מדגם מייצג: הסוקרים המובילים בפאנל מיוחד
טובי הסוקרים מדברים על הבחירות הקרובות ומתוודים על טעויות. על דבר אחד הם מסכימים: זהותו של ראש הממשלה הבא
"אז טעיתי. הסקרים נכונים רק ליום שבו הם נערכים".
כלומר , אין שום טעם להתייחס ברצינות לסקר שמתפרסם היום מפני שהוא לא מנבא מה יקרה ביום הבחירות. לפני הבחירות בארצות הברית הסקרים הראו שוויון בין אובמה לרומני, כשביום הבחירות אובמה ניצח בהפרש די גדול.
"אני מאמינה שכל הזמן המאבק היה צמוד וזה מה שהסקרים הראו, אבל תמיד יש טעויות. לעומת זאת, לפני המהפך ב-77' נתתי לליכוד 45 מנדטים ולעבודה 32, בסקר שעשיתי לבקשת שמואל פלאטו-שרון. רעדתי לפני כן, פחדתי מאוד, ידעתי שעשיתי את הסקר על פי כל הכלים הראויים, אבל חבריי אמרו לי שאף פעם לא טעיתי כל כך".
מה קורה אם את מוצאת בסקר ממצאים שאת לא אוהבת כאזרחית?
"אני מוציאה את הממצאים כפי שהם. אני לא שמחה, אבל זה לא משפיע על הממצאים".
זו שעתם הגדולה של הסוקרים. כמעט כל יום מתפרסמים סקרי בחירות. חלקם יתבררו ביום הבחירות כשגויים, אבל מי יזכור? אפילו רפי איתן מעדיף לשכוח. ב-2006 עמד איתן בראש מפלגת הגמלאים. כמה שבועות לפני הבחירות הסקרים ניבאו שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. כמה ימים לפני הבחירות קבעו רוב הסוקרים שהמפלגה תקבל שני מנדטים. בסופו של דבר הגמלאים נכנסו לכנסת עם שבעה מנדטים. למרות זאת, איתן לא איבד את אמונו בסקרים.
"סקרים נועדו לספק צורך אישי של מי שעומד בראש מפלגה", מודה איתן. "למה שאתנגד לצורך אנושי כזה? אין לי ספק שהסקרים הכי נכונים הם אלה שמתבצעים בין שבועיים לעשרה ימים לפני מועד הבחירות. כל סקר שמתבצע לפני זה עלול לטעות. כשהסקרים דיברו על שני מנדטים, אני כבר ידעתי מהניתוחים שלי שיהיו לי לפחות חמישה מנדטים. בסקר עומק שבודק רחשי לב אפשר להגיע לדיוק כמעט מוחלט".
גם עכשיו הסקרים מנבאים שלא תעבור את אחוז החסימה.
"כרגע לפי רחשי הלב אני מגיע לארבעה מנדטים".
"סקרים הם כמו אדם שעולה על משקל לא מכויל. יש אשליה שאפשר להרים טלפון ולפרסם תשובות. הממצאים נראים על הנייר מצוין, והתוצאות עלולות להיות מוטות", מסביר פרופסור אורן קפלן, דיקן בית הספר למנהל עסקים במכללה למנהל ומומחה לסקרים.
"אפשר בסקר גם לייצר הטיות מכוונות וזה כבר מסוכן לדמוקרטיה. אפשר לשאול שאלות פרובוקטיביות כמו מי המועמד שיסכן את ישראל או מי יעמוד חזק מול איראן. יכול להיות מצב שבו נבחר ציבור שרוצה להראות התאמה לתפקיד יכניס לסקר את העניין האיראני על ידי שימוש במילים דרמטיות שגורמות לאנשים להגיב בצורה נחרצת. כל מי שבונה סקרים מכיר את ההטיות האלה. בסקר לא מפרסמים את נוסח השאלה, ולציבור אין שקיפות לגבי המחקר אלא שורה תחתונה של מי שפירש את הסקר. הסכנה בסקרים היא שתהליך ההחלטות שמבוסס עליהם יהיה שגוי. מפלגות קמות או מתאחדות על סמך סקרים. ישראל ביתנו והליכוד התאחדו על סמך סקרים שניבאו ירידה לכל אחת מהן בנפרד, אבל נראה שהשלם קטן מסך חלקיו".
כלומר, רצוי לא להתייחס לסקרים ברצינות רבה מדי.
"סקרים פוליטיים הם קצת כמו בידור להמונים. במקום ללכת לסרט אנחנו שומעים ריאליטי של בחירות. סקר הוא לא מדע מדויק, וההסתמכות עליו צריכה להיות מוגבלת. פתאום המציאות משתנה ומצב הרוח משתנה, ואז גם התוצאה משתנה. סקר מנבא רק את ההווה מפני שהסקר מאוד סנטימנטלי, ורגש בהגדרתו הוא משהו ששייך להווה. יש גם פער עצום בין עמדות של אנשים בשליפה מהמותן לבין התנהגותם בקלפי. בבחירות ב-96' הסקרים ניבאו ניצחון לשמעון פרס, אבל נתניהו ניצח בבחירות. הבחירות נערכו כמה חודשים אחרי רצח רבין, ואנשים שהתכוונו להצביע לנתניהו הרגישו אשמים שהם מצביעים לליכוד ואמרו
גם פרופסור ישראל אומן טוען כי הסקרים עלולים לסכן את הדמוקרטיה. "אנשים אוהבים לתת את התשובה שהם חושבים שתמצא חן בעיני השואל", אומר אומן. "יש תחושה שהתקשורת בארץ נוטה שמאלה, ולכן אם עיתון שואל שאלה, הנסקר חושב, לא במודע, שהתשובה הנכונה היא ציפי לבני. באותה מידה אם ערוץ שבע ישאל שאלה, התשובה תהיה מוטה לימין. יש לתופעה הזאת אפקט גדול מאוד גם אם היא מגיעה רק לעשרה אחוזים. זה לא רציונלי, אני לא מצביע ככה, אבל לאנשים יש נטייה להצביע עבור מי שהם חושבים שינצח, וזה מסוכן לדמוקרטיה".
אז למעשה, יותר אנשים ייטו להצביע לגוש הימין רק מפני שבסקרים הכוח שלו עולה?
"כן. לפני כמה שנים היו שלושה מועמדים בבחירות לראשות הממשלה: נתניהו, אהוד ברק ויצחק מרדכי. בסקרים הראשונים כל אחד מהם קיבל כשליש מהקולות כשמרדכי קיבל קצת פחות משני האחרים. אחרי שבוע כבר היו לו פחות קולות, עד שהתוצאה התגלגלה כמו כדור שלג והוא הגיע לחמישה אחוזי תמיכה בלבד ופרש מהמרוץ. אנשים לא רוצים להיות טמבלים ולהצביע ללוזר".
אתה יכול לתאר לעצמך מערכת בחירות בלי סקרים?
"כשאני הייתי ילד בארצות הברית, הסקרים הראשונים היו על הפנים. ב-36' כולם ניבאו שרוזוולט יפסיד והוא ניצח. ב-48' הסקרים ניבאו שטרומן יפסיד והוא ניצח. ב-1980 הסקרים דיברו על שוויון בין רונלד רייגן לג' ימי קרטר, ורייגן ניצח בהפרש של עשרה אחוזים שזה הרבה. למעשה, אנחנו חיים בלי סקרים גם היום מפני שאי אפשר לסמוך עליהם. אני לא מאמין לסקרים. אני שואל את הירקן ואת נהג המונית מה הם חושבים ומתרשם מדעת הקהל. הסקרים שוב ושוב טועים, בין השאר מפני שהם לא נערכים על פי מדגם מקרי, אלא על פי מדגם מייצג. מדגם מקרי הוא קשה ויקר לביצוע, ולכן עושים קיצורים".
מה הפתרון?
"פיקוח על הסוקרים כפי שיש פיקוח על עורכי דין, רופאים ורואי חשבון. אני מאמין בחופש הביטוי ולא מעלה על דעתי לאסור על ביצוע סקרים, אבל צריך לפקח עליהם. אם סוקר מבטיח טווח טעות של ארבעה אחוזים ולא עומד בזה, הוא צריך לעוף. גם מי שנכשל בניבוי שלו צריך לעוף".
תיקון משנת 2002 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) עוסק בפיקוח על הסוקרים. תחקיר של ארגון "קשב" שפורסם באתר של הארגון בתחילת השבוע חושף שעל פי התיקון לחוק, כלי תקשורת המפרסמים סקרים חייבים לפרט את נתוני הרקע של הסקר. פרטים אלה, כמו גם נתונים לגבי מזמין הסקר והתשלום עבורו, יועברו לוועדת הבחירות המרכזית ולגופים נוספים ויהיו זמינים לכל דורש. עם זאת, נתונים אלה לא הועברו לוועדת הבחירות המרכזית. יו"ר הוועדה, השופט העליון אליקים רובינשטיין, אמר ל"קשב" בתגובה שלוועדת הבחירות אין יכולת לאכוף את החוק, אולם בדעתו לקבוע נוהל חדש על מנת לשפר את השקיפות.
טעות הסקרים הגדולה ביותר התפרסמה בבי-בי-סי ב-92' כשג'ון מייג'ור מהמפלגה השמרנית התמודד על תפקיד ראש ממשלת בריטניה מול ניל קינוק מהלייבור. הבי-בי-סי חזה מפלה למייג'ור עם 301 מושבים בפרלמנט לעומת 326 שלהם היה זקוק כדי להרכיב ממשלה. מייג'ור זכה בבחירות עם 331 מושבים בפרלמנט. בבי בי-סי טענו שפריסת קלפיות המדגם לא הייתה מייצגת, ורבים מהנסקרים התביישו להודות כי הם מתכוונים להצביע למפלגה השמרנית.
עשר שנים לפני כן זכה הפוליטיקאי הדמוקרטי טום ברדלי שהתמודד על משרת מושל קליפורניה ביתרון משמעותי בכל הסקרים, כולל במדגם הבחירות ביום ההצבעה, אבל נכשל בבחירות. בבחירות בישראל ב-81' הובילה בסקרים מפלגת המערך, עם שמעון פרס בראשה, בהפרש של 25 אחוז על הליכוד עם מנחם בגין בראש. הליכוד ניצח בבחירות עם 48 מנדטים לעומת 47 מנדטים של המערך. למעלה מ-20 שנה מאוחר יותר שמעון פרס שוב זכה בקולות הסוקרים, אבל נכשל בקלפי.
בנובמבר 2005 פרס התמודד בפריימריז במפלגת העבודה מול עמיר פרץ. הסקרים חזו ניצחון לפרס. חודש לפני הפריימריז חזה פרופסור קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב שפרס יוביל עם 40.5 אחוז לעומת 22 אחוז של פרץ. פרץ זכה בפריימריז עם 42.35 אחוז לעומת 39.9 אחוז לפרס. "גם בפריימריז בקדימה טעיתי", אומר פוקס. "הפריימריז הם דוגמה מצוינת לדגימה לא הסתברותית. חלק מהאנשים בכלל לא ידעו שהם התפקדו למפלגה מסוימת, והיו גם מתפקדים שהובאו לבחירות על ידי מאכערים שאמרו להם מה להגיד".
אתם טועים גם בבחירות הכלליות ולא רק בפריימריז. יכול להיות שזה כלי לא אמין במיוחד?
"גם ניתוחים ותרופות לא אמינים ובכל זאת משתמשים בהם. זה מדע מדויק לחלוטין. יש אופטימיזציה תחת מגבלות. אין בחיים ביטחון מוחלט".
סקר עלול להטות תוצאות של בחירות?
"יש תופעה שנקראת קפיצה על העגלה. אנשים שאין להם מושג מי טוב יותר, אבל בוחרים במפלגה שעל פי הסקרים נראית מנצחת. זו הרגשה טובה להיות בצד המנצח. מצד שני, יש תופעה של האנדרדוג. בוחרים יצביעו עבור מפלגה שהסקרים ניבאו לה שלא תעבור את אחוז החסימה, או אם מישהו רוצה שדניאל בן סימון שהגיע למקום ה-21 בפריימריז של העבודה ייכנס לכנסת, הוא יצביע עבור מפלגת העבודה. הדיווח משפיע על הבחירות, אבל מחקרים קנדיים הראו שההשפעה מועטה".
קורה שאתה מכניס לסקר שאלות מוטות כדי שהמפלגה שאתה מצביע עבורה בבחירות תקבל תוצאה גבוהה יותר?
"אני לא מכניס את ההעדפות האישיות שלי לתוך העבודה מפני שאני רוצה שהתחזית שלי תהיה מדויקת ככל האפשר. אני יודע שאם אחזה תוצאה שקרית, אולי ארגיש לרגע אחד טוב עם עצמי, אבל מה תעזור לי התחושה הטובה אם המוניטין שלי ייפגע?".
"כמו שאת לא יודעת להגיד מה יקרה בעוד חודש, גם אני לא יכול לנבא את זה", אומר הסוקר רפי סמית שחזה את ניצחונו של שמעון פרס בפריימריז ב-2005 מול עמיר פרץ. "עשיתי משהו מקצועי לא נכון שגרם לי לחשוב שפרס ינצח".
אולי הכנסת לסקר את רחשי הלב שלך?
"לא, לא. אנחנו אנשים מקצועיים. יש לי מול העיניים מספרים. אני לא אגיד למישהו 'אתה שווה עשרה מנדטים' רק כי אני אוהב אותו".
לפני כשנה אמרת ששלי יחימוביץ' שווה 12 מנדטים. היום היא נעה בין 17 ל-20 מנדטים.
"היום יחימוביץ' שווה 20 מנדטים, אבל היום אין בחירות. אין לי שום מושג מה יקרה בבחירות. סקר הוא לא כלי נבואי. הוא מתאר את תמונת המצב נכון להרגע. ברגע האחרון אנשים משנים את דעתם, ואת זה אני לא יכול לראות היום. הנתון הכי מעניין עכשיו הוא העובדה שלמעלה מ-20 אחוז לא יודעים עבור מי יצביעו בבחירות. אצל חלק זו התלבטות אמיתית, אצל חלק זה סטייל כזה, להגיד שאני לא יודע עבור מי להצביע. גם בעבר היו מתלבטים, אבל לא באחוזים כאלה. זו אוכלוסייה עצומה. יכול להיות שהתופעה נגרמה מהבלבול שיצרו הפוליטיקאים עם הסופרמרקט שנוצר כאן לפני הצגת הרשימות. בשורה התחתונה מסתובבים כאן 20 מנדטים באוויר, קרוב ל-700 אלף מצביעים, והשאלה הגדולה היא מי תופס אותם".
מי?
"קשה לדעת היום מי יהיה הפתעת הבחירות, וזה גם יומרני להגיד. יאיר לפיד, שלי יחימוביץ' וציפי לבני ייקחו חלק מהקולות האלה. קדימה, עוצמה לישראל של אריה אלדד ומיכאל בן ארי והמפלגה של חיים אמסלם נאבקות על אחוז החסימה. יש פה נזילות לא נורמלית. אולי חיים אמסלם יהיה ההפתעה של הבחירות, אבל מי יודע מה יקרה עוד 40 יום?".
ד"ר אבי דגני, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה שעובד עבור הליכוד, סבור שנפתלי בנט מסתמן כהפתעת הבחירות. "הוא הוביל את המפלגה להישג יפה. גם יאיר לפיד שעובד יפה הוא הפתעה. אמסלם יכול ליצור הפתעת זוטא, האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו מפתיע. הם יכולים להאדיר כוח, אבל גם לאבד כוח כי הם עסוקים בעשייה ובקבלת החלטות".
רפי איתן בטוח שגם הפעם הגמלאים יפתיעו.
"אני לא חושב שזה יקרה. אין להם בשורה חדשה. לפני כמה שנים הם היו השמש התורנית. היום לפיד נמצא במשבצת הזאת".
כמו רבים מהסוקרים, גם דגני טעה בפריימריז בעבודה. "נתתי לשמעון פרס יתרון של 20 אחוז על עמיר פרץ. אני חושש שקיבלתי נתונים שגויים, כי איזה סוקר טועה ב-20 אחוז? יותר אני לא עושה סקרי פריימריז".
גם בבחירות הכלליות יש טעויות.
"לכולנו ביום הבוחר יכולות להיות הפתעות כי אתה לא יכול לדעת איך יצביעו אותם 20 אחוז שלא החליטו. העזיבה של עמיר פרץ יכולה לגרום לירידה במפלגת העבודה, אבל זה ניחוש".
וציפי לבני?
"לא ראיתי אצלה הרבה מנדטים מההתחלה. אני חושב שהיא תגיע לשבעה מנדטים. אין לי הרגשה שהיא תעשה חיל כי הציבור אומר שהייתה לה הזדמנות בעבר והיא לא עשתה הרבה באופוזיציה, אז מה יש לה להציע עכשיו יותר מאשר בעבר?".
יכול להיות שהניתוח שלך נובע מהעדפות אישיות שלך?
"זו תופעה פסולה, ואני מקווה שאף אחד לא עושה את זה. יש בציבור מי שחושבים שאם אני עובד עם מפלגה מסוימת, אני נוטה אליה. אנשים אומרים: 'הוא סוקר של ראש הממשלה, אז הוא בטח משקר בשבילו'. אני נעלב כשאומרים את זה גם בשבילי וגם בשביל המקצוע".
ולשאלה הזהה: מי יהיה ראש הממשלה הבא?
דגני: "קרוב לוודאי שראש הממשלה המכהן".
מינה צמח: "לפי הסקרים נראה שנתניהו, אבל עוד מוקדם לקבוע אם כי קשה להניח שיהיו שינויים גדולים".
רפי סמית: "אם זה לא יהיה ביבי נתניהו, זאת תהיה ההפתעה הכי גדולה של הבחירות".
קמיל פוקס: "אני לא יודע מי יהיה ראש הממשלה הבא, אבל אני יודע למי יש הסיכוי הגדול ביותר להיות ראש ממשלה".
למי?
"התשובה בתוך השאלה. לנתניהו. כי ככה כל הסקרים מנבאים כרגע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם