הפוליטיקאים מוציאים לציבור את החשק להצביע
הרשימות לכנסת נסגרו. מהיום המאבק צריך להיות אידיאולוגי. לרוע המזל, את העניינים ימשיכו לנהל פוליטיקאים חסרי מצפון ונטולי ערכים שאין לנו בהם טיפת אמון
פרץ חשב שהוא מקים ליחימוביץ' סיעה לעומתית, שתקל עליו לבצע את תוכניתו הנצחית, ולפרק את מפלגת העבודה. הוא לא הצליח. בבחירות הפנימיות הוא זכה אמנם במקום השני (אחרי שקפץ שמונה מקומות קדימה) והצליח להכניס שלושה-ארבעה מאנשיו למקומות ריאליים (פואד בן אליעזר, איתן כבל, מרב מיכאלי ודני עטר), אבל כולם הפנו לו עורף בתוך שניות. אף אחד לא הצטרף, בצדק, לטירוף שהציע פרץ: להרוס את מנהיגת המפלגה שלך חודש וחצי לפני יום הבחירות.
גם יחימוביץ' סירבה להשתתף במשחקי ההתאבדות שהציע פרץ. היא לא נפגשה איתו למרות שביקש. בעצם, מאז שנבחרה לתפקיד בספטמבר ,2011 אחרי שהביסה את פרץ בפריימריז על ראשות העבודה היא לא התייחסה אליו כלל, ואולי הגבירה אצלו את שאיפות הנקם. פרץ, מצדו, לא הפסיק לחתור. הוא ניסה לפרק את העבודה, חיפש שליש מחברי הכנסת שיברחו איתו החוצה וניסה את מזלו בהסתדרות. לא הלך. בפריימריז האחרונים הוא עבד בטירוף, צירף אלפי אנשים למפלגת העבודה ושכנע אותם שזה הבית וזו הדרך וזו גם המחויבות היחידה שלו. עכשיו הוא עוזב גם אותם, כאילו היו אוויר.
פרץ רכב על התסכולים שלו לכתובת חדשה, אולי היחידה שהסכימה לקלוט אותו. בדרך ללבני הוא המציא אג'נדה מדינית שאף פעם לא עניינה אותו במיוחד. בנאום ההצטרפות שלו אתמול סיפר פרץ על ימיו הראשונים בארץ, ועל החיים הקשים והאפליה ממנה סבלו העולים ממרוקו. בשיחות פרטיות שניהל השבוע הוא טען שיחימוביץ' מנסה להחזיר את המזרחיים בעבודה לאותם ימים אפלים של שנות ה.50- "זו מפלגה עם קודים גזעניים," כך אמר. עם תחושות לא כדאי להתווכח. אפשר רק לחבר להן סיטואציה ועיתוי פרישה.
פרץ יפגוש בתנועה החדשה של לבני חברים חדשים שהגיעו מקדימה. זה יהיה מפגש נחמד בין אדם טובע שהספינה נטשה אותו ובין שבעה חברי כנסת שנטשו ספינה טובעת. בראש השביעייה הזו עומד מאיר שטרית, עוד תופעה פסולה במיוחד. שמעתי אותו מספר השבוע שהוא רוצה להמשיך ולתרום לחיים הציבוריים. למה לא? 40 שנה הוא בפנים. החיים הציבוריים היטיבו עמו במיוחד. קשה להיפרד מהם. אז מה אם הוא תקף את לבני במלים קשות כאשר עמדה בראש קדימה והוא תמך במופז? אז מה, שטרית? מי שלא ראויה להוביל את קדימה ראויה להוביל את התנועה נגד קדימה?
לבני עצמה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. היא לא רצתה את גאוני הכנסת שטרית, יואל חסון, אורית זוארץ, מגלי והבה, רחל אדטו, שלמה מולה ורוברט טיבייב כדי שיביאו לה קולות. זו בסך הכל כיתה אלמונית. ספק אם הציבור מזהה רבים מתוכה. הם גם לא שווים חצי מנדט, ובתנועה של לבני יודעים את זה. לבני וחיים רמון, שבונה לה את התנועה, ביקשו בעיקר את כספי מימון המפלגות, את המקדמות הנדיבות ואת הזמן לשידורי תעמולה, שמביאה השביעייה הסודית מקדימה. זהו קח ותן מושחת. אין לי מילים אחרות.
אבל גם שאול מופז, שעומד מנגד ופורש כפיים בצער לא יכול לטעון נגד עריקות ולא על בריחה מהמערכה. מופז עצמו נמלט כל עוד נפשו בו מהליכוד
גם הפורשים בסיבוב הקודם של קדימה עוררו, איך נאמר, תחושת קבס. צחי הנגבי הלך לליכוד, אבל קודם לכן ניסה לבצע תרגיל בזוי ולהעביר חברי כנסת מקדימה לממשלה, כדי שיקבלו תפקידי שרים וסגני שרים ללא הצדקה, אבל במחיר עתק לקופה הציבורית. אריה ביבי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ ואחרים מקדימה הצטרפו בסוף לליכוד, ניסו את מזלם בפריימריז וחטפו מכה ניצחת. אפילו חברי הליכוד לא הצליחו לסבול את חברי הכנסת הללו, שהיו שלוש שנים באופוזיציה נגד הליכוד ועכשיו ניסו לקפוץ למפלגת השלטון. הם שלחו אותם הביתה.
ולא נכביר כאן מילים על מראות הפריימריז בליכוד שחווינו רק לפני שבועיים, על הדילים ורשימות החיסול, על מערך הכוחות המאורגנים בוועדי עובדים והמחשבים הקורסים, על האיומים ועל הכספים שעברו מיד ליד, לפי ראש בוחר. זו לא דמוקרטיה. זו בעיקר מסחרה.
גם לעבודה אין גבולות. קחו את נחמן שי ונינו אבסדזה, שניהם תומכי ציפי לבני, שערקו מקדימה לעבודה והמשיכו משם את הקריירה הפרלמנטרית שלהם. אבסדזה הגיעה לעבודה וקיבלה בפריימריס 5,466 קולות בלבד. היא הוקפצה למקום ה18- ברשימה מכיוון שזה המקום שהוקצה לעולה חדש. כל העולים ברחו לפתע מהעבודה, אבל אבסדזה נשארה. ורק לפני חודש היא הייתה תומכת נלהבת של לבני, נגד יחימוביץ.'
ותראו את אהוד ברק שקם בוקר אחד, מודיע שהוא פורש מהנהגת המפלגה שלו, העצמאות, ובאותה הזדמנות זורק את האנשים שהלכו איתו מתחת לגלגלי האוטובוס. שלום שמחון, אורית נוקד, או עינת וילף אפילו לא ידעו על הכוונות שלו, וגם אם שמעו משהו זה לא משנה. ברק כמובן שומר לעצמו את האופציה לשמש שר ביטחון אצל בנימין נתניהו אחרי שכולם בסביבתו ייעלמו, כלומר, אחרי הבחירות. החברים בפוליטיקה? השותפים לדרך? שיחפשו את עצמם.
ושימו לב לאביגדור ליברמן, זה שתמיד מנסים למכור לנו שהוא אדם חביב ורגיש, בניגוד לדימוי המפחיד שלו. האיש הסנטימנטלי הזה מעיף מהרשימה לכנסת את דני אילון, סגן שר החוץ, שחשב להיות שר בכיר, והכול בהתראה של חצי שעה. ליברמן גם זורק משם את משה (מוץ) מטלון, נכה צה"ל שגילה כלפיו נאמנות גדולה. וגם את ליה שם טוב. והאנשים האלה יושבים בשורה הראשונה בכנס המפלגה ביום שלישי במלון פארק, שומעים חרפתם ואינם משיבים, וכולם מצביעים פה אחד בעד הרשימה, כמו בדיקטטורות חשוכות.
רפי אילון, אבא של דני אילון כינה את ליברמן סטאלין. הוא הגזים, אבל ליברמן מביא לכאן תרבות פוליטית זרה, אכזרית ואנטי-דמוקרטית. מכל האנשים שהעיף החוצה מצא ליברמן לאזכר בצער רק את שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב שהפך את משרד התיירות למשרד נסיעות על פני הגלובוס, ומדי פעם עשה לנו בושות גם בביקוריו בחו"ל. ובל נציין את התחקירים אודות כבוד השר שפרש, הדרכים שבהן בילה, החברות שאותן ביקר בלילות והמשקאות שבאו אל פיו. נפלא, לא?
ותסתכלו על אהוד אולמרט שמשך את ההתמודדות הלא קיימת שלו לאורך חודשים ארוכים, כדי להישאר בתודעה לאורך זמן. אולי זה יעשה טוב לעניינים המשפטיים והפליליים שבהם הוא שקוע עד צוואר. לך תדע. חודשים ארוכים צעקתי כאן ובכל תחנת רדיו וטלוויזיה כי המועמדות של אולמרט היא פיקציה מחושבת, עניין מופרך וחסר סיכוי שמונשם בידי פוליטיקאים וגורמים בתקשורת, אבל רבים נפלו בפח שטמן להם ראש הממשלה לשעבר וחיכו לו עוד יום ועוד שבוע, עד שגם להם נמאס.
לאן הידרדרנו, אלוהים. קבוצה גדולה של פוליטיקאים בכירים, ביניהם רוני בראון ודליה איציק, חיכו עד הרגע האחרון לאולמרט כדי שיוביל אותם בבחירות עם הרשעה פלילית, משפט שוחד ותהליך ערעור שאותם הוא סוחב על הגב. הם ישבו ליד ביתו והתדפקו על דלתותיו. ברגע שהתברר להם שאין לעניין הזה שום היתכנות הם קמו ועזבו את קדימה ואת החיים הפוליטיים, ובמקרה הזה לא לקחו את המנדט וסחרו בו עם לבני, הליכוד או העבודה. אגב, גם ציפי לבני חיכתה לאולמרט עד כלות ובסוף הקימה רשימה באורח חפוז, ועל כך היא משלמת מחיר כבד.
וגם ש"ס מתעתעת בנו. רק לפני חודש וחצי המפלגה הזו התהדרה באריה דרעי, שחוזר מן הכפור כדי להשתלב בשלישיית הנהגה הרמונית ונפלאה, יחד עם השרים אלי ישי ואריאל אטיאס. היום אנחנו יודעים שתמונת האחדות שהוצגה לציבור ב17- באוקטובר הייתה פסאדה. צמרת ש"ס החדשה מסוכסכת בדיוק כמו בימים הרעים ההם לפני 13 שנה, כאשר דרעי הלך לכלא וישי תפס את מקומו. האידיליה המובטחת התחלפה במריבות שתוקעות את קמפיין המפלגה. אתמול הודיע דרעי שהוא מוותר על המקום הראשון ועל תפקיד היו"ר. אומרים שהוא חשב ללכת הביתה.
זהו. אתמול בלילה אמורות היו להיסגר הרשימות לכנסת. סיימנו למצער עם הסחרמכר הפוליטי המבזה הזה. מהיום המאבק צריך להיות אידיאולוגי, לכאורה, בין ימין לשמאל. לרוע המזל, את העניינים ימשיכו לנהל אותם פוליטיקאים חסרי מצפון ונטולי ערכים שאין לנו בהם טיפת אמון, ובגללם אין לנו גם טיפת חשק לצאת לקלפי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם