כרבע מתלמידי ישראל כלל לא השתתפו בבחינות הבינלאומיות
על פי בדיקת nrg מעריב, מהבחינות נעדרו תלמידי המגזר החרדי וה"חינוך המיוחד". מי שכן נבחן, עבר תהליך הכנה ארוך – למרות שהדבר פוגע באמינות הבחינות. שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר, מבהירה: "אין הרבה משמעות לתוצאות"
הסיבה המרכזית לכך היא היעדרות האוכלוסייה החרדית מהבחינה. בעולם אין לכך אח ורעי שמגזר שלם אינו נבחן בבחינה. 6.1% נוספים מוגדרים על פי משרד החינוך "חינוך מיוחד" ואלו אינם נבחנים.
בניגוד לבחינות הבגרות, אליהם נדרשים התלמידים ללמוד היטב, המבחנים הבינלאומיים נועדו לבדוק תהליך למידה, הכנה ישירה אליהם פוגעת באמינותם באופן משמעותי. למרות זאת, הוקצה משרד החינוך שעות רבות בתוך מערכת השעות של התלמידים להכנה למבחנים אלו.
שעות אלו לא הוגדרו כשעות הכנה אלא כשעות אוריינות במתמטיקה ומדעים. שעות שלמעשה התמקדו בתכנים עליהם צפויים התלמידים להבחן, נושאים אחרים נזנחו. שעות ההכנה באו הן על חשבון תחומים אחרים כהיסטוריה או תנ"ך ועל חשבון נושאים אחרים.
בכל אחת משלוש השנים בחטיבת הביניים הוקצו חמש שעות שבועיות לטובת הכנה למבחנים אלו. בכיתה י' שלוש שעות נוספות. בסך הכול מוקצות 18 שעות שבועיות במשך ארבע שנים לטובת העניין. לעומת זאת, לימודי ההיסטוריה הכללית והיהודית, לאורך כל שנות הלימודים בכל שכבות הגיל זוכות ל-15 שעות הוראה שבועיות בלבד. היסטוריה אינה תחום הנמדד בבחינות הבינלאומיות.
שרת החינוך הקודמת, יולי תמיר, סירבה בתוקף להכין את התלמידים לבחינות הללו. היא כינתה התנהלות זו "פדגוגיה בנקאית", שכל חשיבותה הוא הדירוג האישי. "אין הרבה משמעות לתוצאות היום", היא מבהירה.
"הייתה הכנה מאוד אינטנסיבית לבחינות הן בישראל והן בעוד מדינות. כאשר אתה מתכונן למבחנים האלו, אתה מקבל תוצאה שאינה משקפת את המצב, אלא נותן שיקוף מוטה למצב האמיתי. המבחנים הבינלאומיים שהיו אמורים לנבא צמיחה כלכלית וחברתית הפכו לאיזו מדינה מצליחה יותר בבחינה, לא במציאות. החינוך לא נועד להכין תלמידים לבחינות אלא לחיים".
מי שהיה אחראי על תוכניות הלימוד בתקופת הבחינה הוא ד"ר צבי צמרת, ששימש אז יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.
"תשומת הלב המופנית לבחינות הבינלאומיות בתקציב ובשעות באה על חשבון תנ"ך, היסטוריה ומקצועות נוספים. אני חושב ששימת לב יותר מדי לבחינות, ובעיקר לבחינות בינלאומיות שלא שואלות שורה של נושאים מרכזיים ייחודיים לנו, מוטעית. התלמידים לא מכירים את ההיסטוריה של עם ישראל, לא לומדים כמעט גיאוגרפיה".
יש לציין כי גם בבחינה הקודמת נעדר אחוז דומה של תלמידים חרדים ואחרים מהבחינה, כך שנתון זה אמנם פוגע בשיקוף מצב החינוך בישראל, אך לא מסביר את השינוי בציונים מהמועד הקודם.
במבחן טימס במתמטיקה לכיתות ח', הגיעה ישראל למקום השביעי, לעומת המקום ה-24 במבחן שנערך ב-2007. במבחן במדעים הגיעו התלמידים הישראלים למקום ה-13, לעומת 25 ב-2007. במבחן פירלס בקריאה לכיתות ד', הגיעה ישראל למקום ה-18, לעומת 31 במבחן ב-2006.
בקרב דוברי העברית ההישגים גבוהים אפילו יותר: מקום שביעי במתמטיקה, מקום עשירי במדעים -ומקום שני בקריאה, לצד פינלנד ורוסיה. הדבר מצביע על פערים גדולים בין תלמידים יהודים וערבים, אף שגם האחרונים רשמו שיפור גדול בהישגיהם.
לדברי סער, השיפור בהישגי התלמידים הישראלים הקיף את כל השכבות הסוציו-אקונומיות, כאשר לצד עלייה בשיעור התלמידים המצטיינים נרשם שיפור בקרב התלמידים בעלי הישגים נמוכים יותר. "ההצלחה הגדולה הזו לא הושגה במטה קסם אלא בעבודה מאוד קשה", אמר היום סער.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם