נשף המסכות של נתניהו, בנט וסער
נתניהו ואנשיו בטוחים שיגיעו לדקה ה-90 עם 57 ח"כים, אחרי שיצרפו אליהם את החרדים, את לבני ואת מופז, ואז יקראו לנפתלי בנט ולא תהיה לו שום ברירה. הם טועים. הברית עם לפיד איתנה. גדעון סער חשב שהחמ"ל שהקים יעצור את פרשת המכתב. גם הוא טועה
אם אתה לא עושה את זה, אתה נשאר עם 57 חברי כנסת וסביר להניח שתלך לבחירות חדשות. בבחירות האלה, כפי שזה נראה היום, אתה עלול להפוך למפלגה השלישית בגודלה, אחרי לפיד ובנט שאותם אתה לא רוצה ביחד בקואליציה.
נער הייתי ועוד לא זקנתי, אבל אני יודע לחוש מתי מדובר בספין ומתי לא. הברית בין לפיד ובנט היא ברית דמים, כוח פלדה. לא מדובר רק בקוניוקטורה פוליטית. אנחנו בעיצומו של תהליך חברתי חדש שנתניהו שותף לו, אבל לא מבין אותו. הדור השלישי של מקימי המדינה, הנכדים של המייסדים, לוקחים מחדש את ההנהגה לידיהם, אחרי שהסתובבה במשך שנים אצל המגדרים השונים, אלה שלא היו שותפים באתוס הציוני הגדול של 1948: החרדים, העולים החדשים, בני השכונות. אולי גם המתנחלים.
לפיד ובנט, ובמידה פחותה שלי יחימוביץ', חוזרים לישראל של שנות ה-50. בימים ההם, כמו שאומר הנשיא שמעון פרס, לא היה מה לתת ולכן כולם היו שווים. החברה הישראלית שטה בסירה אחת. את המשוטים החזיקו חילונים ודתיים כאחד. כולם היו ציוניים ונשאו בנטל במידה שווה. על הסיפון התנוסס דגל הממלכתיות. הימין והשמאל לא נחלקו אז על פי קווי מתאר מדיניים כי לא היו שטחים ופלסטינים. הוויכוח הציבורי היה על נושאים חברתיים ואזרחיים אודות דמותה של החברה.
לאורך השנים העסק התפרק לרסיסים. השיא היה בבחירות 1996. נתניהו איחד את קבוצות המיעוטים, אלה שלא הכירו את הדור המייסד, וניצח את הבחירות. סביב נתניהו התאחדו החרדים הספרדים והאשכנזים, המתנחלים, אנשי השכונות ובני עדות המזרח, העולים החדשים וקבוצות אחרות שהרגישו דחויות חצי שנה אחרי רצח רבין. זו הייתה קואליציה של מיעוטים שנתניהו לא הצליח להחזיק בזמנו, אבל הם תקעו יתד בשלטון לאורך שנים. בעיקר החרדים שמייצגים בעיני לפיד ובנט את המגזרים שמקבלים אבל לא נותנים.
לפיד ובנט מבקשים לחולל כאן תהליך צנטריפטלי, להוציא את הכוח מהמגזרים הללו ולהחזיר את הממלכתיות פנימה. הם מבקשים להעלות את המדינה על הפסים של ישראל הישנה. השפה של השניים שווה. הנאומים שלהם זהים. התיעוב כלפי קבוצות מיעוט בחברה הישראלית עולה מכל שורה, הזעם על החרדים מאחד ביניהם.
שלשום ביקרתי בוועידת הבית היהודי בבנייני האומה. זו לא הייתה המפד"ל של פעם, ולא רק בגלל המוזיקה של להקת קווין והשירים של אריק איינשטיין שריחפו ברקע או התפאורה הצעירה והשובבה, בצבעי כחול-ירוק. וגם לא בגלל חברת הכנסת החילונית איילת שקד, שישבה על הבמה מול עיניהם של רבני הציונות הדתית, שמעולם לא הסכימו לנוכחות נשית כזו.
תפסתי לשיחה קצרה שניים, פרופ' ישראל פלנר, מרצה לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ואת איציק משה, פעיל בולט בבית היהודי בירושלים. פרופ' פלנר זעם על התנהגות החרדים כלפי המדינה. "בכל מקום בעולם היהודים החרדים התפללו לשלום הצאר, גם אם היה אנטישמי. כאן הם קורעים את דפי התפילה לשלום המדינה ביום העצמאות. מה זה?".
משה כועס על החרדים שהפכו את המועצות הדתיות למטחנת ג'ובים, כדבריו, השתלטו על בתי הדין הרבניים ומטפחים עוני ותלות במדינה. "הליכוד מכר את המדינה לש"ס", התלונן משה. "צריך לשים לזה סוף".
ותשאלו איפה המתנחלים בכל הסיפור הממלכתי. הרי גם הם קבוצת מיעוט בולטת שזוכה לאורך השנים ליחס מועדף, ומובילה באף ממשלות שלמות. זה המאבק הסמוי שמתחולל לטעמי בתוך הבית היהודי בין אנשי בנט לפעילי תקומה-האיחוד הלאומי, שבאו מההתנחלויות. על הפרק: מה חשוב יותר, השוויון בנטל או ההתנחלויות; המאבק על התפיסה הממלכתית או ההיצמדות לציווי הדתי והמשיחי. אם יהיה פיצול בתוך הבית היהודי, בנט הפסיד את המערכה. אם לא, בנט ניצח.
בינתיים בנט חזק על הסוס. שלשום הוא סגר את ועידת הבית היהודי עם סמכויות דיקטטוריות שנתנו לו לשמונה השנים הבאות. בדיוק כמו שיש לעמיתו לפיד.
אבל מעבר לכל זה, בנט מרגיש שהוא חייב את הגורל הפוליטי שלו ללפיד. ראש הממשלה רצה ממשלה עם לפיד והחרדים ובלעדי בנט. נתניהו נועד עם לפיד שעות ארוכות, לפני שהוא חשב להזמין את החרדים, את בנט ואת ציפי לבני. אם לפיד היה רוצה, הוא היה עמוק בתוך הממשלה, אבל הוא שמר אמונים לבנט, בעל הברית החדש שלו. בינתיים הודיע לפיד בערוץ 2 כי הוא רוצה להחליף את נתניהו בתוך שנה וחצי, וכך הפך בעצמו לשותף לא רצוי בקואליציה. עכשיו בנט מחזיק את היד בחוזקה ללפיד.
נתניהו ואנשיו בטוחים שהם יגיעו לדקה ה-90 עם 57 מנדטים, אחרי שיצרפו אליהם את החרדים, לבני ושאול מופז, ואז יקראו לנפתלי בנט ולא תהיה לו שום בררה. "מה הוא חושב שהוא יעשה?", שואל האיש המקורב לראש הממשלה. "מה בנט יגיד אז לבוחרים שלו? שהוא מסכן את ממשלת הימין והולך לבחירות חדשות? זה מה שהם רצו?" התשובה היא כן. בנט יעדיף ללכת לבחירות חדשות ולא לבגוד בלפיד. עד כדי כך עמוק הקשר.
מעבר לזה, בנט מרגיש כי היחס המתנכר של נתניהו ורעייתו שרה כלפיו מחייב אותו ליחס דומה, בלי נקיפות מצפון. הצירוף של ציפי לבני לממשלה נראה לו כמו אצבע בעין. אם בנט ימצא את עצמו בממשלה, הוא יתבע, קרוב לוודאי, לבטל את ההסכם שעליו חתם נתניהו עם לבני ולקחת ממנה את תיק המשפטים. בנט, אם אני מבין נכון, יסרב לחיות עם עובדות מוגמרות בנושא המדיני, שמשנות לדעתו את מהות הקואליציה.
במגילת אסתר אומר מרדכי היהודי לאסתר ברגע של כעס: "אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". אם יעמוד נתניהו עם 57 מנדטים הוא יפנה לשלי יחימוביץ' ויציע לה עולם ומלואו כדי שתיכנס לממשלה עם החרדים, שאותם הוא כנראה כבר לא ינטוש. אם יחימוביץ' רוצה ללכת בדרכי לבני ולבטל את עצמה לחלוטין, היא תקבל את ההצעה. לפי שעה היא וחבריה מגלים עיקשות מרשימה ושואפים לאופוזיציה.
מה המסר? שאולי בכלל נתניהו צודק, והוא לא יכניס פנימה שתי מפלגות שמתכוונות לחסל אותו. עדיף כבר ללכת לבחירות.
שר החינוך גדעון סער הוא אחד האנשים החזקים בתקשורת המקומית. הוא בדרך כלל מרואיין מבוקש בכל תחנת שידור. רבים מהעיתונאים הבכירים הם גם חבריו האישיים, ומתייצבים להגן עליו בכל הזדמנות. לא תמצאו עליו כמעט פרסומים שליליים בעיתונים או ביקורת. בדרך כלל הוא מצליח לטרפד את כל הצרות מבעוד מועד ומקבל יחס אוהד שרק מסייע לו להמשיך ולהתקדם. לסער קשרים מצוינים גם עם ראשי מפלגות, בעיקר עם שלי יחימוביץ, יו"ר העבודה, וזהבה גלאון, יו"ר מרצ. שתיהן מדברות עליו כמעט בהערצה, אף שהן בקצה השני של המתרס הפוליטי.
סער, בן 47, מכוסה מכל הכיוונים. הבן יקיר לי של המערכות כולן. לאורך שנים הוא גם נחשב אחד האנשים החזקים בליכוד. בפריימריז האחרונים הוא זכה במקום הראשון, אחרי שקיבל כ-48 אלף קולות. בפריימריז הקודמים, לפני בחירות 2006, הוא זכה גם כן במקום הראשון. בליכוד אהבו תמיד את עורך הדין הצעיר, מזכיר הממשלה החרוץ בממשלות של אריאל שרון ובנימין נתניהו, כוכב התקשורת בהיר הביטוי שמחזיק בעמדות ימניות נחרצות ואוהב גם לשמש כתקליטן במועדונים בתל אביב.
סער שיחק היטב במגרש התקשורת והשטח. זוהי נוסחת הקסם הפוליטית שלו. סער ידע גם תמיד לדבר על לבם של הליכודניקים. יש לו שפה עממית וגינונים של סחבק כאשר צריך. לפעמים הוא מרים טלפון כדי להתייעץ עם החבר'ה או סתם להתעניין בשלומם ולאחל חג שמח. הוא משוחח איתם בגובה העיניים ועושה להם כבוד. גם המקורבים שלו אינם מקופחים. אחת הטענות בליכוד היא כי סער הפך את מטה הבחירות שעמד בראשו למטה אישי, והעניק את התפקידים הבכירים לאנשים שסייעו לו בפריימריז. אנשי סער מכחישים כמובן את הטענות.
סער כמעט לא מחמיץ שום אירוע פוליטי או משפחתי גם של אחרון הפעילים בליכוד. תראו אותו בבר מצווה של הנכד של חבר המרכז שלמה אלמגור בגאלרי פאלאס בחולון, וגם בחתונת בתו של אבי דאלי ברויאל גרדן בפתח תקווה. כולם אוהבים לראות את המטאור שרוקד איתם ונושא ברכות אישיות לבעלי השמחה. לכמה מן המסיבות הללו הגיע סער לאחרונה עם בת זוגו, גאולה אבן, והקהל יצא מכליו. "חשוב לי להיות במקום הראשון", הוא ביקש מהפעילים, לדבריהם, ערב הפריימריז בליכוד, "אחרת יגידו שנכשלתי והחינוך בארץ לא טוב".
סער מצא תמיד שלוחות ארוכות גם בתוך לשכת ראש הממשלה. בעבר דיווחנו כאן על הציר שבנה שר החינוך באמצעות חברו, מזכיר הממשלה צבי האוזר ומנהל הלשכה גיל שפר, אחת הדמויות האהודות על ראש הממשלה ובכלל. בעבר עבדו גם אחרים עבור סער בלשכה. מול הציר הזה עמדו נתן אשל, ראש הסגל לשעבר, מקורב של ראש הממשלה, ורעייתו שרה. אשל נאלץ לעזוב את הלשכה בגלל "התנהגות לא הולמת", אבל ההשפעה שלו עדיין רבה. בשיחות פרטיות משתמש אשל במונחים שלקוחים מסרטי מאפיה על מה שנעשה לו במשרד, אבל מסרב להכביר פרטים.
בחודשים האחרונים הצטננו היחסים בין ראש הממשלה ורעייתו לבין סער. שר החינוך עמד כאמור בראש מטה הבחירות של הליכוד, שנחל כישלון חרוץ. במהלך הקמפיין הסתובבו פעילים בשכר של המטה בכנסים השונים וצעקו "הו הא מי זה בא, סער ראש הממשלה", מול עיניו הנדהמות של נתניהו. ראש הממשלה לא מינה את סער, בניגוד לעבר, לנהל את המשא ומתן הקואליציוני מטעם הליכוד. מצד שני, מקורבי סער הרחיקו מעליהם את האחריות לכישלון בבחירות וטענו כי מצבו הכללי של הליכוד, החיבור עם ליברמן והסכסוך עם נפתלי בנט הקשו על ניהול המטה.
כך או כך, נתניהו ואנשי לשכתו מסרבים זה שבועיים להגיב על פרשת המכתב המפורסם שהופנה לראש הממשלה בעניינו של סער, ואשר נחשף כאן לראשונה לפני שבועיים, המכתב שחתום על ידי מ"כ, שמזדהה כעובדת בלשכת שר החינוך. בלשכת ראש הממשלה לא מאשרים אם נתניהו קיבל את המכתב כאחרים בליכוד, ולא אומרים אם נתניהו הוא שהעביר את המכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אם אכן קיבל אותו. כולם בורחים מעיסוק בפרשה הזו כמו מאש.
החודשים האחרונים מייצגים את הגאות והשפל בחייו הפוליטיים של סער. בסוף נובמבר האחרון הוא היה על גג העולם אחרי שזכה במקום הראשון בפריימריז, בפער ניכר מכל מתחריו. ההיעדרות של משה כחלון מן המערכה סייעה לסער להיות בודד בצמרת. הפרשנים הפוליטיים כרכו את שמו עם התואר "ראש הממשלה הבא" בלי למצמץ. בסוף ינואר סער הידרדר לאחור אחרי הכישלון בבחירות שהודבק לו יחד עם התמורות שחלו במעמד שלו אצל נתניהו. עכשיו בא המכתב המדובר שעושה לו הרבה צרות, ולא משנה אם הוא מזויף או לא.
ראש הממשלה אינו היחיד שלא אומר מילה בעניינו של סער, גם השרים האחרים ובכירי הליכוד אינם מתגייסים לטובתו, לפחות לא כמו חבריו בתקשורת. בקרבות הצפופים על תפקידי השרים בממשלה הבאה של נתניהו, אם תקום, כל אחד שם מחכה למעידה של האחר. בשטח התמונה קצת שונה. סער הצליח למנוע הד גדול של הפרשה בתקשורת, בעיקר בימיה הראשונים, עד אשר עבר המכתב לבדיקת המשטרה בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה. בימים האחרונים מתייצבים לצדו חברי כנסת ופעילים ששומרים לו אמונים, אבל בכמה אתרים המזוהים עם הליכוד מגלים כלפיו עוינות רבה.
פרשת סער והמכתב נמצאים ברגע זה בחקירת המשטרה. ההשלכות הפוליטיות עשויות להיות לכל הכיוונים. המשטרה יכולה להחליט כי המכתב מזויף, לסגור את התיק, ואז סער יכול למצוא את עצמו בעמדת זינוק מחודשת, כמי שהתגבר על המזימות של יריביו שביקשו לכאורה למנוע בעדו את המרוץ לצמרת הגבוהה של הליכוד והמדינה. אם המשטרה תחליט לחקור את הפרשיות החמורות לכאורה שעליהן מסופר במכתב המצב יסתבך, ועלול לעכב את ההתקדמות של סער, לפחות עד סוף החקירה.
השאלה היא מה יחליט נתניהו. האם הוא ילך על פי תקדים רובי ריבלין, שלא מונה ב-2001 לשר המשפטים ונאלץ להסתפק בתיק התקשורת מפני שהמשטרה קיימה באותם ימים בדיקה בפרשיות שבהן היה קשור לכאורה עם הקבלן דוד אפל? האם הוא יתעלם מהתקדים? ההערכה בליכוד היא כי בעקבות היחסים הנוכחיים בין נתניהו, סער ונתן אשל, ואחרי פרשת המכתב, סער לא ימונה לתפקיד שר האוצר ולא בטוח שיוכל להמשיך ולשמש כשר החינוך גם בקדנציה הבאה. אגב, התיק נגד ריבלין נסגר רק ב-2004, כעבור שלוש שנים וחצי, מחוסר אשמה.
אתמול נפוצו בכלי התקשורת דיווחים כי המשטרה מתמקדת בשאלת זיוף המכתב, וכי היא מתעלמת מן האירועים שמפורטים בו. רב-פקד ורד ויניקוב, דוברת אגף החקירות והמודיעין במשטרה, אמרה לי בתגובה: "מתנהלת בדיקה, ומי שפרסם דברים מתוכה עושה זאת על אחריותו. אנחנו לא אומרים מי מבצע את הבדיקה, מי מוזמן להיבדק וכמה זמן היא תימשך".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם