האיקס מיתולוגי: מיהו סוכן המוסד בן זיגייר?
מיהו סוכן המוסד בן זיגייר ומה הקשר בינו לבין תוכנית הגרעין האיראנית, שעלתה השבוע מדרגה עם הניסוי המוצלח כנראה בצפון קוריאה. וגם: פצצת אטום על תל אביב, כמה הרוגים? המספרים נחשפים
אם מנתחים את הפרסומים על הפרשה, שמקורם באוסטרליה ולא בישראל, למעט ההודעה הלקונית הרשמית שפורסמה בשם המדינה, אי אפשר שלא להעריך שפעילותו של זיגייר עד למעצרו הייתה קשורה בין היתר לניסיונות לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית.
ההערכה הזאת מסתדרת היטב עם עובדות ידועות אחרות: עם מינויו של מאיר דגן לראש המוסד, בספטמבר 2002, עלה סיכול הגרעין האיראני לראש סדר העדיפויות של המוסד. עד אז פעילות המוסד הייתה פסיבית במידה רבה, אף שההתראה האסטרטגית על תוכנית הגרעין האיראנית ניתנה על ידי המודיעין הישראל כבר ב-1995. ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי אף תלה תקוות רבות בכך שהמשטר באיראן יופל על ידי העם האיראני הרבה לפני שאיראן תגיע לפצצה. זה לא קרה.
בשנות כהונתו של מאיר דגן גדלו תקציבי המוסד בעשרות ואולי אף במאות אחוזים. המדיניות הפכה אקטיבית. בעולם התפרסמו ידיעות על חבלות בציוד שיועד למתקני הגרעין באיראן, שהתרחשו בכל רחבי תבל. החבלות האלה דמו דמיון רב לסדרת הפיצוצים באתרים שבהם הוחזק באירופה ציוד שיועד לכור הגרעיני העיראקי אוסיראק, לפני שהופצץ על ידי חיל האוויר ב-1981.
דפוס פעולה מוכר נוסף של ארגוני ביון בכל העולם הוא הקמת חברות קש שיאפשרו להחדיר ציוד ואנשים אל מדינות יעד. מובן שכל ארגוני הביון בעולם נוהגים להשתמש גם בדרכונים מזויפים, אם כי השימוש בהם הופך לקשה יותר, עקב אמצעי הזיהוי הביומטריים שנעשים נפוצים בנמלי תעופה בכל העולם.
בעשור שעבר הסתבכה ישראל לפחות פעמיים עם מדינות ידידותיות, שהאשימו אותה בשימוש לא חוקי בדרכוניהן: קנדה וניו זילנד. במקרה הניו-זילנדי נעצרו במדינה בשנת 2004 שלושה ישראלים, שלגביהם נטען כי ניסו לגנוב זהות מקומית. באופן פומבי הפרשה הסתיימה בהתנצלות ישראלית רפה, אף כי ישראל מעולם לא הודתה כי העצורים היו אנשי מוסד. יש להניח כי העניינים נסגרו באמת מאחורי הקלעים.
יש להניח שבן זיגייר גויס למוסד על רקע המלחמה הטוטלית בגרעין האיראני. הרקע שלו יכול להיחשב מושלם: דרכון זר אמיתי (שבנוסף לו הונפקו דרכונים מזויפים נוספים, על פי התחקיר האוסטרלי), מבטא אוסטרלי כבד, חזות הכי לא ישראלית, ורקע ציוני שהביא אותו לעזוב את משפחתו במלבורן, לעלות לבדו לישראל ולשרת בצה"ל. גם העובדה שזיגייר היה בארץ ללא משפחתו יכולה להיחשב יתרון מבחינת המגייסים שלו.
ככלל, בפני המגייסים למוסד עומדת משימה כמעט בלתי אפשרית: להביא לארגון אנשים בעלי רמת אמינות גבוהה ביותר, שניתן יהיה לסמוך עליהם בצורה מוחלטת כאשר יפעלו לבדם בכל פינה בעולם, אך שיהיו גם שקרנים מדופלמים, לצורכי המקצוע. לא תמיד השילוב הזה מצליח.
גם אנשי מוסד מונעים על ידי דחף אדיר להצליח ולעשות קריירה. ולמרות שפע הפרסומים על הפרשה מאז פרסום התחקיר באוסטרליה, הסיפור המלא של נסיבות מעצרו ומותו של בן זיגייר עדיין לא סופר. מה עבר עליו בשנים הסוערות במוסד? האם זיגייר זעם על הבוסים שלו בארגון לאחר שהועבר מתפקידו? האם נקלע למערבולת בתוך סיפור שגדול עליו בכמה מידות? האם המוסד הרחיק לכת בדרך שבה העלים עובד שכשל? יכול להיות.
פרשת מעצרו של סוכן המוסד הייתה ידועה לחלק מכלי התקשורת בישראל כבר סמוך לזמן האמת. עיתונאים שהיו בסוד העניינים היו מנועים מלפרסם פרטים על הפרשה הן בשל הנחיות הצנזורה והן בשל צו איסור פרסום גורף על כל פרט בפרשה. כמו כן הוטל צו איסור פרסום נוסף על עצם העובדה שיש צו איסור פרסום.
לכאורה השימוש בצווי איסור פרסום הוא מיותר: כל כלי התקשורת הרציניים בישראל כפופים להוראות הצנזורה, שמצדה רשאית לפסול פרסומים רק במקרים של סכנה ברורה לפגיעה בביטחון המדינה, על פי פסיקות בג"ץ. בכלי התקשורת שאינם מפוקחים ממילא מתפרסמות אין-ספור ידיעות לא אמינות, שלא ניתן לברור בינן ובין סיפורים אמיתיים.
הסדר הצנזורה הוא וולונטרי מבחינת כלי התקשורת, ושורשיו בהבנות שהושגו כבר בימי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. מבחינת כלי התקשורת, ההסדר מגן על העיתונאים מאחריות פלילית על פרסומים אסורים במקרה של מעידה. העונשים הקבועים בהסדר הם רק נגד כלי התקשורת (עד כדי צו סגירה). הממסד נוהג לחזק את כוחה של הצנזורה בצווים משפטיים במקרים של סודות כמוסים במיוחד, כאשר הוא חושש שכוחה של הצנזורה לבדה לא יעמוד כדי למנוע את פרסומם.
עכשיו ניתן לגלות כי פרטים על התאבדותו המסתורית של "אסיר איקס" בתא שמור בכלא איילון דלפו למספר כלי תקשורת בסמוך לזמן ההתאבדות, אך הצנזורה הצליחה לאתר במהירות את הדיווחים ברשת האינטרנט ולהביא להסרתם, עוד לפני שהתקשורת העולמית קלטה את קצה החוט בפרשה.
התחקירן האוסטרלי שפוצץ לבסוף את הפרשה, טרבור בורמן, עשה עבודה עיתונאית לא רעה, אבל נהג ברשלנות, שמזכירה במידה מסוימת את האופן שבו עיתונאי "הארץ" אורי בלאו לא הגן על החיילת ענת קם, שהייתה מקור שלו: בורמן סיפר השבוע בראיונות לתקשורת כי נחשף לפרשה בשיחה עם ישראלי במסעדה בתל אביב לפני כעשרה חודשים. המקור אמר לו, לדבריו, שיש לו סיפור אדיר שהוא מנוע מלפרסם בישראל, וסיפר לו את הפרטים שהיו ידועים לו.
לא קשה לדמיין את הסיטואציה: עיתונאים זרים נוהגים להיפגש בביקוריהם בישראל עם כתבים ישראלים. הכתבים הזרים מפארים במאמרים שהם כותבים את דברי הכתבים ישראלים, שמרגישים על האולימפוס עת התקשורת הזרה מצטטת אותם. עם זאת, הכתבים משתפים את עמיתיהם בסודות הידועים להם כדי להרשים אותם.
לאחר דבריו של בורמן עצמו אפשר להעריך כי מישהו בשב"כ כבר בדק עם מי הוא שוחח בטלפון בעת ביקורו בישראל לפני עשרה חודשים ועם מי נפגש. השב"כ לא ממש בוחל בחיטוט בפלטי שיחות טלפון של עיתונאים, ובטח אינו מהסס במקרה של כתבים זרים שאין להם שום מעמד עיתונאי פורמלי בישראל. יש להניח כי זהות המקור של בורמן תיוודע לשב"כ מהר מאוד, אם היא אינה ידועה כבר. אם מדובר בעיתונאי, סביר להניח שלא יינקטו נגדו הליכים, אבל הוא ייחשב מישהו שגורמי ביטחון יוזהרו במיוחד במגעים איתו - להבא.
בפרשת בן זיגייר יש שני גופים שנכשלו באופן ברור: שירות בתי הסוהר והמוסד. השירות כשל כישלון בלתי נסלח בשמירה על חייו של אסיר שהוחזק בתא הכי מאובטח במדינה. שום אסיר לא היה אמור להתאבד תחת השגחה צמודה של ארבע מצלמות.
הכישלון של המוסד התחיל בגיוסו ובהפעלתו של זיגייר, ונמשך ביתר שאת גם השבוע. ההתנהלות של הארגון במהלך השבוע האחרון צריכה להילמד בבתי ספר לתקשורת ברחבי העולם כדוגמה לאיך לא מנהלים משבר תקשורתי בעידן של ריבוי ערוצי מדיה אונליין.
אזעקה על אירוע תקשורתי חמור, המסכן את הסוד הכמוס, ניתנה כבר בשבוע שעבר, כאשר החלו לעלות שידורי הפרומו לתחקיר שעמד להיות משודר בטלוויזיה האוסטרלית. אף שראשי המוסד היו מודעים לפרומו, הם ניסו לשמר את הסוד הגדול בישראל. מסיבה זו הצו לאיסור פרסום והצו שאוסר לפרסם שיש צו נשארו בתוקפם בארץ עד יום רביעי השבוע.
במידה רבה המוסד טעה באותה טעות של השב"כ, כאשר ניסה למנוע באמצעות צו איסור פרסום כל דיווח בישראל על פרשת ענת קם, זמן רב אחרי שהפרשה כבר התפרסמה במלואה ממילא בכלי תקשורת בעולם. שיא האבסורד היה ביום שלישי: בכלי תקשורת בישראל עלו סוף-סוף ידיעות קצרות על התחקיר שעומד להתפרסם באוסטרליה. סביר להניח כי אילו המוסד והצנזורה לא היו מתערבים, הפרסום באוסטרליה היה מעורר הדים פה ושם, אבל לא היה הופך לנושא הכי בוער בתקשורת העולמית לקראת סוף השבוע הזה. מי שכרגיל ליבו את הפרסום היו דווקא השירותים הישראליים שניסו למנוע אותו בצורה לא חכמה (בלשון המעטה).
דקות ספורות אחרי שידיעה על התחקיר עלתה באתר "וואלה!" היא הוסרה ממנו בהוראת הצנזורה. אתר עיתון "הארץ" העלה את הידיעה על השידור באוסטרליה גם כן, ולא נענה להוראה להסיר אותה.
מה שלא ידוע הוא שהצנזורה המליצה באותו יום למוסד לוותר על צו איסור הפרסום, וודאי על הצו על אודות הצו, לנוכח מה שעומד להתפרסם באוסטרליה. ההמלצה הייתה להתיר לפרסום בישראל כל מה שמתפרסם באוסטרליה. במוסד סירבו, וראש המוסד אף זימן לשיחה ב"גבעה" (הכינוי המקובל למטה המוסד במרכז הארץ) עורכי עיתונים מובילים.
הסוף ידוע: הסכר נפרץ בסופו של דבר בשיטפון אדיר שרק הועצם על ידי ההתנהלות הישראלית התקשורתית האנכרוניסטית. את הנזק האמיתי לביטחון המדינה עקב הפרסומים רק תמיר פרדו ואנשיו יכולים להעריך. לפי התנהלותם, אפשר להעריך כי הוא אינו קטן.
ועוד הערה בשולי פרשת האסיר X: הפרשה אינה מסכנת את יחסי ישראל-אוסטרליה. בין שירותי מודיעין מערביים, שארגוני הביון של ישראל ואוסטרליה נמנים עמם, קיים שיתוף פעולה הדוק ואין התחסדויות. יש אויב מרכזי אחד: איראן, שצחקה השבוע צחוק מתגלגל בדרך לפצצה הגרעינית שלה.
ומדוע זה היה שבוע גורלי בתולדות פרויקט הגרעין האיראני? משום שאיראן הרבה יותר ממעורבת בניסוי הגרעיני שהתרחש השבוע על אדמת קוריאה הצפונית, והורגש כרעידת אדמה קלה.
במערב לא הופתעו מהניסוי: גורמי הערכה מערביים צפו כי איראן תיקח בו חלק. ולא סתם חלק: מדענים איראנים היו באזור הניסוי. איראן לא רק תומכת כלכלית בקוריאה הצפונית, היא גם שותפה מלאה בפרויקט הגרעין שלה. לשתיהן יעד משותף - לא רק להגיע לפצצה, אלא גם להרכיב את הפצצות על טילים ארוכי טווח שיאיימו על יעדים בטווחים של אלפי קילומטרים, ולא רק על ישראל. וכמו שהדברים נראים השבוע, הסנקציות אינן מועילות, ושתי המדינות יגיעו אל המטרה.
אפרופו הפצצה האיראנית המתקרבת, להלן נתון מעניין: בניגוד להצהרות הרשמיות של ישראל, שהיא אינה נערכת כלל לאפשרות של איום גרעיני על ישראל, בפיקוד העורף וברשויות מוסמכות בהחלט חושבים על היום שבו תהיה לאיראן פצצה.
זה לא שנעשים צעדים מעשיים כדי לבנות בישראל מקלטים גרעיניים (יהיו רק מספר מקלטים כאלה, ולא לכלל האוכלוסייה) - אבל משמעויות של פצצה כבר ידועות פחות או יותר, ונבחנות. הדברים הבאים לא נועדו להפחיד, אבל אפקט של פצצת גרעין תלוי במידה רבה בצפיפות האזור של הפיצוץ.
ההערכה המקובלת גם במערכת הביטחון היא שפצצת גרעין בתל אביב תגרום ל-6,000 הרוגים. בירושלים הצפופה פחות- 1,000, ובחיפה- 5,000. בבני ברק מספר ההרוגים עלול להגיע לעשרות אלפים. המקור להערכות הוא הארגון האקדמי הישראלי AFNA, ששם לעצמו מטרה להעלות למודעות את הצורך להתכונן נגד איום הגרעין האיראני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם