השופט דן כהן נעצר לפנות בוקר בנתב"ג
השופט לשעבר, החשוד שקיבל שוחד של מיליונים ונמלט לפרו, הוסגר לישראל. בשעות הקרובות יבקשו חוקריו להאריך את מעצרו
כהן נמלט לפרו משום שלא היה לה הסדר הסגרה עם ישראל. ההנחיה הברורה בפרקליטות היא שלא מוותרים על אף מקום בגלובוס, גם אם לא מתקיימים עמו קשרי הסגרה פורמליים. כך היה, למשל, במקרה של הרב המתעלל אליאור חן, שנמלט לברזיל. בעת הליכי הסגרתו לא היה לישראל הסדר רשמי עם ברזיל, ולמרות זאת, אל מול הראיות שהציגה ישראל למשרד המשפטים הברזילאי ההסגרה התאפשרה (הסדר מפורש נחתם רק לאחר הסגרתו של חן).
זו היתה הטעות של כהן. כמשפטן וכמשכיל במיוחד הוא היה צריך לדעת כי ברוב המדינות שמתיימרות להשתייך למשפחת המתפתחות/מפותחות יש לחצים מבית שלא להפוך לארצות מקלט לעבריינים, גם אם ביניהן לבין המדינות המבקשות אין הסדרי הסגרה.
הפעם הראשונה שבה כהן הופתע היתה באוגוסט 2009, אז נעצר על ידי נציגי האינטרפול בפרו, שהודיעו לו כי הוא עצור לצורך הסגרה. מאותו רגע החל רצף של תהפוכות בלתי מוסברות במערכת המשפט הפרואנית, כולל טענות בין השופטים הפרואנים על שחיתות אישית.
בסופו של דבר אישר בית המשפט העליון בפרו את הסגרתו. אלא שאז, ללא כל הסבר לציבור, החליט נשיא פרו דאז, אלן גרסיה, לא לתת את חתימתו הפורמלית להסגרה. איש לא הבין למה, איש גם לא קיבל הסבר. העיתונאי גידי וייץ שראיין את כהן ב"הארץ", שמע מעיתונאים מקומיים תיאוריות על קשרים של גרסיה עם חבר קרוב של כהן.
כהן חש מוגן. מתוך עמדת כוח ניהל עם פרקליטות המדינה משא ומתן שנמשך חודשים ארוכים ללא פריצת דרך. בינתיים התחלף השלטון בפרו: כחצי שנה לאחר החלטתו השערורייתית של גרסיה, החליף אותו בתפקידו אויאנטה אומאלה. וכך, במקביל למשא ומתן על עסקת טיעון, המשיך משרד המשפטים הישראלי בניסיונותיו להפוך את המצב. בשבוע שעבר התקבלה ההחלטה הסופית, והמרחק ממנה למעצר ולמטוס היה קצר.
בכל פעם שעניינו של דן כהן עולה ממהרת דוברות בתי המשפט להוציא הודעה מגוחכת על כך שהוא שפט רק שלוש שנים ופרש לאחר שנשפט בדין משמעתי (בעניין אחר לחלוטין, הקשור להתבטאות). עוד מבקשת הדוברות, שבוודאי שולחת את תגובתה מטעמו של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, שאין לכנות את כהן שופט בדימוס, אלא שופט לשעבר.
נכון הוא שפרשת השוחד אינה קשורה לתקופת כהונתו של כהן כשופט אלא לתקופת היותו דירקטור בחברת החשמל, אבל אי אפשר להעלים את העובדה שהאיש הזה היה מקושר בכל חיבור שאפשר להעלות על הדעת להיכל המשפט הישראלי. לבד מהיותו שופט מחוזי, הוא היה פרקליט צמרת, שותף במשרד עורכי דין מצליח, וכן, גם המחותן של המשפטן הגדול ביותר בתולדות המדינה, פרופ' אהרן ברק. כהן, אם יורשע בדין, הוא אולי הכתם הבולט ביותר על גלימת המשפט הישראלי, גם אם את השוחד לכאורה הוא לא קיבל כשופט.
אי אפשר להפריז בחומרתו של כתב האישום שיוגש נגד כהן. זהו כתב אישום שמבוסס בראש ובראשונה על עדות של עד מדינה, אורן אהרונסון, נותן השוחד לכאורה מטעמה של חברת "סימנס". מדובר בשוחד לכאורה של מיליוני דולרים תמורת זכיה של "סימנס" במכרז להספקת טורבינות הגז של חברת החשמל בשווי 350 מיליון דולר. עסקת טיעון? כהן הזחוח יצטרך לחפש עכשיו את הפרקליטות בסיבוב.
מערכת המשפט לא יכולה וגם לא צריכה לנסות ולהעלים את הפרט הביוגרפי המשמעותי ביותר בחייו של כהן. להיפך, עליה להעמיק ולבחון איך מונעים בעתיד מאנשים מושחתים לחדור למערכת המשפט, גם אם הם משפטנים מוצלחים שיושבים בערבי החברה נכונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם