ההיסטוריה האמריקאית של טבח במוסדות חינוך
מאוניברסיטת טקסס עד בית הספר של האיימיש בפנסילבניה, הטבח בקונטיקט הוא עוד חולייה בשרשרת ארוכה של ירי חסר הבחנה במוסדות לימודיים
ב-14 באפריל 2007 התרחש מסע הירי הקטלני בתולדות ארצות הברית, כאשר 32 בני אדם נורו למוות באוניברסיטת וירג'יניה טק, על ידי צ'ו סונג חוי, סטודנט זר מקוריאה הדרומית.
מסע הירי החל כאשר צ'ו ירה למוות בשני בני אדם במעונות האוניברסיטה. כוחות האבטחה לא הצליחו לאתרו, ושעתיים לאחר מכן הוא פרץ לבניין הפקולטה להנדסה, והחל לירות לכל עבר תוך כדי וידוא הריגה. הירי הביא למותם של 30 אנשים נוספים, בהם גם פרופסור ישראלי לשעבר, ליביו ליברסקו.
לאחר האירוע התברר כי צ'ו סבל מבעיות חברתיות קשות ונזקק לטיפול נפשי. בזמן שבין מעשי הרצח הראשונים והטבח המאוחר יותר הוא שלח לרשת אן-בי-סי חבילה ובה מכתב ארוך וכן סרט וידאו, בו הוא מצולם כשהוא אוחז בנשק ומאשים כי "היו לכם מאות מיליארדים של הזדמנויות ודרכים למנוע את מה שקרה היום, אבל אתם החלטתם
התקרית המפורסמת ביותר של ירי במוסד חינוכי בארצות הברית - טבח קולומביין - אירעה ב-20 באפריל 1999. שני תלמידים בתיכון קולומביין בקולורדו, אריק האריס בן ה-18 ודילן קלבולד בן ה-17, הגיעו לבית הספר לבית ספר התיכון קולומביין שבקולורדו. שני הצעירים, שהיו חמושים בנשק רב, הניחו מטעני חבלה בקפטריה כדי לגרום לתלמידים לצאת החוצה.
לאחר שהמטענים לא התפוצצו, נכנסו לתוך בית הספר כשבידיהם אקדחים ורובים, והחלו במסע ירי במסדרונות. אחרי כעשר דקות הם נכנסו לספרייה, שם התבצרו יותר מ-50 תלמידים, והמשיכו לירות ולהרוג. האירוע הסתיים כאשר השניים התאבדו, לא לפני שניסו לירות לעבר השוטרים מחלונות הספרייה. במהלך מסע הירי הרגו האריס וקלבולד 12 תלמידים ומורה, ופצעו יותר מ-20.
האירוע הקשה זעזע את ארצות הברית, במיוחד עם חשיפתם של סימנים שהעידו על העתיד לקרות. להאריס היה אתר אינטרנט שבו הסביר כיצד לבנות פצצות, ויותר משנה לפני הטבח נעצרו השניים על גניבת מחשבים. בעקבות זאת, הם החלו לתכנן את מסע הירי. צריכת הסמים של השניים רק הגבירה את הנטיות האלימות שלהם. שני הצעירים גם צילמו את עצמם מתאמנים בירי ביערות לא הרחק מביתם.
הטבח עורר דיון ציבורי ער, בין היתר בשל טענות לפיהן היורים הושפעו מלהקות רוק כבד, משחקי מחשב וסרטים אלימים. הבמאי מייקל מור יצר בעקבות הטבח את הסרט "באולינג לקולומביין", שזכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר ב-2002.
צ'ארלס ג'וזף ויטמן, חייל מרינס לשעבר בן 25, סבל מבעיות משפחתיות שהחמירו את מצבו הנפשי, ונזקק לטיפול תרופתי. ביום האחרון של יולי 1966 הוא החל במסע ההרג שלו, כאשר רצח את אמו ואת רעייתו במיטותיהן.
למחרת לקח עמו ויטמן אקדחים ורובים, לבש מדי חאקי ונסע לאוניברסיטת טקסס, שם עלה במעלית לקומה העליונה של המגדל והחל לירות ממנה. הוא פצע אנושות פקידת קבלה, שבהמשך מתה מפצעיה, ועוברי אורח שניסו לראות אותו מבעד לביצורים שהקים נורו ונפגעו.
בעקבות הירי הגיעו למקום כוחות משטרה שניהלו קרבות ירי עם ויטמן, כאשר הם נעזרים באזרחים חמושים. ויטמן המשיך לירות לעבור מרכז מסחרי סמוך, שם היו כמה נפגעים נוספים. בסופו של דבר הצליחו כמה שוטרים להתקרב למקום שבו היה ויטמן, וירו בו למוות כשהביט לכיוון השני. עם תום האירוע נרשמו 15 הרוגים - אמו ורעייתו של ויטמן ועוד 13 בני אדם באוניברסיטת טקסס.
גם קהילת האיימיש השקטה בפנסילבניה, הידועה בהתנגדותה לנשיאת כלי נשק, נפלה קורבן לתקרית ירי. ב-2 באוקטובר 2006 הגיע צ'ארלס רוברטס, נהג משאית חלב בן 32, לבית הספר של הכת בעיירה פרדייז ("גן עדן"). הוא שלח את הבנים בכיתה ושתי מורות החוצה, ואז העמיד 11 ילדות בנות שש עד 13 כשפניהן ללוח.
רוברטס נעל את חדר הכיתה, קשר את רגלי הבנות והחל לירות בהן מטווח קצר. כשראה את כוחות המשטרה פורצים לכיתה, ירה בעצמו למוות. שתיים מהילדות מתו במקום, שלישית מתה בידי אחד השוטרים, שתי ילדות מתו לאחר מכן בבית החולים ושבע ילדות נוספות נפצעו קשה.
רוברטס, אב לשלושה ילדים ללא כל רקע פלילי או פסיכיאטרי ולא חבר כת האיימיש, השאיר מכתבי התאבדות בביתו וגם הספיק להתקשר לרעייתו מתוך חדר הכיתה ולומר כי מעשיו קשורים בכעס שיש לו על סיפור בן 20 שנה.
בני האיימיש, בהתאם לאמונתם, הרסו את בית הספר כדי לא להשאיר כל זכר לאירוע, אך גם השתתפו בהלווייתו של רוברטס.
ב-21 במרס 2005 ביצע ג'ף וייס, בן 17, מסע ירי בתיכון שבו למד בעיירה רד לייק שבמינסוטה. כתוצאה מכך נהרגו שבעה בני אדם.
האירוע החל כאשר וייס ירה למוות בסבו, שהיה שוטר, ולאחר מכן בחברתו של הסב. אז לקח את ניידת המשטרה של סבו ונסע לתיכון כשהוא חמוש. בכניסה לבית הספר הרג וייס את המאבטח, ואז עבר במסדרון כשהוא יורה ומחייך. חמישה תלמידים ומורה נהרגו ועוד שבעה נפצעו. אחרי קרב יריות קצר עם השוטרים בכניסה התאבד וייס בירייה.
לאחר האירוע פורסם כי וייס נהג לגלוש באתרים ניאו-נאציים, תחת הכינוי "מלאך המוות". בין היתר כתב וייס כי "כשגדלתי לימדו אותי שהנאצים והיטלר היו רשעים. אני, כמובן, לא האמנתי לזה אפילו לשנייה. מה שהם ניסו לעשות היה באמת לטובה". בהודעה אחרת הגדיר עצמו וייס כ"נאציונל-סוציאליסט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם