העליון הורה להשיב את תיק תאיר ראדה למחוזי
עורכי דינו של הרוצח זדורוב הציגו לבית המשפט העליון חוות דעת חדשות השוללות את ראיות מרכזיות, והעליון קבע כי יש לבחון אותן מחדש
ההתפתחות המשמעותית בבית המשפט העליון קובעת כי הדיון כאמור יוחזר למחוזי בנצרת, על מנת שזה ידון מחדש בחלק מהראיות החדשות שביקשו פרקליטיו של זדורוב להציג.
להחלטה זו יש משמעות גדולה, שכן בית המשפט יכול להחליט אחרי בחינת הראיות אם יש מקום לשנות את הכרעת הדין, אם כי בית המשפט העליון לא הורה על משפט חוזר ולא הורה על שינוי סטאטוס במצבו המשפטי של זדורוב.
כזכור, ב-6 בדצמבר 2006 עמדה מדינת ישראל כולה על הרגליים. ראדה בת ה-13, נמצאה ללא רוח חיים בתא שירותים בבית ספרה, "נופי גולן" שבקצרין. זדורוב, פועל בניין, רצף במקצועו, שעבד בבית הספר באותה העת, הורשע ברצח כמעט ארבע שנים מאוחר יותר ונידון אז למאסר עולם.
לפני כארבעה חודשים הגישו עורכי דינו של זדורוב, ד"ר אלקנה לייסט ואיתי הרמלין מהסנגוריה הציבורית, בקשה להציג ראיות חדשות במשפט. בין היתר, ביקשו להציג חוות דעת שחיבר, בודזאיק, מומחה אמריקני, בנוגע לראיה המדעית המרכזית בתיק – טביעת הנעל של זדורוב עם דמה של ראדה. וכן, חוות דעתה של ד"ר פורמן-רזניק, מומחית לרפואה משפטית, הקובעת כי אין זה סביר שראדה נחתכה בפניה באמצעות סכין יפנית, כלי הרצח שאותו תיאר זדורוב בהודאותיו.
כמו כן, טענו עורכי דינו של זדורוב כי מקבץ ידיעות מעיתונים מהתקופה, שלטענת ההגנה מלמדות על כך, שחלק מהפרטים שבית המשפט המחוזי התייחס אליהם כאל פרטים מוכמנים פורסמו עוד לפני מעצרו של זדורוב.
השופטת עדנה ארבל ציינה בהחלטתה כי הרשעתו של זדורוב בבית המשפט המחוזי התבססה על ההודאות שמסר בפני מדובב משטרתי, בפני חוקריו במשטרה ובעת שחזור הרצח. עדותו של המערער, שחזר בו מהודאתו, נמצאה רצופת שקרים, מניפולציות וסתירות מהותיות.
כמו כן, קבע בית המשפט כי ההודאות נתמכות בראיות מחזקות בעלות משקל של ממש, וביניהן פרטי חקירה מוכמנים שידע המערער למסור לחוקריו כגון מיקום הזירה, המראה החיצוני של המנוחה, תנוחתה בשעת הרצח, הפגיעות בגופה ואופן ביצוע הרצח.
יחד עם זאת, לאחר ששלושת שופטי בית המשפט העליון עיינו בכתובים, צפו בהודאת המערער בפני המדובב ובשחזור הרצח, ושמעו את טיעוני הצדדים בהרחבה, הגיעו לכלל מסקנה, כי יהיה זה נכון להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, שיעסוק בשתי חוות הדעת החדשות.
בית המשפט העליון מבקש להבהיר כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע עמדה לגופו שלהתיק ולתוצאותיו, וכי כל עוד לא הוחלט אחרת, תעמוד בעינה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי והמערער ייוותר במאסר במהלך שמיעת הראיות הנוספות ועריכת פסק הדין המשלים.
עוד נאמר בהחלטה כי על בעלי הדין להביא את ראיותיהם לפני הערכאה הדיונית בלבד. ואולם בצד זאת קיים חריג המתיר לערכאת הערעור לגבות ראיות חדשות או להורות לערכאה הדיונית לגבותן, אם סבורה היא כי "הדבר דרוש לעשיית צדק". תכליתו של חריג זה היא לוודא כי אכן ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להתגונן וכי לא נגרם לו עיוות דין.
"אנו סבורים כי בחינת השיקולים השונים בענייננו, ובעיקר השיקול השלישי, מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כאמור. הראיות העוסקות בטביעות הנעל, כלי הרצח והחבלות בראשה של המנוחה נוגעות לסוגיות מרכזיות בהכרעת הדין - סוגיות אובייקטיביות שבמומחיות - ועשויות הן לשפוך אור על מסכת הראיות שבתיק זה", נאמר בהחלטת העליון. "אנו מורים אפוא לבית המשפט המחוזי לגבות את הראיות הנוספות הנזכרות. בית המשפט המחוזי יחווה את דעתו בשאלה אם יש בראיות אלה כדי להביא לשינוי מסקנותיו בהכרעת הדין, זאת במסגרתו של פסק דין משלים".
עוד בטרם התקבלה החלטת העליון המדינה כמובן התנגדה לבקשה. בהחלטה נכתב כי "לגישתה של המדינה, הראיות הנדונות אינן בעלות פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. את מרבית הראיות ניתן היה להגיש כבר במהלך המשפט ולא ניתן טעם של ממש לכך שהדבר לא נעשה בעיתו".
עוד נאמר בהחלטה, כי בהתייחס לראיה הראשונה, מודה המדינה כי לטביעות הנעל חשיבות ראייתית רבה. היא אינה חולקת גם על כך שבודזיאק הוא מומחה בעל שם עולמי. עם זאת, הטענה כי בכוחה של חוות דעתו להפוך את פסק הדין לטובת המערער היא מוגזמת, בשים לב לכך שהכרעת הדין נשענה על ראיות נוספות, שהיה בהן כדי לבסס את ההרשעה באופן עצמאי.
"אשר לראיה השנייה" נכתב בהחלטה, "מזכירה המדינה כי עדות מומחה ההגנה בעניין כלי הרצח הסתברה כפגומה כבר בערכאה הראשונה. עדות מאוחרת מפי מומחה הגנה אחר כלל לא עסקה בסוגיה זו. בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי ההגנה נמנעה מלהגיש חוות-דעת של מומחה בר סמכא בעניין כלי הרצח בערכאה הראשונה, מאחר ולטענה כי הרצח לא יכול היה להתבצע בסכין יפנית אין כל בסיס ראייתי".
לגבי סימני החבלה בראשה של המנוחה, טוענת המדינה כי חוות-דעתה של ד"ר פורמן-רזניק אינה מחדשת דבר. ממצאים אלה הונחו בפני בית המשפט המחוזי, שעמד על חוסר ההתאמה לכאורה ביניהם לבין שחזור הרצח, אך החליט שלא לייחס לכך משמעות ראייתית כלשהי.
לבסוף, טוענת המדינה כי הראיה על מקבץ הפרסומים מהתקשורת מקורה בתיק החקירה ואינה תוצר של פעולת איסוף חדשה. היינו, הראיה הייתה בהישג ידה של ההגנה כבר בעת ניהול המשפט וממילא נעדרת כל השפעה על הכרעת הדין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם