סוריה: האחים המוסלמים מסוכנים יותר מאסד
בשעה שעולם שלם מייחל לנפילתו של הרודן האכזר, רבים שוכחים כי האלטרנטיבה כנראה גרועה מהישארותו, אכזרית יותר מקבוצות דומות בירדן ומצרים
העלאווים עזבו את מה שהיום היא עיראק לפני כאלף שנה, לטובת התיישבות בגבעות המאובקות של צפון מערב סוריה. מי שנחשבים בקרב הסונים ככופרים, חיו במשך מאות שנים בבידוד, והדת שלהם התפתחה ואימצה לתוכה מסורות קיימות מגוונות. בעולם הערבי יש להם מעט מאוד מגינים, הן בשל טיבה האורתודוקסי של הדת והן בשל טבעו האכזרי של משטר הבעת,' אותו כוננו מאז שנות ה.60- גם זה שהם נתפסים כנציגיו של השלטון האיראני באזור לא עוזר. נפילתו של משטר אסד לא תעורר גלי אבל בעולם הערבי שמחוץ לחוגי טהראן והחיזבאללה.
קריסתו של בית אסד תשמח, מן הסתם, רבים במערב. אבל להמר שהקהילה הסורית הגולה מארצה תיקח לידיה את מושכות המדינה יהיה בגדר הימור כושל. הגולים אולי קיבלו את תמיכת ממשל אובמה ואחרים, אבל הסיכוי שיצליחו להחזיק לאורך זמן בכוח ובסמכות בסוריה, ולמנוע השתלטות בינלאומית על המדינה, הוא קלוש. ואף אחד לא חושב שלארצות הברית מתחשק לכבוש עוד מדינה ערבית, אפילו לזמן קצר יחסית. במילים אחרות - תשכחו מהגולים. האנשים שבסופו של דבר ישתלטו על סוריה הם החמושים ששולטים כרגע במדינה. הם לא מדברים בקול אחד ולפעמים כל מה שהם רוצים זה רק להגן על משפחותיהם ועל הקהילות שלהם מפני אכזריות המשטר של אסד. באשר למורדי "צבא סוריה החופשית" - זה בכלל לא צבא במובן של מרכז פיקוד שיש לו שליטה על חייליו ויחידותיו.
ומה על ארגוני הטרור שאנחנו שומעים עליהם כל הזמן? צלם המאיים של ארגוני ג'יהאד - אל קאעידה והמסונפים לו - שחודרים לאופוזיציה של סוריה ועלולים לתפוס את השלטון,
אבל סוריה לא צריכה ג'יהאדיסטים וקיצוניים אסלמים מיובאים, יש לה מספיק מבית. כאן אנשים לרוב מפספסים את טבעם של האחים המוסלמים בסוריה, הכוח המגובש ביותר באופוזיציה הפוליטית היום. זה ארגון שנתקע בזמן בשנת ,1982 כשהפסיד בסיבוב האחרון של מלחמת האזרחים, ומאז מחכה להזדמנות שלו לנקום. האחים המוסלמים בסוריה הם לא כמו מקביליהם במצרים, תוניס, ירדן או מרוקו. הם לא היה חלק מהמשחק הפוליטי במשך עשרות שנים, ולא "אולפו" בידי הצורך ללכלך ידיים בעיסוק יומיומי בפוליטיקה. במשך 30 שנה העונש על חברות באחים המוסלמים או בסיוע להם היה מוות. כתוצאה מכך, הארגון הוא סודי ומכונס בעצמו, ולא ברור עד כמה מנהיגיו בתוך המדינה מתקשרים עם ההנהגה הגולה.
רבים מהלוחמים נגד המשטר שכללו את כישורי הלחימה שלהם בעיראק, בלחימה אורבנית נגד הכוחות האמריקנים בשנים .2003-2007 אלה שלא נהרגו שם חזרו לסוריה והרימו נשק נגד המשטר שלהם עצמם. היכולת שלהם להרוג מספרים כה גדולים מקרב כוחות המשטר, מעידה על היכולות שכבר היו להם בתחילת ההתקוממות. היחס של אחד לארבעה הרוגים - כלומר, ארבעה חיילי אופוזיציה הרוגים על כל חייל של הצבא הסורי - הוא לא רע עבור קבוצת חמושים לא מאורגנת.
למעשה, יכול להיות שהם אפילו טובים מדי. לא סוריה ולא האזור ירוויחו מניצחון מובהק של האופוזיציה. התומכים הנלהבים של המהפכה בסוריה צריכים להיזהר במה שהם מייחלים לו. הגורמים החזקים ביותר בקרב האופוזיציה החמושה הסורית לא צפויים להיות אוהדים גדולים של דמוקרטיה וליברליות אם יגיעו לעמדת הכוח. תחשבו על זה: מתנגדי המשטר שהפילו משטרים במצרים ובתוניס, אפילו האסלאמיסטים שבהם, היו הרבה יותר ליברלים מבחינה פוליטית ממה שאנחנו רואים בסוריה. ותראו איפה המדינות האלה היום.
אם כן, מה? זה לא אופנתי לומר את זה, אבל פתרון בדרכי משא ומתן הוא עדיין הפתרון הטוב ביותר. ניצחון מוחץ של האופוזיציה ייצור, ככל הנראה, אופוריה רגעית לפני שתתחיל גלישה תלולה במדרון לכיוון אוטוקרטיה אפלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם