נתניהו השלישי: מה מתכנן ראש הממשלה לקדנציה הבאה שלו?
עם ציפייה ללא פחות מ-45 מנדטים, נתניהו מנצל את הזמן לאימון על נאומים בלשכה, להשקת קמפיין כוחני במיוחד ולגיבוש תכניות לעתיד: הקמת גדר עם ירדן, השתלטות מהירה על תיקי הביטחון, החוץ והאוצר, והדחת ש"ס ממשרדי השיכון והדתות
- סקר מעריב: הפרופיל המפתיע של מצביעי הימין
- הערכה: ליברמן לא יוכל לכהן כשר בממשלה הבאה
אם שאול מופז הציע את הסלוגן "ביבי יסבך את ישראל", ליד איור של אש ותמרות עשן גרעיני, אצל פינקלשטיין יהיה כתוב, כנראה, "ביבי יציל את ישראל". האיור יכול להישאר.
וכדי להציל את המדינה מידי אויביה בצפון, בדרום ובמזרח נתניהו צריך כוח. הסקרים המדוקדקים של נתניהו את פינקלשטיין מלמדים, מה לעשות, כי הוא האיש המתאים ביותר לכהן כראש ממשלה. בתשדירים ייקח נתניהו את הנתונים הללו הלאה. הוא יחבר בין הרצון של רוב הציבור ויבקש מהם להקל על מלאכתו בעתיד.
"אם אתם באמת רוצים אותי, תצטרפו אליי, כדי שאוכל לעמוד מול הלחץ הערבי והבינלאומי. בעיקר הערבי", הוא יאמר. לא אתפלא אם מתחת לתמונה חמורת סבר של נתניהו ברחובות ייכתב: "נתניהו חזק - הערבים עצובים. נתניהו חלש - הערבים שמחים".
ראש הממשלה מאמין כי הבליץ קריג שהוא מתכנן לשבועות האחרונים של מערכת הבחירות ימשוך אליו מצביעים מרוב המפלגות, כאילו היינו בימי הבחירה הישירה. כך הוא יזכה לקולות מ"הבית היהודי" של נפתלי בנט, מ"יש עתיד" של יאיר לפיד וגם מ"התנועה" של ציפי לבני.
כמו תמיד, נתניהו משתמש במונח האמריקאי "השדרה המרכזית", שמנקזת אליה בסוף את התנועה שמגיעה מכל הרחובות הצדדיים, ונעה כאיש אחד להילחם באביב הערבי המסוכן, שעל טיבו עוד נלמד היטב בתשדירים של הליכוד על אודות איראן, חמאס וחיזבאללה.
בסוף הדרך בונה נתניהו על 45 מנדטים לפחות לליכוד-ביתנו. בינתיים הוא מתאמן בלשכתו על הנאומים והתשדירים, מתייעץ עם מקורבים ועושה סימולציות מצולמות. יש מי שיאמר שהוא חי בסרט.
בעיני רוחו נתניהו רואה את עצמו יושב בראש ממשלה שלא צריכה כמעט שותפים קואליציוניים, כמעט כמו גולדה מאיר אחרי בחירות 1969, שבהן הובילה את מפלגת העבודה להישג של 56 מנדטים.
עם הקיסרות החדשה הזו נתניהו מתכנן לכבוש את התיקים הבכירים: ביטחון, חוץ ואוצר, את רוב המשרדים הבינוניים החשובים, שגם כך נמצאים ברובם בידי הליכוד-ביתנו (חינוך, תחבורה, משפטים, מסחר ותעשייה, ביטחון פנים, תשתיות וכדומה), אבל גם את המשרדים שאותם מחזיקות היום מפלגות סקטוריאליות, והן משתמשות בו לטובת הבוחרים שלהן.
התיק הראשון שנתניהו לוטש אליו עיניים הוא תיק השיכון והבינוי של ש"ס. ראש הממשלה החליט להוציא את המשרד הזה מידיו של השר אריאל אטיאס ולהעביר אותו אל הליכוד-ביתנו כדי שיוכל לשלוט גם על מנהל מקרקעי ישראל ולבנות עשרות אלפי דירות בלי ביורוקרטיה.
גם את תיק הדתות נתניהו מבקש לקחת למפלגתו, כדי להפוך אותו לממלכתי יותר, לפקח מקרוב על מינוי רבנים, על השוויון בזרמים ועל תהליכי הגיור. תיק הפנים יישאר בידי ש"ס בכל מקרה. אלי ישי יכול להיות רגוע.
רק שבינתיים נשברו כמה ענפים בצמרת הגבוהה. השותף הבכיר החדש-ישן של נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן, נחלץ מתיק השוחד והלבנת ההון הכבד שליווה אותו לאורך שנים, אבל נותר עם תיק השגריר שטומן בחובו עבירות מרמה והפרת אמונים חמורות. במהלך השבוע עבדו פרקליטות המדינה וליברמן בשני כיוונים הפוכים. הפרקליטות ניסתה לעבות את התיק ולהוסיף לו עדויות מרשיעות; ליברמן ביקש לגמד את האירועים סביב השגריר בן אריה ושיווה
ביום ראשון, כמה דקות לפני ישיבת הממשלה, הגיע ליברמן ללשכתו של נתניהו, סגר מאחוריו את הדלת והגיש לו את מכתב ההתפטרות. השניים ישבו לבד דקות ארוכות. אין לנו מושג מה נאמר בדקות הדרמטיות הללו, אבל מבחינת ראש הממשלה מדובר בשטויות.
אז מה אם ליברמן נפגש עם השגריר זאב בן אריה, וקיבל ממנו חומר סודי בעניינו. מה הוא היה יכול לעשות, יאמר נתניהו. אז מה אם ליברמן קידם בתמורה את השגריר, לפי כתב האישום. הרי הוא לא ידע מה קורה בוועדת המינויים. נו, אז מה אם הוא לא דיווח לשרי הממשלה על טיבו של השגריר לפני שהטיס אותו למשימה הבאה בלטביה. נו, דבר גדול, באמת, יסכם נתניהו את הסנגוריה שלו על הפרשה.
בשיחה ביום ראשון ביקש ליברמן מנתניהו שישמור לו את תיק החוץ. "זה התיק היחידי שמעניין אותי", אמר. נתניהו הבטיח שיחזיק בתיק עד שליברמן יגמור את צרותיו המשפטיות, גם אם העניין יגלוש הרבה אחרי הבחירות. אחרי הכול, נתניהו אוהב את ענייני החוץ. הוא חושב שהוא מתמרן היטב בין ארצות הברית לאירופה. שרים אחרים, שרואים את ההתנהלות, וכן מדינאים ופרשנים בכירים בעולם משוכנעים שהוא מוביל לאסון, וכי עם הממשלה החדשה הימנית-קיצונית שלו אף אחד לא ירצה לעבוד. פרטים בהמשך.
לראש הממשלה יש תוכניות בשבילכם גם באיוש התיקים האחרים. תיק הביטחון נוסע כנראה למשה (בוגי) יעלון. נתניהו יודע שאם ירצה להעניק את התיק שוב לאהוד ברק, אחרי שהודיע כי פרש מהחיים הפוליטיים, הוא יחטוף אינתיפאדה מיעלון.
במהלך השבוע, בעצתו של פינקלשטיין, המשיך נתניהו להבליט את עצמו כמנהיג ולקבל החלטות משמעותיות שיציגו אותו כמו ראש ממשלה גבר-גבר. נתניהו המשיך להסתער על ירושלים והודיע שישראל תבנה אלפי יחידות דיור בשכונות גילה, רמת שלמה, גבעת המטוס וכן בעיר בית"ר עילית, בגבעת זאב ובהתנחלויות קרני שומרון ואפרת.
שרים בממשלה ופקידים בכירים וראשי האופוזיציה מרטו שערות. הם מתקשים להבין איך נתניהו מוביל את המדינה בעיניים פקוחות לבידוד בינלאומי, רק מפני שהבחירות עומדות בפתח, והוא צריך לרצות את פינקלשטיין ואת הגורמים הימניים המתחזקים אצלו במפלגה ומחוצה לה.
הסיפור החל בעצם בסוף נובמבר. ביום ראשון, 25 בנובמבר, התקיימו הפריימריז בליכוד. ב-20 המקומות הראשונים של הרשימה התייצבו חברי כנסת ימנים מיליטנטיים במיוחד, ובהם גלעד ארדן (מקורבו של ליברמן שעשוי להיות שר המשפטים הבא), דני דנון, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, יריב לוין ויולי אדלשטיין.
הללו נוספו לחברי הכנסת של ישראל ביתנו, מפלגתו של ליברמן שאוחדה עם הליכוד ב-25 באוקטובר . נתניהו, אגב, רואה באיחוד הזה מהלך היסטורי שעשוי לשנות את פני הפוליטיקה הישראלית ולחייב בבוא היום גם את מפלגות גוש השמאל להתאחד למפלגה אחת.
ביום שישי, 29 בנובמבר, הגיע נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן לאו"ם, נשא את נאום המדינה העצמאית וזכה לרוב עצום בעצרת. הרשות קיבלה מעמד של מדינה משקיפה באו"ם. ב-27 בנובמבר, בין שני האירועים, זימן נתניהו לביתו שרים בכירים כדי לדון בתהליך התגובה למהלכים החד-צדדיים של הפלסטינים.
מאחוריו עמדה הרשימה החדשה, המאיימת, שנבחרה בליכוד. מלפניו עמדה הצהרת אבו מאזן. בסלון של נתניהו ישבו ליברמן, משה (בוגי) יעלון, בני בגין, דן מרידור ואולי עוד שר אחד או שניים מחברי התשיעייה. שר הביטחון אהוד ברק לא נכח בישיבה, שנמשכה אל תוך שעות הלילה.
נתניהו ומרבית השרים טענו שישראל חייבת לנקוט מהלכים חד-צדדיים משל עצמה כדי להילחם בהצהרת העצמאות הפלסטינית (כאילו שישראל לא נוקטת מדיניות עצמאית משלה זה 46 שנה, ומציפה את השטחים בהתנחלויות). נתניהו מרבה להשתמש בדוגמאות של שוכר הדירה שעושה בה כרצונו, בניגוד לחוזה, ולבעל הבית אין בררה אלא לנקוט צעדים משלו כדי להילחם על רכושו. נתניהו והשרים החליטו להרחיב את הבנייה בירושלים ובהתנחלויות אחרות מעבר לקו הירוק. בשלב ראשון החליטו השרים לקדם את תוכנית הבנייה E-1, שאמורה לחבר בין ירושלים ומעלה אדומים.
ככל הידוע, היחיד בישיבה הלילית שהתנגד לתוכניות של נתניהו היה השר מרידור, שלא הצליח להיבחר בפריימריז שהיו בליכוד. מרידור טען כי בצעדי הענישה שישראל מטילה על הרשות הפלסטינית היא בעצם מענישה את עצמה.
מרידור ואחרים מסתובבים בעולם ושומעים איך ישראל הופכת להיות מבודדת, ועוד מעט היא תהיה מנודה לחלוטין, ועומדת בפני חרם בינלאומי כבד, אבל בממשלה לא מבינים את חומרת המצב. "חטפנו את המכה באו"ם, עכשיו אנחנו בונים בשטח ומקבלים עוד אגרוף כדי להיכנס לבית הסוהר", אמר מרידור לנתניהו.
בדיונים הפנימיים מתלקח תמיד הוויכוח בין נתניהו, בגין ויעלון ובין ברק ומרידור. נתניהו, כבול בידי השותפים מימין, טוען כי הוא עומד מאחורי הנאום שלו באוניברסיטת בר-אילן ביוני 2009, ומוכן להעניק לפלסטינים מדינה, אבל הוא לא מוצא פרטנר בצד השני. ברק ומרידור טוענים כי נתניהו פועל באופן הפוך לנאום שנתן, ומשום כך העולם לא מאמין לו.
שניהם מציעים לשרטט קו גבול בין ישראל לרשות הפלסטינית, להציג אותו בפני פורומים בינלאומיים ולהודיע שנבנה אך ורק בגושי ההתיישבות ולא מעבר לקו הזה. נתניהו לא יכול להתחייב. הוא גם לא רוצה. ומלבד זאת, יש לו את אלקין, דנון ופייגלין על הראש.
בכלל, נתניהו טוען כי תוכנית הבנייה בשטחי E-1 אינה פוגעת ברצף של המדינה הפלסטינית, אם זו בכלל תקום. "אל תדברו איתי על מדינה פלסטינית מקוטעת, בשעה שהיא מפרקת את עצמה ביהודה ושומרון ובעזה. אם נגיע למצב של מדינה כזו, אפשר לחבר בין הצפון לדרום באמצעות גשרים ומנהרות מתחת ומעל E-1", הוא שח לעמיתיו בממשלה.
נתניהו גם לא חושש מאינתיפאדה חדשה בתוך השטחים, אף שהוא מודאג מההשתלטות האחרונה של חמאס על סדר היום בשכם ובחברון, ומפיגועי הירי וסימני ההתקוממות בכפרים. הוא חושב שישראל הצליחה לסגור את הגדה בפני גורמי טרור מבחוץ, והעלתה במקביל את הרמה הכלכלית של תושבי הרשות. משום כך האירועים הם אלימים, אבל בעצימות נמוכה.
אבו מאזן לא נחשב בעיניו, בעיקר אחרי המהלכים שנקט באו"ם. ממילא, כך אמר נתניהו פעם, אבו מאזן בקושי יכול להוסיף קומה אפילו אצלו בבית. או בקיצור, מי שחושב על חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים אחרי הבחירות יישב בחושך עם עצמו ויחשוב שוב.
אגב, בענייני ירושלים מצא נתניהו פירומן משנה. זהו ראש העירייה ניר ברקת, שפעם איים להפגין מתחת למשרדו של נתניהו והיום הוא תומך נלהב שלו. ביום שלישי, לפני עשרה ימים, התקיים במרכז למורשת בגין בעיר טקס שבו הוענקו פרסים ליקירי המרכז. הפעם ברקת לא חסך מחמאות מראש הממשלה על "הרוח הגבית, המשאבים ותשומת הלב שהוא מקדיש לירושלים".
בהמשך נאומו הביע ברקת הזדהות מוחלטת עם המדיניות השנויה במחלוקת של נתניהו בעיר. "אני תומך בהחלטות האחרונות שקיבלת על המשך הבנייה בירושלים, גם בשטח E-1. זה ישתלם ויקרין על העולם כולו", הודיע ברקת, וגם מול פניו הקורנות של נתניהו.
ברקת היה זה שדחף מאחור את ההחלטות האחרונות לבנות עוד 1,500 יחידות דיור ברמת שלמה ובגבעת המטוס, שהתקבלו בוועדות המחוזית והמקומית לתכנון ובנייה בירושלים. צריך לעשות אחד ועוד אחד, ולהבין שברקת רוצה להיות גם מועמד הליכוד בבחירות לראשות העיר באוקטובר הבא, וכך להבטיח לעצמו עוד קדנציה. בלשכת ראש הממשלה כבר לא נרשמת התנגדות תקיפה.
בלשכת נתניהו תלויות תמונות רבות של ראש הממשלה עם הנשיא ברק אובמה, כאילו שהשניים למדו ביחד בגימנסיה רחביה. המציאות החדשה בצמרת הממשל מדאיגה הרבה יותר את הלשכה וגם את שרי הממשלה. החשש העיקרי הוא ממינויו הצפוי של צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה.
ישראל לקראת בחירות 2013 היא מבודדת במידה רבה, ועוד הולכת ומאבדת את ידידיה. האם נתניהו אחראי או לא? בכל מקרה, הוא מאמין שהציבור בסוף יתמוך בו כדי שיחלץ אותו מהמצב. בינתיים אנחנו הולכים ומסתגרים עוד יותר.
פרויקט הדגל הבא של נתניהו הוא גדר ביטחון גבוהה שימתח לאורך הגבול עם ירדן, מאילת עד עמק בית שאן, בעלות של מיליארדים, כדי למנוע חדירת מסתננים גם משם. נתניהו טוען שזו הדרך היחידה למנוע מאנשים מאריתריאה וממדינות אחרות לנסות ולהגיע ארצה, כדי להרוויח כאן פי אלף ממה שהשתכרו שם. מאחוריו עומדת הצלחת הגדר שהוקמה בגבול עם מצרים.
לפני שנה העלה נתניהו את תוכנית הגדר המזרחית בקבינט. הירדנים שמעו והביעו זעם. הם לא רוצים להצטייר כמו מדינת אויב שאינה שולטת על הגבולות שלה. נתניהו מתעקש לבנות. אנחנו הרי "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". לא ככה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם