למה להם פוליטיקה עכשיו? המעבר מעיתונאות לפוליטיקה במגמת עליה
חציית הקווים של עיתונאים אל עבר המגרש הפוליטי התחילה כבר בתקופתו של בנימין זאב הרצל. אז למה דווקא בחודשים האחרונים נראה כי המגמה מתחזקת? יש המשייכים זאת למשבר בעיתונות, אחרים טוענים כי מדובר ברצון אמיתי לשנות
בהמשך הלכו בדרך דומה גם מו"ל עיתון "הארץ" גרשום שוקן, בני בגין ועוד רבים וטובים. אז מדוע דווקא בימינו המעבר של אנשי תקשורת לפוליטיקה גוררת אחריה תגובות צוננות? האם מדובר באנשים שמאסו בדרך ניהול המדינה והחליטו לעשות מעשה, או שמא הכל קשור לשיכרון הכוח של אלו שיכולים להמליך ולקבור בהינף עט?
"מה שקורה היום מפתיע דווקא בעוצמה ובהיקף שלו. התופעה עצמה לא חריגה בנוף הציוני-ישראלי", מסביר פרופ' שמואל ליימן-ווילציג, סגן ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. לדעתו, הדבר שמושך את העיתונאים לעבר הפוליטיקה הוא האופק הכלכלי שהם רואים בכנסת ולא מוצאים עוד בתקשורת. "העיתונאים מדוכאים בגלל קריסת העיתונות הכתובה, ואם כבר צריך לקפוץ מספינה טובעת, אז קופצים לספינה חשובה ששטה: הפוליטיקה".
אין ספק שהתופעה המדוברת נשענת לא מעט על התמורות שעובר עולם התקשורת. כשכל בעל מקלדת הופך לפובליציסט וכוחה של התעשייה נחלש, אין פלא שהסיבות למעבר לא קשורות רק לאידיאלים, כפי שמסבירה הבלוגרית הפוליטית טל שניידר.
רוצה לשנות, אורי אורבך פלאש 90
מנגד טוען ח"כ אורי אורבך, מי שעשה בעצמו את המעבר לא מזמן, כי לא מדובר רק בשיקולים כלכליים אנוכיים. "אתה רוצה להיות שותף ולשנות. יש לך קריירה ארוכה בתקשורת, ואז מציעים לך כרטיס כניסה לכנסת באמצעות הפריימריז או במתנה. יש גם שיקולים אישיים של 'מיציתי או לא מיציתי', כמו לכל בן אדם".
העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, שנבחר ב-1965 לכנסת, מסביר כי עשה את המעבר "בשם העיתונות החופשית ולמענה". לדעתו אין כל הבדל בין אנשי תקשורת שרצים לפוליטיקה לבין עורכי דין או מורים. "עיתונאים הם בני אדם, וכל הדינים שחלים על בני אדם אחרים חלים גם עליהם - או שיש להם התכונות הדרושות לכנסת או שאין להם".
קשרים לצד כישורים
אין ספק כי לעיתונאים יש עדיפות על אנשים אחרים המבקשים לדרוך במגרש הפוליטי. הם מכירים את התחום היטב, מוכרים ואהודים מאוד בציבור הרחב וכך גם דעותיהם. והדבר אולי החשוב ביותר - הם מחזיקים בקשרים במקומות הנכונים וכך מקבלים את החשיפה הדרושה להם בדרך לכנסת.
"לאנשי התקשורת יש יתרון בתחום כי הם מכירים את כללי המשחק. תקשורת ושלטון נפגשים באירועים שונים ולכן אנשי התקשורת מכירים את כל מי שבפוליטיקה ולהפך, וזה מפלס להם דרך לעולם הפוליטי בצורה יעילה וקלה", מוסיף פרופ' ליימן-ווילציג. "הם יודעים איך
להציג את עצמם ואיך להפעיל את החבר'ה בתקשורת כדי לקבל את החשיפה הרחבה שהם זקוקים לה. קשרים לצד כישורים".
ד"ר רפי מן, מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל וחבר מערכת "העין השביעית", מסביר: "אחד הדברים המאפיינים את התקשורת כיום זו החלוקה המאוד ברורה בין הפרולטריון המקצועי לבין הטאלנטים, והתוצאה של שיטת הכוכבים היא שיותר פשוט להם להתחיל בפוליטיקה לעומת אנשים פשוטים שאיש לא שמע עליהם קודם". גם הפוליטיקה השתנתה לדעתו של ד"ר מן, ולכן כיום היא שואבת אליה את "כוכבי המסך".
הפוליטיקה של היום מושכת כוכבי מסך, מרב מיכאלי צילום: ראובן קסטרו
"אנחנו נמצאים כבר כמה עשורים בעידן המאופיין בפוליטיקה אישית. הרבה מפלגות מציגות כלפי חוץ בעיקר את המנהיג, והוא שמקבל את ההחלטות גם בתוך המפלגה שלו. כשהכוכב בתקשורת רואה את הפרסונות בפוליטיקה,הוא אומר 'למה שלא אכנס למשחק ואהפוך את הכוכבות התקשורתית לפוליטית'".
שניידר טוענת כי המעבר המהיר בין שני המקצועות שמשפיעים על כולנו לקוי ביסודו, ומוסיפה: "עיתונאי אמריקאי בשם דייב מרגולין הגדיר זאת בצורה הטובה ביותר: 'אתם חיים בתוך גילוי עריות', והמצב הזה לא טוב לא לפוליטיקאים ולא לעיתונאים. איך עיתונאים יכולים לבקר ברצינות מישהו שעד לפני דקה עבד איתם באותו מקום"?
פרופ' ליימן-ווילציג מסביר מדוע לא ניתן להחיל היום את חוק הצינון על העיתונאים המבקשים לעבור לפוליטיקה כפי שהוא חל על אנשי צבא, אף שיש צורך בחוק כזה בישראל. "כיום קשה להגדיר מיהו עיתונאי - בלוגר נחשב עיתונאי? הגבולות של המקצוע הלכו והיטשטשו ולכן היום קשה יותר להגדיר על מי יחול החוק".
מקצרים הליכים
כדי להבין את ממדי התופעה בישראל כדאי להיזכר בחלק מהאנשים שחצו את הקווים במהלך 64 השנים האחרונות: טומי לפיד, יוסי שריד, אמנון רובינשטיין, שולמית אלוני, משה סנה, דניאל בן סימון, ניצן הורוביץ, גדעון רייכר, שלי יחימוביץ', נחמן שי, יאיר לפיד, מרב מיכאלי, אורי אורבך, ציפי חוטובלי, אורלי לוי, מיקי רוזנטל, סילבן שלום, יוסי ביילין, גדעון סער, פרץ ברנשטיין, מירי רגב, אהוד אולמרט ועוד. חשוב לציין שכשליש מתוך הרשימה המכובדת הזאת עשו את הצעד בעשור האחרון.
הצליח לחצות את הקו, ניצן הורוביץ צילום ארכיון: רענן כהן
אפשר להבין מדוע בקשתם של אנשי התקשורת להיכנס למגרש הפוליטי נענית בשמחה רבה על ידי המפלגות השונות. העיתונאים פופולריים, הדעות שלהם מוכרות לרוב ולכן יש להם כוח גדול בציבור הרחב. ח"כ אורבך מסביר מדוע לדעתו דרכו היתה קלה לכנסת לעומת אנשים לא מוכרים. "בוחרים בעיתונאים ובי מכיוון שאנחנו מפורסמים ואחר כך בגלל האג'נדות, לא ההפך. יודעים מה הדעות שלנו וזה מקצר הליכים למפלגה שקולטת אותנו לתוך שורותיה".
פרופ' ליימן-ווילציג אומר דברים דומים. "מדובר באנשים משפיעים וידועים. לא קל לגייס אנשים כבדי משקל שהם גם משפיעים, לכן לא מזיק להביא אנשים מעולם התקשורת שמוכרים לקהל הרחב. מה גם שלחלק מאותם אנשים יש יכולות והם יודעים איך לתרום מהידע שלהם כדי לרתום את התקשורת לטובתם".
בעבר הלא רחוק היו אלה אנשי צבא בעלי הילה של גבורה שמצאו את דרכם בקלות לבית הנבחרים הישראלי. הקריירה הצבאית המפוארת עשתה את יחסי הציבור הנדרשים ומפלגות רבות התהדרו בגנרלים חזקים. אך כיום, כשאנשים רבים כל כך מעריצים אנשי בידור ולא מפקדים דגולים, לא פלא שהם הופכים לנבחרי הציבור שלנו.
ד"ר מן מסביר: "הנהירה של הציבור אחרי אנשי התקשורת משקפת באמת את מרכזיות התקשורת במדינה המודרנית". ואורבך מוסיף: "פעם גיבורי התרבות היו קצינים, וכל ילד ידע מי אלוף פיקוד הדרום ומי אלוף פיקוד הצפון. היום המציאות השתנתה והם פחות ידועים, והסלבס הם או זמרים ובדרנים שאין להם מה לתרום לפוליטיקה או עיתונאים. העיתונות מוערכת יותר בציבור הרחב".
אורי אבנרי מברך על התחלופה: "הרי איש צבא הוא ההפך מעיתונאי, הוא אדם שיודע הרבה על נושא מאוד מצומצם שהוא לא רלוונטי לכנסת. לכן הקצינים, בדרך כלל, היו חברי כנסת ומדינאים גרועים".
המבחן הגדול עבור אותם אנשי תקשורת שעברו לפוליטיקה מתחיל ביום שאחרי הבחירות. האם העיתונאי יצליח ללמוד את כללי המשחק של הכנסת וינצל את כוחו ומעמדו החדש כדי להשפיע באמת על סדר היום הציבורי, או שפשוט ייהנה מנוחות הכיסא?
מן: "לא מספיק שיש לך רעיונות מצוינים, צריך לדעת איך לייצג אותם. זה כלול בהסכמים ובפשרות וזה יכול להיראות למישהו שבא מבחוץ כמלוכלך ולא ראוי. מהבחינה הזאת שלי יחימוביץ' היא דוגמה למישהי שלמדה את המכניקה למימוש הרעיונות שהיא מאמינה בהם.
רעיונות לא מספיקים, צריך לממש אותם. יחימוביץ' ורוזנטל צילום: רענן כהן
"יהיה מאוד מעניין לראות עד כמה מרב מיכאלי תהיה אפקטיבית בנושאים הפמיניסטיים יותר ממה שעשתה עד עכשיו. האם תצליח לנגוע מהכנסת בנושאים המהותיים למעמד האישה? אני מקווה שהיא תצליח. ח"כ אורלי לוי היא דוגמה למי שעברה בצורה טובה לפוליטיקה מבחינת היכולת שלה להניע דברים הקשורים לנושאים חברתיים, ומן הצד השני של המפה גם ח"כ ניצן הורוביץ משפיע ופעיל בנושאים הקרובים לו".
אבנרי מוסיף: "אין שום סיבה לכך שעיתונאים לא יהיו חברי כנסת טובים. אם עיתונאי מרגיש את התשוקה להשתתף בעיצוב פני הדברים ולהילחם על נושאים הקרובים ללבו גם בכנסת, למה לא? זאת בתנאי שהוא לא הופך לפוליטיקאי מהסוג שהכנסת מלאה בהם - אנשים קטנים שעושים למען עצמם".
אין ספק שכנסת ישראל הופכת לזירה שממנה ייצאו ניסוחים מוקפדים יותר, כותרות מושחזות, תמונות מקצועיות ומשכנעות ואינספור חומרים לתוכניות סאטירה. אבל השאלה הגדולה נשארת פתוחה - האם יש לאנשי התקשורת היכולת להעביר את הרעיונות והאג'נדה למעשים בלי שכולנו נשלם.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם