אלקין: "נתניהו תקוע עמוק באתוס ההיסטורי"
סגן שר החוץ לא קונה את עניין המו"מ עם הפלסטינים; מדוע היו בעצם כ"ד יורדי הסירה; ומה הוביל לפגישה בין הרב יעקב יוסף ואביו הרב עובדיה?
אלקין נכנס למשרד אחרי שהעדיף את ענייני החוץ על פני האוצר או החינוך. המעמד המיוחד שיהיה לו במשרד עודד אותו לקחת את הג"וב. במשרד החוץ קמה זעקה, והפקידים שאלו אם אלקין, המתנחל מכפר אלדד שמחזיק בעמדות מדיניות קיצוניות, הוא האיש שצריך לייצג אותנו בעולם עוין, שמחכה למהלכי שלום. בימים האחרונים הפך אלקין לחביבם של העובדים במשרד אחרי שהשיג להם תנאים ומנע שביתה שתכננו בימי ביקור הנשיא אובמה.
אלקין מתנגד לפתרון שתי המדינות שמציע ראש הממשלה נתניהו. "שתי מדינות לא יפתרו את הבעיה", הוא אומר. "כל ניסיון להתקדם לכיוון הזה רק גרם לנו לבעיות קשות. תראה מה קרה אחרי קמפ דיוויד ואחרי ההתנתקות. זה לא עובד גם בביטחון. ברגע זה כל הממשלה מתנגדת לגבולות 1967. אפילו יאיר לפיד נגד חלוקת ירושלים. רוב הפלסטינים לא רוצים מדינה פלסטינית. אני מתכוון לרוב שיוצר חמאס. כל הוויכוח הפך תיאורטי", מבהיר אלקין.
"או בקיצור, אין על מה לדבר", אני אומר.
"לא נכון", עונה אלקין. "חשוב לדבר. יש בעיות משותפות, צריך להבין את הפלסטינים, לראות מה הם רוצים, אבל לא לתת".
"למה שהפלסטינים יבואו לדבר איתך אם אתה לא נותן להם שום תקווה", אני שואל.
אלקין משיב בדוגמה שמלמדת על עולם המונחים שלו. בתקופת ההקפאה הגיע ערבי להתנחלות שלו, כפר אלדד, וקילל את הנשיא אובמה שמקפד את פרנסתם של הפלסטינים ולא מרשה להם לבנות בהתנחלויות. "הם רוצים לחיות, לעבוד אצלנו. יש על מה לדבר איתם", משוכנע אלקין.
"יש פתרון מדיני שתהיה מוכן לחיות איתו", אני שואל.
"אני אידיאולוג. לא אפלג עכשיו את הימין בשביל לתת הצעות לא מעשיות", הוא עונה.
"אתה מוכן, למשל, שהכפר אבו דיס יהיה הבירה של הישות הפלסטינית, וירושלים תישאר מאוחדת?" אני מציע.
"אני לא מוכן. גם אם הייתי נותן את הפתרון הזה, איש לא היה לוקח", עונה אלקין ופורש ידיו לצדדים.
בראיון ל"מעריב" ערב חג הפסח הצהירה סגנית השר ציפי חוטובלי, חברתו של אלקין לסיעת הליכוד, שצריך לשכוח מפתרון שתי המדינות. במקום זה יש לספח את שטחי יהודה ושומרון ולהעניק אזרחות לכל התושבים. "אני בעד סיפוח-אזרוח"" אמרה חוטובלי, אבל אלקין לא מוכן לקבל גם את הפתרון הזה, שפירושו מדינה דו-לאומית. "במדינה כזו אהיה שר בכיר. אחמד טיבי יהיה ראש הממשלה, והוא הבטיח לי שאהיה אצלו שר רציני, אבל אני מתנגד לרעיון" מחייך אלקין.
אם הדבר היה תלוי בו, אלקין היה מספח את שטחי C לישראל, כלומר את כל ההתנחלויות. הוא לא מוכן לפנות התנחלות אחת, גם תמורת הסכם שלום עם הפלסטינים. "למה הסכם שלום פירושו להוציא אנשים מהבית? למה אתה לא מוציא ערבים מהבית שלהם תמורת ההסכם?" הוא שואל.
"הערבים חיים תחת ריבונות ישראל", אני מתווכח. "אתה יכול להישאר בכפר אלדד, אבל תקבל ריבונות פלסטינית".
"ראשית, הפלסטינים לא מוכנים לזה", הוא עונה. "שנית, באתי לארץ כדי להיות חלק ממדינה יהודית. אני גר שבע דקות מירושלים, ליד ההרודיון, אתר עם חשיבות עצומה להיסטוריה היהודית, לא פחות ממצדה".
" אפשר לומר שאתה תומך בתהליך, בתנאי שלא ייצא ממנו שום דבר מדיני?" אני שואל.
"מדיני כן, אבל לא אובדני", הוא משיב.
"בוא נלך על המקסימום. האם מדינה פלסטינית מפורזת בגבולות 1967 עם חלוקת ירושלים וזכות שיבה סמלית מסכנת את קיומנו?"
"כל המדינה תהפוך לשדרות", עונה אלקין. "כל עיר תהיה עיר גבול. תראה מה קרה בעזה. זו עלולה להיות מדינה עם גישה חופשית של צבאות פנימה".
"בעזה יצאנו בלי הסכם. כאן מדובר על הסכם מסוגר, בגיבוי המעצמות ומדינות ערב", אני אומר לאלקין.
"הסכם כתוב לא מספיק", הוא פוסק. "איך אתה יכול להאמין לפלסטינים? אני מספר לשר החוץ הנורווגי שהפלסטינים מעבירים 150 מיליון דולר בשנה למחבלים בכלא או למשפחות המתאבדים. מדובר בחמישה אחוזים מהתקציב שלהם. מה המסר של הדבר הזה? אתה יודע מי העלה להם את הסכום? ראש הממשלה המתון סלאם פיאד".
"ואיך אתה מתייחס להודעת ההתפטרות שלו אתמול?" אני שואל.
"זו מחלוקת פנים-פלסטינית, קרבות על בעלות הבית. זה ייגמר בסולחה", מעריך אלקין.
"בכל זאת, איך אתה מסביר לשרי החוץ את הבנייה בהתנחלויות? איך זה מתיישב עם קידום התהליך?" אני מתעניין.
"זו לא הבעיה", מסביר אלקין. "אם אני בונה חדר נוסף אצלי בבית, זה עוצר את השלום? אם אני מוסיף גן ילדים, זה מה שקובע? העולם מאשים אותנו רק בגלל שאנחנו מאשימים את עצמנו. אני חושב שזה משתנה. עכשיו לוחצים על הפלסטינים לבוא למשא ומתן בלי תנאים מוקדמים".
" תשמע, אילו הייתי מזכיר המדינה ג'ון קרי, לא הייתי מבזבז פה דקה", אני אומר.
"ואני אומר שהמשא ומתן חשוב לשני הצדדים", הוא עונה. "אפשר לנסות. הבעיה היא שהמקסימום של נתניהו וגם של רוב השרים בממשלה ובעם לא פוגש את המינימום של הפלסטינים".
"אתה מייצג את נתניהו בארץ ובעולם, אבל מתנגד לעמדותיו", אני מסיק.
סגן שר החוץ מסכים. "אני מפריד בין העמדות הרשמיות ובין העמדות הפרטיות. לא באתי לשבש לנתניהו את יחסי החוץ".
"תגיד", אני מסיים את השיחה, "יש מצב שנתניהו שובר את העמדות שלו, הולך על יוזמת השלום הערבית או יוזמת ג'נבה, מפרק את הליכוד כמו אריאל שרון ומביא הסכם היסטורי לבחירות הבאות או למשאל עם?"
"זה החלום שלכם", עונה אלקין ומתכנס בכורסתו. "אין מצב כזה ולא יהיה. נתניהו תקוע עמוק באתוס ההיסטורי ובסיפור הביטחוני. זה לא יקרה. שכח מזה".
שכחתי .
"אני רוצה שתדעו", אומר סגן אלוף (מיל') נרי אריאלי חמישה ימים לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל. "כאשר אתם הולכים להר הרצל, המצבה לא מונחת בהכרח מעל החייל שנפל. סביר להניח שמדובר בקבר אחים בהרבה מקרים, שעליו הונחו כמה מצבות נפרדות".
סא"ל אריאלי, חבר קיבוץ עין גדי, היה מפקד היחידה לאיתור נעדרים מדור תש"ח. חבריו אומרים שאין מי שמכיר טוב ממנו את הלוחמים, הנופלים והנעדרים של אז. ביום שלישי הוא דיבר באירוע בבית אבי חי בירושלים על בעיית הנעדרים. מתוך 155 נעדרים במלחמת העצמאות, שבה נפלו 6,500 חיילים , איתרה היחידה שלו קרוב למחצית באמצעות עבודת נמלים מאומצת בשטח, בארכיונים ובקרב המשפחות.
"נעדר גרוע יותר מחלל", אומר סא"ל אריאלי. "אתה נכנס לבית שיש בו נעדר מ-1948. הבית נראה כמו מקדש זוטא. נסעתי פעם עם המפקדת שלי למשפחה בירושלים. ההורים של הנעדר גרו בניו יורק. הוא היה בן 19 כאשר הגיע לארץ, ואחרי שבועיים נפל. ההורים עלו לארץ, חיפשו את הבן עד שהלכו לעולמם, אבל בני המשפחה מחפשים אותו עד היום. האחיות מחכות עדיין לאות חיים. בסלון המשפחה מצאנו 15 תמונות של החייל. הוא נוכח בחדר".
אבל הסיפור הידוע והטרגי ביותר על הנעדרים קשור בכ"ג יורדי הסירה. פרופ' גור אלרואי, איש מילואים של היחידה לאיתור נעדרים, החל לחקור את התעלומה הזו ב-1989 בעקבות הוראה של חיים ישראלי, שהיה ראש הלשכה של שר הביטחון. במאי 1941, להזכיר, יצאו 23 לוחמי פלמ"ח, ביוזמת הבריטים, דרך הים, לבצע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון. המדינה הייתה אז תחת שלטון צרפת של הגנרל וישי, משתף הפעולה עם הנאצים. החשש היה שבתי הזיקוק יספקו דלק למטוסי הוורמאכט הגרמניים, וכך יסכלו את הפלישה המתוכננת של בריטניה ללבנון ולסוריה.
הספינה נעלמה בלב ים ומעולם לא הגיעה ליעדה. כל הניסיונות להתחקות אחר גורלה עלו בתוהו. ההערכה הרווחת הייתה שהלוחמים, שהיו סיירת מטכ"ל של אז בפעולתם הראשונה, הגיעו לחוף, נתפסו על ידי הצרפתים והוצאו להורג. היו גם שמועות אחרות. "כל מי שעבד לפנינו וניסה לחקור את התעלומה טעה", אומר פרופ' אלרואי. "הם עבדו בצורה לא שיטתית. צריך היה להסתכל על התמונה כולה. החוקרים התרכזו בחומר בעברית, אבל לבנון נשלטה על ידי הצרפתים ואת הספינה שלחו הבריטים. בלי הארכיון הבריטי והצרפתי לא היה טעם לחקור".
שבע שנים, בין 2000 ו-2007, נמשכה החקירה שניהלו פרופ' אלרואי וחבריו. הם שהו שנה שלמה בצרפת ושמונה חודשים באנגליה ונברו בחומרים הרלוונטיים של הגופים המודיעיניים של שתי המדינות. המסקנה הנחרצת הייתה שהספינה טבעה בלב ים. מדוע אם כך נפוצו כל כך הרבה ידיעות ודיווחים על חיילים שהורדו מסירות בלב ים או בחוף, ואחר כך נראו בבתי הסוהר הצרפתיים בלבנון?
התשובה פשוטה. "היו שלוש סירות", אומר אלרואי. "אחרי סירת 'ארי הים' של הפלמ"ח יצאו למשימה דומה עוד שתי סירות עם חיילים בריטים. שתי הסירות נפלו בשבי, והחיילים נשלחו לבתי סוהר. הם ישבו שם חודש וחצי, עד הפלישה וכיבוש לבנון בידי הבריטים. עם הכיבוש כולם שוחררו והלכו הביתה. אגב, על הסירה השנייה היה חייל יהודי בשם יונתן אברמסון. הוא היה שתקן כזה. לא דיבר. במלחמת יום העצמאות הוא נפל בקרב ליד כפר ינוח. אילו דיבר, היינו פותרים את התעלומה ב-1948 ולא מחכים עד 2008", מסכם אלרואי בצער.
פרופ' גור אלרואי משוכנע שאפשר יהיה למצוא את שרידי הסירה, כמו גם את שרידי הצוללת דקר, אם תהיה לנו גישה למים הטריטוריאליים של לבנון. בינתיים הוא מתקומם על שיבוש היסטורי יחיד. אלרואי לא מבין מדוע קראנו לנעדרים כ"ג ולא כ"ד יורדי הסירה. הרי על הסירה היה גם קצין בריטי, מייג'ור אנטוני פאלמר, איש הכוחות המיוחדים של הצבא הבריטי.
אלרואי מעריך כי רצינו להתנקם בבריטים שלא אהבנו, ולכן מחקנו את שמו של המייג'ור מהזיכרון הלאומי. "זו טעות גדולה כי הבריטים עשו הרבה מאוד להקמתה של מדינת ישראל", אומר אלרואי, איש החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה.
שמם של כ"ג יורדי הסירה הונצח באוניות מעפילים, אנדרטאות, לוחות זיכרון, רחובות ובתי ספר. האם אלרואי מציע לעבור ממקום למקום ולשנות את המונחים? "כמובן שלא. אני רק מזכיר בכל מקום את העוול שנעשה לפאלמר", הוא אומר.
רחבת הקבר המשותפת של הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א הקדוש) ושל הרב מרדכי אליהו בהר המנוחות בירושלים הלכה והתמלאה ביום שלישי במהירות. מאות אנשים מכל רחבי העיר, רובם חרדים, הגיעו ל"יום כיפור קטן", תפילה שנחשבת רבת עוצמה, שהוקדשה להחלמתו של הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה. מאות נרות הושלכו לתוך חבית גדולה שהוצבה במקום, והעשן הסמיך התאבך ועטף את המתפללים שזעקו לשמיים. שתי חצוצרות הריעו בין פרקי התפילה והשמיעו דווקא קול שופר. המראות על פי הקברים היו נראים לאדם זר משונים במקרה הרע, או מיוחדים במקרה הטוב. (הערת המערכת: לאחר ירידת העיתון לדפוס הלך יעקב יוסף לעולמו).
הרב יוסף, 67, לקה לפני שנה וחצי בסרטן הלבלב. הרופאים נתנו לו שלושה חודשים לחיות, אבל הוא מחזיק מעמד. בשבוע שעבר המצב הידרדר והוא אושפז במצב קשה בהדסה עין כרםהחסידים הרבים של הרב הבינו כי העניין חמור, אחרי שהוא החסיר שיעור בבית הכנסת בורוכוב בשכונת הבוכרים, שם הוא מלמד מדי יום מאז 1968. החסידים לא ידעו את נפשם. הרב עצמו, על ערש דווי, עדיין בהכרה, קבע את מקום התפילה לשלומו. הרב מרדכי אליהו היה בחייו אחד השותפים הגדולים שלו ללימוד תורה והוצאת פסקי הלכה.
כמה ימים לפני שאושפז ניגש הרב לבית של אביו בהר נוף כדי לבקש ברכה. הפגישה הנדירה בין הרב עובדיה ובנו הראשון (אחרי הבת הבכורה עדינה) עוררה התרגשות עצומה ברחוב החרדי. יעקב יוסף נחשב זה שנות דור לבן הסורר של גדול הדור. הוא הלך בדרכו העצמאית והמרה את פיו של אביו עד שכונה "המורד". זה התחיל בתחילת 1984. הרב עובדיה הציב את בנו בראש רשימת ש"ס לכנסת. הבן החליט שהנוכחות בפרלמנט היא ביטול תורה. בש"ס ידוע הסיפור על הרב עובדיה, שהחליט להגיע לבית הכנסת בורוכוב כדי לתת שיעור במקום הבן, על מנת שזה יישאר בדיונים בכנסת, אבל מצא את הבן באמצע שיעור. הוא לא ויתר.
יעקב יוסף, איש הימין הקיצוני, לא הסכים גם עם עמדותיו המדיניות המתונות של אביו. הוא התנגד לפסק ההלכה שקבע כי מותר למסור שטחים תמורת שלום. הוא היה אחד ממתנגדיו הבוטים של הסכם אוסלו. לימים הדהים את כולם כאשר יצא במתקפה חריפה על ראשי ש"ס "שמועלים בכספי ציבור, מעלימים ומזייפים צ'קים". האב שהקים את ש"ס נזעק. "כל מה שנאמר הוא שקר מוחלט", קבע. הבן לא שינה את דעתו עד היום.
הפער בין האב והבן התרחב לאורך השנים. האב החל לפסול גם את פסקי ההלכה של הבן הסורר, ולהפך. אם האב התיר מאכלים מסוימים בפסח, הבן אסר וקבע שמדובר ב"חמץ גמור". השיא היה בימי פרשת עמנואל במהלך 2009. הרב יוסף עמד מאחורי העתירה המפורסמת שהגיש תלמידו, יואב ללום, נגד ההדרה של הבנות הספרדיות בבית הספר היסודי "בית יעקב" בעיר. הרב עובדיה קבע שמי שפונה לערכאות מרים יד על תורת משה ואין לו חלק בעולם הבא. רק עכשיו, במצבו הנורא של יעקב, הסכים הרב עובדיה לתקן ולומר לבנו "זכות התורה תגן עליך", וגם לתת לו צ'פחה הגונה.
הרב יעקב יוסף הפך בינתיים מנודה גם בידי בני המשפחה האחרים. כאשר נפטרה האם מרגלית ב-1994, הרב העדיף לשבת שבעה בביתו, הרחק מכולם. בתפילה לשלומו של הרב ביום שלישי לא נראה איש מהאחים. "איך הם לא מתביישים לעשות דבר כזה", זעם יצחק ג'וליאן, מתקן צמיגים, אחד החסידים השרופים ומבאי ביתו של הרב יוסף. סביר להניח שייצג בדבריו את רוב הנוכחים.
ביולי 2011 זימנה המשטרה את הרב יעקב יוסף לחקירה. המדינה סערה אז סביב הספר "תורת המלך" שפרסם הרב יצחק שפירא מהישיבה "עוד יוסף חי" ביצהר. אחד הפרקים בספר עסק ב"הלכות הריגת גוי בשעת שלום או מלחמה". את ההקדמה לספר כתבו הרבנים יוסף ודב ליאור. הרב יוסף לא ענה לשוטרים, ובסוף נעצר בקבר שמעון הצדיק והובא לחקירה במגרש הרוסים. גם הרב ליאור נעצר ונחקר באותם ימים. אחרי החקירה הציע הרב יוסף להעניק את פרס ישראל למחבר הספר. "עצרו שני רבנים גדולים, אבל את מחבר הספר לא העמידו לדין", אומר היום ברוך מרזל, יו"ר תנועת כך לשעבר.
מרזל היה כמובן בתפילה בהר המנוחות. הרב יוסף, מתברר, הוא גם הרב הצמוד של מיכאל בן ארי, חבר הכנסת לשעבר מהאיחוד הלאומי. את התפילה ניהל הרב המקובל, ישועה בן-שושן, איש המחתרת היהודית לשעבר. בן שושן הוא דמות מיוחדת, נמוך קומה ומסוגף, לבוש בקפוצ'ון. מרזל אומר שבן-שושן העניק את ההשראה לחברי המחתרת. בהר המנוחות היה נדמה לרגע שנוצרה ברית בין הדחויים, אלה שעומדים בשולי החברה הישראלית, אבל מתעקשים ללכת בדרכם השנויה במחלוקת.
"אבא שלי לא שתק. אם היה שותק בסוף שנות ה-80, הוא היה מזמן הרב הראשי לישראל" אומר הבן, יהונתן יוסף. "מה לא עשו לו? ביזו והשפילו אותו, אבל הוא לא ויתר. הוא תמיד מצטט את הרבי נחמן מברסלב שאומר שצריך לשלם לאנשים כדי שיבזו אותך. 'אם הייתם יודעים מה השכר של ביזיונות, הייתם רודפים אחרי זה', הוא אומר לנו". והמקורב ג'וליאן, שמכיר את כל הסכסוכים בבית הרב עובדיה ובש"ס, מוסיף בשפתו: "הורידו לרב יוסף את הראש, והוא לא מרים אותו מהאדמה כבר 30 שנה. זה צדיק אמיתי".
התפילה על פי הקבר נמשכה שעה ארוכה. הנוכחים קראו פרקי תהלים, למדו משניות והוסיפו סגולות כהנה וכהנה. הכאב, הדאגה והמרירות כלפי בני המשפחה האחרים התערבבו. אתמול ביקשתי מהרב יוסף לומר משהו בענייני השעה, באמצע המערכה הכלכלית ולפני שמגישים את התקציב. הרב טען שמי שפוגע בבני הישיבות יבין מהר מאוד כי האויב שלנו נמצא במקום אחר. או במילים אחרות: צפו למלחמה.
1. מבקר המדינה יוסף שפירא בודק חומר נגד שר לשעבר, על מינויים פוליטיים שביצע, בעקבות סרט וידיאו שהגיע למשרדו.
2. למשה פייגלין אצה הדרך. בדיון המיוחד ביום שלישי בכנסת הוא התרווח על אחת הכורסאות סביב שולחן הממשלה. אחד הסדרנים ניגש אליו והוביל אותו אחר כבוד למקומו כחכפ"ש (חבר כנסת פשוט) על ספסלי הליכוד.
3. דליה איציק, לשעבר שרה ויו"ר הכנסת, כותבת רומן פוליטי אישי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם