שכחו את 11 אלף נפגעי פעולות האיבה
ארגון נפגעי האיבה שמייצג אלפי משפחות שכולות ונפגעי טרור זוכה לתקציב זעום של כמיליון ש' בלבד. "משפחות שלמות הידרדרו כלכלית"
"בזמנו, כשעוד היה לנו קצת כסף לשים בצד לטובת קרן שתעזור לנפגעי איבה או למשפחותיהם הזקוקות לסיוע במזון, בתרופות ובדברים בסיסיים אחרים, הודענו לקראת אחד החגים על חלוקת תלושים", מספר שחק. "לא סכומים גדולים, בין 300 ל-500 שקל למשפחה, אבל בכל זאת משהו שמחמם את הלב וגם עוזר קצת. בני משפחות שכולות מהצפון ומהדרום היו נוסעים באוטובוסים כל הדרך עד למשרד שלנו בדרום תל אביב, לכתובת היחידה שלהם לעזרה, כדי לקבל את הסכומים הקטנים האלה בשביל קניות לחג. אבל למרות הכל, זה עוד נחשב למצב טוב. אחרי כמה זמן נאלצנו לסגור את הקרן כי אי אפשר להחזיק אותה בלי תקציב".
שחק עצמו איבד את בתו בת חן בפיגוע בדיזנגוף סנטר ב-1996, והדבר האחרון שהוא רוצה זה להיראות כמי שמתחנן לתקציבים ולתרומות, אבל אין לו בררה אחרת. "בשנים האחרונות פניתי למשרד האוצר, לרווחה ולביטוח לאומי כדי לקבל תקציב מסודר, אבל לצערי לא נעניתי", אומר שחק.
ארגון נפגעי האיבה מייצג כ-11 אלף נפגעים, מהם כ-2,600 משפחות שכולות והשאר אזרחים שנפצעו בגופם או בנפשם מאירועי טרור ומלחמה, הוכר על ידי המדינה כארגון יציג כבר ב-1998, ומאז ועד לפני שנה הוא התנהל ללא תקציב ממשלתי קבוע.
החל מהשנה שעברה הארגון מקבל ממשרד הרווחה כרבע מיליון שקל בשנה, זאת בנוסף ל-32 שקלים בחודש שמשלמת כל משפחה החברה בארגון ומעט תרומות, ובסך הכל מעט יותר ממיליון שקל בשנה. זאת בניגוד לארגונים חשובים אחרים כמו "יד לבנים", ארגון האלמנות והיתומים וארגון נכי צה"ל, שזוכים לתקציבים ממשלתיים נכבדים ומעסיקים מאות עובדים בשכר.
"רק אירוע הבר מצווה הקבוצתי שהארגון מממן מדי שנה בכותל לבנים למשפחות נפגעי איבה עולה 400 אלף שקל", מסביר שחק. "ואיפה כסף לפעילויות בחגים ובקיץ לילדים, לתחזוקת המבנה ולארבעת העובדים שמועסקים אצלנו בשכר ולמענה לאין-סוף בקשות לסיוע של משפחות?".
אגב , 250 אלף השקלים שהועברו אל הארגון בשנה שעברה בהנחיית שר הרווחה דאז משה כחלון הושגו, למרבה האירוניה, בעקבות עסקת שליט.
"כשהעסקה התקדמה והתחילו להתקשר למשפחות ולהודיע להן שמחבלים שרצחו את יקיריהן בדרך להשתחרר התחיל עלינו לחץ אדיר", נזכר שחק. "אנשים נזדעקו, לא ידעו איך לקבל את זה. הגענו לפגישה אצל הנשיא שמעון פרס, והוא נדהם לשמוע שאנחנו פועלים ללא תקציב. למחרת הוא התקשר לשר כחלון וביקש שיעזור לנו. חצי שנה אחר כך, אחרי לא מעט נדנודים שלי, אישרו להעביר את הסכום. זה לא הרבה כסף, כ-25 שקלים למשפחה. אני אוהב את הארץ ובאמת שאין לי ארץ אחרת, אבל אני מצטער להגיד שזה הפרצוף של המדינה שלנו. שנפגעי איבה בישראל הם סוג ב'. זה ציבור שצריך לחבק ולדאוג שלא יחסר לו דבר, אבל מביאים אותו למצב שהוא צריך לשלם דמי חבר ולעזור לחבריו על בסיס תרומות, כי אחרת אין ארגון לנפגעי איבה בישראל".
למעט ארבעה נושאי משרות-מנכ"ל, עורכת דין, מנהלת משרד ומנהלת חשבונות - כל העובדים פועלים בהתנדבות, ולמרות זאת יש לארגון לא מעט הוצאות. על המבנה שבו נמצאים משרדיו בדרום תל אביב משלם הארגון שכר דירה להסתדרות, בעלת המבנה. "ראית מבנה אחד של'יד לבנים' או 'בית הלוחם' שמשלם שכירות?", שואל המנכ"ל עמית הלל. "אני לא ראיתי, וכנראה גם לא אראה".
"מה שהכי קשה לי זה ללכת הביתה בסוף היום בתסכול שאני לא יכול לעזור לאנשים שלנו", אומר שחק. "מרבית ה'לקוחות' שלנו הם אנשים במעמד לא מבוסס. אנשים שהלכו לשוק, עלו לאוטובוס, צעדו ברחוב, ואז נפגעו. משפחות שלמות שברגע אחד נקלעו להידרדרות כלכלית, ואף אחד לא נמצא שם בשביל לעזור להן לעצור אותה. אז אם אמא לילד נפגע איבה מבאר שבע מתקשרת באמצע מבצע 'עמוד ענן' לבקש שנארגן הסעה לילד למקום יותר שקט כדי שיירגע קצת, ואני לא יכול לארגן כסף למונית שתיקח אותו, אז למה כל המאמץ הזה? מה אני אמור להגיד לה, שהמדינה כמעט לא מתקצבת את הארגון? זו לא תשובה שאני יכול לתת לה. זו לא תשובה שהמדינה אמורה לתת לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם