מסוק הקוברה: תאונה רביעית בשלושה עשורים
התרסקות המסוק שאירעה הלילה ליד קיבוץ רבדים היא הרביעית מאז סוף שנות השמונים. בכל 3 הקודמות אירעה התאונה בשל תקלה טכנית; ב-2 מהן נהרגו בכירים רמי דרג
לפני היום, התאונה האחרונה בה היה מעורב מסוק קוברה בארץ התרחשה ב-2008, ליד קיבוץ גניגר בעמק יזרעאל. לפני כן התרחשו שתי תאונות קוברה ב-1998 וב-1987 - שתיהן בחודש מרץ. בהתרסקות שאירעה ב-97' נהרג מפקד הטייסת, ובהתרסקות של 98' נהרג מפקד בסיס פלמחים - הטייס הבכיר ביותר שנהרג בתאונה או בקרב אי פעם.
ב-10 בספטמבר 2008 התרסק מסוק קוברה של חיל האוויר מעל שדות קיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל, כעשר דקות לאחר שהמריא. שני אנשי הצוות, רב סרן יובל הולצמן ורב סרן שי דנור, חיילים במילואים, נהרגו. בעקבות האירוע קורקע כל מערך הקוברות, עד לסיום בדיקתו. חקירת האירוע העלתה כי ההתרסקות אירעה לאחר שהרוטור האחורי התנתק מגוף המסוק, וכי מדובר בתקלה נקודתית.
עד ראייה באזור ההתרסקות סיפר אז ל-nrg מעריב: "נסעתי וראיתי מעלי שני מסוקים, פתאום שמעתי בום ואחד מהם צנח לקרקע. הייתה פטריה ענקית ותחמושת התחילה להתפוצץ". עד ראייה נוסף, אהוד ליפקין, סיפר אז לגלי צה"ל את אשר ראה, וציין כי הבחין במסוק צונח אל הקרקע לאחר שחלק מזנבו ניתק. "הפיצוץ עצמו היה גדול מאד, השריפה פחות", סיפר וציין כי לאחר שהמסוק פגע בקרקע הוא התפוצץ ועלה באש.
מארכיון מעריב עולה כי ב-15 במרץ 1998 יצאו זוג מסוקי קוברה לטיסת אימון שגרתית מול חופי נתניה. באחד מהם טסו תא"ל שמואל אלדר - מפקד בסיס פלמחים - וסג"מ אילן גור, שסיים קורס טייס רק חודשיים לפני כן. מטרת האימון הייתה לתרגל את הטייס הצעיר (וטייס צעיר נוסף שטס במסוק השני), במסגרת אימון מתקדם. מהאימון הזה שב רק מסוק אחד - השני התפרק באוויר שני היושבים בו נהרגו.
האימון נמשך כ-15 דקות ובסיומו הנמיכו המסוקים גובה והחלו בטיסה לכיוון דרום, בחזרה לבסיס פלמחים. אלא שאז חשו תא"ל אלדר וסג"מ גור ברעידות מכיוון זנב המסוק. בשלב זה לקח תא"ל אלדר את הפיקוד על המסוק, ודיווח למסוק השני כי יש לו בעיה. כעבור זמן קצר הוסיף כי הבעיה מחמירה ואמר שכשהואמוסיף כוח למנוע, המסוק מאט במקום להאיץ. הוא ביקש מטייס המסוק השני לתאם עבורו נחיתת חירום בשדה התעופה הקרוב ביותר.
הטייס במסוק השני, בני, אז רב סרן במילואים, סיפר כי לאחר שתיאם עבורם את נחיתת החירום בשדה דב המשיכו בטיסה, במחשבה שתא"ל אלדר שולט במצב. אולם, "בשלב מסוים הוא החל לפנות לכיוון הים, ואז קרו הדברים מהר מאוד: המסוק הסתחרר סביב עצמו ונשבר לשניים באוויר".
האירוע כולו, מרגע הדיווח על התקלה ועד ההתרסקות, נמשך דקות ספורות. בסיומן נפלו כל חלקי המסוק למים, וכעבור שניות צלל אנכית גם החלק הקדמי של המסוק, בו ישבו אלדר וגור. "השברים עפו לכל הכיוונים ופגעו גם ברוטור הראשי", סיפר רס"ן בני, "לא ראיתי כזה דבר בחיים".
המסוק התפרק בגובה כ-350 רגל (כ-110 מטר) ובחיל האוויר אמרו אז כי הסיכויים לשרוד התרסקות כזו קלושים. המסוק השני החל מיד בחיפושים, אך לא שני היושבים בו לא הצליחו לראות את גוף המסוק אלא רק חלקים צפים. סג"מ אסף שהיה המסוק עם רס"ן בני, והיה שחיין בעברו, קפץ למים והחל לצלול בחיפושים בים אחר שני הטייסים.
"התחלתי לחפש אותם בין השברים", הוא סיפר, "צללתי כמה מטרים, כמה שהצלחתי, אבל לא הצלחתי למצוא יותר מדי, חוץ מקצת ציוד אישי". במקביל הוזעקו למקום ספינות של חיל הים וכן יחידת החילוץ של חיל האוויר (669), שהצטרפו תוך זמן קצר לחיפושים. כל זה התרחש סמוך לשעה 10:00 בבוקר, אך גופותיהם של שני הטייסים נמצאו ונמשו מהים רק סמוך לשעה חצות.
גם לאחר ההתרסקות ב-98', כמו היום, קורקעו כל מסוקי הקוברה "עד להודעה חדשה", לשם בדיקה אם מדובר בתקלה נקודתית או כללית. ההערכה הייתה כי מדובר בתקלה טכנית נדירה ברוטור האחורי של המסוק. כמו כן, גם במקרה ההוא הוקמה ועדת חקירה לבחינת נסיבות האירוע.
>>> מסוק קוברה התרסק לאחר שהרוטור ניתק מהגוף
>>> "התרסקות המסוק שהותירה אותי נכה"
לאחר מכן התברר כי אותו מסוק היה מעורב בתאונה אחרת, 13 שנה לפני כן, והוחזר לשירות. עם זאת, גורמים בצה"ל ובמפעל "ציקלון" בכרמיאל שתיקן את המסוק הבהירו אז כי זהו צירוף מקרים ולא היה קשר בין שתי התאונות. עוד הוסיפו, כי התאונה ב-85', בה צלל המסוק למימי הכינרת, נגרמה מטעות אנוש של הטייס. המסוק הוכרז אז כ"טוטל לוסט", אבל שופץ במשך 3 שנים ולמעשה הורכב מהיסוד ואף שודרג לדגם מתקדם יותר, ובשנת 89' חזר לטוס בחיל האוויר.
תת אלוף אלדר היה הטייס הבכיר ביותר שנהרג בתולדות חיל האוויר בתאונה אווירית או בקרב. במהלך הקריירה הצבאית שלו שימש כמדריך בבית הספר לטיסה, פיקד על טייסות אנפה ויסעור, היה סגן מפקד בסיס תל נוף ובעת מותו, כאמור, היה מפקד בסיס חיל האוויר בפלמחים. סג"מ גור, בן 20 במותו, קיבל את כנפי הטיסה שלו רק חודשיים לפני התאונה, לאחר שסיים קורס טייס, והיה בעצומו של תהליך הכשרה לקראת הפיכתו לטייס מבצעי.
ב-18 במרץ 1987 אירעה במסוק קוברה תקלה טכנית שגרמה לו להתרסק לתוך פרדס. במסוק, שיצא לטיסת אימונים שגרתית, היו שני אנשי צוות: מפקד טייסת הקוברות, סגן אלוף ציון בר-אור שנהרג במקום, ו(היום) סגן אלוף יובל וגנר, שנותר נכה לצמיתות כתוצאה מההתרסקות.
"באותו היום הייתי אמור להיבחן לתפקיד חדש של מפקד מסוק. כאשר הגעתי בבוקר לטיסה, גיליתי שציוותו אותי עם סא"ל ציון בר אור, שהיה באותה תקופה מפקד הטייסת שלי. כמובן שלמבחן מתלווה לחץ רב והתרגשות רבה, במיוחד כאשר מפקד הטייסת בכבודו ובעצמו נמצא איתך במסוק" סיפר וגנר ל-nrg מעריב.
על הטיסה סיפר וגנר: "התחלנו את הטיסה מבסיס פלמחים לכיוון בקעת הירדן. טסנו צפונה לכינרת והמטרה הייתה לעלות לרמת הגולן. באותו בוקר מזג האוויר היה פשוט מדהים. השמיים היו כחולים לגמרי והשמש חיממה. הרגשנו שאנחנו מתחילים יום חשוב מאוד וטוב עבורנו, והטיסה התנהלה באופן שיגרתי לחלוטין. שוחחנו בינינו בתוך התא ולאט-לאט גם הלחץ השתחרר".
"בשלב מסוים אני אפילו זוכר שלהקת חסידות חלפה על פנינו, וזה היה מדהים. המסוק טס מעל בית שאן, ופתאום, בלי שום התראה מוקדמת, הרגשנו שהוא מתחיל לרעוד בצורה לא נורמלית, ומתנועע מצד לצד כשהוא צונח לכיוון הקרקע במהירות של 120 קשר. בגובה של 400 רגל המסוק הפך לכלי שאנחנו פשוט לא מצליחים לשלוט בו, וברור לנו שאנחנו עומדים להתרסק לאדמה בכל רגע".
וגנר סיפר על רגעי החרדה: "אני זוכר שהכל לקח שניות בודדות עד שנחבטנו בתוך הפרדסים, שם המסוק התרסק. השניות הבודדות הללו, שבהן אפילו לא הצלחתי לחשוב, הן אלו ששינו את חיי לעד. מבחינתי החיים שלי הם עד אותו יום, ולאחריו. אחרי ההתרסקות הייתי במשך חודשים בבית חולים על מנת להשתקם, כאשר המשפחה והחברים הקרובים שלי נמצאים לידי. הגורל שלי היה להישאר נכה לצמיתות, והגורל של סא"ל ציון בר אור היה חמור שבעתיים משלי. הוא נהרג ברגע שהמסוק התרסק, והשאיר אחריו אישה וילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם