תיק ערפאת נפתח: מה הרג את יו"ר הרשות הפלסטינית?
חודש אחרי שגופתו של הראיס הוצאה מקברו נבדקות הגרסאות שבמרכז הוויכוח. גורמים בישראל אומרים שהוא נדבק בנגיף האיידס הקטלני במהלך אשפוז בלוב, הפלסטינים מאשימים את המוסד ברצח באמצעות פלוטוניום
חשיפת הפולוניום מעוררת יצרים חבויים. "אני לא מוכנה לדבר איתך," אומרת בשיחת טלפון מבריסל לילה שהיד, שהייתה ב2004- נציגת אש"ף בפריז והיום היא הנציגה של הרשות הפלסטינית לאיחוד האירופי. שהיד הייתה בין היחידים שהורשו לבקר את ערפאת בחדרו בבית החולים פרסי. עשרה ימים לפני מותו היא אמרה לעיתונאים שהבדיקות שנערכו בבית החולים פוסלות הרעלה זדונית. "הרופאים מעולם לא דיברו על הרעלה, אלו אמירות שאינן מבוססות רפואית," הודיעה שהיד לעיתונאים שהתגודדו בסמוך לבית החולים.
השבוע סירבה שהיד להתייחס לפולוניום שנמצא בחפציו האישיים של ערפאת. "אני לא מעוניינת לדבר על ערפאת," היא אומרת בכעס וטורקת את הטלפון. "אני לא יודע שום דבר," אומר נביל אבו רודיינה, דוברו של אבו מאזן שהיה יועצו של ערפאת. "אין לי כוונה להתייחס לערפאת," אומר אהרון זאבי פרקש, שהיה ראש אמ"ן כשערפאת מת. שמונה ימים לפני שערפאת מת אמר זאבי פרקש בישיבה של ועדת חוץ וביטחון בכנסת שערפאת חולה מאוד. ברגע שרופאיו ידעו מה מחלתו גם אנחנו נדע, הוא הבטיח. "יש דברים שכדאי לא לדבר עליהם, אולי בעוד ארבעים שנה הדברים ייפתחו," הוא אומר השבוע.
החשיפה של פולוניום בחפציו האישיים של ערפאת והציפייה לדו"ח המסכם כבר בשבועות הקרובים מעוררות דריכות רבה במערכת הביטחון בישראל. בכיר לשעבר בצבא שהיה אחראי בתפקידו הצבאי על מעקב אחרי ערפאת אומר שחפציו נמצאו בשמונה השנים מאז מותו אצל אלמנתו, סוהא ערפאת. "פתאום היא מדברת על פולוניום. אפשר היה להחדיר פולוניום לבגדים שלו אחרי שהוא מת. הפלסטינים מנסים לסדר לערפאת מוות מכובד."
קליטון סווישר, עיתונאי אל ג'זירה, צוחק. "מי שחושב שלסוהא ערפאת יש קשר לפולוניום לא מבין בזה שום דבר," הוא אומר בשיחת טלפון מקטאר. "אפשר גם להגיד שאני החדרתי פולוניום לחפצים של ערפאת או שברק אובמה עשה את זה, אפשר להגיד כל דבר. לפלסטינים אין כור גרעיני, איך הם ימצאו פולוניום"?
אין שום בעיה להשיג פולוניום, אומר ד"ר דריו ורטניק, מומחה לרעלים. "כמה חברות בעולם מוכרות את החומר, שמופק מהמינרל פיצ'בלנד. אפשר גם לגשת למכרה, לתת כמה גרושים, לקנות את המינרל ולהפיק ממנו פולוניום. זה חומר שקל להעביר במחסומים וקשה לזהות אותו בבדיקות חיצוניות. בשביל להרכיב פצצת אטום צריך כמות גדולה של פולוניום, כדי להרוג אדם צריך כמות קטנה מאוד."
המשמעות היא שהיה קל להרעיל את ערפאת בפולוניום?
"העובדה שפולוניום נמצא במברשת השיניים, בכובע הצמר של ערפאת ועל התחתונים שלו לא אומרת שהוא הורעל מפולוניום אלא שהקרינה נמצאת שם. במהלך שמונה השנים מאז שערפאת מת אפשר היה להוסיף את הפולוניום לחפצים שלו."
יאסר ערפאת, בן 76 במותו, היה נצור במוקטעה במשך כשנתיים וחצי שבמהלכן בריאותו התדרדרה. הוא סבל ממחלת עור ומרעד בשפתיים, מכיב קיבה ומאבנים בכיס המרה. בעקבות תאונת מטוס בלוב באפריל '92 הוא סבל משטף דם בגולגולת. אולם נקודת השבר הייתה ב12- באוקטובר .2004 בספרם "המלחמה השביעית" כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף שאחרי ארוחת הערב ערפאת התקשה לעמוד על רגליו. למחרת רופאיו קבעו שהוא חולה בשפעת. ב18- באוקטובר מצאה משלחת רפואית מטוניס ירידה בספירה של טסיות הדם המשתתפות בהליכי קרישת הדם. יום למחרת בדקו אותו רופאים מצרים שהעריכו שהוא לקה בבעיית מעיים. שבוע לאחר מכן הידרדר מצבו של ערפאת. הוא סבל מכאבי בטן, מתשישות, מהקאות, מבעיות ריכוז ומירידה נוספת בספירה של טסיות הדם, שהגיעו ל46- אלף לעומת 150 אלף אצל אדם בריא. ב26- באוקטובר הגיע למוקטעה מירדן רופאו האישי של ערפאת, ד"ר אשרף אל כורדי. בראיונות עיתונאיים הוא סיפר שעור פניו של ערפאת היה צהוב ומכוסה בכתמים אדומים עגולים, וטען כי אלה סימפטומים של הרעלה.
באותו יום הגיעה לרמאללה גם סוהא ערפאת. היא דרשה שערפאת יועבר לפריז. בעזרת בכירי הרשות הפלסטינית היא שכנעה את ערפאת לעזוב את המוקטעה. שלושה ימים אחר כך, כשהתקבלו אישורים ישראליים המבטיחים את שובו של ערפאת לרמאללה אחרי שיחלים, הוא הוטס לעמאן ומשם לפריז. במהלך האשפוז הייתה סוהא ערפאת היחידה ששהתה בחדרו. בכירי הרשות הפלסטינית שהגיעו לפריז לא הורשו לבקרו. בארבעת הימים הראשונים נראה היה שמצבו הבריאותי הולך ומשתפר: לא זו בלבד שהוא התלוצץ עם רופאיו, הוא אף התחיל לאכול והסתובב בחדרו. בלילה החמישי חלה הידרדרות במצבו והוא היה עייף ומבולבל. שישה ימים אחרי שהאושפז שקע ערפאת בתרדמת והועבר למחלקת טיפול נמרץ. בדו"ח הרפואי נכתב שהוא שקע בתרדמת כתוצאה מזיהום, מבעיות קרישה או שניהם יחד. ב9- בנובמבר הוא התעורר לזמן קצר והגיב למגע. ב11- בנובמבר בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר יאסר ערפאת מת.
אלמנתו סוהא סירבה לאשר נתיחה שלאחר המוות, ולקחה איתה לטוניס תיקו הרפואי. הדו"ח המסכם של המחלקה לטיפול נמרץ לא סייע לפזר את הערפל. הדו"ח לא קובע מהי המחלה שגרמה למותו של ערפאת. "אי אפשר לקבוע סיבה שתסביר את שילוב התסמינים שגרם למותו," נכתב בדו"ח, שמשאיר כר נרחב להשערות.
גורמי ביטחון ישראלים משוכנעים שיו"ר הרשות הפלסטינית מת ממחלה. "לא בדקתי אותו כל יומיים אבל אני חושב שהוא חלה," אומר שאול מופז, שהיה שר הביטחון כשערפאת מת. יוסי קופרווסר, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, אומר שמדינת ישראל עקבה אחרי בריאותו של ערפאת כדי לדעת אם מצבו חמור. "אחרי שהוא מת זה כבר לא שינה לנו ממה הוא מת. נראה לי שהוא פשוט חלה ומת. אף אחד לא יודע מה הייתה הסיבה. זה קורה להרבה אנשים."
נביל שעת,' שהיה שר החוץ של הרשות הפלסטינית ושהה בפריז כשערפאת היה מאושפז בבית החולים פרסי, אומר שהוא שוחח עם רופאיו של ערפאת. "אבו מאזן ואני שאלנו את הרופאים מה קורה והם אמרו שהוא לא חולה במחלה זיהומית, גם לא בווירוס או באיידס או במחלה שנגרמת כתוצאה מפגיעה במערכת החיסונית." רופא שטיפל בערפאת אמר למגזין טיים, כמה ימים לפני שערפאת מת, שהוא סבל מדלקת במעי שנגרמה מגידול סרטני. בהודעה משותפת של הפלסטינים ושל בית החולים פרסי, שמונה ימים לפני שערפאת מת, נאמר שהוא לא חלה בסרטן. שהיד טענה באחת מהודעותיה שערפאת סובל מבעיות במערכת הדם ובמערכת העיכול. נאסר א-קידווה, אחיינו של ערפאת שעומד בראש מכון ערפאת, אמר לסוכנות הידיעות הפלסטינית מען בנובמבר 2011 שערפאת מת כתוצאה מבעיה בטסיות הדם. אקידווה, שמתגורר בניו יורק ומשמש שליח מיוחד של האו"ם לסוריה, לא נענה השבוע לבקשת סופשבוע לתגובה בקשר לחשיפת אל גז'ירה. עמיר רפפורט קבע בדיפנס ניוז שערפאת סבל מסיבוכים של סרטן הדם. על פי תחקיר של הניו יורק טיימס מספטמבר ,2005 ערפאת מת משבץ שנגרם מדימום עקב זיהום. תחקיר של העיתון הצרפתי לה קנאר אל אנשנה, שישה ימים אחרי שערפאת מת, קבע שהמוות נגרם משחמת הכבד.
הבכיר הביטחוני לשעבר שעקב אחרי ערפאת אומר שערפאת כפי הנראה חלה באיידס כשאושפז בלוב אחרי תאונת המטוס שבה נחבל בראשו. "השמועות טענו שהוא היה הומו ולכן חלה באיידס. הוא לא היה הומו. הוא חלה באיידס כפי הנראה במהלך האשפוז בלוב. הפלסטינים בעצמם מבינים את זה. אש"ף הקים במהלך השנים כמה ועדות לבדיקת מותו ועד היום לא פורסם אפילו לא דו"ח אחד מטעם הוועדות האלה. הם מבינים שיש להם בעיה ומקווים שהפולוניום ייתן לערפאת מוות מכובד שיסתיר את הבושה."
הטענה שערפאת מת מאיידס עלתה כמה פעמים בעבר. בראיון לתחנת הטלוויזיה אל מנאר ב2007- אמר אחמד ג'יבריל שבפגישה עם בכירים פלסטינים בדמשק הם אמרו לו שערפאת מת ממחלת האיידס. ג'ון לופטוס, בכיר לשעבר במשרד המשפטים האמריקני, אמר בראיון רדיו כחודש לפני שערפאת מת ש"ידוע בחוגי הסי-אייאי שערפאת גוסס מאיידס." ד"ר אל כורדי, נוירולוג ירדני שהיה רופאו האישי של ערפאת, אמר בראיון לאתר החדשות אמאן באוגוסט 2007 שבדמו של ערפאת נמצא וירוס האיידס, שהוזרק אליו סמוך למותו כדי להסתיר את סוג הרעל שגרם למותו ולהכפיש את שמו. אל כורדי מת לפני שבעה חודשים, וכך נדם אחד הקולות המרכזיים שדיברו על מחלת האיידס כעל הגורם למותו של ערפאת. "בעולם הערבי חולה איידס מזוהה כהומוסקסואל ודינו מוות או מאסר," אומר תא"ל במילואים שלום הררי, שהיה יועץ לענייני ערבים במשרד הביטחון וחבר בצוות השיחות עם הפלסטינים באוסלו ובמדריד. "יכול להיות שבגלל זה סוהא ערפאת לא פרסמה את הדו"ח על מצבו הרפואי של בעלה." אולם הטענה שערפאת מת מאיידס נשללה בבדיקות הרפואיות בבית החולים בפריז, כך נקבע בניו יורק טיימס בספטמבר .2005
"היו שמועות שערפאת חולה באיידס," אומרת חנאן עשראווי, חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית ברמאללה. "אבל הן אינן נכונות. אף אחד כבר לא חושב על איידס. שוחחתי עם הרופאים של ערפאת במוקטעה כמה ימים לפני שהוא הועבר לפריז. הם שללו סרטן או מחלה ויראלית ודיברו על הרעלה, וזה מוביל לישראל. הייתי עם ערפאת לפני שהוא נסע לבית החולים בפריז, ראיתי את ההידרדרות במצבו. אני תמיד האמנתי שהוא הורעל בידי ישראל, ואם עכשיו תהיה לזה הוכחה מדעית אני לא אופתע."
בשנתיים האחרונות לחייו היה ערפאת נצור במוקטעה ברמאללה והיה מוקף בפלסטינים. אם הוא הורעל, הפלסטינים הם אלה שביצעו את זה בפועל.
"ערפאת היה מאוד נגיש, מאות באו לבקר אותו ולהצטלם איתו, גם מישראל וגם מהעולם. אם יתברר שהוא הורעל - כל אחד היה יכול לעשות את זה, לא דווקא הפלסטינים שהקיפו אותו."
שעת' זוכר שהרופאים בדקו חשד להרעלה, אולם "לא היה ממצא חיובי. היו ישראלים שראו בערפאת מכשול לשלום ודיברו על הרצון להיפטר ממנו, אבל אין לי הוכחה כימית לזה."
שעת' זוכר שהרופאים בדקו חשד להרעלה, אולם "לא היה ממצא חיובי. היו ישראלים שראו בערפאת מכשול לשלום ודיברו על הרצון להיפטר ממנו, אבל אין לי הוכחה כימית לזה."
עוד לפני שערפאת מת האשימו גורמים פלסטינים את ישראל במותו. מוחמד דחלאן, יועצו הביטחוני של ערפאת, אמר שבוע לפני מותו שייתכן שהשנאה היוקדת של אריאל שרון גרמה לו להרעיל את ערפאת. ועידת הפת"ח באוגוסט 2009 קיבלה החלטה רשמית הקובעת שישראל הרגה את ערפאת. באסאם אבו שריף, עוזרו של ערפאת, טען באותה שנה שישראל הרעילה את ערפאת באמצעות החדרת תליום לתרופות שלו. אסיר פלסטיני בכלא קציעות, שצולם בערוץ הטלוויזיה הערבי אל מיאדין, אמר שגויס בידי שירות הביטחון הישראלי להחדיר רעל למזון של ערפאת. "היו ישראלים שדיברו על הרצון להיפטר ממנו," אומרת עשראווי, "ואלה אנשים שהייתה להם יכולת ואמצעים להיפטר ממנו. אנחנו נדרוש שהאשמים יועמדו לדין."
ערפאת אמנם זכה בפרס נובל לשלום בྚ- ביחד עם יצחק רבין ושמעון פרס, אבל פוליטיקאים ישראלים שראו בו מכשול לשלום דיברו על חיסולו. בספטמבר 2003 אמר אהוד אולמרט, שהיה סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת, ש"חיסולו של ערפאת היא אחת האפשרויות לסילוק מי שהוגדר על ידי הממשלה מכשול לשלום."
אריאל שרון נהג לספר שהוא הבטיח לנשיא בוש שלא יפגע בערפאת. המצרים, שחששו ששרון לא יעמוד בדיבורו, שלחו בקיץ 2001 מכתב אזהרה חריף לשרון באמצעות עומאר סולימאן, ראש המודיעין המצרי. במכתב הזהיר נשיא מצרים חוסני מובארק את שרון שהוצאה לפועל של תוכנית לחיסולו של ערפאת תשים קץ לתהליך השלום במזרח התיכון. כשלוש שנים אחר כך, באפריל ,2004 רמז שרון בראיון לאמנון אברמוביץ' ולאודי סגל בחדשות ערוץ 2 שהוא משוחרר מההתחייבות לערפאת. תוופיק א-טיראווי, שהיה ראש הביטחון המסכל ועומד בראש הועדה שבודקת את נסיבות מותו של ערפאת, אמר לפני כחודש לסקיי ניוז ערביה ש"יש הוכחות ששרון הורה על רצח ערפאת בשיחה עם שאול מופז."
מופז היה אחד המתנגדים הנחרצים ביותר לערפאת. בינואר ,2002 במסיבת עיתונאים אחרי תפיסת האונייה קארין איי שהובילה נשק מאיראן לעזה בהזמנת ערפאת, לחש הרמטכ"ל דאז מופז לשרון: "צריך להיפטר ממנו." בנובמבר 2002 הוא אמר בכנס של פעילי ליכוד במבשרת ציון ש"ערפאת יסתלק מעל במת ההיסטוריה בזמן הקרוב ביותר." כשנשאל באפריל 2004 אם יש מקום לחיסול ערפאת, ענה מופז ש"דעתי ידועה זה זמן רב."
התכוונתי שצריך לגרש את ערפאת ולא להרוג אותו, אומר מופז. "כל דרכו הייתה טרור. הוא רצה להשיג דברים בדרך של טרור. היו לנו ראיות שכל דרך אחרת איתו לא תצלח. הוא סלל את הדרך לפיגועי התאבדות. חשבתי שיהיה ראוי לגרש אותו. בסופו של דבר הוחלט שעדיף לכתר את המוקטעה ולא לגרש אותו."
הלחישה לשרון לא דיברה על גירוש.
"הלחישה הייתה ביום שהיה פיגוע. כולם חשבו שעשיתי את זה בכוונה, אבל אני אמרתי את מה שאמרתי כל הזמן: ששוב הוכח שידו של ערפאת בעניין וצריך לגרש אותו."
מה יקרה אם ימצאו פולוניום בשרידי הגופה שלו?
"לא נכון עכשיו לדבר על מה יקרה אילו. נמתין לתוצאות. אין יסוד סביר להניח שההאשמות המופנות נגד ישראל נכונות."
החשש של הפלסטינים מידה הארוכה של ישראל אינו מופרך. ערפאת עצמו התגאה שנעשו ארבעים ניסיונות לחסל אותו. על פי פרסומים זרים ישראל חיסלה כמה מנהיגים פלסטינים. בין השאר חוסלו בסוף שנות השבעים שמונה מחברי ארגון ספטמבר השחור, שב'72- רצחו את הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. ב'78- קיבל ודיע חדד, שהיה אחראי על חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה, חבילת שוקולד מהמוסד. חדד היה חולה בלוקמיה ומת זמן קצר אחר כך, לא ברור אם בגלל מחלתו או מהמתנה המתוקה. ב'88- חוסל בטוניס אבו ג'יהאד, סגנו של ערפאת. ב'95- נורה במלטה פתחי שקאקי, מנהיג הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני. שנה אחר כך פוצץ בעזה המהנדס יחייא עיאש, ממקימי גדודי עזאדין אל-קאסם. ב'97- נעשה ניסיון להרעיל את מנהיג החמאס חאלד משעל בירדן. עימאד מורנייה, שהיה אחראי למותם של 241 חיילי מרינס בפיגוע בביירות, נרצח בדמשק ב.2008- ב2010- נרצח בדובאי פעיל החמאס מחמוד אל מבחוח.
"אין לי מושג אם למוסד יש אפשרות לעשות דברים כאלה," אומר אפרים הלוי, שהיה ראש המוסד. "אין לי תגובה לשאלה אם המוסד נוהג לחסל מנהיגים פלסטינים," אומר ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט וטורק את הטלפון. דני יתום, שהיה ראש המוסד כשחאלד משעל הורעל, אומר שהוא חושב שישראל לא הרעילה את ערפאת. "ישראל לא הייתה מעזה לעשות דבר כזה למי שנחשב לראש מדינה."
ישראל העזה לעשות דבר כזה למנהיג חמאס, חאלד משעל.
"הוא היה ראש ארגון טרור, זה לחלוטין לא אותו דבר. עם ערפאת נשאנו ונתנו. הכרנו באש"ף כנציג היחיד של הפלסטינים."
אבל למוסד יש אפשרות וגם מוניטין של מי שעושה דברים כאלה.
"את חושבת שאפתח את העניין הזה"?
פרסומים זרים כבר פתחו את זה.
"ישראל לא עשתה את זה."
מה יקרה אם בדיקות המעבדה יגלו פולוניום בשרידי גופתו של ערפאת?
"נחכה ונראה את התוצאות ואז נתייחס."
"עד עכשיו היו אלפי סיבות למוות, עכשיו נוספה עוד אחת," אומר אבי דיכטר, שהיה ראש השב"כ כשערפאת מת.
מה יקרה אם יתברר שהסיבה הזאת היא הסיבה האמיתית?
"אני דיכטר, אני לא דוקטור. ממילא תמיד כשקורה דבר טוב אומרים שזו עבודה פלסטינית וכשקורה דבר רע חושבים שזו עבודה ישראלית."
זאת הייתה עבודה ישראלית?
"ישראל גילחה את כל הבניינים סביב בנין המוקטעה ברמאללה. אם ישראל רצתה להרוג את ערפאת היא לא הייתה צריכה להרעיל אותו. אפשר היה לגלח גם את המוקטעה, שם ערפאת שהה."
רפי איתן, שהיה ראש אגף המבצעים במוסד ומפקד מבצע לכידתו של אדולף אייכמן, אומר ש"לא מסובך כל כך להרעיל אנשים. לישראל יש יכולת להרעיל אנשים. אני מגחך כשאני מדבר על זה מפני שהרעלה של מנהיגים היא לא המצאה חדשה, הרומאים עשו את זה. הם מרחו רעל על פרי שהוגש למנהיג וכך גרמו למותו."
אתה חושב שישראל הרעילה את ערפאת?
"אין לי מושג. הרבה אנשים ניסו להרוג אותו, גם חמאס."
"הייתי מטיל את האשמה על מותו של ערפאת דווקא על הפלסטינים," אומר גם בנימין בן אליעזר, שהיה שר הביטחון. "היו להם סיבות טובות לעשות את זה. לא כל מה שהוא אמר היה מקובל על הפלסטינים."
סוהא ערפאת הייתה בין הראשונים שרמזו שהפלסטינים הם שאחראים למותו של ערפאת. ימים ספורים לפני שערפאת מת היא הודיעה באל ג'זירה ש"קבוצת טוענים לירושה מתכוונים לבוא לפריז ולקבור את יאסר ערפאת בעודו בחיים." תאופיק טיראווי אמר לפני כחצי שנה לתקשורת הפלסטינית שהוא משוכנע שגורמים פלסטינים היו מעורבים בחיסולו של ערפאת. עו"ד פהמי שבאנה, שהיה ראש השב"כ הפלסטיני, אמר למגזין המזרח התיכון ברשת ב' לאחרונה שדמות ביטחונית פלסטינית מרצועת עזה חיסלה את ערפאת. כמה גורמים פלסטינים קשרו את מוחמד דחלאן, שהיה ראש הביטחון המסכל ברצועת עזה, למותו של ערפאת. פרג' אל עול, שהיה יו"ר ועדת החוקה במועצה הפלסטינית, אמר ביוני 2007 לעיתון המצרי אל חלג' שממסמכים שחמאס תפס ברצועת עזה ומהודאות של מפקדי הביטחון המסכל עולה שדחלאן אחראי לחיסול ערפאת.
כחודשיים לפני מותו של ערפאת פרסם אתר ממר"י רשימה של המבקרים הנחרצים של ערפאת. דחלאן היה בראשם. על פי ממר"י, דחלאן טען בראיון לעיתון אל חיאת הלונדוני שיש בעיה בין ערפאת לבין העם. במסיבת עיתונאים בירדן הוא אמר שערפאת יושב על גופות הפלסטינים ועל חורבותיהם. דחלאן הכחיש את ההתבטאות. בכירים פלסטינים אחרים, כמו סופיאן אבו זיידה שהיה עוזר השר לעניינים אזרחיים ורפיק אל נתשה, יו"ר המועצה המחוקקת, דיברו על השחיתות ברשות הפלסטינית.
ד"ר מנחם קליין מאוניברסיטת בר אילן אומר שהוא לא מכיר פלסטיני ששנא את ערפאת עד כדי כך שרצה לרצוח אותו. "זה גם לא היה אפשרי. הוא היה נתון במצור במוקטעה, הוא לא נסע ברחובות רמאללה במכונית פתוחה. גם לדחלאן, שפעם היה ילד הטיפוחים של ערפאת ופעם היה קצת פחות מקורב אליו, לא הייתה סיבה להתנקש בחייו."
"המצור במוקטעה בנה אותו ויצר סוג של קונצנזוס כלפיו. התחושה ברחוב הפלסטיני הייתה שאם הישראלים רוצים לפגוע בו, הוא סוג של גיבור פלסטיני. אחרי הסכמי אוסלו בྙ- ערפאת הגיע עם ויתורים מפליגים שגרמו לפלסטינים לקרוא תיגר על מנהיגותו, אבל ב2004- לא היה ויכוח פנימי פלסטיני. רוצחים מנהיג בעקבות ויכוח פנימי. היה ניסיון התנקשות בשארל דה גול, הנשיא הצרפתי, אחרי שהוא ויתר על אלג'יר."
"או בגלל נסיבות כליאתו ובגלל מחלה, או כפי שהפלסטינים טוענים, שמישהו הרעיל אותו בדרך כזו או אחרת."
"לישראל היה רצון להרוג אותו. על פי פרסומים זרים יחידות ישראליות עשו כבר הכנות להרוג אותו. האם זה התבצע? נחיה ונראה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם