שליחנו לחדר הסגלגל: הכירו את שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן
קרע עם אובמה? הכל מתקתק כמו שעון במגרש היחסים עם האמריקנים. בראיון מיוחד חושף שגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן איך נראה חיסול בן לאדן מהצד שלנו, מי סייע באופן אישי בכיבוי השרפה בכרמל ולמה דיסלקציה לא מפריעה בכלל לכתיבת רבי מכר
היו אלה ימי חג החנוכה, אך ישראל הייתה אבלה: חצי יממה קודם לכן נשרפו חיים 44 כבאים, סוהרים ושוטרים, בדליקה שישראל לא ידעה כמותה. האסון תפס בערב הוזמנו אורן והנהגת יהודי אמריקה למסיבת החנוכה המסורתית של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בעודו נכנס למתחם הנשיאותי צלצל הטלפון של אורן. על הקו היה ראש הממשלה.
"מייקל", אמר נתניהו, "יש לנו בעיה. אני צריך שתבדוק במה ארה"ב יכולה לעזור. אין לנו אמצעים להשתלט על האש ואנחנו צריכים כמה שיותר מהר חומרים מעכבי בערה ומטוסי כיבוי". "אני בדיוק נכנס לווייט האוס, ואמור לראות שם את הנשיא. אדבר אתו ישירות". השיב אורן.
אובמה כבר סבב בין האורחים. אורן לא איבד זמן, נכנס פנימה, ניגש היישר לאחד מעוזריו של הנשיא, וביקש שיחת צד דחופה עם אובמה. כשהתפנה הסביר לו קצרות את חומרת המשבר וביקש התגייסות מרבית של אמריקה.
"תנו לישראל כל מה שהיא מבקשת", הורה אובמה לאחד מעוזריו. "פתחנו חמ"ל בבית הלבן ולמעשה היינו שם במשך רוב הלילה כדי לטפל במשבר. היו אתנו נציגים של המועצה לביטחון לאומי ושל המשרד להגנת המולדת", משחזר אורן. שעות ספורות לאחר מכן נחתו בישראל שמונה מטוסי כיבוי אמריקניים שהוזנקו מבסיסי ארה“ב באירופה, כשבבטנם חומרים לדיכוי הלהבות.
אובמה עצמו המריא באותו לילה לביקור פתע באפגניסטן, אך הדבר הראשון שעשה עם נחיתתו היה לבדוק שישראל אכן קיבלה את מבוקשה. "אתה רואה? זה אובמה. לא היה לו זמן לחשוב והוא לא כינס צוות יועצים. אלה היו האינסטינקטים שלו: ’תנו לישראל את מה שהיא מבקשת"', מסכם אורן את הלקח שלו מהלילה הדרמטי ההוא.
שלוש שנים וחצי סוערות, מרתקות, חשובות ולא אחת דרמטיות עושה ד"ר מיכאל אורן בוושינגטון. בשעה שרוב הפרשנים והמומחים מתארים את יחסי ישראלארה"ב בתקופת אובמה כמורכבים, השגריר אורן משוכנע שהמצב כמעט מצוין. "ישבתי בכל הפגישות בין ראש הממשלה והנשיא.
"היו תשע כאלה, והרבה שעות בטלפון. אובמה עצמו אומר שבילה עם ראש הממשלה יותר שעות מכל מנהיג אחר בעולם. אני אומר לך באופן חד-משמעי: בכל השיחות האלה לא הרגשתי ולא שמעתי רגע אחד של מתח. כידידים טובים אפשר לא להסכים, אבל הפגישות עצמן היו ידידותיות, כנות ופתוחות, והשגנו דברים.
"היו לישראל מאבקים לא פשוטים בשנים הללו, ואובמה עמד בהם לצדנו. באו"ם הם הטילו וטו למעננו, וזה לא היה דבר פשוט. בפרשת המרמרה, שהייתה מסובכת ומסוכנת, וגם ב‘עמוד ענן', הם היו איתנו. במהלך המבצע הייתה תמיכה מקיר לקיר בישראל ובזכותה להגן על עצמה. בפומבי וגם מאחורי הקלעים הם הטילו את כל האשמה על כתפי חמאס. בשום שלב לא הופעל עלינו לחץ.
"התמיכה הזו והמסר המדגיש את הברית בין ארה"ב לישראל העניקו לנו מרחב תמרון דיפלומטי. יש כאן הערכה עמוקה לראש הממשלה על שיקול הדעת, על המבצע
כולם קוראים לו מייקל אבל מבחינתו הוא מיכאל, ובשם העברי הוא גם מציג את עצמו. כשנכנס לתפקיד ביקש מעובדי השגרירות להקפיד על כך, אבל הישראלים כמו ישראלים צפצפו. אורן, במה שעוד יתברר כמאפיין מרכזי בהתנהלותו, מחל על כבודו. שיהיה מייקל. לא, הוא לא עומד לפרוש. איש גם לא חושב כרגע להחזיר אותו הביתה.
יש לו ערוצים פתוחים בלשכת ראש הממשלה. הוא מקבל עדכונים שוטפים מראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, וביחד עם היועץ המדיני רון דרמר הוא מנווט למעשה את קשרי ישראל-ארה"ב. יחסית למי שלא צמח במערכת, גם עם משרד החוץ הוא מסתדר טוב. פה ושם יש מי מהדיפלומטים ששם לו רגל, אבל נראה שמדובר בעיקר בצרות עין.
בינתיים, כמו כלל המערכת הישראלית והאמריקנית, גם אורן מחכה לסוף תקופת המעבר. אובמה נמצא כזכור בין הקדנציה הראשונה לשנייה. גם ביבי נמצא באותו המקום, מן הסתם, וזו הזדמנות טובה לסיכום ביניים. זה עתה נגמר, מבחינת אורן, הקמפיין נגד ההצבעה הפלסטינית באו"ם, שבאה מיד אחרי הפעילות האינטנסיבית בתקופת "עמוד ענן".
בוושינגטון אורן לא ישן כמעט, בגלל הפרשי השעות וגם משום שבנו הצעיר נשלח לחזית. גם בגיל 57 אורן רואה בעצמו קודם כל חייל. אם הדבר היה תלוי בו, אז גם את "עמוד ענן“ היה עושה במדים ולא במקטורן. כן יש עוד אנשים כאלה.
את השיגעון הציוני הזה גילה צוות השגרירות כשלמד להכיר את אורן. "אם תגיד שנותרו במדינה מאה ציונים בלבד, מייקל הוא אחד מהם. והאמת, גם אם נשארו חמישים או עשרה, מייקל יהיה אחד מהם. אנחנו אולי נשחקנו עם השנים, אבל אצלו זה עדיין זורם בדם", אומר דוברו לשעבר, ליאור וינטרוב. הלהט לתרום ככל יכולתו למדינה ולצה“ל כבר לא מאפיין בדרך כלל אנשים בגילו של אורן, אבל הוא, מורעל כמו צעיר לפני גיוס, דרש מבנו ומחבריו לשלוח לו תמונות מהחזית.
איך לא נשחקת עם השנים, בניגוד להרבה ישראלים ועולים ותיקים?
"אולי זה משום שלא נולדתי בארץ. ככל שהדבר יישמע נדוש, בשבילי העצמאות של מדינת ישראל באמת לא מובנת מאליה. אני תמיד ער לכך שאני חי בתקופה ייחודית בהיסטוריה של העם היהודי.
"כהיסטוריון אני יודע מה פירושה של ריבונות, ואני יודע מה פירושו של היעדר ריבונות. אני גם מספיק בקי בהיסטוריה כדי לדעת שריבונות היא מורכבת, דורשת אחריות רבה והתמודדות, ולעתים כרוכה בטעויות. אבל אני מעדיף את הריבונות הזו על פני היעדר ריבונות".
החיבור העמוק לריבונות הישראלית תפס אותו בגיל הנעורים בניו ג'רזי. הוא גדל בשנות ה-60 בבית יהודי קונסרבטיבי בשכונה קתולית, שבה גם נתקל באנטישמיות. ההצטרפות לתנועת הנוער 'הבונים' שינתה את חייו ועיצבה את חלומו. "בגיל 15 נסענו מטעם התנועה לוושינגטון. שיא הביקור היה מפגש עם יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, שהיה אז שגריר ישראל בארה"ב.
"עמדנו על הכיסאות כדי לראות אותו ולשיר 'הבאנו שלום עליכם'. רבין דיבר איתנו קצת, והרגשתי שהרגע הזה הוא שיא החיים שלי. אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אני רוצה להיות הנציג של מדינת ישראל בוושינגטון. ועכשיו חלום חיי התגשם. לכן יש לי סיפוק עצום מכל פעולה שאני עושה כאן, קטנה כגדולה. מבחינתי זה התפקיד הכי מעניין בעולם".
הסיפוק העצום של אורן קשור אולי גם לכך שהוא מוכר כיום כאקדמאי נאה, מצליח ומפורסם, אבל הילדות שלו הייתה אחרת לגמרי: הוא סבל מדיסלקציה. במידה מסוימת הוא סובל ממנה עד היום, והוא לא מסתיר את הליקוי אבל גם לא מנפנף בו כדגל. ובכל זאת, הרגע המרגש ביותר עבורו ב-42 חודשי כהונה, הוא אומר, היה טקס קבלת הפרס לדיסלקטים שהגיעו להישגים יוצאי דופן.
לפני שנה וחצי הוזמן השגריר אורן לבית הספר לאב בוושינגטון, המתמחה בקידום הסובלים מליקוי למידה. בביקור הוענק לו אות הוקרה על הצלחה יוצאת דופן. אישיות בכירה אחרת שקיבלה את האות לפניו היא סגן הנשיא האמריקני ג'ו ביידן. "שובצתי במסלול התלמידים החלשים ביותר", סיפר אורן לתלמידים. "הייתי תלמיד גרוע והייתה לי בעיה מיוחדת: בקהילה היהודית ציפו מכולם להצטיין בלימודים.
"כבר בבית הספר היסודי נחשבתי לתלמיד בעייתי. הלימודים שעממו אותי והייתי מבלה שעות בחדר המנהל. החסרתי שיעורים רבים של הלימודים הכי בסיסיים, וכשכבר הייתי לאבא ילדיי היו צוחקים על כך שאפילו בלימודי חשבון ובשיעורי הבית של כיתה ג' איני מסוגל לעזור להם.
"הייתי ילד שמן, חסר קואורדינציה ומגושם. לא הייתה לי עזרה ולא היו שום כלים לעזור לי. למעשה, אפילו לא הייתה אז הגדרה לבעיה שסבלתי ממנה. הייתי בן 13, ללא חברים, חסר ביטחון עצמי ובדרך להיזרק מבית הספר. שעות ארוכות ביליתי עם עצמי, ביער או בחדר.
"אלא שאז התחלתי לכתוב שירים, תחילה בראש, ואחר כך על מחברת בחדר. עד מהרה השלמתי ספר ששמו 'מי בוכה על נשמת היונה', ואחר כך שלחתי שירים בודדים לכתבי עת מכובדים כמו מגזין 17 (Seventeen Magazine). עדיין, לבית הספר נדרשו שלוש שנים כדי לשים לב ליכולות שלי. רק כשהייתי בן 16 הרשה לי אחד המורים להשתתף בשיעורי ספרות. אני אסיר תודה לו עד היום.
"כשנכנסתי לשם הייתי מפוחד. רעדתי. בכיתה הזו ישבו כל התלמידים החזקים, שמשתייכים למסלול הגבוה, ואילו אני הגעת מהמסלול הנמוך. חמור יותר, לא ידעתי דבר. לא את החומר, לא לעשות שיעורי בית, לא לאיית. הייתי אומלל. המורה התעקש שאאיית נכונה את כל המילים ועמד על כך שאכתוב מחדש כל משימה שנפלו בה טעויות. בכאבים גדולים אך בעקשנות התחלתי להשתלב. הציונים השתפרו, ולא רק באנגלית. הורדתי במשקל. הפכתי את עצמי לאתלט ואפילו הוקפתי בחברים.
"אבל בעיית הלמידה שלי נשארה. לא הייתי מסוגל להבחין בשורות ישרות. על שאלה מספר 4 הייתי עונה בתשובה 6. אפילו בכתיבת השם שלי הייתי טועה. רק אז הבנתי שאני סובל מדיסלקציה. ביקשתי לגשת שוב למבחן הקובע לקולג', אבל הפעם עם סרגל. הציון שלי קפץ ב-400 נקודות והמדריכה שלי התקשתה להאמין.
"מאז עלה בידי להתמודד עם הקשיים ואפילו לרשום כמה הצלחות, אבל אני עדיין נאבק עם הליקויים. עד היום אני מתקשה לקרוא את לוח הכפל. אבל למדתי לחמוק מהמכשולים האלה. אני מודה למורה שנתן לי הזדמנות ולימד אותי שגם אם אתה במכתש העמוק והחשוך ביותר, השמים הבהירים הם הגבול".
המפגש עם רבין אכן העלה את אורן על המסלול הציוני. ולא שבדרך לא היו פיתויים. כשהיה בן 18 זכה בפרס שירות השידור הציבור של ארה"ב (PBS) על סרט שכתב והפיק. שלוש שנים אחר כך שימש במשך תקופה קצרה עוזרו של היוצר האגדי אורסון וולס. במסגרת העבודה, סיפר פעם, החזיק מול עיניו של וולס שלטים עם מילות פרסומת ליין שוולס שיחק בה. תפקיד קטן הרחק מאור הזרקורים, ועדיין: עם המראה והיכולות שלו אורן היה יכול לפתח קריירה הוליוודית.
אבל הוא בחר אחרת. לאחר שהשלים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה עבד כשנה כיועץ למשלחת הישראלית באו"ם, וב-1979 עשה את הבלתי נמנע, עלה לישראל והתגייס לצנחנים. בגיל 24 החל שירות צבאי מלא, שכלל את מלחמת לבנון הראשונה. ביום השני למלחמה נקלעה היחידה שלו למארב סורי. מפקדיו ורוב חבריו נהרגו, אורן שרד. במהלך המלחמה נשא לאישה את סאלי, עולה חדשה כמוהו שהגיעה מסן פרנסיסקו. למחרת ליל הכלולות שב לביירות.
אחרי המלחמה, ובמקביל להמשך לימודים בארה"ב, שימש שליח סודי מטעם ישראל לברית המועצות (פעם נעצר ונחקר בק-ג-ב). במקביל המשיך ברומן עם צה"ל. במלחמת המפרץ הראשונה שימש קצין הקישור מול הצי השישי. גם בהתנתקות סייע לכוחות המפנים, והאירוע הותיר בו רשמים קשים מאוד. שנה אחר כך, במלחמת לבנון השנייה, סייע לדובר צה"ל בעבודה מול התקשורת הזרה, וכך עשה גם ב"עופרת יצוקה".
בין גיוס אחד למשנהו היה אורן בעיקר היסטוריון. את הדוקטורט כתב באוניברסיטת פרינסטון. תחום ההתמחות שלו היה ההיסטוריה של המזרח התיכון. בשונה מרבים בתחומו, אורן לא נעשה פוסט-ציוני. הספרים, המאמרים והמחקרים שחיבר לא ראו בישראל את האשמה בצרות האזור. זו אולי הסיבה לכך שבחוגים האקדמיים בארץ הוא לא נהנה מפופולריות. מנגד, דווקא בארה"ב כוכבו דרך.
ספרו הראשון, "שישה ימים של מלחמה: המערכה ששינתה את פני המזרח התיכון", נכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. בניגוד לאופנה שרווחה אז טען בו אורן כי מדינות העולם הערבי ולא ישראל דרדרו את האזור למלחמה ההיא. גם הספר השני, "כוח, אמונה ופנטזיה, ארצות הברית והמזרח התיכון, 1776 עד להווה", נכנס לרשימת רבי מכר של הטיימס.
על רקע ההצלחות האלה הוזמן אורן ב-2006 לשמש פרופסור אורח באוניברסיטאות הנחשבות הרווארד וייל. הספרים עזרו לו מאוד כשנכנס לתפקיד. בפגישות הראשונות עם נציגי הממשל נתקל יותר מפעם אחת במשפט "אני בדיוק קורא את הספר שלך".
בעודו קונה לו שם מעבר לים, בארץ נותר בצל. בחוגים השמרניים-ציוניים אמנם התפרסם, אך המילייה החזק באוניברסיטאות ירושלים ותל אביב לא חיבק אותו. ואפשר להבין למה. בספרו "המהפכה השקטה בהוראת תולדות הציונות" חשף אורן את שינוי הנרטיב של לימודי ההיסטוריה הציונית בישראל. תובנות דומות העלו מחקריו האחרים. דבקותו הציונית דחקה אותו באופן טבעי למכון החשיבה השמרני מרכז שלם, שם כיהן כעמית בכיר עד שנקרא לדגל בידי נתניהו.
ביבי אוהב אותם ככה. גבוהי קומה, גבוהי מצח, גבוהי שפה. שמרנים בהשקפתם הכללית, פטריוטים בתפיסתם האישית ובעלי תודעה לאומית-היסטורית מפותחת. הנגיד סטנלי פישר, היועץ המדיני רון דרמר, מזכיר הממשלה צבי האוזר ואורן עצמו עונים למודל הזה. הם נפגשו לראשונה לפני שש שנים. נתניהו קרא אחד מספריו והזמין אותו לפגישה.
הוא ביקש מאורן לעבור על נאום בתחום המומחיות שלו, הבין שהם משדרים על אותו גל, וב-2009, זמן קצר לאחר שחזר ללשכת ראש הממשלה, הציע לאורן את תפקיד חייו.
"שגריר מצוין", מגדיר אותו נתניהו היום. גם פרס מאוהב בו. המחמאות הללו אינן מובנות מאליהן בהתחשב בסופות ההוריקן שטלטלו את יחסי ארה"ב וישראל מרגע שכף רגלו של אורן דרכה במחוז קולומביה. מי שרוב שנותיו חקר את ההיסטוריה מבחוץ נזרק ברגע אחד למרכז העצבים של העשייה המדינית הרגישה ביותר של ישראל.
אורן, נטול הרקע הדיפלומטי, נדרש לתמרן בין ממשל ליברלי צונן, קונגרס לעומתי אך אוהד ישראל וממשלה ישראלית ימנית מפוצלת. את כל זה היה עליו לעשות בתקופה של משבר כלכלי חריף באמריקה, שבר שלטוני במזרח התיכון, אתגר עולמי ששמו איראן, שינויים דמוגרפיים קריטיים בארה"ב ותקשורת לא תמיד חיובית. אורן מצא את עצמו בלב המערבולת, או נכון יותר בתפקיד לוכד הברקים.
"בעבר הכלל הבסיסי שעמד בלב הקשרים היה 'ללא פערים וללא הפתעות'. כלומר, ישראל וארה"ב עומדות כתף אל כתף בנושאים שעומדים על הפרק ומקפידות לא להפתיע זו את זו במהלכים לא מתואמים. בלי להיכנס לשאלה מי אשם בכך, ברור שבתקופת ממשל אובמה וממשלת נתניהו נוצרו פערים והיו הפתעות", אומר מקור המעורה במערכת הקשרים בין הצדדים.
בתנאים הללו אורן היה מי שנדרש להעביר מסרים לא תמיד נוחים בין אובמה לנתניהו, בין קלינטון לליברמן, בין רם עמנואל לרון דרמר (יועצו המדיני של נתניהו), ובין היועצים לביטחון לאומי עוזי ארד וטום דונילון. "הוא היה צריך להסביר לישראל את ארה"ב, ולהסביר את ארה"ב לישראל", אומרים בשגרירות. אורן עצמו משתמש במונחים מדודים בהרבה כדי לתאר את מה שעבר על יחסי ישראל ארה"ב בשנים האלה. לשיטתו, בשום שלב לא היה משבר בין הממשל לממשלה.
"היו מחלוקות נקודתיות שאינן חדשות", אומר אורן. "כהיסטוריון וגם כמי שגר בארה“ב כמעט 30 שנה, אני יודע מה הוא משבר. בעבר היו משברים של ממש. פרשת ביטול מכירת מטוסי האייווקס בשנות ה-80, כשממשל רייגן עמד בשלטון, הייתה משבר. המצור על ביירות ושיחת הטלפון של רייגן לבגין עם הדיבורים על השואה הייתה משבר.
"כשניקסון איים ב‘הערכה מחדש של היחסים‘ וכשבוש האב סירב לתת לישראל את הערבויות - זה משבר. אנחנו חווינו דבר כזה? ואגב, לא מזמן הממשל אישר את הערבויות".
אז כל האירועים של תמונת הנעליים והדרישה "אף לא אבן אחת" והמחלוקת על גבולות ‘67, והאמירה של נתניהו להילארי קלינטון "למי שלא שם קווים אדומים לאיראן אין זכות מוסרית לשים קווים אדומים לישראל" - כל אלה הם פרי דמיונה של התקשורת?
"ראשית, האמירה ההיא כוונה לקהילה הבינלאומית ולא לאמריקנים. באשר לשאלה הכללית, היו מחלוקות טקטיות בנוגע לתהליך השלום - בעיקר ירושלים וההתנחלויות - ועל הדרך להגיע ליעד הסופי.
"לא הייתה מחלוקת על עצם היעד שהוא מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומדינה פלשתינית כמדינת הלאום של הפלשתינים. המחלוקות הללו בלטו בשנתיים הראשונות של הממשל, אבל עברנו את זה. הן ירדו כמעט לאפס, והעובדה היא שאתה לא שומע עליהן כיום. אבל גם תוך כדי המחלוקות, מתחמי ההסכמה עלו בהרבה על נקודות המחלוקת".
אם כך, מה יגיד מייקל אורן ההיסטוריון על תקופתו של מייקל אורן השגריר?
"ההיסטוריון יגיד שאנחנו שתי מדינות, שניצבו בפני מצב אזורי ועולמי נזיל ולפעמים דליק. עמדנו יחד והתגברנו יחד על מצבים מורכבים מאוד. והצלחנו. לא רק לשמר את הברית עצמה, אלא גם לשמר את ביטחון ישראל מול אתגרים כלכליים ומדיניים וביטחוניים. כמו למשל במבצע 'עמוד ענן'.
"ההגנה שהממשל סיפק לישראל אינה החריג: זאת השגרה, הנורמה. ולכן ההיסטוריון יגיד שבתקופה של תמורות טקטוניות, במיוחד במזרח התיכון אבל לא רק, בזמן של שינויים בחברה האמריקנית ובמשק האמריקני, הצליחו שתי המדינות לשמור על ברית הדוקה, על אף כל הטענות כאילו ממשל אובמה פחות ידידותי".
כדי לחזק את הטיעון אורן חושף פרטים על השתלשלות חלק מהפגישות הקשות ביותר בין אובמה לנתניהו. האחת התחוללה במרץ 2010, שבועות אחדים לאחר פרשיית רמת שלמה. האמריקנים נעלבו עד עמקי נשמתם מכך שבזמן שסגן הנשיא ג'ו ביידן ביקר בישראל נמסרה ההודעה של משרד הפנים על קידום תוכניות הבנייה בשכונה הירושלמית.
זמן קצר אחר כך נתניהו בא לארה"ב כדי להשתתף בוועידת איפא"ק ("ירושלים אינה התנחלות", שלהב שם את ההמון). הפרוטוקול האמריקני חייב את אובמה להיפגש עם נתניהו, אבל בלוח הזמנים של הנשיא לא נמצאה משבצת זמן פנויה.
"הם עשו כל מאמץ אבל לא מצאו זמן פנוי בלו"ז, ולכן קיבלו אותנו מחוץ לפרוטוקול בשבע בערב. זו לא הייתה פגישה רשמית ולכן לא היו תמונות, אבל בניגוד לתיאורים בתקשורת על אווירה קשה זו הייתה פגישת עבודה עניינית ורגילה. הנשיא העלה כמה דברים ואנחנו היינו צריכים זמן להתייעצויות. ביקשנו להישאר במשרד שלו בחדר הסגלגל כדי לדון בבקשות. הוא הסכים ועלה לקומת המגורים. קיימנו דיון וגם צלצלנו לארץ. אחרי כשעתיים הייתה לנו תשובה, ולכן ביקשנו מהעוזרים שהנשיא ירד כדי לשמוע.
למרות שהשעה הייתה מאוחרת, הוא ירד והקשיב וכולנו נפרדנו כידידים. אחר כך היו דיווחים שהוא השפיל את נתניהו כשעלה לאכול ארוחת ערב עם מישל והבנות, אבל זה לא היה נכון. שלושתן בכלל לא היו בוושינגטון באותו יום, אבל עכשיו לך תרדוף אחרי העיתונאים כדי לספר להם את זה".
האירוע שמתאר אורן נחשב לנקודת השפל הקשה ביותר ביחסי הממשל עם ירושלים. אובמה הציב לנתניהו בפגישה ההיא אולטימטום בנגוע להמשך ההקפאה ביו"ש, ודרש תשובה בתוך 24 שעות. נתניהו הופתע. הוא פתח בסבב טלפונים מול השרים הבכירים כדי לשמוע את עצתם. השרים השיבו מה שהשיבו. כשגיבש עמדה נתניהו אכן קרא לאובמה ומסר לו תשובה.
אז האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה וכלל הכתבים והפרשנים - כולם טועים בקריאת התמונה כשהם אומרים שיש בעיות בקשרים עם הממשל הנוכחי?
"יש מחלוקות, אבל התקשורת בישראל ובאמריקה מנפחות אותן מעל ומעבר", אומר אורן, וחוזר בזמן שנה וחצי אחורה, לפגישה אחרת בין המנהיגים, כדי "לתאר כהווייתם את הדברים", לשיטתו. נתניהו שוב הגיע לארה"ב, הפעם כדי לשאת את הנאום המפורסם לפני שני בתי הקונגרס.
ערב הגעתו לבירה האמריקנית אובמה שוב הפתיע. בנאום משלו במחלקת המדינה הצהיר הנשיא האמריקני כי "כל הסדר עתידי יתבסס על קווי 67'". נתניהו זעם על עצם העמדה ועל כך שלא תואמה עם ישראל. הוא הגיב מיידית בהודעה משלו כי ישראל לא תסכים לסגת לקווי 67'.
למחרת נפגשו השניים בחדר הסגלגל. בפתח הפגישה, לעיני המצלמות, הסביר נתניהו לאובמה שהעם היהודי חווה תלאות וסבל ולכן לא יוכל לסכן את עתידו. בתקשורת התפרשו הדברים כהטפת מוסר לנשיא המארח. רק השבוע נזכר באירוע ההוא מקורבו של אובמה, רם עמנואל, ואמר לידידים ישראלים בפורום סבן שנתניהו "עשה אז מעשה שלא ייעשה". אובמה, טוען אורן, ממש לא ראה כך את הדברים.
"הייתי איתם בפגישה. היא התנהלה על מי מנוחות ונמשכה זמן ארוך מהמתוכנן. בסוף הפגישה הם טיילו 20 דקות, כתף אל כתף, במדשאת הבית הלבן. הייתי מטר מאחוריהם. שמעתי כל מילה. לא הייתה שם שום מתיחות. כשהם נפרדו אובמה לחץ את ידו ארוכות ואמר לו Goodbye my friend (שלום חבר). אבל אז אנחנו מגיעים למלון ושומעים את הדיווחים, והתקשורת מתארת פגישה מתוחה וטוענת: Netanyahu Lectured Obama (נתניהו הטיף לאובמה). אז כן, התקשורת מנפחת".
גם אורן מסכים כי גם אם המדינות קרובות וחברותן אמיצה, בכל זאת יש דברים שרואים מכאן לא רואים משם. הראייה השונה הזו מנפיקה גם רגעים משעשעים. "בערב שגרתי לפני כשנה וחצי, סאלי ואני ישבנו בבית ופתאום הגיע טלפון ממישהי במועצה לביטחון לאומי. אחרי שווידאה מי אני אמרה שלוש מילים בלבד: We got him (תפסנו אותו). אמרתי, בסדר, תודה על העדכון. מיד הבנתי למי הכוונה. גם סאלי הבינה.
"זה היה ברור לנו לגמרי. אמנם השעה הייתה מאוחרת אבל הייתי חייב לעדכן אנשים בארץ. התקשרתי למשרד החוץ ולמשרד רה"מ ואמרתי: .They got him בארץ לא הבינו. חשבו שמדובר על קדאפי או על אסד, או מישהו אחר. הם לא חשבו על בן לאדן".
בין דרמה אחת לאחרת יש כמובן שגרה, והיא לא פחות חשובה. אורן משקיע יומיים בשבוע בגבעת הקפיטול לשיחות עם חברי קונגרס וסנאטורים. המפגשים הללו קריטיים לשימור התמיכה של ארה“ב בישראל ולחוקים שהקונגרס כופה לעתים על הממשל בנוגע לאיראן או לפלשתינים.
למשל, אחד המנופים המשמעותיים ביותר של ישראל למניעת הצטרפות פלשתינית למוסדות בינלאומיים הוא חוק אמריקני הקובע שכל ארגון בינלאומי שיקבל לשורותיו את הרשות הפלשתינית יפסיד את התמיכה הפיננסית של ארה"ב. הממשל לא אוהב את החוק, שלמעשה כובל את ידיו. אורן או ישראל לא לוקחים אחריות על חקיקתו, אולם ברור שהקונגרס יצר כאן בלם המסייע מאוד לישראל.
היבט קריטי נוסף הנוגע לקשרי ישראל-ארה"ב הוא השינויים הדמוגרפיים באוכלוסייה האמריקנית: פחות לבנים ויותר אפרואמריקנים, היספאנים ומוסלמים. צמיחת המגזרים האלה העניקה כנראה לאובמה את הקדנציה השנייה, ותשפיע מאוד על עתיד ארה"ב.
לישראל יש אמנם גרעיני תמיכה גם במגזרי המיעוטים, אולם ברור שנדרשת עבודה רבה ויסודית מאוד כדי לשפר את המצב. אורן עושה את מה שביכולתו לשבור מחיצות. לא מזמן אירח בביתו קבוצה של מנהיגים איראנים גולים. קודם לכן, לראשונה בבית שגריר ישראל בוושינגטון, קיים סעודת איפטר לשבירת צום הרמדאן עם אימאמים מוסלמים. אורן גם היה לשגריר הישראלי הראשון שביקר בפוארטו ריקו. כאקט נוסף של הגעה לקהלים חדשים הוא מפתח רשת קשרים עם קהילות הלהט"ב באמריקה.
"חלק מהעבודה היא להתאים את המסר לקהל היעד. לדבר עם יועץ בבית הלבן זה לא כמו לדבר עם 500 רבנים בשיחת ועידה ולא כמו שיחה עם חבר קונגרס שאמנם אוהד את ישראל אבל עדיין צריך פרטים וחומרי רקע בנושאים שעומדים על סדר היום", אומר אורן.
לכל העבודה הזו מאחורי הקלעים הוא קורא "ביזנס". חלק אחד של "הביזנס" הוא תדרוכים על בסיס קבוע לעיתונאים הבכירים ביותר בארה"ב. נפח משמעותי אחר מעבודת ההסברה נעשה באופן טבעי בבמות הפומביות של התקשורת.
אורן הוא חיית תקשורת שלא הייתה כמוה בוושינגטון מאז ימי נתניהו כשגרירנו באו"ם. מאמרים מטעמו מתפרסמים כדבר שבשגרה בעיתונים הנחשבים ביותר בארה"ב, והוא מופיע באופן קבוע בתוכניות הפופולריות ביותר. אחרי הפיגוע בתל אביב, ביומו האחרון של מבצע "עמוד ענן", קיים 12 ראיונות טלוויזיוניים בזה אחר זה. בשמונת ימי המבצע העניק 35 ראיונות מצולמים ושלל שיחות נוספות לרדיו ולעיתונות.
אורן, פועל לפי קוד שונה מזה של הדיפלומטים הממסדיים. אם לנוכח גל עכור יעדיפו רוב השגרירים להתכופף או לעגל פינות, אורן יתייצב למלחמה שערה וייאבק על האמת. אפשר לחלוק על הקו שלו, אבל אי אפשר שלא להעריך את נכונותו לצאת לקרב גם כשהדבר כרוך בתשלום מחיר אישי.
התקרית המשמעותית ביותר בהקשר הזה התרחשה לפני פחות משנה מול בוב סיימון, האילנה דיין של האמריקנים. הכתב המוביל של תוכנית התחקירים הנצפית ביותר והנשכנית ביותר "60 דקות", בישל כתבה שתציג את ישראל כאחראית לדיכוי הקהילות הנוצריות בתחומה וביו"ש. המשדר היה אמור לעלות לאוויר בערב חג הפסחא הנוצרי.
הדבר נודע לאורן ממקורות בתוך סי-ביאס. הוא חשב שמדובר בפיגוע הסברתי בעל השלכות אסטרטגיות. מעבר לכך שמדובר בהכפשה חסרת שחר, הטרידה אותו העובדה שסיימון, באופן חריג מאוד, אפילו לא ביקש תגובה. החשש שלו היה שתוכנית כזו בפריים טיים תרעיד את בסיס התמיכה של האמריקנים בישראל, שהרי רבים מהם מושפעים מערכים נוצריים. בצעד לא מקובל הוא פנה אפוא לרשת סי-בי-אס וביקש פרטים על התוכנית המתגבשת.
קשריו עם ראשי הרשת והנתונים שהציג עשו את שלהם, וסיימון נאלץ להשמיט לא מעט השמצות שהיו לו בקנה. במה שהיה נראה כראיון כפוי, צילם סיימון את אורן במשך כשעה במשרדי הרשת כביכול כדי שיציג את עמדת ישראל. בפועל הראיון היה תוקפני ועוין. גורמים ישראליים טוענים שאף עבר עריכה מגמתית.
כמה שניות של חוסר תשומת לב מצדו של השגריר במהלך הראיון הושתלו כמענה לשאלה אחרת, כדי להציג את עמדת ישראל כמבולבלת. סיימון תקף את אורן בשידור באופן אישי וטען כי "זו הפעם הראשונה בקריירה שלי שבה מתערבים בכתבה לפני השידור", טענה שהתקבלה בחוסר אמון בצד הישראלי.
אורן, באופן לא מפתיע, נראה לא טוב בקטע ששודר, ואין ספק שנגרם לו נזק. אף על פי כן, לא הוא ולא המעורבים האחרים בפרשה מתחרטים. "הוא נשכב על הגדר ושילם מחיר למען הקולקטיב של כולנו. הוא לא היה חייב לעשות זאת ואיש גם לא היה בא אליו בטענות, אבל כך הוא תופס את תפקידו. הוא שם כדי לשרת את ישראל גם כשזה לא נוח לו", אומר אחד המעורבים בפרשה.
זירה אחרת שבה נקלע אורן לעימותים היא הקמפוסים ברחבי ארה"ב. כחלק מההבנה של חשיבות המגרש, אורן מקדיש זמן רב ומאמצים רבים בהופעות אישיות שלו, וגם בריכוז פעולה רוחבית של ארגונים תומכי ישראל. בשלוש וחצי שנים הופיע במאות קולג‘ים ואוניברסיטאות, גם אם האווירה הייתה עוינת מאוד.
התקרית הקשה ביותר התרחשה באוניברסיטת קליפורניה בעיר אירווין: אורן זכה שם למארב של סטודנטים פרו-פלשתינים שקטעו את הרצאתו שוב ושוב, קיללו את ישראל וכינו את השגריר "רוצח", מחאה קיצונית אפילו במונחים של קמפוסים אמריקניים. למרות האווירה הקשה והחשש שיותקף פיזית, אורן התעקש לסיים את דבריו.
המחיר הכבד ביותר ששילמו אורן ורעייתו סאלי למען ישראל לא היה הפגיעה בתדמית האישית של מייקל. לפני 17 שנה שכלה סאלי את אחותה, ג'ואן דאבני, בפיגוע התאבדות של חמאס. האחות, מורה מקונטיקט, התחילה שנת שבתון בישראל. הטרור תפס אותה באוטובוס בירושלים. לפני כעשור נפצע יואב אורן, בנם הבכור, בעת פעילות מבצעית בחברון. הבן הצעיר, נעם, משרת כקצין ביחידה מובחרת. מכיוון ששני הוריו בחו"ל, הוא מוגדר חייל בודד.
האב הגאה מייקל מבסוט מכך שבנו נהנה מתנאי שירות משופרים יותר מאלה שידע הוא לפני 30 שנה. "כשאני הייתי חייל בודד, אפילו תחתונים וגרביים לא קיבלנו. היו תקופות שהיינו רעבים לאוכל. זה היה צה"ל של שנות ה-70. היום המצב אחר לגמרי, וטוב שכך". בין יואב לנעם ישנה הבת ליה, כיום מורה לחינוך מיוחד.
באביב יסגור אורן ארבע שנים בתפקיד. אפשר להניח שימשיך לחמישית. "כל עוד ירצו בי, אני כאן כדי לשרת", הוא אומר. נכון לעכשיו רוצים בו. האם כשישוב לארץ יצטרף לפוליטיקה, אני שואל. השגריר צוחק ונמנע מתשובה. אחרי שקט ממושך הוא צוחק: "אני חתום על חוזה לכתיבת ספר מחקר על תולדות הקמת המדינה". ההתחמקות מבהירה לאן פניו. אמנם יש זמן, אך לקראת בחירות 2016 אל תופתעו לראות את מיכאל אורן מצטרף למערכת הפוליטית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם