על אף הטבח: אלפים הגיעו לתערוכת הנשק בפילדלפיה
הקורבנות של אירוע הירי בניוטאון לא עשו רושם על אלפי חובבי הרובים והאקדחים שנהרו אתמול לתערוכת הנשק בפילדלפיה. מבחינתם, הטבח רק מחזק את זכותם להתחמש. ג'וש מקווה לחצות את רף 20 האקדחים שברשותו. אביו של לואיס בן השש מתפאר: "אני משתדל לקחת את בני למטווח כל שבועיים"
האווירה במקום קוסמת לבני המשפחה. לואיס בוחן את אחד מרובי הציד מקרוב. מלטף אותו כשם שילדים בני גילו מלטפים בובה. מגע הנשק בידיו הזעירות נעים לו. אביו, ג'יי, משקיף עליו בסיפוק רב. מראהו של הילד הקטן בין מאות דוכני הנשק וציוד הלחימה ממלא אותו בגאווה. מתי בפעם האחרונה לואיס ירה בנשק, אני שואל אותו. "הוא יורה כל הזמן," חשוב לו להבהיר. "למעשה, בשבוע שעבר לקחתי אותו איתי למטווח. אנחנו משתלדים ללכת כל שבועיים".
ג'יי, כמו אלפי האנשים במקום, הוא חובב נשק מושבע. כשאני שואל אותו כמה כלי נשק יש לו בבית הוא מאמץ את המוח כדי להיזכר במספרם המדויק. "שמונה," הוא משיב לבסוף. למה כל כך הרבה? "אני אוהב אותם," הוא משיב. "אני קשור אליהם. חלק מהרובים היו של אבי, אחרים קיבלתי במתנה מחברים טובים".
הטבח בקונטיקט, כפי שניתן להבין מיד, לא רק שלא ערער את תשוקתו הגדולה לכלי נשק, אלא פעל באופן הפוך וחיזק עוד יותר את אמונתו במשוואה לפיה יותר כלי נשק שווים יותר ביטחון לתושבים. "כל מי שמדבר על הגבלת כלי נשק רוצה לפגוע בקורבנות," הוא אומר ומאבד את שלוותו. "הבעיה היא עם חוקים מגבילים כמו אלו שאוסרים נשיאת כלי נשק בשטח בית הספר. אולי אם לאחד המורים בניוטאון היה אקדח לא היו נרצחים כל כך הרבה אנשים. הגיע הזמן שנבין שכלי נשק בידיים נכונות יכולים להציל חיי אדם ולא להפך".
1,200 דוכני מכירה בסך הכל יש ביריד, שנחשב לאחד הגדולים והמרכזיים ביותר בארצות הברית. אפשר למצוא שם הכל מהכל בכמות שלא תמצאו בשום נשקייה בצה"ל. עשרות דוכנים לממכר אקדחי יד, מאות דוכנים שמציעים רובי ציד, מאות אחרים שמציעים רובי סער חצי אוטומטיים, ודוכנים אחרים עמוסים בכוונות טלסקופיות, אפודי קרב, חרבות מתכת מושחזות, תאורת לילה מתקדמת, ציוד הסוואה, מחסניות, שוקרים חשמליים ואפילו חומרי תעמולה של המפלגה הניאו-נאצית. וכמו במקדונלד'ס, יש גם תפריט מוזל שכולל סכינים קפיציות ודיל מיוחד - אולר פלוס פנס בעשרה דולר.
הקלות שבה מתבצע תהליך הרכישה יכולה להוציא את האדם הסביר - והלא אמריקאי - מדעתו. כדורים במרשם לוקח יותר זמן לרכוש בבית מרקחת. "בתוך עשר דקות עד חצי שעה תקבל את מה שאתה רוצה," אומרת לי אחת מסוחרות הנשק. את מבטי המופתע היא מפרשת באופן הפוך. "אם אתה ממהר אני יכולה לנסות לסיים עם זה תוך 20 דקות לכל היותר," היא מדגישה. "תן לי תעודה מזהה ואני אעשה לך בדיקת רקע".
מה משמעותה בפועל של אותה "בדיקת רקע?" שיחת טלפון קצרה למוקד שירות שאמור לוודא שהרוכש איננו מוכר על ידי הרשויות כחולה רוח. ובארצות הברית, כפי שמוכיחים הנתונים, כולם בריאים בנפשם, ברוך השם. קחו לדוגמא את שנת ,2010 במהלכה התבצעו לא פחות מ16.5- מיליון בדיקות רקע לצורך רכישת כלי נשק. מתוכן אושרו לא פחות מ-99.5%.
לכך תוסיפו
בשבועות הקרובים צפוי מספר כלי הנשק להמשיך ולגדול בקצב מהיר. מי שציפה למצוא בצל הטבח האחרון מידה מסויימת של איפוק, מבין כבר בדוחק שמשתרר בכניסה לאולם התצוגה כי התבדה. תוך ארוך של עשרות אנשים משתרך לאורך כל שעות פעילות היריד. לא חשבון נפש, אלא התנפלות המונית שגם המארגנים מודים כי לא זכורה להם כמותה.
טירוף הנשק האמריקאי לא מבחין בין ימי שגרה לימי אבל לאומי ולא עוצר בשום גיל, גם במקרה של לואיס בן השש. אדרבא, רבים מבאי היריד מודים כי אירועי הירי האחרונים גרמו להם להחליט להתחמש. מי בפעם הראשונה ומי בפעם החמישית, השישית, או ה-18 כמו במקרה של ג'וש, צעיר בשנות ה-30 לחייו שעד סוף היום מקווה לחצות את רף 20 כלי הנשק שברשותו.
"כל מי שקורא לחקיקה מגבילה על נשיאת כלי נשק מוזמן להתחיל עם סוחרי הסמים בפינת הרחוב," הוא אומר בזעם. "אם אתה מגביל את הזכות שלי לשאת נשק, אתה משאיר אותי חשוף מול עבריינים שישיגו את הנשק שלהם בכל מקרה. זה כמו הרואין. אתה יכול לחוקק כמה שאתה רוצה, אבל מכור לסמים ישיג בסופו של דבר את המנה הקבועה שלו".
אם כך, אני שואל, נשאיר את המצב כמו שהוא ונקווה לטוב? "מי שרוצה להגביל את מספר כלי הנשק ברחובות היה צריך להתחיל בשנות ה,50- עכשיו זה כבר מאוחר מדי. למעשה, ההורים שלנו יכולים היו ללכת לחנות ולקנות רובה תוך דקה בלי שום בדיקה ובלי שום אישור, ואז אף אחד לא הלך לבית ספר ורצח 20 ילדים קטנים".
ג'וש בטוח כי הבעיה היא ש"ההורים של היום לא ממלאים את תפקידם. ילדים גדלים עם הורים שלא מחנכים אותם מגיל צעיר, הורים שקונים לילדים שלהם כל מה שהם רוצים ונותנים להם הכל, ואז כשהילד מגיע לגיל 20 ואומרים לו 'לא' בפעם הראשונה, הוא הולך ויורה בכולם".
מבחוץ נראית החנייה כמו מגרש של חנות כלבו שכונתית בסוף השבוע. משפחות שבאו לקניות של יום ראשון יוצאות מהאולם בידיים עמוסות כל טוב. רובים נישאים על הגב, תחמושת, ערכות ניקוי ובגדי הסוואה בידיים. בשנים האחרונות הפכה ארצות הברית עוד יותר ידידותית לבעלי כלי הנשק שבשטחה.
מצד אחד, מדינות כמו ניו יורק וניו ג'רזי מחמירות יחסית בכל הנוגע לרכישה ונשיאה של כלי נשק; ומצד שני קרוב ל30- מדינות אחרות חוקקו בשנים האחרונות חוקים שמטרתם לאפשר נשיאת נשק גם במקומות ציבוריים כמו מרכזי קניות, בתי חולים, תחנות רכבת, כנסיות, וכפי שקובע החוק בקונטיקט, גם בשטח בתי ספר וגני ילדים - ובלבד שהם מוסווים מהעין ומוחזקים ברישיון.
בנוסף, בשנים האחרונות אישרו לא פחות מ32- מדינות תקנה שמוכרת בשם ,"Stand Your Ground" המתירה שימוש בנשק חם במצב של סכנה גם אם היורה יכול להימלט מהמקום מבלי שיאונה לו כל רע. במילים אחרות, מדובר באישור פתיחה באש כוללני לכל מי שחש עצמו בסכנה כזו או אחרת.
"אקדחים לא הורגים, אנשים הורגים," מסביר אנדי, גבר גדל גוף שהגיע למקום עם אשתו ושלושת ילדיו, רגע לפני שהוא עוזב את היריד עם אקדח חדש. אז מה עושים? מחליפים את האנשים, אני שואל. "מטפלים במי שדורש טיפול. מוודאים שאנשים מעורערים בנפשם לא ישימו את ידיהם על אקדחים. לא נלחמים באנשים כמוני, ששומרים על החוק, הולכים לעבודה, משלמים מיסים ורוצים להגן על המשפחה שלהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם