המפקד נהרג, פקודו שינה את שם משפחתו
זיכרון חי: סא"ל יאיר תל צור נפל בסיני מעט אחרי מלחמת ששת הימים. פקודו קרא לבנו על שם המפקד הנערץ, וכעת בניהם של הלוחמים נפגשו
תשובתו של הקצין הייתה מדהימה לא פחות. "אני יאיר תל צור", הוא ענה לעו"ד תל צור, והותיר את עורך הדין הוותיק, שכבר ראה הכל, פעור פה. נבות תל צור, ששכל את אביו, והקצין שנקרא על שמו של האב המת נפגשו לראשונה בבית הקברות באפיקים, ביום הזיכרון לחללי צה"ל לפני שש שנים. זאת הייתה הפעם הראשונה שנבות תל צור הגיע לטקס יום הזיכרון.
כשאביו נהרג הוא היה בן עשר; אחיו הצעיר גיא, היום חוקר גרעין, היה בן שש; אמם, רות תל צור, הייתה אישה צעירה בת 33. "אנחנו זוכרים את אבי המת כל רגע. יש לנו תצלומים שלו, אנחנו מדברים עליו, אבל אף פעם לא היה לנו צורך להגיע לטקסי יום הזיכרון. אמא שלי תמיד אמרה שהטקסים לא מיועדים למשפחות השכולות, אלא לכל עם ישראל. אבי המת ממילא לא נמצא שם באמת, נשארה רק הנפש שלו, שאותה אנחנו זוכרים כל יום ולאו דווקא ביום הזיכרון. מבחינתנו אין חשיבות מיוחדת למקום הספציפי של הקבר. אני מכבד אנשים שצריכים את הזיכרון של האבן, אנחנו אף פעם לא היינו צריכים את זה. אנחנו לא שוכחים את אבינו המת אף לא לרגע אחד, אבל אנחנו לא רצים לאבנים".
לפני שש שנים השתתף נבות תל צור לראשונה בטקס יום הזיכרון על יד קברו של אביו בקיבוץ אפיקים. "זה היה משהו לא רציונלי. פתאום רציתי להיות שם. התקרבתי לקבר וראיתי קצין צעיר, לא הבנתי מה הוא עושה ואז הוא סיפר לי את הסיפור שלו שהיה מדהים".
סגן אלוף יאיר תל צור, בן 42, סגן מפקד חושן, יחידת תקשוב שאחראית על התקשורת הצה"לית, תושב חד נס ברמת הגולן, נשוי ואב לשלושה, קרוי על שמו של יאיר תל צור, מפקד הצנחנים. אביו, דוד בסווריק, היה לוחם בגדוד 890 של הצנחנים תחת פיקודו של יאיר תל צור, ואף נסע בשיירה שבה מצא תל צור את מותו. כשנה אחרי שהמפקד הנערץ נהרג הוא שינה את שם משפחתו מבסווריק לתל צור. לבנו הבכור מתוך שישה ילדים הוא קרא יאיר.
דוד בסווריק, בעבר חוקר בפקולטה לחקלאות ברחובות והיום מורה לביולוגיה בתיכון גילה בירושלים, עלה לארץ מאנגליה בגיל צעיר. הוריו היו גרושים ואביו נשאר באנגליה. בגיל 14 הוא התייתם מאמו ונשאר לבד בעולם. "הוא חיפש דמות אב, מישהו שהוא יוכל ללכת בדרכו. יאיר תל צור היה דמות כזאת", אומר סא"ל תל צור. "בילדותי לא הבנתי את משמעות השם, לא הבנתי את השכול ואת גודל האחריות של נשיאת שם כזה. רק כשהתבגרתי אבי סיפר לי מי היה תל צור".
בשנים הראשונות נשמר הקשר בין האלמנה, רות תל צור, לבין החייל ששינה את שמו לתל צור. "רות הייתה בברית שלי, יש לנו בבית תמונה שהיא מחזיקה אותי, הוריי היו בבר מצווה של נבות", מספר יאיר תל צור, "אבל במהלך השנים הקשרים התפוגגו, וכל אחד חי את חייו".
יאיר תל צור הצעיר התגייס לצבא, ניסה להתקבל לקורס טיס ונכשל בגיבוש, הגיע לגדוד 890 ומשם עבר לחיל הקשר. "במהלך השירות הצבאי נתקלתי במפקדים שהכירו את יאיר תל צור המקורי, ואמרו לי שיש לי שם מחייב, אבל רק אחרי שהתבגרתי קצת וסיימתי ללמוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת באר שבע, הבנתי שיש לי מחויבות לאדם שעל שמו אני נקרא, ואני רוצה להמשיך בדרכו ברמה הערכית. אני רוצה שהחיילים שלי יסתכלו עליי כפי שאבי הביט על יאיר תל צור".
לפני 13 שנה הוא החליט להגיע לטקס יום הזיכרון בקיבוץ אפיקים. "חשבתי שאפגוש שם את בני משפחתו, אבל אף אחד לא היה על יד הקבר. חברי קיבוץ אפיקים סיפרו לי על יאיר תל צור, הם אמרו שבנות הקיבוץ חיזרו אחריו, שהוא היה גבר מרשים, אבל המשפחה לא הגיעה. לא העזתי להתקשר אליה אבל המשכתי, מתוך מחויבות פנימית, להגיע לטקסים של יום הזיכרון".
שש שנים אחרי שהגיע לבית הקברות הוא פגש שם את נבות תל צור. "אחד הדברים הראשונים שאמרתי לו כשראיתי אותו בבית הקברות", נזכר נבות תל צור, "היה שהוא לא חייב לעשות את זה. הוא מגזים במחויבות שהוא לקח על עצמו. ידענו שיש בחור שנקרא על שם אבי, אבל לא העליתי על דעתי שהוא מגיע לבית הקברות כל שנה. אם הייתי יודע הייתי נוסע לבית הקברות. אני יודע שלאנשי אפיקים צרם שאדם זר מגיע לטקס יום הזיכרון, אבל המשפחה הקרובה לא מגיעה".
סא"ל יאיר תל צור המקורי, כפי שמכנים אותו נבות ויאיר תל צור בחיבה, נולד ב-1934 ברמת גן, גדל בקבוצת כנרת ובקיבוץ אפיקים ולמד בתיכון בבית ירח. הוא התגייס לנח"ל והיה לוחם ביחידה 101 בפיקודו של אריאל שרון. כשהיחידה התפרקה הוא עבר לצנחנים והשתתף בפעולות תגמול. במבצע סיני צנח תל צור בשארם א-שייח והיה מושל באחת הערים בסיני.
במלחמת ששת הימים, בהיותו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, הוא פרץ את הדרך למשלטי רפיח, ונהרג ב-4 ביולי 1967 כשרכבו עלה על מוקש לא רחוק מדהב. "לפני שהוא נהרג הוא הספיק לשפוט חיילים שבזזו רכוש מהמצרים והטרידו אישה מצרייה", אומר נבות תל צור. "הוא חיסל מחבלים, אבל גם ידע לשרוק סימפוניות. הוא היה קשוח ומנהיג, אבל גם ערכי ותרבותי".
נבות תל צור זוכר שאמו הקפידה לא לשבש את שגרת חייהם. "המשכנו לחיות כמו קודם. גרנו בהוד השרון, אמי השלימה את תעודת הבגרות, למדה פסיכולוגיה והתחילה לעבוד כפסיכולוגית קלינית. מותו היה מכה, אבל לילדים יש כושר חיים. הוריו היו אלה שקיבלו מכה קשה. הם עזבו את אפיקים ועברו לגדרה. הם היו ממייסדי קיבוץ אפיקים, אנשים חזקים שהמשיכו לתפקד, אבל אני חושב שמותו של בנם הבכור, גאוות המשפחה, היה מכה קשה.
"היום, כאב לשלוש בנות, אני חושב שאבלם של הורים קשה מנשוא. ילדים יכולים להתגבר על מותו של הורה. אבי היה בן 33 במותו, אני היום בן 55, עברתי אותו בהרבה שנים, אני מרגיש כמו יתום מקצועי. גדלנו בלי אבא, אבל לפחות ידענו שהוא מת מוות מכובד, לא היינו צריכים להתנצל על זה שאנחנו יתומים. כשהורים של חברים שלי נפטרים, אני אומר להם שמצבם טוב אם הם חיו כל כך הרבה שנים עם אבותיהם. שנות היתמות הארוכות לימדו אותי לדאוג לבריאות ולחיים, וכל שאר הצרות, בעיניי, הן הפיכות והרבה פחות חשובות. כשאשתי מתקשרת להגיד לי שמכונת הכביסה התקלקלה זה נראה לי לא חשוב".
הקשר עם חבריו של אביו לצנחנים נשמר. "רפול היה המח"ט של אבי. צבי בר, ראש עיריית רמת גן, היה המג"ד של 202. המ"פ היה דורון רובין. משה וחצי היה בקורס פיקוד ומטה עם אבא שלי. אנחנו אמנם לא הולכים לטקסי יום הזיכרון וגם לא לטקסים של הצנחנים, אבל חיילים שלו מביאים לי מזכרות. הביאו לי תצלום שלו על הג'יפ שצולם כשעה וחצי לפני שנהרג. כושי רימון הביא לי חלק מהמצבה שהקימו לזכרו בסיני, שהורכבה מחלקי הג'יפ שעלה על המוקש. אפילו אברהם ב.יהושע התקשר אליי ואמר לי שהוא הכיר אותו בצנחנים".
נבות תל צור בטוח שאם אביו היה חי, הוא היה מגיע לתפקיד בכיר בצבא. "רוב הקצינים שסבבו אותו הגיעו לתפקידים בכירים בצבא. אני מתאר לעצמי שגם הוא היה מתקדם". נבות היה קצין מודיעין ביחידת שלדג והגיע עד דרגת סגן אלוף במילואים. "רציתי להתגייס לצנחנים, אבל אמי לא הסכימה לחתום, היא טענה שזה לא הוגן להטיל על ההורים את האחריות. היא אמרה שהצבא צריך לקחת אחריות על החיילים, וכל עוד זה תלוי בה היא לא תתיר לי להתגייס לחיל קרבי. עם אחי כבר לא הייתה בעיה כזאת מפני שלא היה לו פרופיל קרבי".
כשהשתחרר מהצבא למד משפטים. "היו אנשים שחשבו שזה לא טבעי שבנו של צנחן יהיה עורך דין, מקצוע עם סטיגמה לא חיובית, אבל אני למדתי משפטים באוניברסיטת תל אביב, אם כי מעולם לא עירבתי את אבי המת בעבודתי. כשייצגתי את אריה דרעי במשפט שלו היו מי שייעצו לי לומר בבית המשפט שאני בנו של לוחם ביחידה 101, אבל אני לא הסכמתי ואריה דרעי השאיר את זה לשיקולי".
על מדפי הספרים במשרדו בתל אביב (נבות תל צור הוא שותף במשרד של עו"ד רם כספי) עומדות תמונות של אביו במדי צבא עם אריאל שרון וקצינים נוספים, לצד עשרות ספרים על הצנחנים. "בילדותי שאלתי את עצמי לא פעם מה הייתי עושה אם הוא היה חי. אני מתאר לעצמי שהייתי מתגייס לצנחנים, ואולי הכל היה מתגלגל אחרת. לפעמים שאלתי את עצמי מה היה קורה אם היה לי בן, האם הייתי קורא לו יאיר. אני חושב שכן. לי יש שלוש בנות, לאחי יש שתי בנות ובן אחד, איתי, שיישא את שם המשפחה".
יאיר תל צור לא יכול שלא להתערב. "אנחנו, אבי ואני, נושאים את שם המשפחה שלכם", הוא אומר, מנסה לנחם. "בצירוף מקרים הבת שלי לומדת בתיכון בבית ירח, אותו בית ספר שבו למד יאיר תל צור המקורי. ביום ההורים הראשון הגיעו לכיתה שלה כמה מורות ותיקות כדי לדבר איתנו עליו".
המפגש בין השניים היה מטלטל. "זה חלק מהמוזרות של המדינה", אומר נבות תל צור. "אנחנו אנשים שונים עם אורח חיים שונה. אנחנו משפחה שכולה שהמשיכה את חייה. נפרדנו מהצבא לגמרי. יאיר נולד אחרי האירוע, המשיך לשרת בצבא ולקח את השם שלו עד לקיצוניות. זה חלק מהחיים במדינה הזאת. אנחנו מאוד שונים. באופן רגיל שום דבר לא היה מחבר בינינו. במציאות חיינו כאן בארץ ההיסטוריה חיברה בינינו. למרות השוני הרב אנחנו מכבדים זה את זה. יאיר לא חושב שזלזלתי באבי כשלא הגעתי לטקסי יום הזיכרון, ואני חושב שהוא מגזים כשהוא מגיע לטקסים האלה כבר 12 שנה".
ביום שני תהיו שם, בבית הקברות באפיקים?
נבות: "אני אהיה שם. שחררתי את יאיר. אמרתי לו שהוא לא צריך לבוא יותר. אנחנו שם. בשנה הראשונה נסעתי לבד, בשנה השנייה הבאתי את אמי, ומאז בנותיי ואשתי מצטרפות אליי. אני אומר ליאיר שהוא יכול להשתחרר מהמטלה של נסיעה לבית הקברות ביום הזיכרון. הוא קיבל שם שהטיל עליו מטלה, והגיע הזמן שישתחרר ממנה".
יאיר: "אני אהיה שם. זאת מחויבות שבעיניי היא ערך ומופת. אני בכלל לא רוצה להשתחרר ממנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם