הקרב על המיליארדים בין כץ ללפיד
יחימוביץ' יודעת שעיני מחכה לה בפינה; החרדים מתגייסים רק לקרב על יום הזיכרון; השופטים בחידון התנ"ך כפו תיקו כדי שהישראלי לא יפסיד
בשבוע האחרון מרים כץ על לפיד גל תקשורתי גדול, אבל לפיד לא מתכופף. ביום רביעי כץ לקח איתו גדוד של עיתונאים לסיור בשני הפרויקטים הגדולים שעומדים בפני הקיצוץ: רכבת העמק ורכבת הגליל. רכבת העמק תצא בבוא היום מבית שאן לחיפה דרך עפולה. רכבת הגליל תחבר את עכו וכרמיאל עם קו מתוכנן נוסף לקריית שמונה. כץ צירף לאירוע שלו כמה ראשי ערים בצפון ושחרר עמם כמה אמירות חדות. "הפריפריה לא תהיה הכספומט של יאיר לפיד", קבע.
הוויכוח הוא לגיטימי. ההיקפים הכספיים אדירים. שני השרים הם החזקים ביותר בממשלה. האוצר טוען בגדול כי צריך לקצץ בתשתיות ולא בשירותים, מכיוון שגם כך שירותי הבריאות או החינוך כאן הם נמוכים. כץ ומשרד התחבורה אומרים כי ההקפאה תהרוס את התשתיות שכבר הוקמו, פלוס הוצאה שנתית של מיליוני שקלים על גשרים תלויים באוויר ומסילות קרקע שלא מובילות לשום מקום.
לפיד לא מוכן לסגת. אילו רצה, היה מוציא הודעה בפייסבוק כפי שעשה כאשר הפקידים שלו ביקשו להעלות את שכר הלימוד של הסטודנטים. "אם הברירה בין רכבות לאנשים, אז אנשים קודם", הוא אומר. כץ מבין שזה לא קל. הוא יכול לייחל רק לשר אוצר אחר, פרופ' שלמה מעוז למשל. מעוז, שרץ בפריימריז בליכוד, הרצה את משנתו הכלכלית שלשום בערב בירושלים. הוא טען כי האנשים שמבקשים לקצץ בתשתית ביקשו לעשות כך גם בעבר, "ואם היינו שומעים להם לא היו לנו רכבות גם היום".
"למה שלא יהיו רכבות וערך הקרקע לא יעלה גם בעפולה או בבית שאן? " תמה מעוז. "אז מה אם האנשים שם הם לא אשכנזים ולא לבנים?"
בזירת לפיד-כץ קורים כנראה עוד כמה דברים דרמטיים מאחורי הקלעים. זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו טלפן שר האוצר לכץ. "אני רוצה לקדם במהירות את תוכנית השמיים הפתוחים", הוא אמר לו. תוכנית השמיים הפתוחים נועדה להסיר מגבלות, להוסיף טיסות ולהגביר את התחרות בין חברות התעופה, מה שיוביל גם להוזלת מחירים.
כץ קפץ על ההצעה. הוא עובד על סיפור השמיים הפתוחים קרוב לארבע שנים. ביולי 2012 הוא הורה לחתום על ההסכם עם האיחוד האירופי, אבל חמישה חודשים מאוחר יותר נתניהו החליט לעכב את העסק כי לא רצה להסתבך עם ההסתדרות ועם חברת אל על והוועדים שלה לפני הבחירות. באל על טוענים כי הסכם השמיים הפתוחים יביא לחיסול החברה ולפיטורים של עשרות אלפי עובדים בענף.
"תדבר גם עם ראש הממשלה", ביקש כץ מלפיד בשיחה שקיימו לפני הפסח. שר האוצר לא חיכה הרבה, נכנס לראש הממשלה לחדר וביקש לקדם את התוכנית במהירות. נתניהו הסכים בלי היסוס. הוא הרי אוהב תחרות חופשית.
לפיד התחיל לקדם את התוכנית בכל מקום והתקשר לכץ שוב אחרי החג. "נתניהו בעד", אמר לו. "הראל לוקר (מנכ"ל משרד ראש הממשלה) מעכב את זה, כנראה על דעת עצמו. אליעזר שקדי (מנכ"ל אל על) פגש אותי ולא שכנע. אני מעריך שיהיה בסדר", דיווח לפיד.
ביום רביעי בערב התקיימה אצל המנכ"ל לוקר פגישה מכרעת. היו שם שאול מרידור, איש האוצר, שקדי מאל על ואנשי משרד התחבורה. העימות על התשתיות בין ישראל כץ ויאיר לפיד הפך לשיתוף פעולה סביב השמיים הפתוחים. כץ שמח לשמוע שלפיד יהיה חתום על ההצעה כדי לתת לה משנה תוקף. בחצות הלילה הוחלט להכניס את ההחלטה לסדר היום של הממשלה, שתתכנס ביום ראשון.
אתמול בבוקר החליטו באוצר למשוך את ההחלטה. כץ השתולל. גם במשרד ראש הממשלה לא הבינו מה קרה. בסביבה עלו טענות על קונספירציה. טענו שלפיד לא רוצה להסתבך עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שמוביל את ההתנגדות למהלך. אמרו שהוא לא רוצה לריב גם עם ישי דוידי, איש העסקים שרכש את אל על בפברואר האחרון. דוידי הוא אחד האנשים שחתמו על ערבות בסך 130 אלף שקל למפלגת "יש עתיד", אם הייתה נכנסת לחובות.
אחרי הצהריים התכנסו ראשי הוועדים של אל על, ארקיע וישראייר ואיימו לצאת למאבק ולהשבתות, אם התוכנית תעבור בממשלה. בינתיים ההצעה חזרה לסדר היום הממשלתי, והיא מוכנה להצבעה. בלשכת שר האוצר הרגיעו וטענו כי היו כמה בעיות משפטיות, ולכן העסק התעכב. כץ ינסה לברר היום עם לפיד בשיחתם אם הוא אכן עומד מאחורי הסיכום המשותף ביניהם. אם לא, הוא ינסה להעביר את ההצעה בכל זאת, בתקווה שראש הממשלה לא יחזור בו שוב.
יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' הולכת לפריימריז מוקדמים. איך יודעים? בשבוע שעבר היא הודיעה בראיון לאיילה חסון כי תנסה לקיים פריימריז בתוך שלושה חודשים; שנית, יחימוביץ' לפתע ידידותית עם כולם, בעיקר עם היריבים שלה. היא מסיירת, מחבקת את הפעילים, מסבירה ומשתפת את כולם בהתלבטויות שיש לה, אחרי שהבינה כי עיקר הכעס הוא על הדימוי האנטיפתי וההתנהגות הדיקטטורית שאימצה מאז שנבחרה לראשות העבודה בספטמבר 2011.
ביום רביעי בערב הגיעה יחימוביץ' למפגש עם פעילי העבודה בהסתדרות בפינה הירוקה בפארק הירקון. היו שם כמה עשרות אנשים, ביניהם אנשים שעד לפני כמה זמן לא היו יכולים לראות אותה. יחימוביץ' יצאה מכליה כדי להיות נחמדה, ואפשר לומר שהצליחה להפוך חלק מהפעילים שם לתומכיה. "היא הפגינה מולנו אמינות, השתמשה ברטוריקה חברית והצליחה לעורר את הרושם שהיא באה ממקום נקי", תיאר אחד המשתתפים את הסיטואציה.
יחימוביץ' יודעת שרבים מחבריה בעבודה רצו שתיכנס לממשלה. הם רצו לקחת לעצמם ג'ובים, טובות הנאה שלטוניות וחברות בדירקטוריונים. ההחלטה להישאר בחוץ גרמה להם אכזבה. היום היא מנסה להסביר שהשררה היא לא הכל. "יכולתי להיות בעמדת כוח, עם משרד, עם וולוו צמוד ונהג, אבל ויתרתי", אמרה יחימוביץ' בפארק. "אני שומעת ששר האוצר לפיד ייסע לנתניהו כדי להציג בפניו את התוכנית שלו. באותה מידה נתניהו יכול לנסוע ללפיד כדי להציג את התוכנית שלו. זו אותה תוכנית בדיוק.
"אז תגידו לי אתם, למה אני צריכה להיות שרת אוצר בממשלה כזו", שאלה יחימוביץ'.
מזכיר ההסתדרות עופר עיני עמד כידוע בראש המחנה שדרש מיחימוביץ' להיכנס לממשלה. עיני העדיף תמיד שיתוף פעולה על פני מאבקים לשמם. ההחלטה של יחימוביץ' להישאר בחוץ החריפה את הקרע בין השניים, שהיו פעם חברים טובים. יחימוביץ' קלטה היטב את נקודת הזמן שבה עיני פנה לה עורף. זה קרה בימי הסולחה ההיא בין עיני ועמיר פרץ, כאשר הוא היה עדיין איש מפלגת העבודה. היום יחימוביץ' מביטה מרחוק על סולחה נוספת, שיזם פואד בן אליעזר לפני חודש. הפעם בין עיני ובין ח"כ איתן כבל היריב המר, שהתמודד מולו בבחירות להסתדרות.
יחימוביץ' יודעת גם לזהות חולשות ולנצל אותן היטב. את הוועידה האחרונה שזכתה לכינוי "ועידת הערסים" היא ארגנה כאשר עיני שהה בחו"ל. הוועידה התכנסה בתחילת החודש, עיני הספיק כבר לחזור, אבל אנשיו שהו בכנס באילת ולא כולם הגיעו לבית החייל בתל אביב. יחימוביץ' החליטה כזכור להעביר בוועידה חוקה שתעזור לה להשתלט על מוסדות המפלגה. עיני התפתה לעלות לבמה ולהילחם ותבע לדחות את ההצבעות. יחימוביץ' לא נעתרה לו. רוב מוחלט של צירי הוועידה הצביעו איתה.
"יחימוביץ' השפילה את עיני לפני כולם, אחרי שהבינה שהיא יכולה גם בלעדיו", אומר מקורב לעיני. "היא קלטה שהוא נחלש גם בהסתדרות. היא הבינה שלא אוהבים אותה במפלגה בגלל שהיא עושה הכל לבד, אבל מאותה סיבה לא כולם אוהבים את עיני בהסתדרות. הוא אוהב להיות מוכתר כזה. לקבוע הכל. אנשים גם לא מסתדרים עם אח שלו, בני עיני, יו"ר הסיעה שלהם בהסתדרות. הם לא משתגעים על השלטון המשפחתי הזה".
עכשיו יחימוביץ' הולכת לפריימריז מהירים כדי לנצל את המפקד הנוכחי שהאיר לה פנים בעבר. מצבה במפקד רק השתפר בינתיים. פעילים של עמיר פרץ סולקו מהמוסדות ועזבו את המפלגה. חברים אחרים יכולים להצטרף, אבל הם לא ישתתפו בפריימריז, כי טרם עברו תקופת הכשרה. המלחמה תהיה קשה וישתתפו בה כבל (בטוח), אראל מרגלית (כמעט בטוח) ויצחק הרצוג (אולי). החשש המסוים של אנשי יחימוביץ' הוא מקואליציה בין הכוחות, שמאחוריהם יעמוד עיני. ויש עוד חשש. "פואד ועופר עיני יבינו שאין במפלגה מי שינצח את יחימוביץ', ואז הם יביאו מועמד מבחוץ: גבי אשכנזי או עמוס ידלין שהיה ראש אמ"ן. אל תשכח שהוא הבן של אהרן ידלין, שהיה שר החינוך ואחד מראשי המפלגה", אומר המקורב לעיני.
תחנת הרדיו "קול ברמה", שמזוהה עם ש"ס, נחשבת פופולרית ביותר במגזר החרדי. לתחנה מאות אלפי מאזינים, והשדרים בחלקם הם בוגרי התחנות החרדיות הפיראטיות שמכונות גם "ערוצי הקודש". מניסיון של מרואיין חילוני, אני יכול לומר כי התחנה פתוחה מאוד ומקבלת גם דעות ועמדות אחרות. המגישים נוקטים לעתים ביקורת עצמית וציניות לא מקובלות, נכונים לשמוע, להתווכח ולדון בנושאים הרגישים ביותר ביחסי חרדים-חילונים.
ביום שני בבוקר, יום הזיכרון לחללי צה"ל, שעה לפני הצפירה, התנהל ברדיו ויכוח לא שגרתי על אחד הנושאים הרגישים בעולם החרדי: היחס למדינה, לחללי צה"ל וליום הזיכרון. באולפן היו ארבעה או חמישה חובשי כיפות, אבל הוויכוח הקשה התנהל בין שני חרדים: הרב דב הלברטל והרב חנוך ורדיגר. האמוציות שעלו שם כמעט הובילו לתגרת ידיים.
הרב הלברטל היה מבאי ביתו של הרב יוסף שלום אלישיב המנוח, מנהיג הציבור הליטאי, והוא דבק בהשקפה ההלכתית שאין לזוז ממנה ימינה ושמאלה. בראיונות שונים שהעניק פה ושם הוא גילה עמדות מתונות, אך מיהר לחזור בו. הרב ורדיגר הוא בנו של הרב אברהם ורדיגר, איש המפלגה ההיסטורית פא"י (פועלי אגודת ישראל). אין לו ספק ביתרונה של המורשת היהודית על הישראלית, אבל הוא רוצה להתחבר יותר לציבור הכללי. לאחרונה הקים את תנועת "טוב" שאמורה לייצג את החרדים שעובדים. ורדיגר גם מעודד לימודי בגרות וליבה במגזר.
השאלה שעמדה על הפרק היא איך לציין את יום הזיכרון. הרב הלברטל טען שאין יום כזה, ומי שמציין אותו בעצם כפוף ללוח הזמנים של המדינה הציונית המשוקצת ומטשטש את ההשקפה הטהורה. משום כך אסור לקיים גם את המנהגים של המדינה, שסותרים לכאורה את המסורת היהודית העתיקה. במקום לעמוד דום בשעת הצפירה, כדאי לומר משניות בישיבה, אמר הלברטל. מבחינתו ורדיגר מייצג כת שולית, פורעת סדר. הוא השווה אותו לרב חיים אמסלם וגם לרב אמנון יצחק.
הרב ורדיגר רתח מזעם וטען שעל ראשו של הלברטל מרחף דין רודף. מדוע? "אתה מסית ומדיח את הציבור החילוני נגד הציבור החרדי ומוציא לנו שם רע. אתה מסכן את הקיום שלנו כחרדים", התריס ורדיגר.
"אתם האנטי-ציוניים הכי גדולים שיש, נכון או לא נכון?" שאל ורדיגר.
"אנחנו חרדים ורוצים להתנהג כמו שמתאים לנו", התעקש הלברטל.
"מי קובע", צעק ורדיגר.
"אנחנו. הסירה היא סירה אחת", ענה הלברטל.
"חוץ משנאה אין בכם כלום. כל עולם התורה מוחה על מה שאמרת, מוחה וגם בוכה", אמר ורדיגר.
"ביום הזיכרון אנחנו קוראים משניות", ענה הלברטל.
"מה הקשר? אתה מטשטש. לך לקבל טיפול", הציע ורדיגר.
"גם אנשים שעולים להר הרצל אומרים משניות וקדיש על קבר יקיריהם. הם רוצים להתחבר למסורת היהודית", אמר הלברטל.
"זה מה שאתה מציע, ללמוד בישיבות? שנרגיש מנותקים", שאל ורדיגר.
הרב יוסף שלמה כהנמן, שהיה ראש ישיבת פוניבז' הליטאית, הורה בזמנו לתלות את דגל המדינה על גג הישיבה בבני ברק ביום העצמאות. הרב נפעם מהישגי המדינה במלחמת ששת הימים והיה חשוב לו להראות הזדהות ולהביע את הכרת הטובה לצה"ל ששומר גם על החרדים. הדגל נתלה מדי שנה, גם השבוע, אבל הדבר מעורר פולמוס עצום בחברה החרדית. ברחובות מציירים אנשי הקבוצות השונות גרפיטי ומפזרים פשקווילים בעד ונגד כהנמן.
הוויכוח הגיע גם לאולפן. ורדיגר בעד. הלברטל נגד, כמובן. בוויכוח השתתף גם העיתונאי לעניינים חרדיים, יאיר אטינגר. "לאבא שלי היה בן דוד חרדי, דוב'לה אטינגר", הוא סיפר. "היה צנחן. באחד הקרבות הוא הסתער על בית ונפל. באזכרות טשטשו את הנסיבות שבהן הוא מת. במקום להיות גאים בו, התביישו. אומרים שהוא 'נפטר', ולא נהרג בקרב".
הלברטל התערב. "לאן הלך הציבור החילוני? תראו מה עושים לנו, משפילים אותנו. בממשלה, בתקשורת".
"מה זה חילוני?" נזעק הפעם אטינגר. "ההרוגים הם חילונים? ההרוגים הם מצביעי יאיר לפיד? עמנואל מורנו ז"ל למד איתי בבית הספר. הוא נופל ממך בצדיקות? מי אתה שתקבע מי צדיק?"
"החיבור ליום הזה הוא לא טבעי", התערב ורדיגר. "אבל אי אפשר לטשטש הכל".
"אני עומד בצפירה בחוץ", ענה הלברטל. "אין שאלה. צריך לכבד. השאלה איך. הם קמים עלינו לכלותנו. רוצים לימודי ליבה".
ורדיגר נזעק. "מה זה קשור. אנשים מסרו את נפשם, בלעדיהם לא היית יושב כאן".
"גדולי ישראל לא רצו לתת משמעות למה שממשלת ישראל קבעה", התעקש הלברטל.
"אתה שונא", הטיח ורדיגר.
"אני מצר על הדיון הזה", סיכם המנחה מוטי לביא וסגר את המיקרופונים. "אני רק מקווה שמשפחות שכולות לא שמעו אותנו", אמר לאחר מכן.
אילו היינו מאחדים לרגע בין שני מערכוני פולחן ישראליים, אולי היינו מתקרבים קצת למציאות שראינו או שנעלמה מעינינו, לקראת סוף חידון התנ"ך העולמי לנוער ביום העצמאות. שני מתמודדים הגיעו לקו הגמר. אליאור בביאן, בן 16, מישיבת שעלי תורה בבית שמש, וישי אייזנברג, בן 15, שלומד בשלוחה של "ישיבה יוניברסיטי" בניו ג'רזי. בין השניים התנהל קרב ראש בראש. כל אחד נשאל והרביץ תשובה, עד לרגע האחרון שבו הישראלי בביאן מעד קצת, ואייזנברג הוביל בחמש נקודות.
אוהו. מה עושים? חבר השופטים יצא להתייעצויות שהזכירו קצת את המערכון הבלתי נשכח של אריק איינשטיין, אורי זוהר ודורי בן זאב על חידון התנ"ך העולמי והמתמודד הסודני, שהיה גם מתאגרף בארצו ("גפן, גפן"). יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת הנכנס, ישב על המדוכה, וכולם התקרבו לאוזנו מכל עבר. את הלחץ הלא מתון במיוחד הפעיל אפי שטנצלר, יו"ר הקרן קיימת לישראל. האפשרות שנער אמריקאי יזכה בתואר לא נתנה מנוח למי שמייצג את החלוציות הישראלית.
שטנצלר נהג באותם רגעים בדיוק כמו האצן הישראלי המקרטע באולימפיאדה, במערכון המפורסם של "החמישייה הקאמרית". עסקני הסוכנות ניגשו שם למזניק וביקשו ממנו שהישראלי יקבל קצת פור, ארבעה מטרים קדימה. "מה יש? האם העם היהודי לא סבל מספיק", הם הוכיחו אותו. גם לנגד עיניו של שטנצלר עבר תסריט אימים גלותי. מעולם לא זכה בחידון התנ"ך העולמי נציג אמריקאי בודד. מקסימום חילקו את הפרס בין האמריקאי והישראלי, וגם זה קרה בקושי פעם אחת, בחידון שהתקיים כאן ב-1998.
מעבר לזה, בשנים האחרונות הנציג האמריקאי בקושי הגיע למקום השני, למעט פעם אחת, בשנה שעברה. ב-2009 זכה בתואר ספיר מלכא, מישיבת מרכז הרב; ב-2010 זכתה אור אשואל מאולפנת אמנה מכפר סבא (הסגן השני היה אבנר נתניהו, בנו של ראש הממשלה); ב-2011 זכה שלומי אלדמן מישיבת שעלבים בנוף איילון; בשנה שעברה זכה בתואר אלחנן בלוך מישיבת אמי"ת בירוחם, אבל הסגן היה עקיבא אברמוביץ מברוקלין. שטנצלר חשש מרצף זוכים שבאו מהנכר, סטייה מסוכנת בהחלט מן הדרך הראויה של חידון התנ"ך.
שטנצלר רכן מלמעלה לעברו של אדלשטיין. "השתגעת. אל תיתן לאמריקאי. לא היה דבר כזה", הוא נזף בו. "תראה, בסך הכל חצי נקודה. שטויות. ניתן את הפרס הראשון לשניהם וגמרנו". אפילו מנשה נוי במערכון של "החמישייה" לא היה עושה את זה טוב יותר מול המזניק הנבוך. הלחץ עבד היטב גם כאן. אדלשטיין הכריז על תיקו שלא היה ולא נברא, וחילק את הפרס הראשון ללא הצדקה בין השניים. אייזנברג הבין שעבדו עליו בעיניים, אבל הוא נער מסוגר וביישן ובקושי הגיב. בביאן גילה קצת חוצפה אופיינית, וקיטר על החלוקה בנטל הזכייה שנכפתה עליו.
ושטנצלר? הוא נשם לרווחה, יצא מחויך מבנייני האומה והלך לאכול ארוחת צהריים במסעדה ערבית, מלא בגאווה יהודית וישראלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם