השגת גבול: ביקור בגדר הגבול עם מצרים
פרויקט הקמת הגדר בדרום הוא מהמורכבים והשאפתניים בהיסטוריה של ישראל. כתב מוספשבת יצא לפגוש את האנשים שמזיזים הרים
הדובר הוא תת אלוף ערן אופיר, הקצין שבעשור האחרון הפך את פרויקט הקמת הגבולות של מדינת ישראל למשימת חייו. בחודש ינואר 2010 ירד ראש הממשלה בנימין נתניהו לסיור בדרום כדי לראות במו עיניו את הפירצה בגדר הגבול, שאפשרה למסתננים להכנס בהמוניהם לישראל, והם אכן באו. בחודש שבו הגיע ראש הממשלה לגבול עם מצרים נכנסו כמעט 2,500 איש דרך הגבול הפרוץ.
מאז הביקור ההוא עברו הרבה מים בתעלת סואץ, שלטונו של מובארק היה נראה אז כמשענת בטוחה, איום הפעילות החבלנית מסיני לא נראה באופק והבעיה המרכזית, ולמעשה היחידה בגבול הדרומי, היתה ההסתננות ההמונית של הפליטים מאפריקה. "אי אפשר לאטום לחלוטין את הגבול", אמר נתניהו בסיור ההוא, "אבל בתוך שלוש שנים נוכל להקים גדר ואפשר יהיה לחסום חלק ניכר מכניסת המסתננים".
למרות הספקנות של נתניהו, הגבול היום אטום כמעט לחלוטין, ולכשיסתיימו העבודות הוא יהיה אטום לגמרי. את שלוש השנים שעליהן דיבר ראש הממשלה הפך תא"ל אופיר לשנתיים. גם את ההערכה התקציבית הוא חתך בכמה עשרות מליוני שקלים שנחסכו למשלם המיסים הישראלי.
בשנת 2002, בשיאה של האינתיפאדה השניה, נכנס אופיר לתפקיד ראש חטיבת הלוגיסטיקה באט"ל. תא"ל אופיר שאמור היה לעסוק בציוד, ברכש ובתחזוקת הציוד והנכסים של צה"ל מצא את עצמו נשאב לפרויקט שאפתני: ניסיון למנוע את הטרור שהגיע מהגדה באמצעות מכשול פיזי שייפרס לאורך מאות קילומטרים. החל משנת 2002 הצוות של אופיר ניהל את בניית גדר ההפרדה באורך של כ-530 ק"מ. ב-2005 לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות הם גידרו את עזה, ב-2006 אחרי מלחמת לבנון השניה הם סידרו ותיקנו את גבול הצפון. לכן, ברגע שבמשרד הביטחון הבינו שלסיור ההוא של ראש הממשלה יש השלכות מעשיות, היה מי שידע שכדאי לקרוא ל"מר גדר" של ישראל, תא"ל ערן אופיר.
"ההתחלה היתה לא פשוטה, יצאנו לדרך כשלא היה לנו מושג לגבי התוכנית כולה", מספר אופיר. "היה צורך להתחיל באופן דחוף, וזה מה שעשינו, אבל לאף אחד לא היה אז מושג לגבי התוואי שבו נבנה את הגדר. ויותר מזה, אני אומר בכנות, לאף אחד לא היה אז מושג מה התוואי האמיתי של הגבול עם מצרים".
ואכן במשך הסיור, מעבר לגדר האימתנית שהציבו אנשיו של אופיר ניתן לראות את גדר התיל הזעירה שסימנה את הגבול עם מצרים לפני כן. מי שהיה מעוניין לחצות את הגדר ההיא לא היה צריך להתאמץ, הוא יכול היה ללכת כמה מטרים ולהקיף אותה עד הפירצה הקרובה.
"התחלנו באזורים שאותם הגדרנו כקריטיים ביותר באותה תקופה מבחינת המסתננים. התחלנו עם הכשרת השטח עוד לפני שהיו לנו תוכניות עבודה מסודרות, העיקר כבר להתחיל", מספר אופיר.
תוך כדי עבודות התשתית בחלק הצפוני של הגדר יצאו צוותי התכנון לדרך. הם חילקו את 220 הקילומטרים של הגבול עם מצרים למקטעים שאורך כל אחד מהם כ-20 קילומטרים, והחלו לבנות את תוכנית העבודה עבור כל קטע. בהמשך הוצאה כל תוכנית כזו למכרז נפרד עבור קבלני ביצוע.
בהסכם השלום עם מצרים נקבעו קווי גבול מוסכמים בין המדינות, אבל בשטח אף אחד לא ידע איפה באמת עובר הגבול. הצוות של תא"ל אופיר מצא את עצמו מתרוצץ בין אנשי אגף התכנון ליחידת המיפוי של צה"ל, נובר בהסכמי השלום ובנספחי המפות שבו, ומסמן בעצמו את הגבול, לראשונה מאז השלום עם מצרים.
"התעקשתי שכל מטר שאפשר לקחת, לא נבנה את הגדר מזרחה ממנו, כי זה אומר בפועל לוותר על שטח מישראל ולהעביר אותו למצרים", אומר אופיר. "החלטתי שאנחנו לא מתפשרים על התוואי הקל ביותר, אלא רוצים לממש מקסימום שטח ששיך לנו, גם אם זה מקשה מאוד על בניית הגדר וככה עשינו". בסיכומו של דבר, התוואי הסופי של הגדר מממש שטח של 100 מליון מ"ר יותר מאשר התוואי שהוצע בתוכנית הראשונה. "הגודל של תל אביב כולה הוא 51 מליון מטר רבוע, ככה שבזכות ההתעקשות שלנו לקחת מקסימום שטח ששייך לנו, הכנסנו למדינת ישראל פעמיים את תל אביב".
כשהחלו עבודות העפר פשטו קבלנים ששכר משרד הביטחון על השטח העצום והחלו, כמו נחיל של נמלים, להפוך אותו לקו ישר שעליו ניתן יהיה להציב גדר ולספק יכולת תצפית אל עבר הצד השני של הגבול. בסך הכל נכנסו ויצאו ממתחם העבודה הענק כשני מליון סבבים של משאיות עמוסות עפר שנחפר בשטח העבודה, כל זאת בכדי להכשיר את השטח לבניית הגדר עצמה. לאחר מכן הגיע שלב בניית הגדר, כשבמקביל עמלו קבלנים אחרים על הקמת התשתית הטכנולוגית שלה. משרד הביטחון פרסם מכרזים לקבלנים והחל לקבל הצעות.
"בהתחלה אני מקבל את ההצעות, ורואה שעל המרכיב של בניית הגדר עצמה, אחרי שעבודות הכנת השטח כבר נעשו, קבלנים ביקשו משהו כמו שלושה מליון שקל לקילומטר. אמרתי להם, תשכחו מזה, זה לא מחיר שאנחנו משלמים. הכרתי חלק מהם וידעתי שההצעה שלהם לא באה על רקע של רצון להתעשר, הם באמת חשבו שזה מה שדרוש להם".
הניסיון הרב של תא"ל אופיר בפרויקטים דומים, סייע לו ולקבלנים בהכנת הצעות המחיר המתוקנות. "הזמנתי אותם לפגישות, ישבתי איתם ופירקתי להם את הפרויקט לחתיכות הכי קטנות. הראתי להם שהעלות היא לא מה שהם חשבו, ואז התחלנו לקבל הצעות של 1.5 מליון שקל לקילומטר". אופיר נמנע גם מלגייס קבלן מתאם שיפקח על פעילות כל הקבלנים שיעבדו בפרויקט. קבלן כזה היה מוריד הרבה לחץ וכאב ראש לאופיר ולצוותו, אבל היה מייקר את הפרויקט בכ-30 אחוזים - מאות מיליוני שקלים כשמדובר בפרויקט כה גדול.
בימים שבהם היו מפקדי החטיבות המרחביות של צה"ל מונעים מהפועלים להיכנס לאתרי העבודה בשל התרעות ביטחוניות, היה תא"ל אופיר מרים טלפון בעצמו לקצינים, מברר בדיוק את משמעותה של ההתרעה, ובמקרים רבים היה מכניס את הפועלים לשטח בכל זאת. "אני עבדתי כל הזמן תחת התחושה שאין זמן. אסור לעצור וצריך כל הזמן לעבוד", אומר אופיר.
בהמשך הציב אופיר באילת שני אנשים ממשרד הביטחון שתפקידם היה להיות הזרוע הקדמית שלו. הם היו מבצעים מדי בוקר את פתיחת הציר עבור הקבלנים והפועלים, ומביאים לידיעתו של אופיר כל תקלה בשטח. "הדבר שהיה לי חשוב כל הזמן הוא הזמינות. כל בעיה שצצה, רציתי לתת לה פתרון מהיר. אם קבלן מתקשה במשהו, הוא צריך לדעת שאני מגיע אליו מהר מאוד, ויחד איתו בשטח אנחנו מוצאים פתרון".
ביום שבו התלווינו לתא"ל אופיר, הגענו לשטח העבודה האחרון שנותר כיום, 20 הקילומטרים הדרומיים ביותר בגבולה המערבי של מדינת ישראל בהרי אילת. אנחנו מגיעים לנחל גישרון, צוקים תלולים בשיפוע של כ-35 מעלות שבהם אף אחד לא חלם לשים גדר. אבל עם סגירת הגבול, החלו המסתננים להגיע בהמוניהם דרך הנקיקים הללו הישר לאילת שנמצאת ממש מתחתיהם.
באתר העבודה הזה אנחנו פוגשים את ציון אבידן, קבלן מבית שאן שגר כבר שנתיים באילת עם בנו נמרוד, נשוי טרי שעזב את האישה ובא לעבוד עם אבא ועם הפועלים על בניית הגבול הדרומי. תוואי השטח קשה. ללכת בו ברגל זו משימה כמעט בלתי אפשרית, כך שלמשאיות עפר אין שום סיכוי. אבל הקבלנים, ביחד עם הצוות של מנהלת הגדר, הגו שיטה ייחודית לפתרון הבעיה: הם הפעילו פיצוצים מבוקרים, שכתוצאה מהם הדרדר עפר רב אל תוך הנקיק, טרקטורים פרצו את הדרך למקום, וכך הפועלים יכולים היו להכין את תוואי השטח לגדר. ציון אבידן ובנו, מאובקים מכף רגל ועד ראש, נותנים חיבוק חם לתא"ל אופיר ומראים לו בגאווה את הנקודה שעד אליה חצבו בהר.
המקטע של נחל גישרון, שאורכו כשני קילומטרים, הוא חלק מקטע הגדר שנבנה בימים אלה בכל אזור עוטף אילת. להערכת אופיר עד לקיץ הקרוב היא תושלם, וגדר אחת רצופה תחבר בין מעבר כרם שלום בדרום רצועת עזה לבין מעבר טאבה דרומית לאילת. על הצלחת הגדר הדרומית במניעת הסתננויות לישראל יעידו המספרים: אם בחודש שבו הכריז ראש הממשלה על בנייתה הסתננו ארצה כ-2,500 איש , בסיכומו של חודש פברואר האחרון דווח על חמישה מסתננים בלבד. תא"ל אופיר מבטיח שעם השלמת הגדר גם זה לא יקרה. הגדר, מלבד אזור עוטף אילת, כבר עומדת במקומה במשך כמה חודשים - מוקדם בהרבה מלוח הזמנים שנקבע מלכתחילה.
איך הצלחתם לחסוך כל כך הרבה זמן?
"עבדנו באופן אינטנסיבי, מטורף, בכל הגזרות במקביל. עשינו הכל במקביל. התחלנו תכנון ראשוני ומייד יצאנו כבר לעבודות בשטח. תוך כדי עבודה עשינו שינויים ותיקונים, לא רצינו לעצור לרגע".
למה, מה הרגשת שרודף אותך תוך כדי?
"ראיתי את בטחונה של המדינה. ראינו איך אנחנו סוגרים את הגבול בפני ההסתננות שהיא מכת מדינה, איך אנחנו סוגרים אותו בפני הטרור והבנו כמה זה חשוב".
איך הגדר הזו עוצרת טרור? בסוף הרי אפשר לחתוך ברזל.
"קודם כל, זו גדר חזקה מאוד שכמעט בלתי אפשרי לחצות אותה. היא עשויה בטכניקה כזו שאפילו לחומר נפץ יהיה קשה מאוד להזיק לה. בנוסף, מה שחשוב פה מאוד זה היכולות של הערך המוסף שבה. יש לנו יכולת לדעת על מישהו שמנסה לחדור, עוד לפני שהוא מגיע לגדר עצמה. זה יקפיץ מייד כוחות שיגיעו לנקודה ויטפלו באירוע בין אם זו פעילות חבלנית ובין אם אלו מסתננים".
ועדיין, טיל נגד טנקים יכול לפגוע בסיור של צה"ל מבעד לגדר.
"הגדר הזו משבשת את הפעולה של טילים נגד טנקים. לא שאני אומר שפה נגמרו כל הבעיות שלנו, אבל גם טיל נ"ט שנורה דרכה, מפעיל את הנפץ שלו כבר עליה ואז הוא לא יעיל כלפי המטרה שאליה ירו אותו. וגם, כמו שכבר אמרתי, מי שרק יתקרב אל הגדר, נזהה אותו הרבה לפני שהוא יגיע לגדר עצמה".
מטבע הדברים, פרויקט בסדר גודל כזה מעורר את הגופים הירוקים שמנסים למנוע פגיעה במאזן הטבע הקיים כיום. "אני אמרתי שאני שליח של הציבור", אומר אופיר. "אני דואג לביטחונו אבל גם שמירת הנוף, החי והצומח זו דאגה לחברה ולציבור. אם היינו בונים בנתיב שהכי קל היה לבנות בו, היינו מסיימים לפני שנה. אבל אמרנו, יש פה ערכים אחרים שאנחנו לא מוכנים לרמוס אותם. הלכנו עם רשות הטבע והגנים ושינינו הרבה מאוד דברים למען בעלי החיים, הצמחייה והמטיילים".
יובל שגיא, נציג רשות הטבע והגנים במנהלת הגדר שנלווה אלינו לסיור, מספר שבאחת הנקודות עצרו את העבודות למשך חודש ימים בגלל בז נדיר שהטיל בה ביצים. "חיכינו שהגוזלים יגדלו ורק אז הוצאנו אותם וחזרנו לעבוד", הוא אומר.
בשיא הפרויקט עבדו בו במקביל 100 קבלנים, מעל 1,500 עובדים ו-500 כלי ציוד מכני הנדסי. במקביל היו עיניו וראשו של תא"ל אופיר נשואים גם צפונה, אל עבר פרויקט הגדר שהוטל עליו בינתיים בגבול הסורי.
לא מזמן נפגש תא"ל ערן אופיר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וסיכם באוזניו את הפרויקט. "אמרתי לו שהיתה לי הזכות לעשות את זה", הוא אומר. "ההתחלה לא הייתה פשוטה, אף אחד לא האמין שזה אפשרי וחשבו שהכל ייקח הרבה יותר זמן, אבל האמנו בפרויקט הזה, היה לנו גיבוי מלמעלה והיינו מאוד נחושים, וככה אפשר להתגבר על הרים. תרתי משמע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם