שתי הברקות ושורה ארוכה של כשלונות
העצות השגויות של פינקלשטיין, ניסיון החיקוי הכושל של העבודה, והדגל המדיני והלא רלוונטי של התנועה. זאב קם מסכם את הקמפיינים המפלגתיים
בתחילת מערכת הבחירות החליטו בליכוד-ביתנו, בעצת היועץ המיתולוגי ארתור פינקלשטיין, שהקמפיין יעסוק למעשה בניהול המדינה. לא קמפיין מפלגתי, אלא ראש ממשלה ושר חוץ שפשוט עושים את עבודתם השוטפת.
הסיקור מגיע גם ככה, וללא עלות כספית, הסבירו שם. ומה יותר מרשים משני הוותיקים והמנוסים, נתניהו וליברמן, שעסוקים רק בניהול המדינה. בהמשך, כשארבעים המנדטים בוששו מלהגיע, עברו לכיוון ידוע אחר מבית מדרשו של ארתור – קמפיין שלילי. רק שהפעם, במקום את פרס, תקפו בליכוד-ביתנו בחמת זעם את השותפה לגוש הימין, את הבית היהודי. תוצאות הקמפיין ידועות.
קמפיין נוסף שלא עלה יפה, לפחות על פי מבחן התוצאה, הוא קמפיין שהבטיח או להרכיב ממשלה או ללכת לאופוזיציה, שרקחו במפלגת העבודה בשבועות האחרונים.
הניסיון היה לחקות את קמפיין הבחירות הקודמות, שאמר "או ציפי או ביבי", אך הפעם יצר תהליך הפוך לחלוטין. במקום לשאוב את הקולות ממפלגות המרכז, הקולות דווקא הלכו למי שנתפס כשותף בטוח בקואליציה, יאיר לפיד. חלק גדול ממצביעי לפיד הצביעו עבורו דווקא בעקבות הידיעה שהוא יוכל להשפיע על הממשלה מבפנים. הפוך מהנחת העבודה של מפלגת העבודה.
מפלגת מרכז נוספת שניהלה קמפיין שהוגדר ככישלון, וזה בלשון המעטה, היא התנועה של ציפי לבני. הדגל עליו הוחלט בקמפיין, הנפת הנושא המדיני, הוכח ככזה שלא ממש מושך אליו מצביעים. או במילים אחרות, בעוד שהציבור הרחב כבר החליף דיסקט, והבהיר שהוא מתעניין בעיקר בנושאי פנים, התנועה עדיין התנהלה על פי שפת הבחירות הקודמות.
ויש גם את הקמפיין של ש"ס, שכפי ששאל אתמול במרירות אחד מחברי הכנסת שלה – מישהו יודע על מה בדיוק היה הקמפיין של המפלגה החרדית? קמפיין שהתחיל עם דאגה לשכבות החלשות, המשיך עם סכנת הגיור של ישראל ביתנו, עבר לטיפול במסתננים, והסתיים בהוצאה מחודשת של השד העדתי – לא באמת ניתן לכנות את כל הדבר הזה קמפיין, הסביר אותו ח"כ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם