בבוץ אצל ניסים
אריה דרעי ויאיר לפיד, חברים קרובים בימים כתיקונם, נגררו אמש לקרב מביך של היאבקות בבוץ
במובן מסוים היה נשף המסכות
והנה, תחת זאת, הם נקלעים לאולפן הטלוויזיה חסר הרחמים של ניסים משעל, זה - תקוע במסכת נציג השכבות החלשות, מה לו ולג'קוזי ביבוא אישי שרכש ולשכבות החלשות, וזה - פניו מכוסות במסכת נציג מעמד הביניים, מה לו ולעושרו המופלג ולקשיי מעמד הביניים, וכמעט מהשניה הראשונה הם מתנפלים איש על צוואר רעהו ולא עובר רגע אחד וחיל שחור מכה חיל לבן, ולא עובר רגע שני וחיל לבן מכה חיל שחור, והנשף כולו יוצא משליטה.
משעל, שבשבוע שעבר נאלץ לעמול קשות כדי לחלץ מנפתלי בנט את כותרת השבוע, מבין שהולך ומתפתח לפניו ריב נואש, עסיסי במיוחד, בתוך המשפחה, ולוקח צעד אחורה. בטח אמר לעצמו ישחקו הנערים לפני. והם שיחקו, ועוד איך.
אריה ויאיר, (במלעיל פמיליארי כמובן), הם נפשות קרובות מאוד. לפחות עד אתמול בלילה. לפיד בעצמו פתח לכך צוהר בביוגרפיה שחיבר על אביו, בה תיאר כיצד היה דרעי אחד ממתי המעט שהורשו להיכנס לחדרו של טומי הנוטה למות, כדי שינסה לשדלו להתפלל פעם אחרונה, או למצער שיתיר ליאיר לומר קדיש על קברו. (וזאת כדי להסב לטומי את התענוג האחרון שבסירוב).
בנוסף, הם נאלצים לתמרן בנסיבות מקבילות: שניהם הפציעו במערכת הבחירות הזו כתקוות פוליטיות גדולות, אבל לעת עתה מכזיבים ולא מספקים למפלגותיהם את המנדטים המובטחים. שוו בנפשכם את הלחץ העצום בו הם שרויים.
מה עושים כשהמצב מסתבך והקמפיין תקוע והבחירות קרבות ומנדטים אין? שולפים את הג'וקר, (כלומר השד). זה את הג'וקר העדתי (הליכוד, כמו מפא"י התייחס לספרדים בהתנשאות, בפטרונות, ביהירות, כאל אבק דרכים. המשחק הזה נגמר!), וזה את הג'וקר הדתי, (החרדים הם סחטנים החיים על חשבוננו ולא שופכים דם במסגרת צבא ההגנה. המשחק הזה נגמר!). דרעי כה לחוץ, עד שהוא תוקף בפראות גם את הליכוד, אולי יצליח להחזיר חזרה את נדוניית המנדטים שהבטיח עם שובו.
לא מתקדם? בהיותם חברים
לפיד מטיח בדרעי שבשל הרשעתו בשוחד הוא אינו דמות מוסרית ולא ראוי ואף בושה שישב בממשלה, ודרעי, מעט המום מהנומך של המהלומה, מזכיר מיד שעם אולמרט האשכנזי המורשע אין ללפיד בעיה, רק עם דרעי הספרדי היא מתעוררת. לפיד מתחמק מתגובה אבל דרעי כבר מדבר על יאיר א', הטוב, אותו הכיר עד הערב, ויאיר ב', הרע, אותו הכיר הערב, ואף מטיח ביאיר שאביו היה נוהג כלפיו ביתר הוגנות. "לך בדרכי אבות, יאיר", נוזף בו דרעי עם האצבע. לפיד הודף בזלזול.
איך יצאו השנייים מזה? ימים יגידו. בכל מקרה היה מעניין לראות שני חברים קרובים שקשה להעלות על הדעת אינטימיות קרובה מזו ששררה ביניהם, כפי שביטא לפיד בספרו, אוחזים זה במבושיו של זה ולוחצים בכל הכוח לעיני מאות אלפי צופים.
אם היה דבר אחד משעמם בכל זאת, היה זה העניין שלשמו התכנסו. כל אחד מהם ירה בלהט את שורות המחץ מדפי המסרים המוכנים שלו, אבל הכל היה מוכר, חבוט, נדוש ומשעמם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם