בבית מזכוכית: קומת המרתף האסורה של מיקי רוזנטל
למיקי רוזנטל, ראש מטה מפלגת העבודה למלחמה בשחיתות, יש בבית כבר 22 שנה קומת מרתף בניגוד לחוק, שאין לה היתרים, ושמעולם לא שולמה עליה ארנונה. רוזנטל: הקבלן הטעה אותי, לא ידעתי על כך ומיד כשגיליתי הגשתי בקשה להכשיר את העבירה. עיריית גבעתיים: רוזנטל לא היגש שום בקשה וממילא מעולם לא הכשרנו
דווקא על רקע הרקורד המרשים של רוזנטל, רקורד שהביא אותו לפוליטיקה והביא את מתפקדי העבודה לבחור בו למקום גבוה בין המועמדים לכנסת, צריך לקרוא היטב את הסיפור שאנחנו מספרים כאן. השורה התחתונה שלו ברורה ואין עליה ויכוח. זה 22 שנים עושה רוזנטל שימוש בקומת מרתף בלתי חוקית בביתו.
מדובר בחדר גדול במיוחד, 18 מטרים רבועים שטחו, המשמש כמשרדו וכחדר העבודה שלו. המשרד הזה נבנה כאמור באופן בלתי חוקי, הוא איננו רשום בטאבו, לא ניתן לו היתר, הוא איננו מופיע כלל ברישומי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ורוזנטל לא שילם עליו מעולם ולו שקל אחד ארנונה. רוזנטל, מצדו, טוען כי אין לו יד ורגל באחריות לעניין הזה, אבל לכך נגיע בהמשך.
חלקת האדמה ברחוב ניצנה 13 בגבעתיים הייתה שייכת במקור לשני אחים, מראשוני העיר. במחצית שנות השמונים של המאה הקודמת הם חתמו על הסכם קומבינציה עם קבלן, שבינתיים הלך לעולמו. הקבלן בנה על הקרקע הזו בית בן ארבע קומות, שתי דירות בכל קומה, נתן לבעלים המקוריים שתיים מהדירות ומכר בעצמו את האחרות.
מיקי רוזנטל ורעייתו עפרה רכשו ממנו את הדירה בקומת הקרקע, שלצדה 182 מ"ר של גינה. אלא שבעוד שבשאר הדירות בבניין נבנו בהתאם לאישורים ארבעה חדרים בלבד, לדירה של רוזנטל צירף
מיקי רוזנטל, צריך להקדים ולומר, אינו חולק על העובדות. הוא לא טוען שהקומה הזו נבנתה כחוק. הוא לא טוען שהיא קיבלה אישור מהרשויות. הוא גם לא טוען שהוא משלם עליה ארנונה. אלא שלטענתו האחריות למצב מתחלקת בין שניים, הקבלן ועיריית גבעתיים.
"הקבלן בנה כך את הדירה עם החדר למטה, שהוא לא לפי התוכניות, וכך הוא מכר לי אותה, עם החריגה. אני לא עשיתי שום דבר. אני לא בניתי בעצמי. הקבלן הטעה אותי. זה התגלה לי כשבאו לרשום את הדירה בטאבו, והיה כתוב שזו דירת ארבעה חדרים. אמרתי: 'מה פתאום ארבעה, אני קניתי חמישה'. זה מה שקרה בפועל. זה לא שאני ידעתי שאני קונה משהו בלתי חוקי. אני אדם שמאוד מקפיד על הדברים האלה".
רוזנטל טען השבוע כי כשהתבררה לו תמונת המצב, פנה לעירייה. "מאחר שהרגשתי אי נוחות מהדבר הזה, אני ביוזמתי הלכתי לעירייה ואמרתי: 'תראו, יש דבר כזה. בואו תכשירו את זה'. אמרתי: 'יש לי דירה כזאת וכזאת ואני רוצה לשלם מסים'. העירייה פתחה תיק וכנראה לא רצתה להאשים אותי בשום דבר. אמרו לי שיש התיישנות כי עברו שבע שנים מיום הקנייה. אז הם אמרו לי אין לנו שום עניין להתעסק עם זה".
כמה הערות לדברים של רוזנטל צריך להעיר כבר כאן. אגב דבריו של רוזנטל בעניין ההתיישנות, חשוב לציין שהבניין נרשם כבית משותף, הליך שמתבצע בדרך כלל לאחר שלב האכלוס, בחודש אוקטובר 1989. בטאבו נרשם הבית על שמם של עפרה ומיקי רוזנטל כעבור שמונה חודשים, ביוני 1990.
אם רוזנטל אכן זיהה, כטענתו, את הבעיה במועד הרישום בטאבו, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שפרק זמן קצר כל כך שעבר מתום הבנייה לא מקיים טענה של התיישנות על עבירת הבנייה, בלי קשר לשאלה מי אחראי לה. רוזנטל טוען עוד כי שכר את שירותיו של מהנדס על מנת שזה יפנה לעירייה בניסיון להכשיר את עבירות הבנייה.
אתמול הוא גם המציא מסמך שלכאורה מהווה את הבקשה הזו שהגיש המהנדס לעירייה. המסמך הזה נכתב בחודש יולי 2005, 16 שנים לאחר שנכנס רוזנטל לבית, ולא מיד לאחר שלטענתו גילה את הבעייתיות, כפי שטען בתחילה.
שנית, בדיקה שערך מהנדס העיר גבעתיים אתמול בתיק הבניין של משפחת רוזנטל העלה כי הבקשה הזו להיתר כלל לא הוגשה לעירייה. שלישית, גם אם הגיש רוזנטל בקשה לתיקון והכשרה, אין טענה אף מצדו כי מישהו אישר את הבקשה הזו. מה שמותיר אותנו עם המשך שימוש של רוזנטל בקומה בת 18 מ"ר שנבנתה בניגוד לחוק, שאין לה היתר ולא הוכשרה מעולם.
"לא הוגשה כל בקשה להיתר של תוספת בנייה בקשר לנכס הנ"ל. ומאחר שלא הוגשה בקשה להיתר הרי שלא נדונה בוועדה", נמסר בתגובה מהעירייה. ביקשנו לברר עוד בעירייה אם סביר שהעירייה מתירה לאזרח שמדווח על בנייה בלתי חוקית בביתו להמשיך לעשות שימוש בבנייה הזו, בלי לאשר לו תוכנית חדשה המכשירה את מה שכבר נעשה. "שלילי," נמסר מהעירייה.
רוזנטל בעצמו מודה כי במשך 22 השנים שבהן הבית עומד על תלו לא שילם ארנונה על הקומה הבלתי חוקית.
למה?
"העירייה סירבה לקחת ארנונה. הם טענו שהם לא גובים ארנונה מבנייה לא חוקית".
"אין דבר כזה", מסבירה עו"ד שירן עוזרי, מומחית לארנונה ממשרד עורכי הדין חגי כהן. "אין שום שטח שפטור מתשלום ארנונה, גם שטח שנבנה באופן לא חוקי. אפילו מי שפולש לשטח שהוא לא שלו מחויב בארנונה. ארנונה היא מס אמת במובן הזה שאתה משלם לפי המצב הקיים, בין אם הוא חוקי ובין אם לא. לחוקיות אין משמעות".
ביקשנו מעיריית גבעתיים להתייחס גם לגרסתו של רוזנטל, לפיה פנה לעירייה, דיווח על הבנייה הבלתי חוקית, ביקש לשלם ארנונה, אולם נענה שאין צורך שישלם משום שהעירייה אינה גובה עבור בנייה בלתי חוקית. בעירייה לא מצאו שום תיעוד שיכול לאשר את הדברים.
"לפי רישומי העירייה, מדובר בנכס שגודלו 103 מ"ר, וזאת בהתאם לתוצאות המדידה שנעשתה במקום בשנת 2010. המדידה בגבעתיים מתבצעת לפי הקונטור החיצוני של הבניין. העירייה פועלת באופן שוטף לגביית ארנונה בהתאם לגודל הנכסים בעיר, ואין בעירייה תיעוד של פנייה בקשר לנכס לפני כ-22 שנים".
מנהל אגף הגביה בעירייה הוסיף עוד: "לא מופיע רישום במחלקת הארנונה שישנה בנייה בלתי חוקית בנכס. העירייה גובה תשלומי ארנונה על פי דיווח או מדידות יזומות מטעמה. כל נכס מחויב בתשלום ארנונה, בין אם יש היתר לתוספת בנייה ובין אם לאו".
"יש כמה נקודות שחשוב להבין בסיפור כזה", מסביר ד"ר אברהם בן עזרא, מומחה לתחום התכנון והבנייה. "קודם כל, כשבית מקבל אישור אחרי תום הבנייה, מישהו צריך לבדוק שהתוכניות מתאימות למה שקורה בשטח. ואם בתוכניות היה כתוב ארבעה חדרים ובבית היו חמישה, הבית לא היה מקבל אישור, אלא אם החדר החמישי לא היה גלוי. שנית, ארנונה משלמים לפי שימוש ולא לפי השאלה אם זה חוקי או לא. במדינת ישראל משלמים המון ארנונה על בנייה בלתי חוקית. אם אתה בא לעירייה ומגלה שיש לך בנייה בלתי חוקית, קודם כל אומרים לך תשלם ארנונה. שלישית, לגבי העמדה לדין פלילי, אפילו במקרה שחלה התיישנות על הבנייה עצמה, אפשר להגיש כתב אישום על השימוש בבנייה הבלתי חוקית. ועל זה אין התיישנות".
ומה קורה אם מישהו מבקש להכשיר עבירות בנייה שיש לו בבית וטוען שהוא לא אחראי להן?
"אז מחייבים אותו לפני הכל להגיש תוכנית לגליזציה, המכונה 'תוכנית מצב קיים'. העירייה הייתה אמורה לדרוש ממנו להגיש תוכנית חדשה, וועדה מקומית לתכנון ובנייה הייתה צריכה לאשר אותה. בכל מקרה במסמכי הוועדה המקומית חייב להיות שרטוט מדויק ומאושר של הנכס. לא יכול להיות שפקיד התיר כך סתם את השימוש בחלק לא חוקי של הבית בלי תוכניות ובלי שהוועדה אישרה".
kalman.liebskind@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם