הקהילה היהודית בקונטיקט מנסה להתאושש: "לא יודעים איך להמשיך"
העיירה השקטה מנסה לחזור לשיגרה אחרי הטבח הנורא. שליח nrg מעריב פגש מחוץ לבית הכנסת כבאי שהיה שותף לאירוע: אני לא אדם דתי, אבל הרגשתי שאני חייב לבוא לכאן". תושבים לא מבינים: "איך גדלה לנו כזאת מפלצת". פורסמה רשימת השמות
"אתמול בערב אחרי המקרה, הייתי עם המשפחה" הוא נזכר. "כל הקהילה התאספה מחוץ לכנסיה, כולם חיבקו את כולם, תמכו במי שצריך. אבל היום בבוקר קמתי ואני אבוד. אני לא יודע איך להמשיך הלאה".
אנחנו נפגשים במגרש החנייה של בית הכנסת 'עדת ישראל'. שעת בוקר מוקדמת, המקום עדיין סגור. גולד יושב בג'יפ השחור ומחכה לרב. "אני לא אדם דתי אבל הבוקר הרגשתי שאני חייב לדבר איתו", הוא מסביר. כשאני מגיע הוא יוצא מהרכב ומתפרק לי מול העיניים.
"אתמול בבוקר הוזעקתי לבית הספר", הוא נזכר בקול חנוק. "לא נתנו לנו להיכנס. במקום זה פינינו את הילדים לתחנת כיבוי אש", הוא ממשיך. "ראיתי הורים שעמדו וחיכו והילדים שלהם לא יצאו החוצה. הורים שהחיים שלהם נגמרו לי מול העיניים. מה אתה עושה במצב כזה? מה אתה אומר להם?"
את מה שקרה בתוך שתי כיתות הלימוד בבית הספר הוא מתאר דרך השעות הארוכות בתחנת כיבוי האש. "אתה עומד שם ומחכה לפינוי הפצועים, אבל לא מפנים אף אחד. 26 הרוגים ואין פצועים. אין אלונקות, אין עמדת טיפול, אין כלום. הוא רצח את כולם, אף אחד לא שרד. עבר אחד אחד וירה להם בראש מטווח אפס.
אני זוכר את אחד מאנשי ה-FBI, בחור קשוח שראה כבר הכל, יוצא מתוך בית הספר וממרר בבכי. בוכה לי על הכתף ולא מסוגל להוציא מילה". את העיירה ניוטאון הוא מתאר במילים 'החלום האמריקני'.
"זה מקום שבו כולם מכירים בו את כולם. אתה צריך לראות מה קורה פה כששיש משחק פוטבול בבית ספר המקומי. כל העיירה מגיעה לעודד. כשאתה הולך לאכול ארוחת ערב במסעדה אתה נכנס ואומר שלום לכולם. עכשיו הכל נגמר, שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר".
שעה וחצי מפרידים בין ניו-יורק התוססת לניוטאון המנומנמת. עיירה ציורית כמו שרואים בגלויות. נוף הררי עוצר נשימה מהול באוויר פסגות ובעצי חורש סבוכים שמקיפים את בתי התושבים המקומיים. בתים קולוניאלים מטופחים מקושטים בדגלי ארצות הברית ובעצי אשוח. אלא שאתמול החלום האמריקני הפך לסיוט.
המרחבים הפתוחים המרהיבים הפכו לחממת גידול לאחד הרוצחים האכזריים ביותר שידעה ארצות הברית אי-פעם. ולא בפעם הראשונה. הריחוק הגדול בין הבתים, הרחובות הריקים מאדם גם בימים שבשגרה והכבישים החשוכים יוצרים תחושה מעיקה של ניכור.
סוג של בדידות שלא יכולה להתקיים בערים הגדולות ושוקקות החיים. לכך מצטרפת נטיית התושבים המקומיים לאיסוף כלי נשק. נטייה שבמידה רבה נובעת מאורח החיים הפרברי, מהבתים שיושבים באמצע שום מקום והתחושה הרווחת לפיה גורלם נתון בידיהם.
ננסי לנזה, אמו של הרוצח, הייתה מהבחינה הזאת חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. גננת נעימת סבר שהחזיקה ברישיון אוסף כלי נשק שמתאים יותר לחוליית רצח מאשר למי שעובדת עם ילדים בגיל הרך. שני אקדחים חצי אוטומטיים ורובה נוסף שהביאו עליה את מותה ואת מותם של 26 בני אדם נוספים.
כלפי חוץ חזרו החיים למסלולם, פחות או יותר. במאפייה המקומית השתרך בשעות הבוקר תור של גברים שאספו ארוחת בוקר לילדים. בסופר משפחות עשו קניות ובחנויות הכלבו היו מי שחיפשו מתנות לחג המולד.
אלא שמתחת לפני השטח קשה שלא להבחין בטראומה
מבחינה מספרית התמקמה ניוטאון במקום השני ברשימת המוות האמריקנית, שעודכנה אתמול פעם נוספת במה שהפך לתרגולת קבועה בשנים האחרונות. אלא שבארצות הברית יודעים כי מדובר במקרה שאין דומה לו. באכזריות שהאומה האמריקנית לא ידעה כמוה. עשרים ילדים בגילאי חמש עד עשר שהוצאו להורג בתוך כיתות הלימוד.
קרול טרי יוצאת מהסופר ביחד עם שלושת ילדיה. ידיה עמוסות סלים. כמו רבים אחרים גם היא מנסה לחזור לשגרה. איך מסבירים לילדים את מה שקרה אני שואל אותה ושכבת ההגנה מתקלפת ממנה באחת. "
הסברתי להם שדבר רע קרה לנו", היא אומרת ופורצת בבכי. "אמרתי להם שיש לנו מזל שאנחנו ביחד ושאנחנו צריכים להיות נחמדים יותר לאנשים שאנחנו מכירים" היא מתייפחת. "אני בעצמי לא יכולה להבין עדיין את מה שקרה שם, איך דבר כזה קרה לנו, איך גדלה לנו כזאת מפלצת בין הידיים?".
לקראת חצות (שעון ישראל), פורסמה רשימת השמות של ההרוגים, שכוללים 20 ילדים ושבעה מבוגרים. ככל שהחקירה מסתעפת מתברר כי הרוצח הגיע ביום שלפני האירוע לבית הספר, שם פרץ ויכוח סוער בינו לבין שלושה מורים, ביניהן המנהלת שגם כן נרצחה.
במהלך היום ביקש אדם לנזה לרכוש אקדח על מנת לבצע את זממו, אך נדחה ע"י חנות הנשקים ולקח את הנשקים של אימו, נכנס אל המכונית וביצע את זממו. הוא חדר אל בית הספר בכוח, סילק כל מי שעמד בדרכו, דילג על הכיתה הראשונה, נכנס לשניה והחל לירות. עפ"י הפתולוג שראה את הגופות, מסתבר כי הילדים נרצחו כשהיורה פוגע בהם מטווח קצר ויורה ברובם יותר מפעם אחת.
ברשימת ההרוגים יש 15 ילדים בני 6 וחמישה ילדים בני 7. עפ"י הדיווחים, אחד מהילדים, נוח פוזנר, משתייך לקהילה היהודית.
רשימת ההרוגים:
1. שארלוט באקון, בת 6
2. דניאל בארדן בן 7
3. אוליביה אנחל, בת 6
4. ג'וזפין גיי בת 7
5. אנה מארקז-גרין בת 6
6. דילן הוקליי בן 6
7. מדליין הסו, בת 6
8. קת'רין האברד, בת 7
9. ג'סי לואיס בן 6
10. ג'יימס מאטיאולי בן 6
11. גרייס מקדונל, בת 7
12. צ'ייס קובלסקי, בן 7
13. אמילי פרקר, בת 6
14. ג'ייק פינטו, בת 6
15. נוח פוזנר, בן 6
16. קרוליין פרבידי, בן 6
17. ג'סיקה רקוס, בת 6
18. אביאלה רייכמן, בת 6
19. בנג'מין ווילר, בת 6
20. אליסון וואייט, בת 6
המבוגרים שנרצחו בתקרית
21. רייצ'ל דאבינו, בת 29,
22. מנהלת בית הספר, דאון הוקספרנג בת 47,
23. אנה מארי מרפי, בת 52
24. לאורן רוסואו, בת 30
25. מארי שרלץ', בת 56
26. ויקטוריה סוטו, בת 27
27. כמו כן נרצחה אימו של אדם למזה, אותה הרג בביתם לפני היציאה למסע ההרג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם