מאות עברייני מין מסתובבים ליד קטינים ללא טיפול
נתוני שירות בתי הסוהר חושפים: 215 פדופילים שסיימו לרצות את עונשם מתגוררים בקרבת ילדים מבלי שניתן להם כל טיפול, פיזי או נפשי. הכנסת אמנם העבירה חוק להפעלת תוכניות שיקום למבצעי עבירות מין בקטינים, אבל הוא עדיין לא נכנס לתוקף
מחר יתקיים במודיעין כנס אקדמי ראשון מסוגו בארץ שיוקדש לסוגיית הפדופיליה. בכנס - שמארגנים "המועצה לשלום הילד", מכון "חרוב" ועמותת "אפשר" - יוצגו נתונים קשים. מנתוני יחידת צור, יחידת הפיקוח על עברייני מין של שירות בתי הסוהר, עולה כי ישנם כ-650 עברייני מין משוחררים שביצעו עבירות מין בילדים ומצויים תחת פיקוח שב"ס, כ-215 מהם מוגדרים כפדופילים בעלי סטייה קשה, הזקוקים לטיפולים פיזיים ונפשיים.
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, מזהיר כי "בנוסף ל-215 הפדופילים הנמצאים תחת פיקוח ישנם עוד מאות רבות שאינם בפיקוח. חלקם לא נתפסו עדיין, חלקם הורשעו, אך הערכת המסוכנות שלהם הייתה נמוכה כמו במקרים של פגיעה מינית בתוך המשפחה".
על-פי מחקרים בעולם, פדופיל תוקף במהלך חייו 60 עד 150 ילדים שגילם מתחת ל-12. בישראל אין מאגר מידע מסודר על שיעור הפדופילים באוכלוסייה. רק בשנת 2006 הוקמה יחידת צור, בעקבות חוק "הגנה על הציבור מפני עברייני מין". היחידה אמורה לפקח על מאות פדופילים ששוחררו ממאסר ומאז הקמתה היא זוכה לשבחים. מטרתה המוצהרת היא "איתור, מעקב וסיכול כוונות מפוקחים לביצוע עבירות מין נוספות בתקופת הפיקוח". בפועל, הפדופילים המפוקחים אינם עוברים שיקום ומסוכנותם נותרת בעינה.
לפני פיזור הכנסת הנוכחית עבר חוק המסדיר את סוגיית השיקום, אולם החוק טרם נכנס לתוקף וההתארגנות לקראתו צפויה להימשך לפחות שנה. החוק, שילווה בתקציב בסך של כ-22 מיליון שקל, אמור לממן שיקום פיזי ופסיכולוגי לפדופילים ולעברייני מין אחרים. בנוסף לכך, בעוד שנה אמור לקום ההוסטל הייעודי הראשון שבו יוכלו פדופילים ללון, אך כדי להכיל את כל הפדופילים המפוקחים יידרשו עוד מספר הוסטלים ברחבי הארץ.
בינתיים, כוח האדם והמשאבים של יחידת צור
"פדופילים שהוגדרו כבעלי מסוכנות יכולים לחזור ולפגוע", מסביר ד"ר קדמן. "אין הוסטלים ייעודיים לעבירות מין ובהוסטלים אחרים שבהם מתגוררים אסירים משוחררים מסרבים לקלוט פדופילים".
בפועל, העבריין אינו מקבל את הטיפול שינטרל את הסכנה, וכשהוא משתחרר מהמסגרת הסגורה שבה הוא נתון, הוא בגדר פצצה אנושית. לעתים המציאות הופכת לבלתי אפשרית. "היה מקרה של פדופיל שפגע מינית", מספר קדמן, "ולאחר תקופת מאסרו הוא חזר לאותו קיבוץ שבו הוא ביצע את העבירות. אפשר לשער מה עובר על תושבי אותו קיבוץ נוכח המציאות האבסורדית הזו".
ד"ר חיים אילוז אילון, עד לפני מספר חודשים מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר, מסביר: "פיקוח ללא טיפול הוא חסר מאוד. אם הסתיים הפיקוח ולא קרה כלום, אותו אדם יכול לחזור ולעשות את אותם מעשים. זה כמו פצצה מתקתקת. נושא הטיפול ייכנס לתוקף רק בעוד כשנה. החוק החדש שטרם נכנס לתוקף אומר כי זכותו של עבריין מין לקבל שיקום תרופתי ופסיכולוגי, וחובתה של המדינה לספק שיקום זה. המצב היום הוא שמי שמיוזמתו רוצה לקבל שיקום צריך לעשות זאת על חשבונו במקומות פרטיים, כאשר רק האבחון הראשוני עולה אלפי שקלים והטיפול עצמו עולה הרבה יותר. לרוב עברייני המין אין את סכומי הכסף האלה. בנוסף, אין כל דרך לאכוף את הטיפול על אלה שאינם רוצים לעבור אותו. יש להכשיר מטפלים ייעודיים לעברייני מין, כאשר הטיפול יתחיל בתוך הכלא ויימשך תחת הרשות לשיקום האסיר. המדינה תממן שיקום לעברייני המין, ומי שיתמיד בו, מידת הפיקוח עליו תרד מתוך ניסיון לעודד אותו לקחת חלק בשיקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם