"ביבי עולה? לבני עולה? הכי חשוב שהכנרת עולה"
בפרלמנט הטברייני של משפחת אבו אדישים לפוליטיקאים ומייעצים ללפיד וליחימוביץ' לחזור לעיתונות, "שם הם טובים". 22 בינואר? לא מעניין: "בחירות יש פעם בארבע שנים, הכנרת מתמלאת רק פעם בעשרים שנה"
גם יחימוביץ,' לבני, בנט ויאיר לפיד. הוא דייג, אבו. "לצערי," הוא אומר, בגלל ש"אלה חיים קשים." מומחה ל"בורים." בן ,58 נשוי ואב לארבעה. טברייני מלידה. נמצא על סירת דיג מאז שהיה בן עשר. מתחילת השבוע הוא לא עובד, מחכה שהכנרת תירגע ותנוח.
בבקרים אבו יורד מהבית שלו ועושה סיבוב סביב הכנרת. עם האוטו. "רוצה לראות בעיניים שלי שהמפלס של הכנרת עולה. בחירות יש פעם בארבע שנים," ניתח את סדר העדיפויות הלאומי של הטבע, "הכנרת מתמלאת רק פעם בעשרים שנה."
מצב רוח מרומם שרר אתמול בזה פרלמנט משפחתי. ארבעה פרלמנטרים, כולם קרובי משפחה. פעם ארבעתם היו דייגים. עם הזמן עלו מהכנרת לטובת מקצועות אחרים. יעקב הוא היחיד שנשאר על סירת דיג.
חוץ ממנו משתתפים בפרלמנט דוד אבו, ,57 נשוי פלוס ארבעה, עובד בחנות לחומרי בניין. יחיאל אבו ,70 אב לארבעה, גמלאי, ואשר אבו, ,60 נשוי פלוס שלושה, בעל הקיוסק "פיצוחי הירקון" ברחוב הירקון בטבריה. שם הם נפגשים. לא מדברים על גוש חוסם, לא אופוזיציה ולא קואליציה. "מה שהיה הוא שיהיה," אומר אשר. "לא ישתנה כלום. הבחירות מיותרות."
טבריה, אמרו לי, היא עיר של ליכוד. אתה זורק אבן ברחוב, יוצא לך טברייני ליכודניק. מלבד אשר אבו, הם כולם "מצביעים לביבי." אשר לא מגלה למי הוא מצביע. "עד כאן," הוא אומר ונהיה רציני. "בשביל זה יש את הקלפי. הקלפי תדע."
פעם אחת הצביעו לעבודה. זה היה בימי רבין. "למה? רצינו שינוי," ככה דוד. "אבל שינוי לא בא." מתגעגעים למה שהיה. "כשהיו לנו מנהיגים." מעלים זיכרונות מהימים ש"כולנו היו דייגים בכנרת."
לפני ששת הימים היו שטים בסירה - והסורים יורים עליהם. אח של יעקב נפגע ברגל מהירי. יחיאל סחב אותו סחיבת פצוע. הוא זוכר את הסורים צועקים "תתפסו את הסירה שלהם עם החבל," בערבית. "התפרנסנו מזה, אין מה לשקר," אומר יעקב על הדיג. "עכשיו המצב לא טוב, התחרות גדולה."
"אני פוחד מהיום שאחרי הבחירות," מגלה יחיאל. "יהיו גזרות. ביבי," הוא מודה, "פגע בשכבה הבינונית." מטריד אותו המצב הכלכלי. ובכל זאת, יצביע שוב לנתניהו. "בגלל שאין אחד שיכול להתאים היום חוץ מביבי. אין אלטרנטיבה, אין מה לעשות.
"המצב הכלכלי קשה," מסכים יעקב. "נגיד לא אכלנו סטייקים כל יום, אבל לפחות ביטחון יש. אפשר לישון בשקט בהיבט הביטחוני. חוץ מזה שכל טעות של ביבי עוד אפשר לתקן."
למפלגות המרכז והשמאל יחיאל קורא "אונייה טובעת." "שם," הוא מוסיף, "אחד מבלף את השני. אגו, אגו, אגו. האגו גמר אותם. עדיף שיחימוביץ' ולפיד יחזרו לעיתונות. שם הם טובים." דוד חושב על לפיד שהוא "אפיזודה חולפת."
ארבעתם צפו השבוע בתשדירי התעמולה של המפלגות. "הרגל ישן," אומר דוד. דואגים לילדים שלהם. דואגים לפנסיה, דואגים לפרנסה. ליעקב יש בת, נשואה ואם לשניים. היא גרה אצל חמותה. "בלי עזרה שלנו הילדים לא יוכלו להרים את הראש," אומר אשר. "עוזבים את טבריה בשביל למצוא עבודה. מדינה שרצה לעזור לכל מדינה בעולם, אבל שמה לאזרחים שלה עיקול על חוב של מאתיים שקל לעירייה," הוא כועס.
אדישים, הם אומרים, על מה שיקרה כאן בעוד שבועיים. לא מצפים לכלום. "תחזרו בעוד שבוע," אמר יעקב. "אולי האווירה תתחמם עם מזג האוויר."
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם