צה"ל קורא להם
בזמן שכולם מדברים על שוויון בנטל, כדאי לבחון את האמיתות והשקרים בסוגיית גיוס בני הישיבות לצה“ל: האם הצבא זקוק להם בכלל, מה עלה בגורל הנח“ל החרדי ומיהם החרדים החדשים שרוצים להתגייס. וגם: החזית הצפונית מתחממת, ומה הקשר בין ביקור אובמה לתקיפה אפשרית באיראן
החזית הלוהטת מכולן היא הצפונית. שתי התקיפות שהיו בסוריה בשבוע שעבר, ומיוחסות לישראל על פי פרסומים זרים, לא היו אירוע חד-פעמי שהולך ומתפוגג. מספר בכירים ישראלים (כולל שר הביטחון)הצהירו כי ישראל מתכוונת למנוע באופן עקבי נשק אסטרטגי מידי חיזבאללה. מדובר במדיניות אקטיבית שאותה מקדמים בצה“ל סגן הרמטכ“ל, אלוף גדי אייזנקוט, וראש אמ“ן, אלוף אביב כוכבי. אם ההצהרות הישראליות הן מבוססות, ואין סיבה להעריך אחרת, לא מן הנמנע כי בוצעה תקיפה נוספת גם השבוע בלבנון או בסוריה.
על רקע המדיניות הישראלית המוצהרת, מפלס המתח בצפון רק הולך ועולה. אין צפי לירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, אבל ייתכן שסוריה או חיזבאללה יפעילו ארגון כיסוי שיבצע שיגור או שניים, בלי להשאיר טביעות אצבע של האחראים. סביר יותר שממש ברגעים אלה נעשים מאמצים לבצע פיגוע נקמה נגד יעדים ישראליים בחו“ל או בלב ישראל. בשנה החולפת נתפסה על ידי השב“כ רשת של חיזבאללה להברחת חומרי נפץ מתקדמים לידי תאי טרור "רדומים“ בישראל. יכול מאוד להיות שלא כל ההברחות סוכלו, ולא כל התאים נחשפו, ואולי לכך התכוונו בכירים איראנים כאשר איימו שישראל תשלם את המחיר על התקיפה בסוריה בלב תל אביב.
דווקא החשיפה התקשורתית הגדולה שהייתה השבוע לממצאי החקירה הבולגרית בפרשת הפיגוע נגד אוטובוס התיירים הישראלים באוגוסט 2012 היא חסרת חשיבות ביטחונית של ממש. בשב“כ ובמוסד יודעים כבר מזמן כי חיזבאללה עומד מאחורי הפיגוע, בסיוע איראן, כמו שעמד מאחורי שורה של פיגועים וניסיונות פיגוע בעלי מאפיינים דומים בשנה-שנתיים האחרונות - מניו דלהי בהודו, עד בנגקוק, אזרבייג‘ן וקפריסין. הפיגועים היו פרי החלטה של חיזבאללה לנקום את חיסולו של עימאד מורניה בשנת 2008, המיוחס גם כן לישראל, והם אינם קשורים למתיחות האחרונה שהחלה עקב ההידרדרות במצב הפנימי בסוריה.
בינתיים, מהצד הישראלי, המתיחות הגבוהה מתבטאת בפריסת שלוש סוללות "כיפת ברזל" בצפון. בנוסף לכך נפרסו בצפון אמצעי הגנה כדוגמת המכ“ם "רז“ (רב-זרועי), שמופעל על ידי חיל האוויר, ומספק התרעות הן על ירי ועל תנועה אווירית.
לקראת סוף השבוע נחשף גם כי צה“ל הורה לפנות ממטוסים את שדה התעופה האזרחי בחיפה, ונראה כי גם צעד חסר תקדים זה קשור למתיחות הגבוהה. אלה רק ההיבטים הגלויים של המתיחות העצומה.
לאחר הקמת ממשלת אובמה השנייה הצהיר בזהירות שר ההגנה הנכנס, צ‘אק הייגל, כי "אין להסיר מהשולחן את האפשרות לצאת לפעולה צבאית נגד איראן אם יתעורר הצורך“. לקראת האביב הקרוב יתחילו האמריקאים לרכז כוחות במזרח התיכון ומול המפרץ הפרסי. במקביל להגברת האיום הצבאי, ארצות הברית תפעל שוב להגברת הלחץ הכלכלי. בחודש יוני הקרוב מתוכננות באיראן בחירות לנשיאות. החרפת המצב הכלכלי יכולה להוציא מיליוני איראנים לרחובות ולערער את יציבות המשטר. לכן חלון ההזדמנויות של ארצות הברית והמערב להפעיל לחץ אפקטיבי על איראן הוא בין חודש מרס לחודש יוני.
ארצות הברית לא תמהר לתקוף. גם האיראנים לא ימהרו לנטוש את תוכנית הגרעין. הם יחפשו דרכים להמשיך אותה בהתרסה או בהסתר. אלא שיכול מאוד להיות להיות שהביקורים המתוכננים בישראל של נשיא ארצות הברית ברק אובמה ושל הייגל קשורים לסוגיה האיראנית לא פחות מאשר לעניין המדיני, כפי שנטתה התקשורת להעריך השבוע.
האם אובמה והייגל באים כדי לתאם עמדות לקראת תקיפה אפשרית או דווקא כדי להחזיק את ישראל קצר ולמנוע ממנה לתקוף על דעת עצמה? נראה שנאלץ להמתין כדי לדעת את התשובות.
וגם זה אירוע גורלי מבחינת צה“ל, שישפיע מאוד על שנת: 2013 השאלה כיצד יסתיימו המגעים הקואליציוניים ומה יוחלט בשאלה שעומדת במרכזם: גיוס (או אי גיוס) החרדים. בסוגיה הזאת מתנהל שיח שהוא, בלשון המעטה, רצוף בחצאי אמיתות, אי דיוקים ואף שקרים מתוך אינטרסים פוליטיים ותפיסות מוטעות של כל הצדדים.
מה כן נכון? הנה עובדה מספר אחת: צה“ל סובל מבעיית כוח אדם חמורה, וזקוק באמת לגיוס החרדים. כאשר בוחנים את התהליכים הדמוגרפיים במדינה, מזהים שתי קפיצות באוכלוסייה היהודית, שהיא הגורם המשפיע העיקרי על הגיוס: בשנות ה-90 של המאה הקודמת העלייה מברית המועצות לשעבר הגדילה באופן משמעותי את פוטנציאל הגיוס. עלייה דמוגרפית זו החזיקה מעמד עד שנת 2005. העולים של שנות ה-90 התחילו להשפיע על נתוני הילודה משנת 1997, ולכן הקפיצה המשמעותית הבאה במחזורי הגיוס צפויה רק כאשר ילדי העולים יגיעו לגיל גיוס, כלומר ב-2015.
בינתיים, בעשור שבין 2005 ל-2015, פוטנציאל הגיוס הוא קבוע, אבל שיעור הגיוס הולך ויורד. הסיבה העיקרית לאי הגיוס לצה“ל היא דתיות. בשנת 1990, 75 אחוז מהיהודים התגייסו (בנים ובנות), ואילו בשנת 2010 עמד שיעור הגיוס על 67 אחוז. התחזית ל-2020 היא כי רק 64 אחוז מהאוכלוסייה היהודית יתגייסו. אם מוסיפים לנתונים גם את האוכלוסייה הערבית (29 אחוז מבני ה-18 הם ערבים), מתברר שרק כמחצית מאזרחי ישראל בני ה-18 מתגייסים כיום לצה“ל. בקרב הבנות השיעור הוא הרבה יותר קטן. זו לא רק בעיית כוח אדם לצה“ל אלא גם בעיה חברתית - אלה שכן משרתים מרגישים יותר ויותר פראיירים.
נחזור לעניינים הדמוגרפיים. למשפחה יהודית חילונית יש בממוצע 2.5 ילדים, ואילו למשפחה חרדית יש בממוצע מעל שבעה ילדים. נכון להיום, לא פחות מ-30 אחוז מהילדים שלומדים בכיתות א‘ בחינוך היהודי הם מהזרם החרדי, שאינו צפוי לשלוח את בוגריו לצה“ל אם יימשך הסדר הפטור הקיים. אם לוקחים בחשבון גם את הערבים, הפטורים מגיוס על פי חוק, לא צריך להיות מתמטיקאי כדי להעריך שבעוד 12 שנה רק 46 אחוז מבני ה-18 יתגייסו, אם לא יחול שינוי משמעותי במצב.
אגב, האוכלוסייה בעלת שיעור הגיוס הגבוה ביותר היא הדרוזית, עם למעלה מ-80 אחוזי גיוס. גם שם יש נערים שעוסקים בלימודי דת ומקבלים פטור, אבל באחוזים נמוכים - הרבה פחות מ-13 אחוז מבני ה-18 היהודים (!) ו-31 אחוז מהבנות באוכלוסייה היהודית שקיבלו פטור מסיבות דת במהלך שנת 2012. שאר הפטורים ניתנים בכל המגזרים לצעירים הסובלים מבעיות בריאות, כולל משתמטים שעושים הצגות לקצין בריאות הנפש (על פי הערכות, כשלושה אחוזים מכל מחזור גיוס חילוני משתמטים בדרך זו), לשוהים בחו“ל או לבעלי נתונים אישיים נמוכים במיוחד, שצה“ל אינו מעוניין לקלוט.
במקביל לקיטון שחל בשנים האחרונות במחזורי הגיוס לצה“ל, הצרכים דווקא גדלו: יחידות הסייבר והיחידות הטכנולוגיות של צה“ל זקוקות למסות של כוח אדם איכותי, וגם המצב הלא שקט לאורך הגבולות (בעיקר הגבול המצרי) מצריך תוספת כוח אדם משמעותית למשימות ביטחון שוטף. כל זה עוד לפני שמדברים על ההידרדרות המסתמנת במצב ביהודה ושומרון, שדורשת כוח אדם נוסף.
בעקבות הגידול בצורכי כוח האדם של צה“ל לעומת הפחתת מספר המתגייסים, צה“ל מתקשה למלא השנה את השורות בכל היחידות הסדירות. במחזור גיוס מרס הקרוב ייאלץ צה“ל לוותר על גיוס שתוכנן מראש ליחידה של פיקוד העורף, המבצעת גם פעילות מבצעית שוטפת. במקביל הולכות וקטנות מצבות כוח האדם ביחידות הלוחמות בארבעה אחוזים בממוצע. התוצאה תהיה שהעומס המוטל על המשרתים ביחידות אלה ילך ויגבר. יותר שמירות ויותר תורנויות ייפלו על כל חייל. צה“ל גם יצמצם בשנה הקרובה את מספר ימי החופשה המגיעים לכל חייל על פי הפקודות - מ-20 ימים ל-15 בלבד.
ועכשיו לעובדה השנייה: הטענה ש“החרדים לא רוצים להתגייס“ אינה נכונה בהכרח. עצם השימוש במונח "חרדים“ הוא בעייתי, שכן החרדים אינם מקשה אחת - יש הבדל בין הלומדים בישיבות העילית הליטאיות ובין קבוצות אוכלוסייה אחרות, ובין זרמים ציוניים במידה מסוימת וזרמים העוינים את הציונות (כדוגמת נטורי קרטא).
לגופו של עניין, משיחות עם גורמים במפלגות החרדיות משתמע כי הם מפחדים פחד מוות ממה שיוחלט לגבי גיוס החרדים על ידי הממשלה הבאה. ניסיונות של גורמים בש“ס לשגר בימים האחרונים מסרים לאנשי "יש עתיד“ בנוגע לדיון על גיוס קבוצות חרדים נרחבות בהסכמה נתקלו בדלת נעולה. בקרב אנשי "הבית היהודי“ הייתה קצת יותר הקשבה.
כדי להבין מה עומד בלב הדיון כיום צריך לחזור אחורה. כידוע, את הפטור המקורי משירות לחרדים ש“תורתם אומנותם“ נתן ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, שהגביל את מספר ה“עילויים“ שזכאים לפטור הזה ל-400 בכל שנה.
המכסה בוטלה בעקבות המהפך השלטוני ב-1977. מאז מספר הצעירים הלא מתגייסים הלך ותפח והגיע למספרים המפחידים כיום: בכל שנה עומד מספר הנערים שמגיעים לגיל גיוס ומצהירים ש“תורתם אומנותם“ על 8,000. עד שחוקק חוק טל בתחילת העשור שעבר, הם היו צריכים להתייצב בכל מספר חודשים בלשכות הגיוס כדי להאריך את הפטור. מאז שהחוק נכנס לתוקף כל מה שנדרש מהם היה להצהיר שהם תלמידי ישיבה רק פעם אחת, ולהביא חתימה מרב הישיבה. המטרה הייתה להרוויח חלק מהצעירים שיתגייסו בהגיעם לגיל 22, ובעיקר לאפשר להמוני חרדים, שנתקעו בישיבות כדי לא להגיע לשירות, להשתלב בשוק העבודה.
חוק טל בוטל ב-1 באוגוסט 2012 על ידי בג“ץ, שקבע כי הוא לא שוויוני. ההבנה בציבור החרדי שהמצב הקיים לא יכול להימשך התחילה לחלחל הרבה קודם. למעשה שירות בני ישיבות כמתנדבים בצה“ל (ולא מכורח שירות חובה) החל בפגישה שנערכה בסלון ביישוב פורשי צה“ל רעות, בשנת 1999.
הסלון היה בביתו של תת-אלוף (מיל‘) יהודה דובדבני, שכיהן אז כראש אגף הנוער והנח“ל במשרד הביטחון. במפגש נכחו שני צעירים חרדים, יוסי כנצנלבוגן ורועי בודל, שהיו גרעין ההקמה של גדוד הנח“ל החרדי (שמכונה "נצח יהודה“), וגם כותב שורות אלה.
הרעיון בהקמת גדוד הנח“ל החרדי, שיצא אל הפועל כמה חודשים מאוחר יותר, היה ליצור מסגרת ייעודית לצעירים חרדים, שבה יוכלו לשרת וגם לשמור על אורחות חייהם הייחודיים: הובטח להם מזון בהשגחת הבד“צ, אי שירות בקרבת בנות, חמש תפילות ושיעורי דת ביום שגרתי וכן שירות מקוצר בן שנתיים, שבסיומו ייצאו לשנת לימודים. גדוד "נצח יהודה“ הורכב גם מצעירים דתיים ולא רק מחרדים, ונשלח לתעסוקה מבצעית בבקעת הירדן למעלה מעשור.
ההתחלה, מבחינת הלוחמים החרדים, לא הייתה קלה: למרות תמיכה סמויה של רבנים מדרג שני, יצאו רבנים בכירים נגד הגיוס מחשש שהמתגייסים יתפקרו, שתאבד השליטה על הצעירים ותקציבי הישיבות יוקטנו. חיילים לא מעטים נהגו לפשוט את המדים לפני שהגיעו לשכונות החרדיות כדי לא לפגוע בכבוד המשפחה, ולא לחבל בסיכוי של האחים והאחיות לשידוך איכותי. המתגייסים נחשבו ברובם "שבאבניקים“, נוער השוליים החרדי שנפלט מהמסגרות.
התופעה הזאת חלפה כמעט לגמרי. עם הזמן עלתה אפשרות להקים גדוד נח“ל חרדי לוחם נוסף. צה“ל התנגד בנימוק שהוא אינו מעודד יחידות הומוגניות על בסיס סקטוריאלי. עם הזמן נפתחו בצה“ל מסלולי שירות נוספים לחרדים (שח“ר - בחיל האוויר, באגף המודיעין וביחידות הלוגיסטיקה) באמ“ן אף יש חרדים שמשרתים בתפקידים טכנולוגיים רגישים ביותר. על בסיס חוק טל נקבעו יעדים לגיוס חרדים במסגרת הנח“ל החרדי או מסלולי שח“ר. בשנת 2012 גויסו במסגרת היעדים לצה“ל כ-1,500 חרדים.
1,500 חרדים נוספים היו אמורים להתגייס למסלולי שירות אזרחי, אולם הגיוס למסלולים אלה הופסק עם פקיעתו של חוק טל, וחודש רק באחרונה בזכות החלטת הממשלה היוצאת. בשנת 2013 היעד של גיוס חרדים לצה“ל ולמסלול השירות האזרחי היה אמור להיות 3,500 אנשים - כמחצית מגודלו של מחזור גיוס חרדי שגרתי.
עוד נושא חשוב שחמק מהדיון הציבורי הוא ההשתמטות המאורגנת של מאות בני ישיבות של הציבור הדתי-לאומי שמשרתים בצה“ל רק שנה וארבעה חודשים במה שמכונה "ישיבות הסדר“. מדובר, לכל הפחות מבחינת צה“ל, בהשתמטות אפורה. צה“ל מעוניין להאריך את השירות הפעיל של תלמידי ישיבות ההסדר לפחות לשנתיים.
עם זאת, הנושאים העיקריים שבלב הוויכוח על גיוס החרדים נחשפו כבר לאחר פקיעת תוקפו של חוק טל. השר לעניינים אסטרטגיים גיבש אז תוכנית בשם הממשלה. עיקרי התוכנית היו: קביעת יעדים לגיוס חרדים, ולא מכסות, תוך הגברת הפיקוח על משתמטים שאינם לומדים בישיבות באמת; מתן תמריצים לגיוס חרדים; ותשלום שכר משמעותי למי שמשרתים בצה“ל, בנים ובנות, מהשנה השנייה והשלישית, כדי לתקן את האפליה הבסיסית. הדיונים התפוצצו על רקע דרישה עקרונית של ח“כ יוחנן פלסנר, מטעם קדימה, לקבוע מכסות לגיוס חרדים, ולא יעדים, כמו עמדתו של יעלון.
החרדים היו מוכנים לצאת לרחובות כאשר שמעו את המילה מכסות, והממשלה נפלה. אגב, קביעת מכסות נמצאת בלב המצע של תנועת "יש עתיד“ בסוגיית גיוס החרדים, וזאת לאחר תקופה בת חמש שנים שבה יהיה לציבור החרדי, כמו גם למדינה ולצה“ל, זמן להתארגן למצב החדש.
כאן המקום לפוצץ עוד בועה שקרית: הדיבורים על האפשרות לחייב את כל מי שאינו מתגייס לצה“ל, יהודי או ערבי, בשירות אזרחי חלופי, הם חסרי אחיזה במציאות. המשק אינו יכול לקלוט עשרות ומאות אלפי משרתים בשירות הלאומי. לא ניתן לשבץ אותם בהמוניהם בבתי חולים או בתחנות כיבוי אש לדוגמה על חשבון אלפי עובדים בשכר. מהלך כזה יהיה כרוך בפגיעה חמורה במקצועיות, בפיטורים המוניים של עובדים בשכר ובאבטלה סמויה קשה על חשבון תפוקה אמיתית למשק.
ביום שלישי השבוע, במסעדה במודיעין, התאספו כעשרה מבוגרי המחזור הראשון של הנח“ל החרדי, ובהם רועי בודל. הם נוהגים להיפגש מפעם לפעם כמו החבר‘ה מגולני. בודל הוא כיום בן 35, אב לשלושה ילדים, גר ביישוב החרדי אלעד ועובד בפלאפון.
בודל משרת כיום במילואים ביחידת תותחנים, בדרגת סרן. "מה שאנשים לא מבינים זה שהמציאות בחברה החרדית השתנתה לגמרי לעומת הימים שבהם הקמנו את הפלוגה הראשונה של הנח“ל החרדי“, אומר בודל. "גם כיום אני מעדיף לא לבוא על מדים כדי לאסוף את הילדים מהגן כאשר אני במילואים, אבל ברחבי העיר אני מסתובב במדים באופן חופשי. באוטובוס מאלעד לעבודה בתל אביב יש איתי באופן קבוע שישה-שבעה חיילים לובשי מדים. 70 אחוז מהאנשים באלעד הולכים לעבודה, בניגוד למה שמקובל לחשוב עלינו בציבור. כולם מבינים שלא כל הצעירים נולדו לישיבות, ושמי שלא מתאים צריך לשרת ולהשתלב במעגל העבודה.
מה שקורה בפועל מאז ביטול חוק טל יכול להפתיע, או שלא. זמן קצר אחרי פקיעת תוקפו של החוק החליט שר הביטחון שצה"ל לא יתחיל במצוד אחרי 54 אלף האברכים שרשומים כ"תורתם אומנותם"
והפכו בן לילה לחייבי גיוס. במקום זאת הוחלט לשלוח צווי גיוס לאברכים בני 19-17, כך שיתחילו בהליכי
גיוס כמו בני גילם החילונים. בפועל נשלחו צווי התייצבות בלשכות הגיוס ל-15 אלף צעירים חרדים. כמעט כולם התייצבו ועברו את הליכי המיון הראשוניים.
בדרך התעוררו בעיות. חלק מהצעירים סירבו לעבור בדיקת אשכים. צה"ל הסכים שבמקום לעבור את הבדיקות בלשכות הגיוס, הם יביאו אישורים על בריאות מקופות החולים. בעיה קשה יותר הייתה להעביר את האברכים את שלב האבחון שכולל ראיון עם מאבחנת פסיכוטכנית, שכן צה"ל לא הספיק להכשיר מאבחנים גברים שיעשו את העבודה.
גם כאן נמצא פתרון יצירתי בתיאום בין משרד הביטחון והרבנים: סוכם שהראיונות ייערכו בחדרים גדולים בנוכחות הרבה מאבחנות והרבה מועמדים לגיוס, כך שלא יהיה חשש ייחוד. תוך כדי הליכי המיון התאימה מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) את מבחן המיון לבני הישיבות, כך שיהלום את עולם התוכן שלהם, הכולל גם ידע מועט במתמטיקה ואנגלית, דבר שהיה יכול להקנות להם ציונים נמוכים ללא קשר לרמתם האישית. בוטלו גם שאלות במבחנים שהתשובה עליהם הייתה לא פעם "אני צריך לשאול את הרב".
אחת ההפתעות שעלו מהבדיקות שנערכו ל-15 אלף המתייצבים החרדים בלשכות הגיוס הייתה שמצבם הבריאותי ירוד יותר מהמקובל במגזר החילוני. רבים מהם סובלים מבעיות עיניים ושיניים מורכבות, תוצאה של הזנחה או עיסוק אינטנסיבי בלימודים תחת אור קלוש.
מי שמרכזת מטעם משרד הביטחון את הטיפול בסוגיה המורכבת היא עורכת הדין רות בר, עוזרת שר הביטחון. "מערכת הביטחון החלה לעסוק בנושא הרבה לפני פקיעת חוק טל", אומרת בר. "אני בקשר הדוק עם רבנים מהמגזר החרדי, וכל המעורבים בנושא בכלל דעה שאנו נמצאים בנקודת שינוי בחברה הישראלית, חילונים וחרדים גם יחד. כולם מבינים שהגיע הזמן לשלב את החרדים בצה"ל, במערכת הביטחון ובמעגל העבודה - לטובת המדינה והחברה החרדית עצמה".
עו"ד בר, היועץ המשפטי למשרד הביטחון, אחז בן ארי, וגורמים נוספים היו שותפים בחודשים האחרונים בגיבוש שלוש הצעות חוק לגיוס חרדים. החלופות יוצגו לממשלה הבאה בהתאם לקווי היסוד שלה, כדי שתביא אותם לאישור הכנסת. ההבדלים בין החלופות השונות נוגעים גם לשאלה אם ייקבעו מכסות לפטורים לחרדים או יעדי גיוס , וכן לתהליכים בתקופת המעבר ולחלופת השירות האזרחי.
צה"ל הקצה באחרונה מיליון שקל למימון בניית בסיס טירונים חרדי (כנראה על בסיס מתקן קציעות שנבנה במקור עבור המסתננים מאפריקה שהפסיקו להגיע). על פי התוכניות, צה"ל ירחיב את מסלולי שחר ויקים באוגוסט ונובמבר שני גדודים לוחמים חרדיים נוספים שייקראו "נצח ישראל" וישרתו בגבול מצרים. בהמשך יוקם גדוד נוסף אך לא תהיה חטיבה חרדית. חרדים יופנו גם לשירות במשטרה, במכבי אש ובמד"א. אך האם התוכניות יתגשמו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם