יום העצמאות השביעי לישראל: נאום איינשטיין שמעולם לא שודר
השנה 1955. הקהילה הבינ"ל מבקרת את ישראל על פעולותיה נגד מחבלים. הצורך בהסברה גובר והמדען נענה לבקשה לשאת נאום לטובת ישראל. אך מס' ימים קודם לכן, הולך הפרופ' לעולמו. כעת מתפרסמים המכתבים, טיוטות הנאום ותיעוד פגישותיו עם הקונסול בארה"ב, שהעיד: "מימיי לא פגשתי אדם כה צנוע ועניו"
באיגרת, ציין דפני כי רשת הטלוויזיה ABC מוכנה לשדר סרט מיוחד, בו תוצג התפתחות ישראל בתחום האנרגיה האטומית למטרות שלום. עוד הוסיף הקונסול כי לטובת הכתבה, הציעה הרשת כי תקליט את הנאום בביתו של איינשטיין בפרינסטון, וחתם את המכתב במילים - "ממתין בלהיטות לתגובתך".
הבקשה שנשלחה לאיינשטיין הגיעה בעקבות תגובות חריפות בקרב הקהילה הבינלאומית למתרחש בדרום הארץ. באותה השנה אירעו התקפות רבות על ישובים ישראליים סביב גבול ישראל-מצרים ונוצרה מתיחות רבה באזור. בתגובה לכך, פתחו בצה"ל בפעולות תגמול שונות, אשר לא מנעו פיגועים נוספים לאחר מכן. בשל כך, נוצר צורך בישראל לגבש מערכה הסברתית במדינות המערב ועלה הרעיון האמור לשדר את נאומו של איינשטיין בארה"ב.
פרופ' איינשטיין השיב במהרה ובחיוב למכתבו של הקונסול. "בוודאי ארצה לסייע למטרה הישראלית שלנו בנסיבות קשות אלו", ציין. "עם זאת, חשוב לבחון היטב כיצד ניתן לסייע למימושה. כפי הנראה לי, עבור דעת הקהל בארה"ב, עניין האנרגיה האטומית למטרות שלום הוא רק ענף מידע ממוקד ושולי.
"מנגד, נושא הסכסוך הישראלי ערבי נמצא במודעות הציבור הכללי במידה ניכרת. כדאי להיוועץ עם הגורמים המוסמכים בישראל מה ישרת טוב יותר את מערכת ההסברה, ומוטב שלא לאבד זמן יקר בעניין זה".
בערב פסח, השיב לו הקונסול כי התרגש מאוד על הסכמתו לסייע לישראל. מיד לאחר מכן, נערכו שתי פגישות סמוכות עם המדען הנודע בביתו. את המפגשים הללו תיאר לימים הקונסול דפני בהתרגשות, במכתב למנכ"ל משרד החוץ: "לפגישות אלו הייתה עליי השפעה רבה. בכל ימי חיי לא פגשתי אדם כה צנוע ועניו", תיאר הקונסול.
לדבריו, הפרופסור לא היה מודע כלל לתדמיתו העולמית הנרחבת ולמידת הפופולאריות שלו. "לפרסום שמו התייחס כאל הערכת יתר שאינה במקומה, והגדירה כטעם רע", ציין דפני.
עם סיום המפגש השני שניהל איינשטיין עם דפני, אמר לו המדען בגרמנית: "אינך חושב שהיה נבון מצדי לא לקבל את הצעתה הנדיבה של הממשלה להיות נשיא ישראל. ככלות הכול, אם הייתי מקבל את ההצעה ההיא, לא היה מתקיים השידור המיועד, שהוא בעל חשיבות רבה עבורכם".
הקונסול השיב כי לדעתו על איינשטיין לכל הפחות לבקר בארץ, ואילו המדען אמר: "זמן הנסיעות שלי מאחוריי. בריאותי אינה עוד כשהייתה. אם הייתה לי עוד שנת חיים הייתי מופתע".
ואכן, שעתיים מאוחר יותר, הובהל איינשטיין לבית החולים לאחר שחש ברע. הוא אושפז, אך מצבו הוגדר יציב והרופאים מסרו כי לא נשקפת סכנה לחייו. בנוסף לכך, מספר ימים לאחר מכן איינשטיין התכונן לשחרורו ואף שב לאכול, על כן הקונסול דפני קיבל את המידע לפיו אין צורך בשינויים במועד שנקבע לשידור הנאום. עוד נמסר, כי למרות כאביו, הוא משלים את הערותיו לקראת הנאום ביום העצמאות.
למחרת הלך לעולמו הפרופסור, זמן קצר לפני נאומו המתוכנן לאומה. בבית החולים בו שהה איינשטיין לפני מותו נמצא מסמך, ובו ההערות האחרונות שרשם לקראת הנאום וככל הנראה את הנאום בשלמותו. עם זאת, הדף נעלם באופן מסתורי וההערכה היא שציידי מזכרות שמו ידם על כתב היד הנדיר.
אנשי משרד החוץ, שביקשו להעביר את נאומו של הפרופ' לשידור תחנות הטלוויזיה לאחר מותו, החליטו לבסוף להימנע מכך מאחר שלא היה בידיהם העותק המוגמר של דבריו. עובדי המשרד חששו מפרשנות מוטעה של התבטאויותיו ומאי דיוק של הדברים שיפורסמו.
עד שרשת ABC הביעה נכונות לשדר תכנית בת חצי שעה לטובת הישגיה של ישראל, ובזכות כך נוצר הרעיון לנאומו של איינשטיין, ניסו ערוצי תקשורת רבים להשיג ראיון עם הפרופסור אך המאמצים עלו בתוהו.
לאחר תשובתו החיובית של המדען, נקבעה עמו פגישה ראשונה במהלך חג הפסח בתאריך ה-11 באפריל 1955. בפגישה בביתו נכחו שגריר ישראל בארה"ב אבא אבן והקונסול ששלח את מכתב הבקשה, ראובן דפני.
"זה היה עבורי מפגש ראשון עם האיש. התרשמתי עמוקות מאישיותו וקסמו כמו גם ממידת חמימותו כלפי ישראל והיהודים", כתב דפני מאוחר יותר. "הבית התאפיין בריהוט צנוע והחפצים לא נראו כבעלי ערך רב. חדר העבודה שלו הורכב מכיסא ושולחן, הכיל מדפי ספרים והיה עמוס מחברות גדושות במשוואות מתמטיות. היו שם גם ספרי פיסיקה, פוליטיקה ויהדות".
בפגישה הרים הפרופסור דף משולחנו, אשר פורסם השבוע ע"י ארכיון המדינה, בו סיכם קווים מנחים לנאום, ומכאן התנהלה שיחה בנוגע לאופיו המתבקש. בסיומה, הוחלט כי השגריר ינסח מסמך המתאר את תמצית שיחתם, ובו יעשה איינשטיין שימוש בהכנת נאומו.
עם סיום המפגש, הסתבר כי מספר חודשים קודם לכן אירח איינשטיין בביתו את המוציאה לאור של עיתון הניו יורק פוסט, דורותי שיף. בטור שפרסמה לאחר מכן, ציינה שיף כי איינשטיין הביע בפניה את אכזבתו ממדינת ישראל, וציין כי ציפה ליותר מאשר מה שישראל השיגה בסופו של דבר.
לאחר מכן איינשטיין הסתייג מדבריה של שיף. במפגש נוסף שקיים המדען עם אבן ודפני, הגיב הפרופ', לדברי הקונסול, בצורה בוטה לפרסומיה של העיתונאית. "ניכר בפניו עלבונו הרב מפעולתה", סיפר דפני.
"איינשטיין ביקש להדגיש כי היה מדובר בשיחה לא רשמית, וכי התבטא באופן הבא: "האם אין זאת עובדה טרגית, שהמדינה היהודית, לאחר מאות כה רבות, הייתה צריכה להיוולד בתקופה בהיסטוריה, בה היא נאלצת להתנהג באופן לא ראוי ולהידמות לכל המדינות האחרות, במקום לתת ביטוי מלא לפוטנציאל היצירתי שלה בצורה חדשה?". לסיכום, ביקש כי יובהר לציבור הישראלי, שדבריו הוצאו מהקשרם לטובת מאוויי הכותבת".
בפגישה נוספת שהתקיימה לקראת הנאום, הוגש לאיינשטיין נייר הסיכום שגיבש אבן ופורסם גם הוא השבוע ע"י ארכיון המדינה. המדען קיבל את שלוש הפסקאות הראשונות שנוסחו ללא שינוי, אך העיר הערותיו בנוגע לתוכן בפסקאות הבאות.
בדבריו, התנגד איינשטיין למשפט המגדיר את אידאל האחווה והשלום כאחד ההישגים המשמעותיים ביותר שישראל רכשה, וטען כי המדינה טרם השיגה רעיונות אלה. דפני הבהיר כי להבנתו כוונת אבן הייתה לתאר תרומות שהעם היהודי הנחיל לעולם, ולכך איינשטיין הסכים.
בסיום הפגישה, הוחלט כי מוטב שהנאום ייכתב בשלמותו במילותיו של הפרופסור, ולא באמצעות מתווכים. איינשטיין הסכים ולאחר מכן נקבע כי השידור, אשר נחשב לתקדים בהיסטוריית השידור המקומי, יועבר במהלך יום העצמאות בשעת ערב במספר רשתות במקביל.
הקונסול אמד את כמות הצופים האפשרית לכדי 60-80 מיליון בני אדם, ועל כך השיב איינשטיין בקריצה, בגרמנית: "בסוף עוד אהיה מפורסם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם