דרכה ספוגת הדם של עיראק לאחר הפלישה
עשר שנים אחרי הפלישה, עיראק עדיין מדממת. עשרות אלפי עיראקים ואמריקאים נהרגו במדינה. כעת איראן נכנסה לואקום שיצר סדאם
א-זרקאווי, שהודיע ב-2004 על הצטרפותו לאל-קאעידה, היה נוהג לחטוף אזרחים בניסיון לכפות על הכוחות לעזוב את המדינה בתמורה לשחרורם. שיטות של התעללות ועריפת ראשים היו חלק מהאמצעים שהשתמש בהם כדי להשיג את מבוקשו. סופו הגיע עם חיסולו ב-2006 על ידי האמריקאים, שטפחו לעצמם על השכם, אך בכך סללו את הדרך להשתלטות השיעים על עיראק.
המלחמה בכוחות הקואליציה הפכה במרוצת השנים למלחמה עדתית בין השיעים לסונים. בשנת 2006 פוצצו הסונים את מסגד אל-עסכריה בעיר סאמרה המקודשת לשיעים. 450 מתפללים נהרגו בפיצוץ. השיעים, בתגובה, הציתו מסגדים סונים וגרמו למותם של למעלה מאלף בני אדם. ההודעה על נסיגת הכוחות האמריקאים בשנת 2011 הייתה מעין הרמת ידיים של הנשיא אובמה, שעוררה תרועת ניצחון של העיראקים.
אובמה, כמו רבים בארה"ב, לא הבין מה הייתה הסיבה ליציאה למלחמה כאשר הנשק להשמדה המונית, אותו התעקש הנשיא לשעבר בוש למצוא - כלל לא נמצא. בנוסף, גם קשריו לכאורה של סדאם חוסיין עם ארגון אל-קאעידה לא הוכחו מעולם.
השלטון הדמוקרטי שגיבשה ארה"ב - שהיה הכלאה של נשיא כורדי, סגן נשיא סוני, וראש ממשלה שיעי - לא הצליח לשמור על היציבות במדינה. המשקעים הרבים הובילו להמשך המלחמה הדתית והעדתית, גם אם מניין הקורבנות החודשי ירד מאלפים למאות.
למלחמה בשטח הצטרפה גם מלחמה פוליטית. ב-2005, בבחירות שהתקיימו תחת פיקוח אמריקאי, היו אלו הסונים שהשפילו את ראשם; אך ב-2010 כבר זכו ברוב גדול בפרלמנט. ב-2012 הודיעו הסונים כי הם מחרימים את הממשלה העיראקית בגלל מחלוקות עם ראש הממשלה השיעי, נורי אל-מלכי.
התקף לב שאירע לנשיא עיראק ג'לאל טליבאני באותה שנה, נוצל על ידי אל-מליכי השיעי כדי לנקום ביריבו הפוליטי, סגן הנשיא טארק אל-האשמי הסוני. הוא הוציא לו צו מעצר בעוון ביצוע מעשי טרור ואחריות ל-150 התקפות נגד כוחות הביטחון ואזרחי המדינה. אל-האשמי ניסה לברוח תחילה לאזור הכורדי בעיראק, אך לבסוף נאלץ למצוא מקלט מדיני בטורקיה. אל-מליכי, אגב, היה זה שחתם בסופו של דבר על צו התלייה לנשיא לשעבר סדאם חוסיין.
10 שנים אחרי, עיראק עדיין סובלת מדימום פנימי, המלחמה בין הסונים לשיעים מתנהלת כל הזמן וגורמת ללא מעט נפגעים. גם במלחמה הזו נראה שמי שידו על העליונה הוא ראש הממשלה נורי אל מליכי, ידידו הטוב של נשיא איראן מחמוד אחמדיניג'אד.
מלחמת שמונה השנים בין איראן, תחת האייתוללה חומייני השיעי, לעיראק, תחת סדאם חוסיין הסוני, גבתה את חייהם של כמיליון קורבנות משני הצדדים, אך שום הישג טריטוריאלי משמעותי לא נקבע בסופה. הפלת משטרו של חוסיין ותלייתו ב-30 בדצמבר 2006 השיגה את ההישג שאיראן כל כך רצתה בו - יצירת רצף טריטוריאלי שיעי, שעובר מאיראן דרך עיראק ללבנון ולבת הברית סוריה.
גורמים דיפלומטיים מדווחים על תנועה חופשית של מטוסים איראנים במרחב האווירי של עיראק, כולל מטוסים שנושאים על גבם חיילים וכלי נשק צבאיים. משקיפים זרים מדווחים על נוכחות איראנית קבועה בעיראק, ועל פעילות משותפת לשיעים האיראנים והעיראקים. הלקחים מהעדות שנתנה מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס ב-2006, כי במלחמה בעיראק בוצעו שגיאות רבות, כנראה לא נלמדו.
מומחים רבים למזרח התיכון הביעו ביקורת על ההתנהלות המדינית של ארה"ב, ועל ניסיונה העיקש להוריד שליטים עריצים אך יציבים ובמקומם לנסות ולכפות דמוקרטיה מערבית בחברה מזרח תיכונית.
אחרי סדאם חוסיין, נפל גם נשיא מצרים חוסני מובארק, מה שהוביל לאנרכיה במדינה ולעליית האחים המוסלמים לשלטון. שליט לוב, מועמר קדאפי, הופל גם הוא על ידי בעלות הברית, מה שהוביל לדומינו של טרור במאלי ובניגריה שבאפריקה, לזרם של נשק שמגיע לסיני ולרצועת עזה, ולמותו של השגריר האמריקאי בלוב, כריסטופר סטיבנס.
למרבה האירוניה, דווקא המאבק הנוכחי בסוריה עשוי להוביל לשרטוט מחדש של הגבולות שבשליטה השיעית. סימן לכך ניתן לראות בהתבטאות של ראש ממשלת עיראק השיעי אלמלכי, שאמר כי הוא חושש מפני הסונים בסוריה. החשש שלו נובע מההשלכות שיהיו לשינוי שכזה על לבנון ואף על עיראק, שעלולה למצוא את עצמה בכאוס מוחלט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם