פלסנר: "מתווה הגיוס של נתניהו – רק סיסמאות"
הח"כ לשעבר יוחנן פלסנר, האיש שעמד בראש הוועדה לקידום השוויון בנטל, מסתכל מבחוץ ורואה איך כולם גונבים לו את החזון
ומצד שני?
"יש בי גם קצת אכזבה שאני כבר לא בעסק. צביטה קטנה בלב שאין לי הזדמנות להמשיך ולהוביל את הנושא. היום לפיד מזוהה איתו ולא אני. ואני מפרגן לו. במובן מסוים העברתי ללפיד את הלפיד והפכתי למילואימניק של השוויון בנטל הגיוס".
יש לך איזו עצה בשבילו?
"הממשלה, הציבור והתקשורת מנסים לעשות ללפיד את מה שעשו לי. בהתחלה פרגנו לו ותמכו בו, אבל אחר כך נתניהו הגיע עם ההצעות החדשות של יעלון והחרדים, ופתאום חברי כנסת וחלקים מהציבור מתחילים להגיד שהוא רוצה יותר מדי, שהוא מפלג את העם, שאין לו ניסיון. בדיוק כמו שנהגו כלפיי כשקידמתי את ועדת פלסנר לחלופת גיוס שוויונית. לאורך כל השבוע ניסו לעשות ללפיד ולבנט תהליך של דה-לגיטימציה. הציעו את מתווה יעלון ומתווה יעלון משופר, שזה כמובן סוג של חוק טל בתחפושת שמעניק לכל אברך את מלוא הבחירה להשתמט משירות צבאי, ללמוד ולקבל פטור אוטומטי. המתווה שהציג נתניהו השבוע, גיוס חצי מהאברכים בתוך חמש שנים או פגיעה בתקציב הישיבות, הוא רק פירוטכניקה, סיסמאות שאי אפשר בכלל לעמוד מאחוריהן. את זה בדיוק עשו גם לי. זה כל כך מוכר.
"הציבור בחר ביאיר לפיד ובנפתלי בנט כי נושא השוויון בגיוס חשוב לו יותר מכל דבר אחר. בקדנציה הקודמת הגשתי לנתניהו פתרון והוא דחה אותו ונכשל. עכשיו ראש הממשלה קיבל מועד ב', אבל אני חושש שהוא בדרך להיכשל גם הפעם. אני מקווה שלפיד ובנט יעמדו במבחן, ואם נתניהו יציע להם להצטרף למשהו שכולו מריחה ומסמוס הם יסרבו. רק אם הם יתעקשו על מתווה גיוס רציני ולא ייכנעו לנתניהו, הם ימשיכו לקבל את הקרדיט שלהם מהציבור".
דברים גדולים יקרו, אולי, בכנסת הבאה. פלסנר, מקום שלישי בקדימה, יצפה בהם מבחוץ. "אני לא מצטיין באינטליגנציה רגשית גבוהה, ואולי זה יתרון כדי להתמודד עם מצבים כאלה", הוא אומר בגילוי לב. "מאוד רציתי להיבחר גם הפעם, וכשצפיתי בהשבעה בטלוויזיה, היה לי חבל שאני לא שם".
לאורך כל תקופת הבחירות, כשהסקרים ניבאו את קריסת קדימה, אמרת לכולם שתהיו הפתעת הבחירות. דיברת על שבעה ושמונה מנדטים.
"הייתי מודע למשבר שפקד את קדימה, אבל לא האמנתי שהוא כל כך עמוק. הרעיון של קדימה היה ונשאר נכון - מפלגת מרכז דומיננטית, אבל המימוש שלו היה לקוי ברמה הארגונית והאנושית. יותר מדי טרמפיסטים הצטרפו לקדימה ובכלל לא עניין אותם הרעיון של מפלגת מרכז, אלא רק ההזדמנות לממש מאוויים אישיים. לא יכולנו לעשות שום דבר נגד זה. הרי כל אחד יכול להתפקד לקדימה ולקבל קולות בפריימריז. הציבור ראה שיש אצלנו יותר מדי אופורטוניסטים ופחות מדי מחויבות לרעיון הבסיסי, כמו הדוגמה הגרוטסקית של יוליה שמאלוב-ברקוביץ, סוג של כהניסטית שהסתננה למפלגה וההתבטאויות שלה הקרינו על קדימה במשך קדנציה שלמה. אנשים הגונים שהצביעו לנו אמרו פתאום, תראו מה קרה לקול שלי. היו לנו גם לא מעט שרים שרק קוננו על איבוד מעמדם והציגו אפס פעילות בכנסת. גם זה עמד לנו לרועץ".
חבירת מופז לנתניהו לאחר שכינה אותו שקרן והפרידה החפוזה ממנו גם היא לא הוסיפה לכם נקודות.
"ההחלטה להצטרף לראש הממשלה כדי לקדם את החלופה לחוק טל נתפסה בציבור באופן מאוד בעייתי. בעצם התגובה הציבורית החריפה חרצה את גורל השותפות הזו מראש. ההבטחה המרכזית של שאול מופז בפריימריז הייתה להחליף את נתניהו, וברגע שהוא פעל בניגוד להבטחתו והצטרף לממשלת האחדות, כבר לא היה קשב לשום דבר אחר שהוא אמר. המעשה הזה הוביל לאובדן אמון גמור. אי אפשר היה להתקדם לשום נושא בצורה רצינית ואמיתית".
בפריימריז על ראשות קדימה לבני חזרה והדגישה שברגע שמופז יתפוס את מקומה המפלגה תקרוס.
"ציפי לבני לא יכולה להתחמק מאחריות לאובדן מנדטים. העובדה שהסיעה בהנהגתה התחילה עם 28 מנדטים, ובגלל אופוזיציה לא מוצלחת ירדה לעשרה מנדטים, בוודאי לא נזקפת לזכותה. המחאה החברתית שפרצה בקיץ חשפה את קדימה במערומיה כי לא עשינו מספיק למען מעמד הביניים. הציבור שיצא לרחובות להפגין נגד נתניהו היה אדיש לקדימה. הוא ראה את המפלגה בלתי רלוונטית למצוקות שלו. כל זה התרחש תחת הנהגתה של הגברת לבני, וזה היה הטריגר שהביא להקדמת הפריימריז ולהחלפתה במופז.
"לבני לא כיבדה את התוצאות ועזבה את קדימה. המחלוקת בינה לבין מופז לא הייתה אידאולוגית, אלא רק על מי יהיה מספר אחת. היא רצתה את הכיסא הראשון, אף על פי שמופז הבטיח לשריין לה את המקום השני במפלגה. כבר היו בעבר מחלוקות על המקום הראשון בין פרס לרבין ובין שרון לשמיר, אבל אף אחד מהם לא חשב לנטוש או לפלג את המפלגה. לבני ויתרה על קדימה והטעות הזו לא עשתה טוב לאף אחד, במיוחד לשישייה שעזבה איתה, והיום נשארה בחוץ. אם לבני הייתה נשארת בקדימה ומסתערת על הבחירות עם מופז היינו היום במקום אחר לגמרי, עם הרבה יותר מנדטים וכוח פוליטי".
עבדת צמוד לשאול מופז במסע הבחירות. איך הוא הגיב לסקרים הקשים ולתוצאה הסופית?
"מופז הוא אדם חזק מאוד שעבר לא מעט בחייו. יצא לי לעבוד איתו קרוב בשנה האחרונה, שכללה לא מעט משברים והתרשמתי שהוא מאוד משימתי. גם כשיש חדשות לא טובות הוא מאוד רגוע, מאוד קר רוח. כשנחתו עלינו דברים לא פשוטים הוא נשאר ענייני והתמקד במה אפשר לעשות הלאה ברמה שממש הפתיעה אותי. אף פעם לא ראיתי אותו נופל או מאבד פאסון. הייתי מצפה מאדם שהיה ראש מפלגה של 28 מנדטים שנכנסה לתהליך של התפלגות והצטמצמה במהירות מבהילה להתייאש, להתפרק, אבל הוא תמיד הגיב בצורה עניינית. היה אומר, אוקי. מה המשמעות? מה הצעד הבא?".
מה הייתה מידת המעורבות של אהוד אולמרט במערכת הבחירות בקדימה?
"אולמרט הביע תמיכה פומבית בקדימה והבהיר שחשוב שהמסגרת של הסיעה תישמר, אבל הוא לא היה מעורב בקמפיין של הבחירות ובהחלטות היום-יומיות. אולמרט הגיע לשניים שלושה כנסים כדי להבהיר שהוא מחויב למערכת. אחרים במעמדו אוהבים להיות מהאו?ם, לשבת על הגדר, אבל אולמרט דווקא הרגיש מחויב".
ומרוב מחויבות הוא לא הצטרף והתמודד בעצמו.
"האנרגיות הפוליטיות מפעמות באולמרט. בזה אין ספק. יש לו רצון וגם אמונה שהוא מסוגל להשפיע על המציאות. הוא מרגיש את זה, אבל הוא הבין שהתנאים להתמודדות שהייתה יכולה להביא אותו לממשלה או לפחות להחלפת הממשלה לא היו שם. לכן נשאר בחוץ".
לו היה מצטרף ייתכן שהיה מציל את המפלגה.
"אולמרט העריך שהנסיבות לא בשלות כדי לחזור חזרה דרמטית ולשנות את המפה. מבחינתו, לחזור לקדימה רק כדי להביא כמה מנדטים, אין לזה משמעות. הוא רצה לחזור רק בגדול, כגורם משפיע עם סיכוי גבוה להביא לחילופי שלטון".
במובן מסוים אתה עצמך היית יכול לעשות למפלגות המרכז את מה שעשה בנט למפלגות הימין.
"אחרי הכישלונות של נתניהו התעוררה בימין בשלות גם אנושית וגם ארגונית. התאפשרה שם קונסטלציה שהתאימה לרעיונות של בנט ולדם חדש. ובנט באמת עשה מעשה פוליטי מאוד מרשים. אני מפרגן לו על זה. לצערי, מפלגות המרכז עברו תהליך הפוך. במקום ניסיונות התחברות והתלכדות, סיבוב הבחירות הזה הוקדש להתפרקות ולהתפצלות".
ההתפצלות שיחקה לידיו של נתניהו.
"ראש הממשלה הוא פוליטיקאי גדול ומנהיג קטן. בקדנציה האחרונה הוא בחר בקואליציית בסיס עם החרדים והימין הקיצוני, השותפים הטבעיים שלו שחסמו כל אפשרות לטיפול ולשינוי בבעיות היסוד של ישראל. בקדנציה הקודמת הוא החליט להזניח את הציבור המשרת, העובד והנושא בנטל, לטובת ברית עם הכוחות שהופכים אותנו לכלכלת שפל ולמדינה מבודדת. היו לו אפס החלטות בנושאים החשובים ואפס יכולת להכריע בתחומי הכלכלה והביטחון. הבחירות האלה מעניקות לו הזדמנות נוספת; מועד ב? לקואליציה אחרת שתאפשר לו לפעול כמדינאי ומנהיג ולא כפוליטיקאי שמתחזק קואליציות בכל מחיר. בינתיים מסתמן שהוא לא מתכוון גם בפעם הזו, הקדנציה האחרונה שלו, להתעלות מעל עצמו. הוא כנראה שוב יבחר בקואליציית הבסיס שתשתק את המדינה, ותהפוך אותו לשבוי בידי החרדים והקיצונים. כרגיל הוא יהיה מוכן לשלם להם מחיר מאוד נדיב תמורת שקט קואליציוני".
עוד לפני הסקרים נחשב פלסנר לקלף בעל ערך בשל פעילותו בנושא הגיוס. מפלגות רבות חיזרו אחריו. ציפי לבני הציעה לו את המקום החמישי בתנועה כשהסקרים ניבאו לה 12 מנדטים, אבל פלסנר סירב ודבק במופז. כשמופז עבר בקושי רב את אחוז החסימה, פלסנר שילם בכיסאו. "החלטתי לא לנטוש את הספינה הטובעת", הוא אומר היום. "בדיעבד אני שלם עם ההחלטה הזו ואפילו גאה בה".
למה בעצם?
"לא רציתי להיות חלק מפסטיבל העריקות".
במבט לאחור, אתה לא מתחרט?
"לא. מערכת הבחירות הוכיחה שגם לנאמנות יש חשיבות".
מערכת הבחירות הוכיחה בדיוק את ההפך: גילית נאמנות למופז, הוא נכנס, אתה נשארת בחוץ.
"ההצלחה של לפיד ובנט הוכיחה שמפלגות שלא מורכבות מדלתות מסתובבות וכיסאות מוזיקליים מקבלות קרדיט מהציבור, ומפלגות שהציגו פסטיבל עכור של עריקות ומעברים הפסידו את הבחירות".
מה דעתך על חברי הכנסת החדשים?
"הכנסת היום יותר צעירה, יותר נשית. דם חדש זה טוב מפני שהשירות הציבורי דורש כל כך הרבה אנרגיות, שאנשים מתייאשים לפעמים. ראיתי כל כך הרבה חברי כנסת, גם מהמפלגה שלי, כבויים וציניים מכיוון שידעו שרוב היוזמות שלהם לא יובילו לשום מקום. חברי כנסת חדשים הם רעננים יותר. רעבים יותר. הם עדיין מאמינים שאפשר לשנות".
איך ההרגשה להסתכל על השינוי מבחוץ?
"אני רואה את השירות הציבורי כמרתון שיש בו עליות וירידות. כרגע אני בירידה לצורך עלייה. זו רק תחנה לא חשובה בדרך הפוליטית שעוד נכונה לי. אני צרכן אובססיבי של ביוגרפיות בכלל וביוגרפיות פוליטיות בפרט. אני לא מכיר דמות פוליטית משמעותית שעשתה דברים גדולים בלי שחוותה בדרך מורדות והפסקות. צ'רצ'יל היה מוקצה בשנות ה-20 לאחר שיוחס לו הכישלון בדרדנלים בכהונתו כשר במלחמת העולם הראשונה. אבל אחר כך הוא חזר לזירה הפוליטית והפך לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה. גם אריאל שרון נחשב כסוף פסוק בקריירה לאחר מלחמת לבנון הראשונה, ובפועל חזר והפך לראש ממשלת ישראל. גם אני, כמוהם, לא מפחד מירידות, מפיק לקחים ומתכנן להמציא את עצמי מחדש.
"אני מתכנן להכניס את עצמי לווייז ולבקש חישוב מסלול מחדש. אני בסך הכול בן 41. השירות הציבורי שלי ממש לא הסתיים. לפני כמה ימים יצאתי לאימון שחייה ופגשתי שם את הפסיכולוג של היחידה שלנו בזמן שלחמתי בסיירת מטכ?ל. הוא אמר לי:'אני שמח לראות שאתה אופטימי וחיובי, מלא תוכניות ורעיונות. גם בסיירת היית תמיד אופטימי וידעת להתמודד עם אתגרים, ואני בטוח שתעתיק את המודל הזה לחיים הפוליטיים'. אמרתי לאשתי:'הנה, קיבלתי אישור רשמי לשנת שבתון לפני הקפיצה הבאה'. כשהייתי בכנסת העבודה הייתה כל כך משעבדת, שלא פעם התלוננתי בפניה שהלוואי והיו נותנים לי שנת שבתון לגבש חלק מהתובנות השוטפות.
"שמונה שנים הקדשתי לשירות ציבורי אינטנסיבי, והיום אני מרגיש שיצאתי ממנהרה. זו הרגשה מוזרה. אנשים מתלבטים באזרחי בכל כמה שנים בנוגע להמשך דרכם. לי לא היו התלבטויות. הייתי שלם לגמרי עם הוויתור שלי על עבודה בכירה בהיי-טק ועל משכורות גבוהות, לטובת העבודה בכנסת. המעמד הזה של להיות המדינה, להחליט עבור האזרח, לפתור לו בעיות, הוא ממכר ומשכר. עסקתי בהמון דברים גדולים וקטנים, השפעתי על כל כך הרבה תחומים ואנשים, והיו רגעים שאמרתי לעצמי שהפוזיציה הזו שווה את כל הסחי והגועל נפש ובזבוז הזמן והלכלוכים שהכנסת מזמנת כחלק מהעיסוק הפוליטי. עם זאת, יש כל כך הרבה תחומים בכנסת שמשאירים אותך פול גז בניוטרל: כל השדולות הפרלמנטריות, החוגים שמקדמים דברים לא ראויים והחקיקה הפרטית שלא עוברת בסוף. המון אנרגיה מבוזבזת. לזה אני לא מתגעגע בכלל.
"כל אנשי הציבור מצטערים על החמצות שקשורות למשפחה. שבוע אחד אני לא חבר כנסת, וכבר הספקתי לשמוע את הבת שלי קוראת לי אבא בפעם הראשונה. אה, והיא גם התחילה לזחול".
תגובות:
לשכת ראש הממשלה סירבה להגיב, וכך גם יו"ר התנועה ציפי לבני.
ח"כ יוליה שמאלו ב-ברקוביץ מסרה בתגובה: "הקשר בין שוויון בנטל ליוחנן פלסנר הוא מקרי לחלוטין. כל הניסיונות שלו לקדם את סוגיית הגיוס נבעו משנאת חרדים ולא מאהבת ישראל. מאחר שאני נחשבת אדם שמאחד את העם הפרעתי לו במהלך הקדנציה כי חשפתי את פרצופו האמיתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם