדלים", ואת הגנטיקה השאירו לשחק תפקיד משני בחצר הגדולה של הבית
אבל זו התבררה כשאלה הקלה יחסית, כי צבר הייתה צריכה פתאום להתחבט גם בבעיות עקרוניות יותר: כיצד תנהג בחינוך ילדיה הלא־ביולוגיים? איך תנהל משפחה המורכבת משתי משפחות שונות, בלי לפגוע באף אחד מבני הבית?
לימים חוותה בתה, פרופ' גליה צבר, התמודדות עם שאלות דומות - כגרושה ואם לשלושה שעומדת להתחתן עם גרוש ואב לשניים. "ידעתי מה עברתי כנערה, אילו התלבטויות וקשיים היו לי, ומה הרווחתי לאורך השנים בעקבות התרחבות המשפחה", היא מספרת.
"אמנם בניגוד לאמא שלי, אותי סוגיית ההזנה לא ממש הטרידה, כי היום אפשר לפתור אותה באמצעות אוכל מוכן. אבל גם בלעדיה היו לי תהיות רבות, כיצד אתפקד כאם לילדים משלי לצד שני מתבגרים שאינם ילדיי הביולוגיים. הרגשתי אז כי רב הנסתר על הגלוי".
הפרופסוריות לבית צבר, שתיהן חוקרות מנוסות בתחומים שונים, החליטו לצאת למסע בעקבות משפחות ישראליות משולבות - תאים משפחתיים שבהם להורים, או לפחות לאחד מהם, כבר יש ילדים ממערכת זוגית קודמת. צבר האם ראיינה את האבות והאמהות, בעוד בתה שוחחה עם הילדים. את הראיונות (כחמישים במספר), התובנות העולות מהם, העצות והמסקנות, כינסו השתיים בספר 'שני בתים וילד' (הוצאת שוקן) שראה אור לאחרונה.
לצד ראיונות העומק מנתחות המחברות את גורמי ההצלחה או הכישלון של המשפחות המשולבות. "כשאני עמדתי באותו מצב, כמעט לא מצאתי ספרות רלוונטית בנושא", מספרת נעמה צבר בן יהושע (74), פרופסור אמריטה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל־אביב ומכללת אחווה.
"כל החומר היה באנגלית, וגם הוא לא היה מקיף. שנים רבות רציתי לחקור את המשפחות המשולבות, אך המשאבים שלי היו ממוקדים בעולם המחקרי הייחודי שלי כחוקרת חינוך. רק לאחר שפרשתי, יכולתי להקדיש זמן לנושא הזה, שריתק אותי כל כך".
את השנה הראשונה שלה כאם במשפחה משולבת מתארת נעמה כקשה מאוד. "עוד לפני הילדים, ההסתגלות לחיי הזוגיות אינה פשוטה כאשר כל אחד בא עם התרבות והתפיסות שלו, וצריך לפלס דרך, להסתגל ולוותר. ואם זה כך בין שני מבוגרים, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שצריכים להסתגל לדפוסים שונים ממה שהם מכירים.
"הגרוש שלי והגרושה של בעלי היו רחוקים, בארה"ב. לכאורה זה גורם מקל, אבל בפועל מצאתי, גם בחיים שלי וגם במחקר, שהריחוק של אחד ההורים גורם להאדרתו. נוצרת איזו מיתולוגיה סביבו, מחכים לשיחות הטלפון ממנו ויש געגוע חזק. לילדים היה נדמה שאם ההורה הזה היה קרוב אליהם יותר, הקשיים היו בחלקם מתפוגגים. במהלך השנים גם הילדים התפכחו מזה, וגם אני כנראה הסתגלתי למצב".
לקושי הנפשי, מספרת נעמה, נוסף גם קושי טכני בניהול המשפחה. "משלוש נפשות הפכנו לשבע. כאילו הפכתי
בתה גליה (49), כיום ראש התוכנית הבין־אוניברסיטאית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל־אביב, הייתה אז נערה בגיל תיכון. היא זוכרת היטב את הקשיים שאפיינו את תחילת המעבר למשפחה המשולבת: "גדלתי ולמדתי ברמת־אביב ואילו המשפחה החדשה עברה לקריית־אונו, כך שמדי בוקר וצהריים נלקחנו לנסיעה ארוכה ומייאשת לתל־אביב וממנה.
"כל החיים החברתיים שלי נשארו בתל־אביב. אני זוכרת את השנה הראשונה כשנה של קצוות: מצד אחד הפנינג שההורים יצרו, עם ארוחות גדולות משותפות וטיולים, ומצד שני הרבה מאוד מאבקים על המקום שלי בתוך המשפחה. אחרי שנה וחצי התגייסתי, ולמעשה עזבתי את הבית".
עד כמה ילדים הם גורם מעכב בדרך לזוגיות חדשה? האם החשש של "מה יהיה איתם" עשוי למנוע מההורים להינשא בשנית?
נעמה: "אני חושבת שהצורך של אדם לא להיות לבד הוא מולד. אנשים תמיד ישאפו להקים משפחה מחדש. כמובן, החששות מפני בית שני הם גדולים יותר, כי כבר ראית שבית יכול להתפרק, ואז פירוק שני הוא יותר קשה.
"במקרה שלי די הצבתי את הילדים מול עובדה מוגמרת, אבל כשהורים רואים שילדיהם מאוד מתנגדים לקשר, הם מהססים וחוששים להיכנס לזה. במחקר גילינו שרווקים שנישאו לנשים עם ילדים, מצביעים דווקא על העובדה הזו כמרשם מצוין לכניסה לחיי משפחה נעימים. ילדים קטנים משפיעים הרבה חום ואהבה, וגם הצורך בדמות אב בבית מפוגג את הפחד".
הספר שלכן רצוף סיפורי הצלחה, ולמתבונן מן הצד נדמה שכל פרק ב' של זוגיות יוצר משפחה גדולה ומאושרת. ילדים אף פעם לא מהווים גורם מפרק בקשר?
גליה: "לפחות לפי המחקר שלנו, הגירושין בפרק ב‘ לא היו קשורים לילדים. אף אחד לא ציין תופעה כזו, אבל בדרך כלל הורים מגוננים על הילדים בהקשר הזה.
"אני לא יכולה להצביע ולומר 'הנה, הגירושין האלה קרו בגלל הילדים', אבל אם במשפחות גרעיניות ילדים מעוררים סערות, קל וחומר כשמדובר במבצע מורכב כל כך".
נעמה: "כל אחד מהמקרים מראה שאחרי כל הקשיים - אם אתה באמת אוהב את בן זוגך, ומוכן לעשות ויתורים ולתת מעצמך למען המשפחה החדשה, זה יצליח".
מה הקושי הכי משמעותי בגידול ילדים שאינם שלך?
גליה: "כל יום הוא אתגר בפני עצמו, וכל יום מלא בחוויות מורכבות עם הילדים הביולוגיים ועם אלו שלא. אין אצלנו אף רגע דל, והחלום שלי הוא שיהיו לי חיים משעממים.
"הדבר הטוב שיצא מהזוגיות השנייה הוא שההורות שלי היא לא משהו אינסטינקטיבי. אני מוצאת את עצמי כל הזמן חושבת על מה שאני עושה. אם הבן שלי יתקשר אליי כשאני באמצע ישיבה, אני מנתקת את הטלפון. אבל אם אחד מהבנים שאני מגדלת יתקשר, לא אנתק לו. זה דפוס התנהגות שדורש השקעה ומחשבה תמידית".
נעמה: "היום אני מגיבה באופן די דומה לשני הכיוונים. כשאני עסוקה אני מתנהגת לילדים שאני מגדלת כמו אל ילדיי שלי, בלי לחשוב שהם ייעלבו, כי יש לנו הרבה מאוד שנים משותפות".
יצא לכן לשמוע משפטים כמו "את לא אמא שלי, ולא תגידי לי מה לעשות"?
גליה: "שמעתי, והתשובה שלי היא: נכון, אני לא אמא שלכם ולא אהיה, אבל פה בבית אני מגדלת אתכם, וכאן הכללים נקבעים על ידי ההורים".
נעמה: "גם אני שמעתי, אבל תמיד היה ברור שאפילו שלא ילדתי חלק מהילדים, יש לי סמכות עליהם ועל הבית".
כשמדברים על נישואין שניים, גם השאלה איך לקרוא להורה הלא־ביולוגי אינה פשוטה. "בספר מתוארת ילדה בת שש שמסבירה על אשתו של אביה שהיא 'אמא שלי מצד אבא שלי'", אומרת גליה. "בעיניי זה תיאור מקסים. אצל הילדים שאני מגדלת היום, אחד קורא לי 'מאמה' והשני 'אמא גלי'. זה סוג של סיכום אחרי הרבה שנים ביחד ולא מעט מהמורות".
נעמה: "במקרה שלנו, בגלל שהבן הצעיר היה אז בן חמש ואמו לא נכחה במשך שנתיים וחצי, הוא קרא לי 'אמא' באופן די מיידי. גם לאמו הוא קרא אמא, וכך הוא ממשיך עד היום. אי אפשר להתבלבל בין שתי ה'אמא', כי הוא מדבר איתי בנושאים שקשורים אליי, ועם אמו בנושאים שקשורים אליה. מהמחקר עולה שהילדים בדרך כלל קוראים להורה המגדל בשמו, אך כשהם מדברים עליו שלא בנוכחותו, הם אומרים 'ההורים'".
נעמה וגליה היו רוצות להחליף את הביטויים "אמא חורגת" ו"אבא חורג", הידועים לשמצה מסיפור שלגייה ומאגדות ילדים אחרות, בביטוי רך יותר – "הורה מגדל". "המילה 'חורג' מקוממת מאוד את ההורים המגדלים, וכמה מהם ביקשו שנעזור להם למצוא שם חלופי", מספרת נעמה.
"לכן, כמו שהמצאנו את המושג 'משפחה משולבת', אנחנו משתדלות להטמיע את הביטוי 'הורה מגדל', שמתנגן הרבה יותר טוב באוזן ומתאר נאמנה את התפקיד של אותו הורה".
גליה, אילו לקחים הפקת מהניסיון של אמא שלך?
"כשהתחתנתי עם עופר והקמנו משפחה משולבת, חשבתי שבזכות העובדה שאני בעצמי גדלתי במשפחה כזו, יהיה לי קל יותר ואני אדע יותר. אבל רק עכשיו, לאחר ששמעתי את המרואיינים, נפקחו לי העיניים; הייתי צריכה להקשיב להם כדי לשמוע את קולות ילדינו שלנו. ו
"עם זאת, אני חושבת שהייתי יותר מודעת מאמא שלי. לכן למשל לקח לנו הרבה זמן של זוגיות לפני שהעזנו להעביר את כולם לגור באותו בית. זה אחד הלקחים שיכולים לעזור לזוגות כמונו: לא למהר לעבור לגור ביחד. לקח נוסף ומשמעותי הוא שניסינו, עופר ואני, לשמור על חוויות משלנו שהן נפרדות מהחוויות של כולם. לא תמיד הצלחנו, אבל ידענו שזה חשוב, בייחוד בתוך משפחות גדולות".
יש יותר רגשות אשמה מול ילדים לא ביולוגיים?
נעמה: "כל מה שקיים במשפחה גרעינית קיים גם במשפחה משולבת, רק בעוצמות גדולות יותר. באופן כללי, ההורה שלא חי עם הילדים שלו מפתח רגשות אשמה כבדים, ואז לרוב הפיצוי הוא חומרי. ההורה המגדל מוצא את עצמו מעיר על השחתה, ואז מתחילים עימותים מול ההורה השני".
גליה: "ההורים המגדלים מספרים לא פעם שההשקעה בילדים של בן הזוג היא הרבה יותר גדולה, ואפילו באה על חשבון הילדים הביולוגיים. זה נובע גם מתוך רצון מודע לתת לילד שאתה מגדל את התחושה שהוא חשוב לך, שאכפת לך ממנו, וגם מתוך הידיעה שמערכת היחסים עם הילד הביולוגי היא חזקה ולא עומדת במבחן, לעומת היחסים עם הילד שאתה מגדל".
בשעה שאנו מקיימות את הראיון, עופר נמצא באספת הורים בבית הספר של בתה הביולוגית של גליה. ככה זה כשאמא עסוקה ואבא (הביולוגי) בחו"ל. משפחות משולבות, לדברי הצבריות, מעמידות במבחן את גבולות המשפחה ומייצרות חלוקת תפקידים שונה מזו המגדרית המקובלת.
מהן הטעויות הנפוצות שהורים מגדלים עושים מול הילד ה'חדש' שלהם?
נעמה: "הורה מגדל צריך להיות חבר מבוגר, יועץ. הוא יכול למלא הרבה תפקידים של הבוגר האחראי, אבל בשום פנים ואופן אסור לו לחשוב שהוא בא במקום ההורה הביולוגי, גם אם בסופו של דבר ביומיום הוא שם. אסור גם לדבר סרה על ההורה הביולוגי בפני הילד".
הורה מגדל יכול לאהוב ילד כאילו היה שלו?
"אחד ההורים שראיינתי אמר לי 'אם צריך, אני תורם כליה לילד שאני מגדל'. ועדיין, אותו הורה סיפר לי שבחברת ילדיה של בת זוגו הוא מעביר את המילים שלו דרך פילטר, ולפעמים סופר עד עשר לפני שהוא מגיב, בעוד עם הילדה שלו הוא לא חושב לרגע.
"אישית, תמיד הרגשתי שלא צריך לדאוג לשוויון באהבה כלפי הילדים הביולוגיים ואלו שלא, כי זה לא משהו מוכתב. עם זאת, תמיד דאגנו שמשון ואני להעניק לילד הלא־ביולוגי תחושה שהוא אהוב וחשוב. כיום אני יכולה להגיד שזה הצליח. יש לנו משפחה נפלאה עם 14 נכדים, ועוד שניים שקיבלנו מעופר, בן זוגה של גליה. אנחנו משפחה אוהבת ומלוכדת".
גליה מספרת כי הופתעה ממידת המחויבות שהילדים המרואיינים חשו כלפי משפחתם החדשה. "אפילו במקרים שבהם המשפחה התפרקה בפעם השנייה, הילדים ציינו כי הם מרגישים קשר עם המשפחה המשולבת, ועדיין רואים את התקופה שבה כולם היו ביחד כתקופה של רווח".
המחקר, היא אומרת, גרם לה ולאמה להבין מחדש מושגים כמו הורות, משפחה, קשר דם ואהבת אחים - "מונחים שאנחנו משתמשים בהם באופן אוטומטי. הבנו לא רק את הסיפור של הילדים, אלא גם את נושא המחויבות ההורית. אחת המרואיינות סיפרה שהיא הבינה שקשר דם הוא הרבה פחות חשוב מאשר היומיום, וציינה שמי שהיה שם בשבילה, הוא לא אביה הביולוגי אלא האב המגדל".
נעמה: "גם בין אחים שאין להם הורה ביולוגי משותף, נוצרים קשרים הדוקים בזכות העובדה שהם חולקים קורת גג. קשר בין אחים הוא תוצאה של החוויות מול ההורים והיחס שלהם. משפחה משולבת מחדדת את מהות התפקיד, ולא רק את התפקיד עצמו. הוא אח שלי כי הוא שם, ולא כי אנחנו חולקים גנטיקה משותפת".
להורים במשפחה המשולבת תפקיד חשוב בהצלחת החיבור, אך מתברר שגם למשפחה המורחבת – סבים וסבתות, דודים ודודות – יש אחריות לא קטנה. "הדודים כמעט תמיד שמחים ומקבלים את התוספת", אומרת נעמה. "לסבים לפעמים יש קושי התחלתי לקבל בן זוג חדש של הבן או הבת, ולא פחות מכך לקבל נכדים מוכנים. אבל להוציא כמה מקרים חריגים, כל המרואיינים סיפרו שהסבים שמחו מאוד שבנם או בתם מצאו את אושרם, והם זרמו איתם".
אחד הגורמים שעלולים ליצור בעיות בקשר המשפחתי החדש הנרקם, הוא זה הכלכלי. כל אחד מבני הזוג מביא איתו רכוש או לחלופין חובות שצבר במהלך חייו עד כה; לכל אחד מהילדים צרכים ורצונות משלו - שיעורים פרטיים, טיפול פסיכולוגי ועוד - שעולים לא פעם ממון רב. חלק מהילדים זוכים לסבים עשירים שביום מן הימים יעבירו להם ירושה גדולה, וחלק לא. איך מגשרים על הפערים בנושא זה?
לדברי הצבריות, שהקדישו לנושא פרק מיוחד בספרן, המפתח הוא נדיבות. גליה: "אם אתה קטנוני ומנהל פנקסנות, הקשר נועד מראש לכישלון. ברוב המשפחות אין שוויון בין ההכנסות של שני הצדדים לקופה המשפחתית, וגם ההוצאות על כל ילד הן שונות. בדרך כלל, מה שכל אחד מבני הזוג הביא לקשר, מתחלק בין הילדים הביולוגיים שלו. לגבי השאר - צריך להתאזר בסבלנות ובנדיבות, אחרת זה פשוט לא יצליח".
שש שנים ארכה העבודה על הספר. מאות שעות של ראיונות ופגישות, שלא פעם נגמרו בבכי. "אנשים הודו לנו על שאפשרנו להם לספר את הסיפור שלהם", אומרת גליה. "בחסות האנונימיות הם אמרו דברים שלא היו מרשים לעצמם לומר בזמן ומקום אחר. באיזשהו מובן, הראיונות היו מבחינתם כמו לשבת על ספת הפסיכולוג".
לעבוד יחד, אמא ובת, זו חוויה שונה מעבודה עם שותף אחר?
גליה: "עבדתי על כמה ספרים בעבר, אבל אין ספק שהעבודה עם אמא הייתה התובענית ביותר. אם היא שלחה לי בערב קובץ לעבור עליו ובבוקר עדיין לא השבתי לה אותו עם הערות, מיד קיבלתי מייל, סמ"ס וטלפון - 'מה קורה?'. זו הייתה זכות לעבוד עם אשת מקצוע כל כך טובה".
נעמה: "יצאתי מהספר מעושרת ומאושרת. מעושרת כי למדתי הרבה מהעבודה עם גליה, כאדם צעיר עם ראש אחר משלי. ומאושרת, כי מערכת היחסים שלנו שרדה גם את הביקורת שקיבלנו ונתנו זו לזו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם