פרשת הרפז – הסוף: כמו סיפור מתח משובח
שנתיים וחצי לאחר חשיפת מסמך הרפז, יתפרסם ביום א' דוח המבקר. המסקנות: אף צד אינו נקי. הלקח: אולי יוסדר הליך מינוי הרמטכ"ל
בועז הרפז הוא דמות המפתח בפרשה, אבל הוא סחב איתו לתוך המערבולת את שתי הלשכות הביטחוניות המרכזיות במדינה - את לשכת שר הביטחון ואת לשכת הרמטכ"ל, ובמרכזן אהוד ברק וגבי אשכנזי. הדוח אינו מאוזן ואינו מתיימר להיות מאוזן. הסוכן במרכז הפרשה הוא, כמובן, בועז הרפז עצמו.
ההפעלה שלו התבצעה מלשכת הרמטכ"ל. אילו לא היה מדובר בלשכות שבהן נקבעים גורלות וחיי אדם, היה ניתן להתייחס אל התיאור המפורט של הפרשה כאל דרמה משובחת. עוד לפני כתיבת הדוח, מבקר המדינה אימץ את עמדת המשטרה שהמסמך במרכז הפרשה, המתאר לכאורה את תוכנית לשכת ברק להבאשת ריחו של אשכנזי ולמינוי יואב גלנט (ונחשף לציבור בראשונה על ידי חדשות ערוץ 2), נכתב על ידי בועז הרפז לבדו. חקירת המשטרה מעולם לא מוצתה, וכתב אישום לא הוגש נגד הרפז.
ייתכן שאילו הייתה מתבצעת חקירת משטרה מקיפה, לא הייתה נערכת בדיקה כה ארוכה של מבקר המדינה. בדיקת מבקר המדינה נערכה עם יד אחת קשורה לאחור - בגלל חקירת המשטרה שנתקעה, החלטות לא חד-משמעיות של פרקליט המדינה וסחבת שנקטו כל הצדדים - אך גם אחרי שנתיים וחצי, אלפי עמודי פרוטוקול ששימשו לכתיבת הדוח, מאות שעות הקלטה, וגם עשרות שעות וידיאו שתיארו את חקירת המעורבים המרכזיים, קשה לקבוע באופן חד-משמעי שלבועז הרפז לא היו שותפים בכתיבת היצירה.
מעלליו של בועז הרפז מזכירים במידה רבה את דרך פעולתו של סוכן המוסד לשעבר יהודה גיל, שפיאר מקור דמיוני בצמרת המשטר הסורי כדי להעלות את יוקרתו ואת מעמדו, וכמעט סיבך את ישראל במלחמה עם סוריה בסתיו 2006. במקרה של הרפז, לא הייתה סכנת מלחמה, אבל נגרם נזק כבד.
הרפז מצטייר כחלקלק לשון. אצל מקורבי אשכנזי הוא התפאר בקשרים עמוקים עם לשכת אהוד ברק, כביכול, אף שלא באמת היה בן בית בלשכתו. ביחידות המודיעין המובחרות של אגף המודיעין הציג את עצמו כסחבק של גבי אשכנזי, וגם לכך אין הוכחה ניצחת. הרפז אמר לכולם את מה שרצו לשמוע וביקר במקומות הרגישים ביותר באמ"ן ללא סיווג מתאים.
הדוח יכול להיקרא גם כדרמה פסיכולוגית. הוא חושף אובססיות של חלק מן המעורבים וגם פרנויות. לאחר שמתפזר העשן מתברר כי לא כל הסתודדות הייתה מזימה, לא היה פוטש של צה"ל נגד הדרג המדיני מצד אחד, והדרג הצבאי רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת, מצד שני.
סוף השבוע הזה תופס את גיבורי
התרומה העיקרית של הדוח יכולה להיות בתחום האתיקה: לקבוע נורמות חדשות מה מותר ומה אסור גם במלחמות הכי יצריות בתוך מערכת הביטחון. יש גם לקחים מתבקשים במישור הארגוני, למשל להסדיר אחת ולתמיד את חוק כהונת הרמטכ"ל (איך ממנים במדינת ישראל רמטכ"ל, איך קובעים מי יהיה סגנו, וכמה זמן נמשכת כל כהונה כזו), אבל ספק אם זה יקרה.
אפילו הרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל בני גנץ, לא יידע עוד הרבה זמן כמה זמן תימשך כהונתו (שלוש או ארבע שנים) ובאיזה הליכים ייבחר מחליפו. התשתית לעימות הבא היא מובנית, אבל בכל זאת, לאחר הדוח, ספק אם דרמה ברמה של "סיפורו של סוכן" תוכל לחזור על עצמה אי פעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם