למה אני מצביע לחיים אמסלם?

ככה זה בדמוקרטיה, צריך להתפשר ולעשות את הבחירה הכי הפחות גרועה, זו מהות הבחירות לא? אז זהו שלא. בסיבוב הזה הבנתי שאם נצביע עבור "מי אנחנו", ולא עבור "מה צריך לקרות", לא ניאלץ להתפשר יותר.

ישראל היא מדינה דמוקרטית ויהודית ולכן מן ההכרח שהשיח הפוליטי-מוסרי של הרוב בתוכה, וגם ההכרעות הפוליטיות שמתקבלות בה, יסתמכו על עקרונות מוסריים א-פריוריים לצד ניסיון לענות על השאלה לאיזו דמות יהודית-אנושית אנחנו שואפים. כלומר גם על המסורת וההיסטוריה היהודית וגם על המסורת הליברלית-הדמוקרטית.

אימוץ ההנחה הזו על-ידי רוב הזרמים בחברה היהודית הוא תנאי הכרחי ליצירת תשתית של שיח משותף ההופך אותנו לעם ויוצר רגש של נאמנות לדימוי העצמי שלאורו אנחנו שופטים את עצמנו ורוצים להישפט על-ידי אחרים.

בוויכוח על דרכה המדינית של ישראל לאורך השנים, וביתר שאת במערכת הבחירות הנוכחית, נוצר קיטוב שמסכן את קונצנזוס "המדינה היהודית והדמוקרטית" שעליו הושתתה המדינה בראשית ימיה: מחנה הימין (חילוני-דתי-חרדי) נשען בטיעוניו על תבניות ארכיטיפיות שמקורן במסורת ובזיכרון היהודי הקולקטיבי, ומתעלם מאותם יסודות במסורת שיש בהם תביעה מפורשת לסולידריות אנושית.

מאידך גיסא, מחנה השמאל מדבר במושגים שיש להם משמעות אוניברסאלית כמו הומניזם, זכויות אדם ודמוקרטיה, ומנתק את עצמו ביודעין מן ההקשר של הקיום ההיסטורי היהודי. כך שמלכתחילה אין בעצם שום בסיס משותף לשום שיח בין ימין ושמאל כי הויכוח במקורו הוא בין תרבות יהודית לתרבות אוניברסאלית מופשטת.

לכן, השאלה איך יכולה מדינת ישראל להיות יהודית וליברלית גם יחד, או איך לשלב בין נורמות משפטיות מערביות ובין נורמות השאובות מהמסורת היהודית, היא בעלת חשיבות מכרעת לעתיד המדינה. 

כאן נכנס אמסלם לתמונה. בשונה מהבית היהודי, שמצעו מתמצה בגרסא ידידותית, עדכנית ונוחה לעיכול לסיסמא הישנה "עם ישראל בארץ ישראל לפי תורת ישראל", הרב חיים אמסלם מייצג מנהיגות המתגברת על הנתק בין הדת למוסר ומאמצת את ההשקפה שהמסורת הלאומית היהודית, הכוללת גם את ההלכה, לא רק שאינה עומדת בסתירה עקרונית עם נורמות אוניברסליות, אלא שיסודות מסוימים בתוכה אפילו עשויים להעניק יותר משמעות ויציבות לנורמות האלו.

הלכה שאינה מנותקת מהמוסר

האנושי הכללי עשויה לספק לחברה בישראל טיעונים נורמטיביים מוסריים בשאלות של צדק חברתי, שוויון, אחריות הדדית, ולא פחות מכך – בשאלות של מלחמה ושלום. הרב אמסלם מייצג תרבות פוליטית המבוססת על ההנחה ששילוב כזה הוא אפשרי כיום כפי שהיה אפשרי בעבר.

אמסלם מאפשר לראות ישראל שייחודה היהודי נמצא דווקא בהצלחתה להתמודד עם סוגיה שאומות רבות מתחבטות בה: כיצד לשלב בין טיפוח התרבות הלאומית ובין הערכים האוניברסאליים של שוויון ואחווה אנושית. שהרי מלכתחילה היו בציונות – גם החילונית וגם הדתית – מגמות אוטופיות ששאפו למזג בין הלאומי לאוניברסאלי, בטענה שלא ניתן לחלק את הצדק הנתבע על-ידי התורה בין אלה השייכים לקהילה שלנו ובין אלה שאינם שייכים לה.

על הצדק לגלות את תוקפו האוניברסלי בתוך החברה הישראלית עצמה – ביחסה אל המקופחים והחלשים שבתוכה ואל המיעוטים הלאומיים והדתיים המשתייכים אליה, ובחוץ – ביחסה של החברה הישראלית אל ה"אחר" היושב בשכנות שההיסטוריה זימנה, על אותה כברת אדמה.
ולכן אני מצביע אמסלם.

הכותב עוסק בייעוץ אסטרטגי. בעבר הקים את ארגון לב אחד ושימש כראש מטה הבחירות של נפתלי בנט בתחילת דרכו

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...