11 מי יודע? בצלאל מזרחי, מותה של אגדה
שרים, אנשי צבא, ספורטאים, בדרנים - כולם עלו אליו לרגל. ואז החלו הדיבורים, הופיעו השמועות והגיעה רשימת ה-11 הידועה לשמצה
אהוד אולמרט, אז חבר כנסת צעיר בליכוד, עלה לכותרות הראשיות כשניסה להדביק לטייקון סטיקר של ברון עולם תחתון. אבל ראש הממשלה לשעבר מצא את עצמו עומד מול אלוף רחבעם זאבי, שגונן במסירות על חברו הטוב. בשיחה שהוקלטה אמר אז גנדי לאולמרט הלוחמני: "בצלאל הוא בחור שאני מכיר אישית, ויש אלפים שלפי השריקה שלו יעשו מה שיגיד. יעשו לא מפני שהוא עומד בראש סולם, בראש היררכיה של מאפיה, אלא מפני שכל אחד חייב לו".
"אני מכיר לפחות חמישה אלופים (בצה"ל - א"ל) שיעשו בשביל בצלאל כל דבר בעולם. מה אנחנו רוצים? שתכחיש את מה שהבין הציבור. אם אתה רוצה להילחם, תגיד לנו 'לא'. אז אנחנו נצא להילחם, וכאשר נילחם תתפלא אילו רעיונות השמיעו החברים. אמרתי לך, הייתי הבלם, אבל מבלם אני יכול להיות קטליזטור".
עוד נחזור בהמשך לאותו פרק מרתק בהיסטוריה של הטריו. ברשותכם נספר מי היה מזרחי, איך הגיע למעמדו, אבל יותר מדהים: איך מדמות מרכזית במהדורות החדשות נשארה ב-2013 רק השאלה התמימה "מי היה האיש?".
בצלאל נולד לפני 78 שנים בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב למשפחה בת שבעה ילדים. בכיתה ה' עזב את בית הספר ועבר כילד חוץ לקיבוץ עין חרוד. זו הייתה תקופה מאושרת, אבל הוא נאלץ לחזור לתל אביב כדי לעזור בנגרייה המשפחתית.
אלה היו ימים קשוחים שבהם היה צריך ציפורניים כדי לפלס את הדרך למעלה, ולמזרחי היה מנטור. הוא תמיד נחשב בן טיפוחיו של מרדכי צרפתי שכולם הכירו בדרום העיר כ"מנטש".
מנטש היה השליט של החלק ההוא. מנופים, סבלות, סדרנות - בכל הייתה לו יד, וכולם היו חבריו מדוד בן-גוריון ועד משה דיין.
מנטש הכיר וחיבב את מזרחי גם בשל השורשים הסלוניקאיים של השניים, אבל גם משום שבצלאל הצעיר היה איש חרוץ. קם בבוקר לעבוד.
מזרחי התחיל את דרכו כטפסן אצל קבלן, עבר לעבוד כקבלן שלד עצמאי ומאוחר יותר הפך לקבלן שמרים בתי מלון ובנייני משרדים.
השם החל לתפוס, אבל לא רק עקב היותו קבלן מצליח, אלא גם בזכות קשריו החברתיים. אין אחד שלא רצה להיות בסביבתו.
את רחבעם זאבי הכיר בצבא, בגולני. גנדי היה אז המג"ד, ואילו הוא חייל פשוט, אבל ההיכרות השטחית תהפוך מאוחר יותר לדם סמיך.
באותה שיחה מדוברת עם ח"כ אולמרט, זאבי סיפר על הקשר ההדוק. "החברות שלי עם בצלאל היא בת 22 שנה", אמר שם. "היא יותר מחברות. אנחנו לא קוראים אחד לשני בשם, אלא 'אחינו'. עכשיו יש מושגים של חברות שאני מרשה לעצמי להגיד, שאתם האשכנזים - אני גם כן אשכנזי, אבל קיבלתי גיור מהחבר'ה האלה - אתם האשכנזים לא תבינו. חברות אמיתית, טהורה, שאין אצלה חישובים של כוח, זמן, כסף. לא של שום דבר".
כשמזרחי פתח את מלון "גני שולמית" באילת, כל הארץ הגיעה. המשטרה הייתה צריכה לפנות המוני מסתננים. "הגשש החיוור" חרגו ממנהגם והסכימו לבצע חלטורה בגלל ההיכרות עם מזרחי. זאבי והאלופים אברהם אדן (ברן) ושמואל גונן (גורודיש), גרשון פרס, אחיו של הנשיא, חיים שיף ושר התיירות משה קול - כולם באו לעשות כבוד למזרחי ביום חגו.
קשה להסביר היום את הכוח ההוא, אבל כשאריאל שרון הקים ב-76' את מפלגת שלומציון הוא ביקש את עזרתו של הקבלן המקושר בגיוס כוחן של השכונות. בצלאל, איש מפלגת העבודה, סירב בנימוס. אמר שאם שרון היה רץ בכיוון הנכון, הוא היה דוחף אותו ברצון.
זו הייתה תקופה של שגשוג עסקים וקשרים, אבל באותם ימים היה גם מי שחשב שמשהו לא מריח טוב סביב הכספים הגדולים שהתגלגלו ובטח מהקרבה המפוקפקת לראשי השלטון.
הנורות הגדולות ככל הנראה החלו להבהב באוקטובר 1975 כשאדם התחזה לקצין משטרה, התקשר למזרחי ואמר שיש נגדו חקירת משטרה גדולה ויש גם תכנון עברייני לחטוף את בנו. המתחזה אמר שתמורת מיליון לירות הוא יגנוז את שתי המזימות.
מזרחי בחר להתלונן במשטרה, וזו התמקמה במארב ביום חמישי בחצות, במגרשי התערוכה הישנים בתל אביב, שם היה אמור להיערך טקס מסירת המזומן.
אחרי מרדף קצר תפסו השוטרים את הסחטן. כשהסירו את כובע הגרב, גילו את מיכה "פפה" רוקנשטיין שנודע אז בכינויו "החתול המטפס". פפה אמר ללוכדים: "מה אני אקבל, 20 שנה? אתם מתעסקים עם גנב גדול ממני".
ח "כ אולמרט, הוא ולא אחר, הרים את הכפפה ונשא את הדגל במה שהגדיר מלחמה בפשיעה. הוא התביית במיוחד על הקשר בין מזרחי וגנדי.
בינואר 1976, אחרי שהמלחמה בין הצדדים העלתה הילוך, נפגשו השלושה בבית מלון "השלום" בירושלים בתיווכו של קבלן מקורב. מתברר ששני הצדדים הקליטו את הפגישה שמאוחר יותר תפסה כותרות שמנות. קבלו טעימה:
גנדי: "יש את ההתקפה של המשטרה מצד אחד, של שר המשטרה. זה לא פשוט ועוד מעל במת הכנסת. איך אני יוצא מזה? אני מוכן להטות איתך שכם ולחפש דרך, אבל אנחנו לא יכולים לעבור לסדר היום. רות, עד כאן?".
אולמרט : "בצלאל, אתה רוצה להוסיף משהו?"
מזרחי : "הוא אמר בערך את כל מה שאני חושב. תראה, אף אחד כאן לא חשב לרגע לבוא נגדך. לא באיומים ולא בכוח ולא כמו שאתה אמרת:'מה אתה מאיים ומה אתה מתכוון?'"
אולמרט : "למרות שיש לי איומים כל הזמן".
גנדי : "אתה לא חושב שהם מאיתנו".
אולמרט : "חס וחלילה".
במקביל היה זה מפקד משטרת מחוז תל אביב דאז, משה טיומקין, שהחליט לפרק את המוקשים. "חיפשתי דרך לרתום את מס הכנסה למלחמה בפשיעה", סיפר השבוע. "למשטרה הגיעה אינפורמציה על אנשים שמגלגלים הרבה כסף, ויש סימן שאלה גדול מה מקורו. בחלקו הוא בוודאי מפעילות פלילית. על רקע זה נפגשתי עם נציב מס הכנסה אליעזר שילוני.
"אמרתי לו: 'אני אעביר לך רשימה של שמות ואני מבקש שתבדוק אם יש להם תיק במס הכנסה, אם הם משלמים מס, הצהרות הון. דברים בסיסיים'. זה הסיכום. אני ואנשי המודיעין של מחוז תל אביב הרכבנו רשימה מדגמית, ומשום מה היו שם 11 שמות, אבל גם היו יכולים להיות 19. מזרחי היה ביניהם. לא רוצה לקבוע מי היה יותר חשוב ומי פחות ברשימה, אבל זה מה שהעברנו למס הכנסה, שלצערי לא שיתף פעולה. שואל אותי? פחדו להתעסק".
הרשימה הודלפה לעיתון "הארץ". אבי ולנטין, אז כתב בולט, לקח ועשה סדרת כתבות על הפשע המאורגן, וככה מזרחי הפך מאיש עסקים לדון קורליאונה.
ולא רק הוא, לפתע לפשע היו פנים. בין השמות הופיעו רחמים אהרוני וטוביה אושרי, שיותר מאוחר יואשמו בפרשת הרצח הכפול במפעל "בר-בקר". הופיעו גם המסעדן רפי שאולי, יחזקאל אסלן שנרצח ב-1993 ואפילו מנטש, המנטור מפלורנטין.
מזרחי החליט לא לשתוק על מה שקרא פגיעה בשמו הטוב. הוא לקח את עורך הדין רם כספי ויצא להילחם נגד המפרסמים בתביעת דיבה שהגיעה ברעש ובצלצולים לבית המשפט.
השמות המדוברים לא ירדו מהכותרות. טומי לפיד כתב אז ב"מעריב": " זה השבוע השני שבו כל המדינה שקועה עד הצוואר בבצלאל מזרחי. ביקורו של ואנס בישראל לא עורר עשירית העניין שעוררו העימותים בין האלוף גנדי לח"כ אולמרט".
המשפט אכן עשה כותרות. אנשי משטרה, עבריינים בכירים. הכל עמד על כפות המאזניים עם 6,400 עמודי פרוטוקול ו-182 עדים . זה לא היה ניקוי תדמית כמו שמזרחי תכנן, אלא משפט ראווה שהוציא הרבה לכלוך.
יותר מאוחר, בראיון, מזרחי אמר שעוד לפני הגשת התביעה קרא לו משה דיין, חברו הטוב, באמצע הלילה ואמר לו: "לעולם לא תצליח להכניע אותם. כל יום יוצא עיתון חדש, שבתוך כמה שעות מחולק בכל הארץ. אתה לא מתאר לעצמך איזה כוח זה".
מזרחי אמר שהוא הצטער שלא שמע לעצת דיין אפילו שניצח במשפט. הוא אולי זכה בפיצוי של 300 אלף לירות, אבל התדמית דבקה בו.
השבוע אמר בנו חיים: "היה לו קשה. לקח ללב ולא השלים ולא משנה כמה זמן עבר, כי איך אומרים:'הניתוח הצליח והחולה מת'. את המשפט ניצח, אבל אף אחד לא זכר לו ותמיד היה קשור לקונוטציות ההן. לא דיברו על העובדה שבמשך חייו עבדו אצלו לפחות 25 אלף איש. לכל מקום שהלכתי היו אומרים:'עבדתי אצל אביך'".
הכותרות רדפו אחרי מזרחי. בתחילת שנות ה-80 פרסם ז' אק דרוז' י, העיתונאי הבכיר של השבועון הצרפתי "ל'אקספרס", ידיעה נוקבת על כך שמקורבי שמעון פרס מחזיקים בנשק יום הדין נגד יצחק רבין.
דרוז'י כתב שהמקורבים יודעים שמזרחי נתן צ'ק בסך 25 אלף שקל כדי לכסות על קנס שניתן ללאה רבין על פתיחת חשבון הדולרים המפורסם בארצות הברית.
פרס הכחיש כל קשר, ורבין הגיש אז תביעת לשון הרע נגד השבועון הצרפתי, ובתוכה כתבו עורכי דינו: "הרשעות והזלזול המוחלט במעמדו של התובע מודגשים על ידי פרסום תצלומו של בצלאל מזרחי".
זה כבר לא היה אותו מזרחי מקובל של שנות ה-70. חברים קרובים עזבו, וגם המוטיבציה לא הייתה כמו פעם. הוא שקל לכתוב ספר, נסע לארצות הברית וחזר, אבל במשך השנים הלך ונעלם.
פה קראו שהוא מנסה עסקים בגרוזיה, שם בונה קזינו ליד יריחו. מעורב בתאונה קטלנית עם רוכב קטנוע, אבל זהו. מי שרצה לפגוש אותו היה צריך להסתובב בצומת הרחובות ויצמן ויהודה המכבי בתל אביב, לא רחוק מביתו שברחוב הילדסהיימר. בצלאל היה עובר מבית קפה למסעדה, ולשולחנו היו עולים לרגל ערימות של אנשים.
"היו באים ומבקשים עזרה", מספר אלי ג'רבי, שמזרחי ישב במשך שנים במסעדה שבבעלותו. "אנשים שגדלו איתו. הוא עזר לבני יהודה. אם הייתי נתקע בלי כסף, היה בא לבנק וחותם. מילה שלו הייתה מילה".
חיים , בנו של מזרחי, מספר שרק בימים האחרונים באו אנשים שהוא בכלל לא הכיר וסיפרו שאביו חיתן אותם, סייע להם לקנות דירה. סיפרו שהיה עובר ומחלק כסף. שקט, צנוע.
לפני שש שנים, בזמן שבנה את ביתו ברמת השרון, מעד מזרחי ונפל לבריכת שחייה שהייתה ריקה ממים. הוא ספג מכה חזקה, ואחריה עבר אירוע מוחי. הוא לא התאושש מאז, והשבוע נפטר.
רציתי לשמוע מי היה באמת. ולנטין, העיתונאי של הרשימה המפורסמת, ביקש לא לדבר. "מה שהיה - היה", סיכם . גם טיומקין אמר שהאיש מת, ויש דברים שצריכים עם הזמן להיסגר.
רק חיים ביקש שלפחות עכשיו נזכור את אביו אחרת. "עשו לו עוול. אף אחד מאיתנו לא הורשע, אנחנו רחוקים ממה שתואר, זכרו רק את מה שרצו לזכור. אבא שלי תמיד דאג לנו ולחבריו. הוא הגיע משכונה שבה מעטים הצליחו, אבל לא חשב להשאיר את האחרים מאחור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם