עקיצה מכוונת היטב
הנסיון של ארבע השנים האחרונות מלמד גם, שעימות בין ראש הממשלה ביבי לנשיא אובמה מסתיים בדרך כלל בשידרוג התמיכה הציבורית של ביבי. זה יקרה גם הפעם
הציבור הישראלי לא אוהב שמסיתים נגד הממשלה שלו באנגלית. ברק אובמה AFP
אז זה לא חדשות גדולות שליבני שוב מאושרת כשאובמה עושה שירות לאומה כשהוא מביע את דעתו השלילית על ישראל. כן, הפעם זה לא "ביבי", הפעם זה "אובמה". הנשיא אובמה חושב שהישראלים לא יודעים מה באינטרס שלהם. לפחות זה מה שגולדברג מדווח מיד שניה לגבי אמירותיו של הנשיא.
האמת שאין לציבור הישראלי מושג איזה מעמד יש לציפי ליבני בארצות הברית. כלומר, אני לא יודע אם המוכר בחנות בשדרה התשיעית, או הסבל בנמל התעופה ,JFK שמעו עליה. אבל בקמפוסים של צפון מזרח ארה"ב ובוושינגטון ובמערכת הניו יורק טיימס, כמו גם במערכת האטלנטיק והניו יורקר, ליבני היא פיגורת-על, והם בוודאי ניצבים שמוטי לסת כשהם קוראים ב"הארץ" שהציבור הישראלי מסתייג ממנה. הציבור הישראלי לא אוהב שמסיתים נגד הממשלה שלו באנגלית, בוושינגטון. הנסיון של ארבע השנים האחרונות מלמד גם, שעימות בין ראש הממשלה ביבי לנשיא אובמה מסתיים בדרך כלל בשידרוג התמיכה הציבורית של ביבי. זה יקרה גם הפעם.
צריך לשים לב לכך, שדברי אובמה מתכתבים עם דבריו של שמעון פרס בניו יורק טיימס לפני שבוע ודבריו של המלך עבדאללה הירדני לפני כשבוע וחצי. המסר האמיתי של פרס כוון כלפי יהודי ארצות הברית. הוא העניק להם צ'ק פתוח להתרחק מישראל. "יהודי העולם רוצים לראות ישראל שהם יכולים להתגאות בה", הוא אמר, וכיוון לכך שישראל שאינה בהנהגת ציפי
ליבני, אהוד אולמרט, גבי אשכנזי או הוא עצמו, היא לא ישראל שאפשר להתגאות בה. דברי אובמה ממשיכים את הקו הזה, אבל באופן מפתיע, זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקני מבטא ספקנות לגבי יכולתה של ישראל להתקיים בעתיד.
הציבור בישראל לא מודע לכך, שבאליטה הממסדית האמריקנית יש קו רציף לאורך עשרות שנים של ספקות לגבי עתידה של ישראל. הם לא שונים בעניין זה מאותו יועץ של מורסי המצרי, שהבטיח לשומעיו כי ישראל לא תתקיים בעוד עשר שנים. בספר על קיסינג'ר ("קיסינג'ר, 1973, שנה של הכרעה"), מדווח ההיסטוריון הבריטי אליסטייר הורן, שמזכיר המדינה המיתולוגי אינו מאמין שישראל תחזיק מעמד עד אמצע המאה הנוכחית. ערב הבחירות האחרונות בארצות הברית דווח שקיסינג'ר חושש שצירוף הכוחות האיסלאמיסטי יחד עם נשיאות נוספת של אובמה יקצרו את לוח הזמנים של חיי המדינה היהודית. יש סברה שגם ג'ורג' בוש האב לא התרגש מהאפשרות שישראל תחדל להתקיים.
התחזית השחורה של אובמה אינה משקפת מציאות כלשהי; היא בהחלט משקפת את תחושות הבטן של מי שכונה "הנשיא היהודי הראשון", על ידי פיטר ביינרט. לאמור, שהנשיא פשוט סולד ממדינת ישראל. לעומתו, האמירה של המלך עבדאללה, כי הוא צופה חידוש התהליך המדיני בחודש הבא, מבטאת כנראה משהו הפוך מאובמה. המלך אולי לא ציוני, אבל מרגיש אופטימי ביחס לבחירתו מחדש של נתניהו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם