שיפוט ביטחוני: אמונה עיוורת במע' הביטחון?
פרשת "האסיר X" העלתה מחדש את הדיון על תפקודם של בתי המשפט בנושאים ביטחוניים. האם השופטים מתחשבים בזכויות האזרח?
ביילין אומר שהוא יכול להבין אותם. "השופטים מאמינים למערכת הביטחון בדרך כלל מפני שהתחושה היא שנציג מערכת הביטחון מייצג את האינטרס הלאומי, ולכן קל לשופט ללכת איתו", אומר ביילין. "קשה שלא להיזכר בגירוש 400 אנשי חמאס ללבנון ב-1992. אהוד ברק היה אז הרמטכ"ל, והוא הגיע לבית המשפט והסביר כמה חשוב שיגרשו אותם. החוק אוסר על גירוש קולקטיבי. המגורשים עתרו לבג"ץ, וזה קבע שהם לא גורשו באופן קולקטיבי אלא כיחידים. זאת הייתה החלטה מטורפת שהוכיחה שגם שופטים ראויים והגונים נעתרים לבקשה של הרמטכ"ל מפני שאין להם דרך לדעת אם הגירוש באמת חשוב.
"שופט רואה בבקשה כזו פנייה נטולת אינטרסים, ולכן הוא נוטה לאשר דברים שבדיעבד קשה להבין איך הם אושרו. בעיה נוספת היא תקנות ההגנה לשעת חירום, שהן בושה וכלימה במדינה דמוקרטית, ושבאמצעותן מערכת הביטחון יכולה לעשות דברים מרחיקי לכת כמו הפקעות של בתים. גם אם הם לא רוצים לתת משקל גדול לביטחון, לשופטים לפעמים אין בררה והם חייבים לפסוק על פי תקנות ההגנה לשעת חירום, דרקוניות ככל שיהיו".
הטענה שבתי המשפט נענים לבקשות של גורמי הביטחון באופן כמעט אוטומטי, כמו במקרה של בן זיגייר, חוצה מחנות פוליטיים. "ביטחון המדינה הוא מסוג הדברים ששופטים שומעים אותו ונאלמים דום", אומר עו"ד נפתלי וירצברגר, שמייצג אסירי ימין.
"מהניסיון שלי לא פעם הם נמנעים מלהיכנס לבדיקה של השיקולים האלה. לעתים קרובות המגזר הימני מרגיש שהוא מטפס על קיר חלק. נוער הגבעות מקבל צווי הרחקה ומעצרים מנהליים. שום ערעור על הצווים האלה לא התקבל בבתי משפט בטענה של ביטחון המדינה. התוצאה היא שבשלוש השנים האחרונות אף אחד לא מגיש ערעור על צווי ההרחקה. לנוער הגבעות אין אמון בבתי המשפט, יש תחושה שזו מערכה אבודה מראש. אנשים עוזבים את בתיהם כדי לא להתעמת עם המערכת. בתי המשפט בנושא הזה הפכו להיות חותמת גומי של מערכת הביטחון".
עו"ד גבי לסקי, המייצגת אסירים ביטחוניים, אומרת שבתי המשפט דוחים באופן שיטתי את הבקשות של העצורים להיפגש עם עורכי דין. "אחרי שהשב"כ מוציא צו מניעה האוסר על מפגש של העצור עם עורך הדין אפשר ללכת עם זה לבג"ץ", אומרת לסקי, "אבל בית המשפט העליון מעולם לא נעתר לבקשה של עצור. קצת קשה להאמין שהשב"כ תמיד צודק.
"יש עוד דבר: בחקירות ביטחוניות שר הביטחון בדרך כלל מוציא תעודת חיסיון על חלק מהחומר, ועורך הדין שמייצג את הנאשם לא יכול לראות את חומר הראיות. חלק מתעודות החיסיון כל כך גורפות שהן מטילות חיסיון גם על היקף חומר הראיות, לא רק על החומר עצמו. רק לעתים רחוקות בית המשפט מסיר את החיסיון. אי אפשר לנהל ככה הגנה אמיתית. אני מסכימה שהשיקול הביטחוני חשוב ורלוונטי, אבל אנחנו מדינה דמוקרטית והשיקול הביטחוני אינו היחיד".
"בית המשפט העליון נעמד דום בעניינים ביטחוניים", אומר ישי מנוחין מהוועד נגד עינויים. "הדוגמה הטובה ביותר היא בחקירות של עצורי ביטחון. החקירות האלה לא מתועדות. ועדת טירקל קבעה שהגיע הזמן לתעד בווידאו את החקירות של העצורים הביטחוניים. יובל דיסקין, ראש השב"כ, אמר שהוא בעד תיעוד, אבל בית המשפט דחה עתירה שלנו ושל ארגון 'עדאללה' משיקולים של ביטחון המדינה.
"בית המשפט הפך להיות הבסיס המשפטי לעוולות. לפעמים יש גם פסקי דין אחרים, כמו פסק הדין שאסר עינויים בשב"כ או פסק דין שהורה על הפסקת הבנייה של גדר הביטחון במקטע מסוים. אבל בסך הכל בנושאי ביטחון בית המשפט לא מתנהג כרשות נפרדת, אלא כחלק מהרשות המבצעת".
גם עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, אומר שכאשר מוצג בפני השופטים חומר חסוי, במרבית המקרים הם נותנים את הצו המבוקש, ולא רק בעתירות לבג"ץ בענייני שטחים. "קשה להם לעמוד בפני השכנוע של רשויות הביטחון", מסביר יקיר. "הדיון מתנהל במעמד צד אחד, ולשופטים אין המומחיות הדרושה כדי לאתגר את מערכת הביטחון".
האגודה לזכויות האזרח עתרה לבית המשפט המחוזי והעליון, בבקשה שיתירו את פרסום מאסרו ומותו של בן זיגייר זמן קצר אחרי שהתאבד. "טענתי שאפילו אם יש הצדקה לאיסור פרסום הפרשה, עדיין יש אינטרס לפרסם את מות העציר בתאו, אולם הפרקליטות אפילו לא הסכימה לאשר שהוא מת, והשופטת ביניש אמרה לנו שיש חקירת נסיבות מוות, וזה הדבר היחיד שאפשר להגיד על המקרה", אומר יקיר.
מחקר של עו"ד שירי קרבס, דוקטורנטית באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית שהייתה העוזרת המשפטית של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, גילה שבתי המשפט אכן נוטים להיענות לבקשות של גורמי ביטחון. קרבס בדקה 322 עתירות של עצירים מנהליים לבית המשפט העליון בתקופה של עשר שנים, ומצאה שבית המשפט העליון קיבל רק שתי עתירות. כמחצית מהעתירות נמחקו בעקבות הבנות עם השב"כ לפני הדיון ואחריו. 44 אחוז מהעתירות נדחו.
לעו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, יש נתונים דומים. "שיעור ההצלחה שלנו בפנייה לבתי משפט כדי שיורו לרשויות למסור לנו מידע עומד על למעלה מ-80 אחוז", היא אומרת. "העתירות שאנחנו מפסידים בהן הן כאלה הקשורות לנושאי ביטחון.
"הפסדנו בעתירה שביקשה לדעת מה מספרם של העצירים הפלסטינים שנמנעה מהם גישה לעורכי דין; עתירה בדבר הקריטריונים לביצוע בידוק ביטחוני בנתב"ג; עתירה על בקשה לקבל את דוחות הביקורת על התנהלות המחסומים בשטחים ועתירה שהגשנו ביחד עם העיתונאי עמית סגל לפרסום הקלטת של הלינץ', לכאורה , שביצעו חיילים מצרים בפליטים סודניים בגבול הדרומי".
במדינה כמו ישראל אי אפשר לחשוף הכל.
"יש דברים שמפאת פגיעה בביטחון המדינה לא צריך לחשוף, אבל העיקרון הזה לוקח אותנו לקיצוניות ולאבסורד שבסוף פוגעים בנו כחברה. ביקשנו את הדוח שהביא לסגירה של עמותת 'לחופש נולד', שעסקה באיתור נעדרים. העמותה הוציאה כמאה מיליון שקל ולא הביאה הרבה מידע. השופטת בכלל לא הבינה למה אנחנו רוצים את הדוח, ואישרה לנו לקבל רק את מה שמשרד הביטחון רצה להעביר, אבל לא את הדוח המלא.
"מעולם לא ביקשנו מידע על מיקומם של טילים, אנחנו הרבה-הרבה קודם, אבל החיסיון הוא כמעט גורף. אסור לפרסם כמעט שום דבר שקשור לתקציב הביטחון. בארצות הברית תקציב הפנטגון חשוף לחלוטין".
ישראל היא לא ארצות הברית, המצב הביטחוני שלנו שונה.
"המדינה אפילו לא הסכימה להעביר לנו מידע על גובה המשכורת של ראשי השב"כ והמוסד. אלה לא נתונים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה. בקרוב נגיש עתירה לבית המשפט. אני מקווה שהפעם בית המשפט יפסוק לטובתנו. הבעיה היא שעתירות ביטחוניות נדונות במעמד צד אחד, והשופטים שומעים רק את גורמי הביטחון ונשטפים בשטף אידאולוגי ובנימוקים על סכנות הרות גורל, ואתה נשאר חסר כלים. אתה לא יודע מה גורמי הביטחון אמרו, ואם הם הגזימו. השופטים עומדים דום בעתירות כאלה, בין השאר מפני שהם שומעים רק צד אחד".
"זו טעות לומר ששופטים עומדים דום כשהם מחליטים בנושאי ביטחון", אומר עו"ד רנאטו יאראק, בעבר ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. "כמו בכל תחום, גם כאן יש אנשים מסוגים שונים. יש שופטים שיורדים לחייהם של אנשי הביטחון ומתחקרים אותם בקפדנות. אני זוכר מקרה שאיש שב"כ יצא מזיע אחרי שעבר תחקור בבית המשפט, ויש כמובן גם שופטים שלא שואלים שאלות קשות. אני מתאר לעצמי ששופט שגורמי הביטחון עיגלו לו פינות יקשה עליהם, ושופט שאנשי ביטחון מגיעים אליו בפעמים הראשונות הוא יאזין להם יותר".
אי אפשר למצוא פתרון שלא יפגע בביטחון המדינה, וגם יעביר לנאשמים או לתובעים את התחושה שנעשה משפט צדק?
"אהרן ברק דיבר לפני שנים על מינוי קבוצה של סנגורים לענייני ביטחון, שישבו מטעם הנאשמים בדיונים ויוכלו לשמוע מטעמם עדויות חשאיות, אבל ההצעה נגנזה".
שבעה שופטים היו מעורבים בתיק של בן זיגייר, והתוצאה הייתה חשאיות מוחלטת.
"ההחלטות שלהם היו נכונות לזמן שהן ניתנו. שופט לא עוקב אחרי ההחלטות שלו. הוא לא אמור להתקשר ולשאול: חבר'ה, זה עדיין חסוי?'"
"השופט נותן בהחלט משקל נכבד לעמדת המדינה", אומר אמנון סטרשנוב, שהיה שופט מחוזי והפרקליט הצבאי הראשי. "למדינה יש החומר, כל הנתונים והמידע, ואלה הכלים שמאפשרים לשופט להגיע להחלטה".
ובדרך כלל הוא מגיע להחלטה שתומכת בשיקולי הביטחון.
"שופטים הם לא עושי דברו של השלטון. אתה תמיד יכול לקצר את תקופת המעצר או את צו איסור הפרסום".
"הכל תלוי בנסיבות המקרה", אומר פרופ' יצחק זמיר, שופט בית המשפט העליון לשעבר. "השאלה אם השופטים נוטים להיענות לבקשות המדינה בתיקים ביטחוניים אינה שאלה טובה, ואין לה תשובה אחת. זה תלוי באדם, במציאות ובזמן".
שופט בכיר שפרש לאחרונה ממערכת המשפט אומר שגם הוא היה מטיל צו איסור פרסום על המאסר וההתאבדות של בן זיגייר. "הזכות היחידה שנפגעה במקרה הזה, היא הזכות שלי ושלך לדעת על הפרשה. המשפחה שלו ידעה שהוא בכלא, היו לו עורכי דין טובים, הוא היה יכול לפנות לבית משפט, לא הייתה כאן פגיעה ממשית בזכות אזרח".
מחקר מוכיח שבתיקים ביטחוניים בקשות של עצירים מנהליים כמעט תמיד נדחות. זאת לא פגיעה בזכויות אזרח?
"בעיניי תמיד הייתה קדימות לביטחון המדינה. אנחנו נוטים לזלזל בזה בתקופת הפוליטיקלי קורקט, אבל בעיניי זה לא היה ככה. זה מזכיר לי את תעמולת הבחירות של מפלגות שאמרו שהן לא יתעסקו עם האג'נדה הביטחונית, וכששמעתי את זה תהיתי אם הן מתכוונות להתקשר לנסראללה ולהגיד לו: הפסקנו להתעניין באג'נדה הביטחונית, אז יאללה ביי. זאת אג'נדה שתמיד קיימת, גם אם היא לא מוצאת חן בעיני מישהו, והיא הייתה קיימת גם אצלי.
"כשהייתי צריך להחליט אם תיק ביטחוני יתנהל בדלתיים סגורות או פתוחות, החלטתי על דלתיים סגורות, כי תמיד יש חשש שאיזה עיתונאי יכתוב על התיק ויגרום נזק. אני הייתי חייל בצבא ועשיתי מילואים, ואני יודע שלא כל מה שרואים בעין באמת קרה. אם באה מערכת הביטחון ואומרת שחשיפה של פרשה מסוימת תפגע בביטחון, אתה לא באמת יודע מה קורה, ואתה צריך לתת להם קרדיט כי בסופו של דבר הם אלה שעומדים בין הציבור לבין הטרור. אסור לשכוח שאנחנו לא אוסטרליה או נורווגיה. בעיניי מערכת הביטחון עובדת בשבילנו ולא נגדנו, וככה התייחסתי אליה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם