"הלוחם יגבה מחיר גבוה תמורת חייו"
נשיא המדינה פרס השתתף בפתיחת אירועי 70 שנים לפרוץ המרידות בגטאות וקיבל לידיו יומן נדיר שנכתב על ידי אחד היהודים שהיו עדים לקרבות בגטו ורשה
מדובר בפעולה אמיצה שביצעו לוחמים בגטו במהלך פעולת גירוש יהודים לאומשלאג פלאץ, רציף המשלוחים למחנות ההשמדה. לוחמי אי"ל (ארגון יהודי לוחם) חמושים הוסוו בשיירות היהודים שהובלו למקום הריכוז ופתחו במאבק פנים אל פנים עם השומרים הגרמנים.
שרידי הלוחמים במרד העניקו היום לנשיא פרס עותק בעברית של יומן נדיר ואותנטי אותו כתב אלמוני מתוך הגטו המתאר את סיפורו בעת הגירוש לאומשלאגפלאץ, וסיפורם של ההולכים למותם במקביל לפרוץ מרד גטו ורשה. ביומן מתאר הכותב מזווית ראייתו גם את פועלם ואומץ ליבם של הלוחמים היהודים.
היומן, המתפרסם היום לציבור לראשונה, התגלה יחד עם מסמכים נוספים כחלק חלק מאוסף "ברמן"- אוסף חשוב שנמסר בשנות ה-70 לבית לוחמי הגטאות על ידי אדולף ברמן, לאחר ששרד את טלטלות הדרכים אחרי המלחמה, עד הגעתו ארצה.
נשיא המדינה הצדיע ללוחמי מרד גטו ורשה אשר עודם בחיים, ולמורשתם ואמר: "לשבת ביניכם זה כמו לשבת בין חלום לאגדה. קשה לתפוס את הרמה של הגבורה אליה הגעתם. איני יכול להבין את תהומות השפל של זוועות הנאצים, אל מול פסגת הגבורה של לוחמי מרד גטו ורשה. אני עומד נפעם נוכח גבורתם הבלתי נתפסת של לוחמי המרד והמום עד עצם היום הזה מתהומות השנאה של הצורר הנאצי".
שניים מלוחמי הגטו אשר הצליחו לשרוד את זוועות המלחמה, חווקה פולמן רבן ושמחה קאז'יק רותם, סיפרו לנשיא על מאורעות המרד. רבן, אשר שימשה כקשרית צעירה בזמן המרד סיפרה בעדותה על תחושת השליחות והפעילות הקבוצתית והאישית לקראת המרד ואמרה: "בשבילי להיות בארץ ישראל זה חלום,
קאז'יק רותם, לוחם נועז במרד גטו ורשה סיפר בעדותו על פעולות ההתארגנות למרד ופרטים אודות חילוץ הלוחמים מתעלות הביוב.
בסיום האירוע נשאה דברים איל צוקרמן, נכדתם של צביה ואנטק צוקרמן, אשר קרויה על שם הארגון היהודי הלוחם- אי"ל, ואמרה: "אני חשה גאווה גדולה לייצג את סבא וסבתא לוחמי המרד צביה ואנטק צוקרמן", איל הדגישה כי הנחלת הזיכרון והמורשת של סביה וגיבורי מרד גטו ורשה חייבת לעבור לדורות הבאים.
היומן שניתן לנשיא המדינה מתאר את זיכרונותיו של יהודי בן 37 כפי שנחווים על ידו בעת הגירוש לאומשלגלפלץ, ההמתנה הסלקציה והמסע באפריל 1943. ביומן מופיעה עדות מצמררת של החיים בגטו, בעת צעידתו לעבר גיא צלמוות לצד עדותו בנוגע ללוחמי המחתרת היהודית אשר פעלו באותה העת.
היומן, מכיל 28 עמודים כתובים בשפה הפולנית. מן הטקסט עולה כי המחבר, יליד אפריל 1906, הוא עורך דין יהודי דובר פולנית ורוסית, אשר בנובמבר 1939 עבר את הגבול מביאליסטוק לוורשה. אביו ואחותו נספו באקציה הגדולה, אמו נספתה בזמן כתיבת הטקסט ואשתו הספיקה לעבור לצד ה"ארי". לאחר הסלקציה באומשלאגפלאץ הוא נשלח למחנה טרבלינקה. גורל הכותב אינו ידוע עד היום.
"מחר, בשעה זו כבר יהיה אחרי הכול. בקור רוח אני מחשב. עכשיו שתיים אחרי הצהריים. אני מביט בשמים הבהירים של חודש אפריל. יובילו אותנו לטרבלינקה בלילה. כאשר יאיר השחר כבר לא אחיה. החשבון הוא פשוט – בפעם האחרונה אני רואה את השמים הכחולים בין העננים".
"ה-19 באפריל 1943. בעוד שבוע אהיה בן 37. נו, טוב, מה זה משנה? לאומשלגפלץ הובהלה קבוצה חדשה של אנשים. ביניהם מכרים, ידידים, כאלה שעוד שרדו בגטו, שעוד לא הספיקו לחסל אותם. מבשרים לי: אמך נורתה.
אני לא מזועזע. אני נעשה מודע לכך שלשווא סבלה מיולי עד אפריל, 9 חודשים. שרדה את מות בתה, את מות בעלה, את ההכרח להסתתר במאורות מצחינות ומחניקות. לשווא סבלה את העינוי של הפחד המתמיד. אני מבין לפתע שלא הייתי מספיק רגיש כלפיה, שהגטו נטל ממני את הרכות והרגישות, שהאכזריות ששלטה בכל, נספגה בתוכי בדומה לקרני רנטגן".
"באחד האולמות מונחת גופת אשה, שנורתה אתמול בערב על ידי אוקראיני. הוא ירה בה כאשר התקרבה אל החלון, כי אסור להתקרב אל החלונות. ליד גופת האשה זוחל פעוט כבן ארבע. הוא נוגע בגופה הדומם של אמו, מושך אותה בשערות. הגופה הדוממת, הנוקשות שלה משעשעות אותו. הוא דוחף אצבע לתוך הפה הפתוח למחצה, נוגע בעיניים המזוגגות שלא רואות. ולפתע הוא מתחיל לבכות, בכי מעורר רחמים".
היומן הגיע לבית לוחמי הגטאות בשנות השבעים כחלק מאוסף "אדולף אברהם ברמן". אוסף "ברמן" נאסף ונמסר לבית לוחמי הגטאות על ידי אדולף ברמן-פעיל מחתרת, תחילה בגטו ואחר כך בצד הארי שיחד עם אשתו, בתיה טמקין-ברמן, אספו במהלך המלחמה, תוך חירוף נפש כל פרט: מכתבים, זיכרונות, יומנים וכל פיסת מידע ויזמו פעולת תיעוד ענפה במהלך הלחימה. הוא שמר על האוסף החשוב הזה בטלטלות הדרכים אחרי המלחמה, עד שהגיע ארצה בשנות ה-70 ומסר את המסמכים אשר אסף ברבות השנים לבית לוחמי-הגטאות. מסמכים אלו נותרו שנים רבות בארכיוני לוחמי הגטאות עד אשר תורגמו ופוענחו לפני מספר שנים.
יצוין כי במהלך הטקס הוקראו קטעים מתוך יומן נוסף של לוחמת אלמונית אשר על פי גורמי ארכיון היתה חברה במחתרת של הארגון היהודי הלוחם אי"ל או במחתרת הרביזיוניסטית- אצ"י אשר פעלו בשטח בו נמצא היומן. יומן זה שכב גם הוא ב"אוסף ברמן", טופל רק לפני 5 שנים ופורסם בכתבי עת מחקריים ובספרות מקצועית העוסקת במרד הגטאות.
היום הועלו שני היומנים לראשונה לאתר האינטרנט של בית לוחמי הגטאות, על מנת לאפשר גישה חופשית לציבור הרחב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם