ביי, זו שלי: האם כשלון העבודה בבחירות יביא להדחת שלי יחימוביץ'?
עוד לא תמו ימי האבל על ניצחונו של לפיד, ובמפלגת העבודה כבר משחיזים את הסכינים כדי לדקור את היו"ר שלי יחימוביץ'. בסיעה השלישית בגודלה מקוננים על מופע יחיד, יהירות וניכור
ואיפה אתם הייתם, חברי הכנסת והמועמדים? למה קולכם כמעט ולא נשמע?
"נתנו לה רוח גבית כדי לא להפריע, כדי שלא יגידו שאנחנו שמים מקלות בגלגלים וכדי שלא נחזור על מה שעשינו לאהוד ברק. אם היינו מתחילים עם מריבות היינו מפסידים הכול, אבל התוצאה הייתה שהיינו סטטיסטים ברשימה. זאת הייתה כמעט הצגת יחיד. שלי הובילה בכל תחום. כששאלנו אותה מה עם המסר המדיני היא אמרה שכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל אי אפשר לכפות עליה להגיד מה שהיא לא רוצה".
גם המסר החברתי לא ממש חלחל.
"לא הצלחנו להתחבר לשכבות החלשות. הלכנו על המסר החברתי, שלמענו היינו מוכנים לוותר גם על השלום, אבל ערי הפיתוח לא האמינו לשלי יחימוביץ'. הגענו שם רק למקום השישי עם 5.8 אחוזים . המפגינים מהמחאות של הקיץ שעבר הלכו ליאיר לפיד. כואב לראות שדווקא בתקופה טובה למפלגת העבודה שוב כשלנו".
מפלגת העבודה הפסידה את הזדמנות חייה, טוען יריב אופנהיימר, מקום 26 במפלגת העבודה. "ההתנהגות של שלי יחימוביץ' שידרה יהירות וניכור גם לאנשים בתוך המפלגה וגם לאנשים מחוץ למפלגה, כמו הצורה שבה היא התנהגה כלפי ציפי לבני. התדמית שלה הייתה של מי שלא מוכנה לשתף וזה יצר ניכור. הציבור קלט את הניואנסים האלה".
רצוי שכעת יעמוד בראש המפלגה מישהו אחר?
"ההתנהלות של יחימוביץ' בקמפיין הנוכחי לא מאפשרת לה להיות ראש ממשלה בישראל. הציבור לא ישנה את דעתו עליה".
15 המנדטים שהשיגה מפלגת העבודה בבחירות הגיעו דווקא מנקודות השפל של המפלגה. אפילו בגבעתיים, מעוז העבודה, גברה יש עתיד עם 25.27 אחוזים לעומת 23.59 למפלגת העבודה. בתל אביב ובחיפה הגיעה העבודה למקום השלישי אחרי יש עתיד והליכוד-ביתנו.
"אין ספק שזה מאכזב", מודה ח"כ יצחק הרצוג. "יש פה טעם חמוץ-מתוק. ציפינו ליותר, היה אפשר לקבל יותר, אולם אפשר לשאוב עידוד מהידיעה שהגוש הימני נשבר למשהו מרכזי יותר שיאיר לפיד קלט אותו". אלי רוקח, פעיל ותיק של מפלגת העבודה ממושב שדי חמד, נחרץ הרבה יותר: "אחרי כל הרעש, היחצנות, חברי הכנסת החדשים והסקרים שחזו 24 מנדטים - בסך הכול עלינו בשני מנדטים לעומת מה שאהוד ברק הביא".
תקופת הפריחה של מפלגת העבודה הייתה אי שם בעבר הרחוק, ב-65' בכנסת השישית היא השיגה 45 מנדטים, ב-69' הכניסה לכנסת 43 חברים, וב-73' וב-92' קיבלה 44 מנדטים. הירידה התלולה הסתמנה ב-2003 וב-2006, כאשר זכתה ל-18 מושבים בכנסת בלבד, תוצאה שנתפסה כתהום שממנה אפשר רק לעלות. אולם שיא השפל נרשם בבחירות 2009: המפלגה בראשותו של אהוד ברק צנחה ל-13 מנדטים . "שלי יחימוביץ' הוכיחה שאפשר לרדת נמוך יותר ממה שתיארנו לעצמנו", מסביר יועץ אסטרטגי שעבד שנים ארוכות עם חברי כנסת ממפלגת העבודה.
חברי כנסת של המפלגה, שמנסים למצוא הסברים למספר המנדטים הנמוך, מאשימים את יחימוביץ' בהתנכרות לוותיקי המפלגה, בין השאר לעמיר פרץ, בהתרחקות ממגזרים שהצביעו בעבר באופן מסורתי למפלגת העבודה כמו הקיבוצים, המושבים, הערבים והדרוזים, בחוסר עניין כלפי הפריפריה, בהעברת מסרים מעורפלים ובהפניית עורף למחנה השלום. "יחימוביץ' גרועה מברק", אמר הסופר עמוס עוז לפני כחצי שנה בהתייחסו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "הוא אמר שאין פתרון, היא אומרת שאין בעיה", הסביר אז.
"הציבור הרחב לא שם לב לזה, אבל נקודת השבר עבור רבים במפלגה הייתה בחודש אוקטובר בראיון רדיו לכאורה שולי של יחימוביץ'", מגלה היועץ האסטרטגי. "ישראל סביון, מזכיר מחוז חיפה של מפלגת העבודה, התראיין אצל אריה גולן ברדיו ואמר שיחימוביץ' דוחקת את הוותיקים ואת התומכים המסורתיים של מפלגת העבודה. יחימוביץ' התראיינה אחריו ואמרה: 'משעשע לשמוע שהאיש הכי עשיר בחיפה מדבר על זכויות המיעוטים'. רבים במפלגה היו המומים. איך אפשר לצאת בשידור חי ברדיו נגד אדם שעובד למענך?"
סביון זוכר את השידור היטב. "לא ציפיתי שהיא תגיד בשידור חי דבר שאין לו שום קשר למציאות", הוא אומר. "זה לא היה נעים והכעיס אנשים בחיפה ובכל הארץ. בסך הכול העברתי ביקורת לגיטימית על שורה של צעדים שמתברר שהיו טעויות כמו שינוי שיטת הבחירות זמן קצר לפני הבחירות או ביטול המחוזות, תופעות לא בדיוק דמוקרטיות בתוך מפלגה שיש לה מסורת ארוכה של דמוקרטיה. מתברר שצדקתי. אנחנו עדיין מעכלים את ההתרסקות. כגודל הציפייה כן גודל האכזבה".
נושא נוסף שבגינו זכתה יחימוביץ' לקיתונות של ביקורת היה הכתף הקרה שהראתה למרב מיכאלי, המצטרפת החדשה. היחס למיכאלי קומם רבים, טוקבקיסטים זעמו. "זה היה עניין של זמן עד שיתגלה לארגוני הנשים כי יחימוביץ' דרכה עליהם כמקפצה ועכשיו - לא בדיוק זקוקה להן", כתב הטוקבקיסט "יורה דעה". השבוע מיכאלי דווקא לא מיהרה לקפוץ למסקנות: "אין לי מושג אם היחס כלפיי קשור למספר המנדטים, זאת ספקולציה כמו כל ספקולציה. אני בטוחה שמפלגת העבודה תפיק את הלקחים. חלק מהסיבות למספר המנדטים קשורות למפלגה וחלק לא, נלבן את זה אחרי שהמפלגה תטפל בדברים דחופים יותר כמו גוש חוסם".
גם פעילי השטח נוטרים ליחימוביץ', בעיקר על הרחקתם מהקמפיין. "הייתי בליל הבחירות בבית ברל", מספר פעיל מפלגה ותיק, "היו שם צעירים שנחשבים תומכים שלה, אולם פעילי השטח המסורתיים לא הגיעו. אתה לא יכול לנצח מלחמה עם חבורה של ילדים, ואני לא מתפלא שהיא לא ניצחה את המלחמה". לאה פדידה, פעילה ותיקה של מפלגת העבודה מיקנעם, התמודדה בפריימריז והגיעה למקום ה-31. לדבריה, גם היא זכתה להתעלמות מיושבת הראש. "לא רק שלא קיבלתי טלפון שהזמין אותי להצטרף למאמץ לקראת הבחירות, יום למחרת הפריימריז התייצבתי והצעתי את עזרתי ונעניתי בשלילה. נאמר לי שלא צריך מטה בחירות. יושבת הראש חשבה שהיא לא צריכה את ותיקי המפלגה. האנשים הצעירים שהיא הביאה למפלגה לא הצליחו להצית אש. הייתה לנו הזדמנות מדהימה להגיע לשלטון, אנחנו מפלגה עם שורשים, דרך ואידאולוגיה, אבל הובילו אותנו לא נכון", מאשימה פדידה.
"במקום למצוא דרך של שילוב, נתנו לוותיקים את ההרגשה שהם לא רצויים", אומר שמואל מזרחי, יו"ר מחוז תל אביב של המפלגה וארבעים שנה במפלגת העבודה. "יחימוביץ שידרה כל הזמן שהצעירים יובילו את המפלגה. היא נתנה תקווה שהיא תוביל אותנו לעשרים מנדטים ואפילו יותר. חלק מהמנדטים של יאיר לפיד היו צריכים לבוא אלינו", הוא מסביר.
הפעיל הוותיק אלי רוקח טוען שיחימוביץ "לא ספרה את הפריפריה ואת הוותיקים. היא הלכה על מדינת תל אביב, אבל מדינת תל אביב העדיפה את יאיר לפיד. היא יצרה אנטגוניזם. אנשים פשוט לא רצו להצביע עבורה. כשניסיתי להגיד למצביעים שהיא אומרת דברים של טעם, אנשים לא היו מוכנים לשמוע. היא לא התחברה לאנשים. אנחנו מאוכזבים ברמות שקשה לתאר".
אבל השגתם 15 מנדטים, שזה יותר ממה שקיבלתם בבחירות הקודמות.
"נציג המושבים הגיע למקום ה-16 אחרי שהיא ביטלה את השריונים. נציגת הקיבוצים הגיעה למקום ה-25".
ובכל אופן מפלגת העבודה הובילה בקיבוצים עם 35 אחוזי הצבעה.
"מבחינתנו, החקלאות, שהייתה אבן מאבני היסוד של מפלגת העבודה, נגמרה. יש לנו ים של בעיות ואף אחד לא יספור אותנו, יהיה משבר בחקלאות, החממות יהיו ריקות, מחירי העגבניות יעלו, חיים שלמים הלכו כאן לאיבוד. יחימוביץ' היא לא מנהיגה לא רק כלפי הציבור היהודי, אלא גם כלפי הדרוזים. היא הגיעה לכנס בכפר בית ג'אן כשהיא לבושה במכנסיים. הם נפגעו מזה. אלה דברים שמנהיג אמיתי צריך להבין".
סלאח ראאד, נציג הדרוזים במפלגת העבודה שארגן את הכנס בבית ג'אן, אומר שהבעיה לא הייתה המכנסיים של יחימוביץ'. "גם אנחנו לובשים מכנסיים, זה לא חשוב מה היא לבשה. יש אצלנו המון כעס מפני שבדרך כלל הנציג הדרוזי הוצב במקום ה-16, ועכשיו אני נמצא במקום ה-25. המפלגה לא ידעה לכבד את הסקטורים שלה. למפלגת העבודה תמיד היה ייצוג הולם של הדרוזים, הערבים, הקיבוצים והמושבים. דיברתי על זה הרבה פעמים עם יחימוביץ', אבל לא הצלחנו לממש את הניסיונות שלנו להגיע למקום הרבה יותר גבוה. אני בטוח שלו היה לנו ייצוג הולם הייתי מביא עוד 15 אלף מצביעים למפלגה. גם ככה נלחמתי קשה והצלחתי להביא בבית ג'אן כרבע מקולות הבוחרים למרות המיקום הנמוך שלי. לשם השוואה, בתנועה של ציפי לבני דרוזי מהיישוב שלי שובץ למקום ה-12".
גם נציג המפלגה הערבי ח"כ ראלב מג'אדלה, מקום 17 ברשימת העבודה לכנסת, מגלה שהוא לא הופתע מהתוצאה. "ציפיתי להיות בתחילת העשירייה השנייה, אבל נדחקתי למקום ה-17, זה לא עניין אישי אלא מסר לציבור הבוחרים הערבי. אני מסתובב הרבה בשטח, ומשיחות עם אנשים הבנתי שלא תהיה לנו הצלחה גדולה". בשבוע הבא מג'אדלה וכמה פעילי שטח וחברי כנסת שנפלטו מהכנסת מתכוונים להתכנס ולתכנן דרכי פעולה כדי לשקם את המפלגה.
ואיפה היועצים, הקמפיינרים והסוקרים בכל הסיפור? יחימוביץ', בסיוע שלום קיטל היועץ האסטרטגי, איתי בן חורין מנהל הקמפיין, היועצת האסטרטגית טל שגב ויועץ הסקרים סטנלי גרינברג, ניהלו את קמפיין הבחירות. אולם אחד מהפעילים הוותיקים חושף כי יחימוביץ' הייתה אחראית על הכול ושלטה בכול: "היא אפילו ידעה איזה פעיל ניצב באיזו קלפי. הכול עבר דרכה".
אחת לשבוע, ביום חמישי בבוקר, נפגשו חברי הכנסת במטה המפלגה בתל אביב והעלו לדיון נושאים שונים. כמה מהם דיברו כבר בתחילת הקמפיין על היעדר הנושא המדיני והתמקדות בנושאים כלכליים וחברתיים. היועץ האמריקאי גרינברג תמך בקו החברתי-כלכלי, ויחימוביץ' הסבירה שהמועמדים יכולים לדבר על כל נושא שהם רוצים, אך היא איננה מתכוונת לשנות את הקו של הקמפיין.
פרופ' יוסי יונה, מקום 20 ברשימה, סבור דווקא כי הם לא השכילו לנתב אליהם את המחאה החברתית. "המחאה החברתית הייתה פוטנציאל טבעי שלנו, היה שם משהו שהיה מונח על הרצפה, רק צריך היה לקחת, ואנחנו כשלנו במשימה הזאת והפסדנו בגדול מפני שלא הצלחנו לנצל הזדמנות מאוד ייחודית".
איציק שמולי, ממנהיגי המחאה החברתית, מקום 11 ברשימה לכנסת, מנסה לצנן את הביקורת: "בוודאי שציפינו ליותר מנדטים. יש אכזבה מסוימת, אבל זה לא קטסטרופה".
גם אתה לא סיפקת את הסחורה.
"אני חלק מהבית שנקרא מפלגת העבודה בטוב וברע".
שמואל מזרחי סבור דווקא שהסכם העודפים שיחימוביץ' חתמה עליו עם יאיר לפיד הוא שהרחיק את מצביעי השמאל. "בעבר היינו חתומים על הסכם עודפים עם מרצ. מתברר גם שקמפיין על בסיס חברתי-כלכלי לא מספיק, והבריח מצביעים למרצ". חברי כנסת אחרים טענו באותם דיונים שיחימוביץ' מסתירה את נבחרת המועמדים לכנסת, ומבליטה בעיקר את עצמה. "גימדו את כולם והשאירו אותה בפרונט", מספרת שרי סלע, פעילה ותיקה מראש העין. "הבעיה היא שכולם שתקו ונתנו ליחימוביץ' לנהל את הקמפיין באופן סוליסטי. אנחנו מפלגה דמוקרטית, אם כי בתקופה האחרונה הדמוקרטיה במפלגה נהרסה, שלי הכניסה את אנשיה למוסדות שונים וקידמה את האג'נדה שלה, ובכל זאת הבכירים שיכלו לדבר העדיפו למלא את פיהם מים. חלקם חיכו למפלה של יחימוביץ' כדי לפתוח את הפה, אבל בינתיים גרמו למפלה של המפלגה".
"אני, כמו אחרים, לא קיבלתי את הבמה, אבל כל המפלגות עוברות תהליך של פרסונליזציה", מסביר פרופ' יוסי יונה. ואכן, בשבועיים האחרונים, בעקבות הביקורת, נראו יותר חברי כנסת של העבודה בתשדירי הבחירות ועל שלטי החוצות. "הראו אותנו קצת יותר, אבל זה לא היה מספיק", מבהיר חבר כנסת של המפלגה. הכעס על יחימוביץ' נבע גם מהודעתה כי היא לא תיכנס לממשלת נתניהו - זאת לאחר זמן רב שבו נתנה את התחושה כי תצטרף לממשלתו. לטענת מזרחי, באמירות אלה גרמה למצביעים לעבור ליאיר לפיד, שהודיע שהוא יצטרף לממשלת נתניהו.
דני עטר, נציג המושבים ברשימת העבודה ששובץ למקום ה-16, ראה השבוע איך המושב בכנסת חומק לו מבין האצבעות. "גם אני אחראי לכישלון", הוא מודה. "הייתי חלק מצוות החשיבה, התמקדנו בקבוצת ערים באזור המרכז ובאזורים אחרים קצת פחות. יאיר לפיד היה מאורגן בשטח וברשתות החברתיות. לא היינו ערוכים מבחינה ארגונית, ולא עמדנו ביעדים. נצטרך למתוח ביקורת פנימית נוקבת ולהפיק לקחים".
למרות הביקורות הנוקבות על יו"ר המפלגה, נראה כי ותיקי המפלגה מיושבים ונינוחים יותר. "המדינה שונה לגמרי וגם המפלגה מאז שהיו לנו 45 מנדטים", מסביר אברהם בייגה שוחט, לשעבר שר האוצר. גם חברת הכנסת לשעבר יעל דיין סבורה ש"הניסיון להיות מרכז לא צלח". לדבריה, בהיעדר קמפיין ברור שכולל גם את השלום וגם סוציאל-דמוקרטיה, קולות עברו למרצ. "זה כואב מאוד, יש לנו רשימה נהדרת", היא אומרת. גם שר הפנים לשעבר אופיר פינס אומר שזה סיפור עצוב. "הייתה פה תקווה גדולה אחרי ששלי החליפה את אהוד ברק, והייתה מנהיגות מוערכת ואמינה ועדיין יש, ובכל זאת העסק לא התרומם. אבל מפלגת העבודה לא מתכלה, בבחירות הבאות נתניהו כבר לא יתמודד, והעבודה תעמיד מועמד שווה כוח".
מישהו אחר, לא שלי יחימוביץ?
"אולי היא תמשיך להנהיג את המפלגה. למפלגת העבודה אין מספיק מנהיגים כדי שאפשר יהיה לערוף לשלי את הראש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם