האסטרטגיה האיראנית: מונעים הסלמה אך מפתחים גרעין
טהרן שוב מושכת בחוטים מאחורי חיזבאללה ומונעת שימוש בנשק יום הדין מול ישראל. בינתיים מאיצים האיראנים את בניית הנשק הגרעיני
בין שישראל אחראית לפיצוץ ובין שלאו, האירוע מאפשר הצצה נוספת למסכת אירועים מרתקת שמתחוללת במלוא עוזה בכל רחבי המזרח התיכון. לגופו של עניין, גם אם חסן נסראללה משוכנע שישראל אחראית לפיצוץ, יש לו סיבה טובה לא להכריז על כך ולא ליזום סיבוב לחימה נוסף מול ישראל, ולא רק בגלל ההרתעה הישראלית שהושגה לאחר מלחמת לבנון השנייה. נסראללה חושש בראש ובראשונה מתגובת פטרוניו האיראנים. מבחינת איראן, מחסן הנשק הוא אתר שולי לעומת התמונה הגדולה באמת: האיראנים בנו את כוחו של חיזבאללה לאחר 2006 כאיום עצום על ישראל, שאותו יפעילו אך ורק בתגובה על תקיפה ישראלית או אמריקאית על אדמת איראן (נוסף לירי טילים לעבר ישראל, שיבוצע מאיראן). כל מטרה אחרת מתגמדת לעומת התוכנית הזאת. לכן לא משתלם לתת לישראל סיבה לפגוע במשגרים ארוכי הטווח בשלב זה.
נסראללה קיבל מהאיראנים נזיפה קשה על ההרפתקה שאליה יצא בקיץ של 2006, עם החטיפה שהתגלגלה למלחמה. מאז הם יושבים לו על הווריד: נסראללה אינו רשאי לפתוח בשום מהלך צבאי נגד ישראל ללא אישור מפורש מהבוסים בטהרן. אמנם קיימים גם שיקולי פנים שבגללם נמנע נסראללה מהסתבכות עם ישראל בעיתוי הנוכחי, אבל סך שיקוליו מתגמדים לעומת ההוראות שהוא מקבל מהבוסים האמיתיים.
ניתן להעריך כי ישראל שולטת בגובה הלהבות של הפרסומים בעולם על אודות פצצת הגרעין האיראנית שבדרך. אם הדרג המדיני (או מחלקה מיוחדת ללוחמת מידע באגף המודיעין של צה"ל) מעוניין בכך, הנושא עולה בן רגע לראש הכותרות העולמיות. מספיק איור ילדותי של פצצה בידיו של ראש הממשלה נתניהו או הדלפה ממקורות צבאיים "מערביים" אנונימיים כדי לתפוס כותרת באחד העיתונים החשובים בארצות הברית, כותרת שתצוטט על ידי כל שאר כלי התקשורת בעולם. גם גורמים אמריקאים, כמובן, אינם חפים ממניפולציות תקשורתיות בסוגיה האיראנית.
בשבועות האחרונים, שבהם נשבר התיקו הממושך במלחמת האזרחים בסוריה )לטובת המורדים(, ירד הנושא האיראני מסדר היום הציבורי. זה לא אומר שהמלחמה על הפצצה שבדרך הסתיימה. יש להניח כי ישראל ממשיכה במאמצי הסיכול נגד הפצצה, אבל השורה התחתונה מדאיגה: נכון לעכשיו, האסטרטגיה האיראנית עובדת. קיים סיכוי לא רע שאיראן אכן תגיע לפצצה.
הנה תסריט בעל סיכוי סביר להתממשות: בזמן שישראל עסוקה במערכת הבחירות שלה, וארצות הברית מתעניינת בראש ובראשונה בסכנת הנפילה מהצוק הפיננסי בתחילת 2013, האיראנים מאיצים ממש בימים אלה את תוכנית הגרעין שלהם. הצנטריפוגות עובדות בשיא הקצב להעשיר אורניום. אבל זה לא בהכרח יימשך כך. אף אחד במערב לא יהיה מופתע אם בתחילת האביב הבא, בדיוק כשארצות הברית תנסה לגבש קואליציה כדי להחריף (שוב) את הסנקציות הכלכליות על איראן ואולי אפילו לתקוף אותה, יודיעו האיראנים באופן חד-צדדי כי הם מקפיאים את ההעשרה. אם הדבר אכן יתרחש, לא יהיה
עד האביב הבא יהיו לאיראנים כבר יותר ממאתיים ק"ג אורניום מועשר שיוכל להתאים לשימוש לפצצת גרעין (רמת העשרה של 20 אחוז ומעלה היא הבסיס). זו כמות נאה. את המשך ההעשרה הם יוכלו לעשות בקצב שלהם, במקומות מסתור, הרחק מעיני הפקחים של האו"ם. במקביל ישלימו האיראנים את פיתוח ראש הנפץ של פצצת הגרעין המתוכננת ואת התאמת הפצצה העתידית לאמצעי שיגור )כולל השלמת התוכנית האיראנית לפיתוח טילי שיוט, המבוססים על טכנולוגיית טילים מתוצרת ברית המועצות, שאותם רכשו בעשור שעבר באוקראינה(. מנקודה זו ואילך האיראנים גם יוכלו לבחור את העיתוי שבו יפרצו קדימה ויכריזו על הנשק הגרעיני שברשותם. כשבישראל דיברו בשנים האחרונות שחייבים למנוע מאיראן להיות "מדינת סף" התכוונו בדיוק למצב הזה. אבל הדיבורים לא עזרו. איראן בדרך להיות שם.
סביר להניח כי למאיר דגן, שמתאושש מניתוח ההשתלה שעבר בבלארוס, היו סיבות טובות להתנגדות הנחרצת שהשמיע נגד האפשרות שישראל תתקוף בעצמה את מתקני הגרעין האיראניים. כראש המוסד, הוא היה חשוף לחומר שרק הוא וראש הממשלה ידעו. אפילו לא ראש הממשלה. מה היה החומר הזה?
כך או כך, מאיר דגן לא היה בודד בהתנגדותו לתקיפה. גם הרמטכ"ל בתחילת העשור, רב-אלוף גבי אשכנזי, וראש השב"כ, יובל דיסקין, היו איתו. אחד היועצים הצמודים ביותר של אשכנזי, שהתנגד גם הוא לתקיפה ישראלית באיראן ללא מהלך מתואם עם ארצות הברית, היה הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק ז"ל, שהובא ביום חמישי למנוחות.
אחד הדברים שכמעט נשכחו, ולא הוזכרו בשלל הסיכומים על שירותו המפואר של אמנון ליפקין-שחק ז"ל, היה אחריותו לכיבוש הראשון של הבופור. כמפקד חטיבת הצנחנים, היה ליפקין-שחק אחראי לאותו כיבוש במהלך מבצע ליטני (1978). מפקד הסיירת של שחק היה אז אחד, לא מוכר בשעתו, משה (בוגי) יעלון. אחרי המבצע צה"ל נסוג מהמצודה, שנכבשה מחדש במחיר יקר במלחמת לבנון הראשונה, והיא שוב ננטשה.
כמו כן לא פורסם כי ליפקין-שחק היה הראשון שאיפשר שירות סקטוריאלי של חרדים בצה"ל, ומעשה שהיה כך היה: בשנת 1998 הגיע לרמטכ"ל שחק ראש האגף החברתי במשרד הביטחון, תת-אלוף (מיל') יהודה דובדבני, שהיה אחד משני סגניו בצנחנים במבצע ליטני. דובדבני סיפר כי גייס גרעין של שלושים חרדים שמעוניינים לשרת יחדיו כלוחמי חי"ר, בתנאי שיוכלו לשמור על אורח חיים חרדי. "השתגעת, זה בחיים לא יעבוד", אמר הרמטכ"ל, אבל נתן לדובדבני אור ירוק להמשיך ביוזמה. שנה-שנתיים לאחר מכן הוקם על בסיס אותה יוזמה גדוד הנח"ל החרדי הראשון שנקרא "נצח יהודה". הגדוד משרת בדרך כלל במשימות מבצעיות באזור בקעת הירדן. הוא קיים ופעיל עד היום, אך לא הוקמו גדודי נח"ל חרדי לוחם בעקבותיו. צה"ל העדיף לשלב את החרדים הלא רבים שמתגייסים במסלולי שירות לא קרביים לחרדים, המכונים "שח"ר" (שירות חרדים).
ככלל צה"ל אינו מאמין בגדודים סקטוריאליים (מודל שקיים בלא מעט צבאות אחרים בעולם, כולל בצבא הבריטי), אבל מה שלא עושה האידאולוגיה עושים האילוצים בשטח. בשנה הקרובה עשויים לקום עוד שלושה-ארבעה גדודי נח"ל חרדי (שייקראו "נצח ישראל" ולא "נצח יהודה"), וייתכן כי חלק גדול מהכוח החדש יישלח לשירות בגבול החם בין ישראל למצרים, גבול שתמיד זקוק לכוחות נוספים.
בשבוע שעבר פורסם כאן שבמערכת הביטחון מציינים בסיפוק כי מתוך 1,500 בני נוער שקיבלו צו התייצבות בלשכת הגיוס לאחר פקיעת תוקפו של חוק טל, רק אחדים סירבו להתייצב. זה עדיין לא אומר כלום. מרד נגד הגיוס יכול להתעורר, בהוראת הרבנים, כאשר יחל הגיוס של בני הנוער בפועל (כמה עשרות מיועדים להתגייס בחודש מרס, ומאות, אם לא אלפים, באוגוסט הבא).
היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בן ארי, עמל בימים אלה על ניסוח חוק גיוס חדש לחרדים, כתחליף לחוק טל. הנושא, בכל מקרה, יעלה לכותרות מיד לאחר הבחירות, כאשר כל המפלגות יתנצחו בעניינו במסגרת המשא ומתן הקואליציוני. בינתיים מכינים בצה"ל בשיא הרצינות את התוכנית להקמת גדודי "נצ"ח ישראל" החדשים.
ביום ראשון הקרוב סוף-סוף תקבל לידיה ועדת הכנסת (היוצאת) לביקורת המדינה את הדוח המיוחד של מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז. אחר כך יעברו עוד שבוע שבועיים עד שדוח מצונזר (על פי הוראות מחלקת ביטחון מידע) יפורסם גם לציבור הרחב.
עם פרסום הדוח ייתכן שתתברר עובדה מפתיעה: הפרשה בצה"ל באמת רק מתחילה. הרמטכ"ל גנץ מינה לאחרונה שתי ועדות שעוד ימשיכו לחפור בפרשה. ועדת חקירה בראשות תת אלוף קובי ברק, ובנוסף ועדת בדיקה בראשות אלוף מיל' יום טוב סמיה שלה יש גם סמכויות פליליות כנגד כל המעורבים בפרשה. דיוני הוועדות יכולים להסעיר מאוד את הצבא. בתוך כך, מינוי אייזנקוט אושר סופית על ידי היועץ המשפטי לממשלה בתום מסע ייסורים ארוך במיוחד. אייזנקוט כבר נמצא בשלבי חפיפה עם סגן הרמטכ"ל היוצא, אלוף יאיר נוה. החילופים ייערכו בעוד כשבועיים. המשימה האחרונה של נוה, והראשונה של אייזנקוט כסגן רמטכ"ל, יכולה להיות השלמת תוכנית העבודה של צה"ל לשנת 2013.
עניין נוסף שמטריד את צה"ל הוא הכשלים שהתגלו בתחקירים של "עמוד ענן". כחודש לאחר המבצע הושלמו התחקירים ברמת החטיבות והאוגדות, ובתוך ימים אחדים עומד להיערך תחקיר מטכ"לי.
כמו בכל מבצע או תרגיל, תחקיר מעמיק חושף אין-ספור כשלים. במקרה של "עמוד ענן" אחד הכשלים החמורים בלט מאוד לעין כבר במהלך ימי המבצע: ריכוז אלפי חיילי מילואים בשטחי כינוס שהיו חשופים לחלוטין לאש ששוגרה לכיוונם מרצועת עזה. זה לא היה הכשל היחיד, אבל מובן שהיו גם לקחים חיוביים, למשל הציוד היעיל שקיבלו המילואימניקים.
אבל על הבעיה העיקרית של "עמוד ענן" ספק אם התחקיר המטכ"לי יצביע במפורש: חודש אחרי המבצע נראה כי "עמוד ענן" תרם להחלשת ההרתעה הישראלית מול חמאס ומול הציבור הפלסטיני בכללותו. ברצועת עזה שורר שקט מוחלט מאז סיום המבצע, אבל ביהודה ושומרון השטח ממשיך לתסוס, גם אם מספר האירועים האלימים היה נמוך השבוע באופן יחסי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם