הפוליטיקאים מתכוננים לתשדירי התעמולה
"אני פרודיה של טל פרידמן," אומר נפתלי בנט. "שלי יחימוביץ' תדאג לך. אני באמת מאמין בזה," מפציר איתן כבל. "אנשים מדברים על לעזוב למקום אחר, אבל לא ניתן לזה לקרות," מצהיר יאיר לפיד. תשדירי התעמולה יחלו בשבוע הבא, והמפלגות בטוחות שיצליחו לשכנע אתכם להצביע עבורן
בשבוע הבא צפויים להתחיל תשדירי התעמולה בטלוויזיה וברדיו, במה שנחשב לישורת האחרונה של קמפיין הבחירות של המפלגות. באולפני ההקלטות הייתה אתמול תחושה של בהילות. המפלגות שעדיין לא הספיקו לצלם את כל התשדירים עמלו מסביב לשעון כדי לסגור את הפיגור בלוח הזמנים. הטלפרומפטר הפך לכוכב היום.
בנט, שישב במשך כשעה לפני תחילת הצילומים וכתב בעצמו את הטקסט שלאחר מכן הקריא, האיץ באנשיו להתחיל להריץ עניינים. "אחים ואחיות שלי," נפתח התשדיר המרכזי בכיכובו. "למה כבר לא אומרים אצלנו שחיילנו שבו בשלום, אלא חיילי צה"ל שבו בשלום," הוא שואל את הצופים העתידיים, ומיד מספר על ההחלטה לעזוב את ההיי-טק, לאחר מלחמת לבנון השנייה, ולהצטרף לחיים הציבוריים.
לפעמים מסתתר סיפור אמיתי מאחורי המשפטים שמוקראים בתשדירים. לאחר האקזיט המפורסם שביצע, היה אמור בנט לטוס לחו"ל כדי לחגוג קצת. ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה. במקום טיול במזרח, מצא את עצמו בדרום לבנון. לקראת סוף הלחימה נהרג סגן-אלוף עמנואל מורנו, חברו הקרוב.
ביום שלפני נפילתו, סיפר מורנו לבנט על הכאב שהוא חש כתוצאה מאובדן הרוח בהנהגה. באותה נקודה בזמן החליט בנט כי להייטק הוא כבר לא חוזר. שיאו של התשדיר מגיע כשבנט מצהיר על אהבתו למדינה: "אני אוהב את עם ישראל, אני אוהב את מדינת ישראל, ואני אוהב את צבא ההגנה לישראל."
מסביבו נמצאים המפיק הראשי שלמה בלס, דוברת הקמפיין שיר שגיא, ומנהל הקמפיין משה קלוגהפט, שמבטיח לנו קמפיין עם ערכים. "לא נכין תשדירים עם ציפורים מעופפות, ילדים רצים ובלונים," הוא מתחייב.
עם כל הרעש הרב סביב המפלגה בזמן האחרון, בתשדירי הבחירות יוקצו להם 17 דקות בסך הכל. או כמו שאמר אחד מאנשי המפלגה: "בסקרים אנחנו מפלגה של 14 מנדטים, אבל מבחינת זמן התשדירים אנחנו עדיין מפלגה של 5 מנדטים."
בנט לא מרוצה מהתשדיר. "אני פרודיה של טל פרידמן," נוזף בעצמו לאחר טייק לא מוצלח. "תאמין לי, צריך לעשות בחירות על פי לייקים," זורק ח"כ אורי אורבך. איילת שקד, עוד אחת מהדמויות שתופיע בתשדירים, נכנסת לאולפן באיחור רציני, לקול מחאות האנשים.
"הפרינססה הגיעה," מעיר בחיוך אחד מאנשי המטה. זה האות מבחינתו של בנט לבקש מאיתנו לפנות את הספה ולעבור לכיסא. הוא נשכב כדי לתפוס תנומה קלה ומרוויח שעה נדירה של שינה, לפני נסיעה ארוכה לצפון.
כמה רחובות
מסתבר שהבחור בדיוק הקליט שיר חדש, עליו הוא עובד, כשממול עמלו במפלגת העבודה על הקלטת תשדירי הרדיו שלהם. כבל, שהתרגש מהמחווה הקולנית, הבטיח לקחת חלק בהקלטה במידה והבחור יצביע למפלגת העבודה. מחוץ לאולפן ההקלטות יושבים אנשי הפרסום של המפלגה ונראים די מתוסכלים.
מסתבר שההוראה שקיבלו היא לא לכתוב טקסטים למועמדי המפלגה, אלא לאפשר להם לדבר על מה שהם רוצים. סגנון חופשי. לאחר שהוא בודק שאף אחד אינו שומע, מספר לנו אחד מאנשי הפרסום על התרגיל שעשתה להם יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ:' "ישבנו בישיבה והיא שאלה - תגידו, אתם יודעים מה הנבחרים צריכים להגיד בתשדירים? אמרנו לה שכן. ואז היא שאלה - אתם כבר מוכנים לתדרך אותם? אמרנו לה בהתלהבות בוודאי. ואז היא דפקה על השולחן, נשענה קדימה, ואמרה בטון של נזיפה - אז זהו שלא."
אחד אחרי השני הגיעו המועמדים לאולפן ההקלטות. ח"כ אבישי ברוורמן בוחר לדבר בזמן שמוקצה לו על הנבחרת שעוטפת את יחימוביץ.' "היא בראש," הוא מדגיש בתשדיר, "אבל חשוב לא פחות הצוות האיכותי והמגוון שמקיף אותה."
באיחור של חצי שעה נכנס כבל. "שכחתי שקבעתי ראיון בטלוויזיה החינוכית," הוא מתרץ לאנשים הכעוסים. ברוורמן, שכבר הספיק ללכת, חוזר לפתע אובד עצות. מישהי לקחה לו את מפתחות הרכב, כדי להחנות אותו, ועכשיו היא נעלמה לו. אנחנו שואלים את כבל אם בכלל יש עדיין מקום לתשדירי בחירות.
"יש מקום לתשדירי רדיו, אפילו יותר מאלו של הטלוויזיה," הוא מסביר. "אותם שומעים כשאנשים נמצאים בדרכים. אבל אין ספק שהתשדירים צריכים להיות מקוצצים דרמטית. צריך לעבור יותר לכיוון הרשתות החברתיות."
וזה משפט המפתח שבוחר כבל, כשמגיע תורו להקליט את התשדיר: "כשאתה נוסע בפקקים, אתה לא חושב על אבו מאזן או על היישוב עמונה, אלא על הכסף שהילדה שלך צריכה כדי לקנות נעליים. שלי יחימוביץ' תדאג לך. אני באמת מאמין בזה."
כשאנחנו שואלים האם הירידות האחרונות בסקרים משפיעות על מצב הרוח במפלגה, כבל מתפתל מעט, אך לבסוף מודה שכן. "אין ספק שזה מייצר טיפה דכדוך," הוא אומר. "אבל כולנו צריכים להבין שקמפיין הוא לא קו אחיד. יש בו עליות וירידות. אם הייתי אומר לך לפני כמה חודשים שנשאף ליותר מעשרים מנדטים, היית זורק עליי נעל לראש."
כמה שעות מאוחר יותר, הפעם בפתח תקווה, מגיע יאיר לפיד להקליט את תשדירי הבחירות של מפלגתו. פה כבר מדובר בהצגת יחיד. כבודה של הרשימה במקומה מונח, אבל להקלטה הוא מגיע לבד. "אני רגיל למצלמות," הוא אומר בנינוחות, ובוחר להתייחס לרעיון שעלה מתוך האגף הימני בליכוד, שמציע לשלם כסף כדי לתמרץ את הפלסטינים להגר לחו"ל. "מדובר בפנטזיות משיחיות ומאוד מצער שזה הקול שיוצא ממפלגת השלטון," הוא תוקף.
בניגוד למה שראינו בבית היהודי ובמפלגת העבודה, במפלגתו של לפיד איפשרו לנו להיכנס רק לזמן קצר, לראות טייק אחד של צילום, ולהתפזר לאחר מכן הביתה. וכך נראה תשדיר הבחירות: לפיד מחזיק פתק הצבעה של מפלגתו ומשלשל אותו לקלפי, שהובאה במיוחד. כשהוא מדבר למצלמה הוא דואג כמובן לשלב בטקסט באופן קבוע את אותיות המפלגה (פה.(
"פה זה מה שכתוב על הפתק הזה," הוא מיישר מבט למצלמה. "אי אפשר לחיות פה. פה זה המקום שלי. אנשים מדברים על לעזוב למקום אחר, אבל לא ניתן לזה לקרות. אבא שלי הגיע משם כדי לשנות פה. כדי שאפשר יהיה לחיות פה ולהישאר פה. כשאתם הולכים לקלפי, תזכרו מילה אחת - פה."
טוב, הבנתם את הרעיון. מאוחר יותר, כשהוא יוצא לרגע החוצה מהצילומים, הוא מעיף מבט בתמונות שצילם הצלם שלנו, רובי קסטרו. "תשים את התמונה עם הפתק," הוא מבקש. "זה כל העניין. אתה יודע מה - שלח גם לי את התמונה עם הפתק כדי שאוכל להראות לליהי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם