תגלית ארכיאולוגית: חמור נקבר תחת בית מגורים
ממחקר שנערך באוני' בר אילן, בעקבות ממצאי החמור בתל צפית, עולה כי בתקופה קדומה החיה זכתה לכבוד מלכים והיה לה מקום חשוב בדת ובמסחר
האחרונה החוקרים חופרים שכונת מגורים מתקופת הברונזה הקדומה. זו שכונת מגורים של אנשים סטנדרטיים כשהחוקרים מצאו בתים סימטאות, קנקנים ועוד. "והנה מתחת לריצפת אחד הבית מצאנו שלד שלם של חמור. הוא פשוט הוכנס לקבר ואחר כך כוסה ומעליו נבתה רצפת הבית. הכנענים, באלף השלישית לפני הספירה (לפני 4500 שנה) קברו את החמור מתחת לרצפת בית המגורים שלהם".
מסתבר עוד, כי בדיוק בתקופה זו החמורים התחילו להיות חשובים במסחר: שיירות של חמורים הובילו סחורות מארץ אחת לשניה. זאת ועוד: בתקופה זו לא היו סוסים באיזור שלנו. הם הגיעו לאיזור ממרכז אסיה במאה ה-1800 לפני הספירה, כ-800 שנה מאוחר יותר.
ממש בתקופה זו, בנוסף לעצמות של חמורים ושלד של חמור נמצאו גם צלמיות של חמורים, כשרואים בהן את החמור הנושא על גבו שני קנקנים, מה שמייצג את האופן שבו החמורים הובילו את משאותיהם. "בתקופה הקדומה כמעט שלא עשו אמנות לשם אמנות. היו לכך סיבות סימבוליות. אם יש צלמיות - זה אומר שיש להן משמעות דתית, פולחנית, מטרה שהאל ידאג לשלומם של החמורים והמשא שעליהם בדרכם", מסביר פרופ' מאיר.
במזרח הקדום - בגלל שהחמור היה חשוב - היה לו מקום של כבוד גם בדת. ישנן אפילו דוגמאות של קבורת חמורים לצד בני אדם. כך, למשל, בשומר נחשפו קברים של מלכים שבנוסף למלך עצמו קברו לידיו את העבדים שלו פלוס החמורים והעגלות. וזה לא פלא: החמור נחשב לרולס רוייס של התקופה הקדומה.
"קדושתו" וחשיבותו של החמור חדרה גם לפולחן הישראלי הקדום. וכך, למשל, מוצאים את הציווי לפדות פטר חמור, פולחן שמתקיים על ידי מגזרים דתיים שונים עד עצם היום הזה. וכך כתוב בספר שמות (י"ג י"ג): "והעברת כל פטר רחם להשם וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים להשם. וכל פטר חמור תפדה בשה. ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה". (לפי התורה לבכור הבהמה הטמאה יש קדושה אך אי אפשר להקריב אותו על המזבח מכיוון שהוא מין טמא. לכן יש לפדות אותו בשה ובכך לגרום לקדושתו להיות מופקעת. מצווה זו דומה למצוות "פדיון הבן" של כל בן בכור בישראל, על פיה הבכור נפדה באמצעות כסף).
גם בתרבויות אחרות במזרח הקדמון לחמור יש תפקיד בפולחן וכשעושים בריתות בין אנשים החמור מוזכר. מכאן ברור שלחמור היתה חשיבות במזרח הקדמון. הוא גם סמל של חלק מהאלים באותה תקופה.
ועוד על חמורים בתנ"ך: האתון של בלעם היתה בסופו של דבר יותר חכמה מבעליה. אבשלום, בנו של דוד המלך רכב על חמור דווקא, וזה בתקופה שבה אפשר כבר היה לרכוב על סוסים. אך הוא העדיף חמור כי זה סמל מקדמא דנא של אצילות ומלוכה. ולא סתם המשיח - כתוב אצלנו - יבוא על חמור.
"כל אלה מצביעים על כך, שלחמור היתה משמעות רבה במזרח הקדמון בכלל ובחברה הכנענית בפרט. במקרה של תל צפית אנו מעריכים שהקבורה היא לא סתם. לא סתם אנשים שמו חמור מתחת לריצפת הבית שלהם. יותר הגיוני לטעון שהם קברו אותו במתכוון מתחת לבית, כנסיון להביא לבית מזל טוב. זו היתה מנחת יסוד. כדי שהאלים יהיו טובים איתם. במיוחד לסוחרים, בעלי שיירות החמורים, שרצו מזל טוב מהאלים בדרכם", אמר פרופ' מאיר.
המאמר נכתב על ידי פרופ' אהרן מאיר, מנהל החפירות בתל צפית, בשותפות עם יחזקאל גרינפילד מאוניברסיטת מניטובה בקנדה וד"ר יצחק שי מאוניברסיטת אריאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם