מצרים: גוברת הקריאה להפיכה צבאית נוספת
ערעור הביטחון ברחובות, התסכול הכלכלי והחשש מהאיסלאמים גורמים לרבים להאמין כי ההצלה מידיו של מורסי תגיע שוב מהגנרלים
"אני חושב שלצבא יש תפקיד חשוב בשלב הזה - להוציא אותנו מהטרגדיה שאליה הכניסו אותנו האחים המוסלמים", אומר סהדי אל ע'זאלי חארב, פעיל ליברלי. "זה לא שזיכרון הדיכוי תחת המשטר הצבאי נעלם", מסבירים חארב ופעילים אנטי איסאלמיים אחרים.
"אבל האופוזיציה המבולגנת והמפולגת של מצרים ניסתה עד כה להסכים על דרך לעצור את העלייה בהשפעת האיסאלמיסטים, ויש הרואים הזדמנות במה שהם מזהים כאהדה גוברת לאפשרות של התערבות צבאית שתרסן את מורסי ואת האחים המוסלמים".
בחודש פברואר האחרון פרצו מהומות אלימות בין כוחות המשטרה למפגינים בעיר פורט סעיד, שהסתיימו בקריאות להפיכה צבאית. הדרישות, שחלקן אף הגיעו מאנשי מעמד הביניים שהצביעו בעד מורסי, העניקו רוח גבית לתנועת האופוזיציה שעברה חורף של מפלות והתפלגויות פנימיות, בעקבות ההפסד על ניסוח החוקה החדשה.
"אם אין חוק, יש להם (לצבא) חובה לאומית להתערב, והם אמרו את זה", אמר מנהיג האופוזיציה, מוחמד ברדעי, בראיון לבי-בי-סי בפברואר. "אף אחד לא רוצה שהצבא יחזור, ואני גם לא חושב שאם הצבא היה חוזר הוא היה תופס את השלטון, היה להם כבר ניסיון נורא עם העברת הסמכות במדינה", הוא הוסיף, "אבל הם יחזרו רק כדי לייצב את האזור, ואז נוכל להתחיל מההתחלה".
ככלל, השקפת העולם כי "התחלה מחדש" תפתור את הבעיות במדינה היא פופולרית בקרב פוליטיקאים באופוזיציה. נראה כי התשובה היחידה לדמוקרטיה שלא עובדת היא חזרה לנקודת ההתחלה.
"אנחנו יכולים להתחיל מחדש", אומרת הודה עבדל-באסט, חברת מפלגת השמאל "הזרם הפופולרי". היא מתנגדת לשלטון צבאי אך חוזה ברוחה פתרון בו מורסי יוותר על כסאו וקואליציה של מנהיגים פופולריים תתפוס את מושכות השלטון עד שכולם יגיעו להסכם על חוקה חדשה.
חוסר הסבלנות ותחושת החרטה הם לא מחזה נדיר במדינות שחוות תהליך של מעבר מדיקטטורה ארוכת ימים לדמוקרטיה חדשה. אזרחים מתוסכלים מעיראק דרך מדינות האביב הערבי ועד אמריקה הלטינית, אימצו, כל אחד בזמנו את חוסר היציבות המאפיין את תום הקונפליקט, יחד עם געגוע לעבר היחסית מסודר.
ההתנגדות לאחים המוסלמים ולמורסי, הנשיא האיסלאמי הראשון של המדינה, נטועה בתסכול הכלכלי, בערעור הביטחון ברחובות, בחשש מפני חוסר סובלנות דתית ובתחושה של שלילת זכויות. עבור חלק מהפעילים, ההנחה כי הכאוס המעמיק יכול לגרור התערבות צבאית היא סיבה מספקת כדי להמשיך למחות ובכך להימנע ממשא ומתן ישיר עם הנשיא ובני בריתו.
"המצרים רואים שלאחים המוסלמים יש כוח, רובים ומיליציות, אז אף אחד לא יכול לעמוד מולם בלי הצבא", אומר חארב. "בתרבות המצרית, הצבא הוא זה שמציל את המדינה מפני כל כיבוש".
הצבא , שעזר להחזיק את המשטר האנטי איסלאמי של מובארק במשך עשרות שנים, עשוי להיות הדרך הקלה של האופוזיציה לגאולה. "אנשים רואים את הצבא כאנטי-תזה לאחים המוסלמים", אומר סעיד סאמר שהאטה, מומחה לפוליטיקה מצרית מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון. לדבריו, "הצבא נראה כמוצא היחיד, ואנשים מחפשים מוצא".
ארגוני זכויות אדם נהגו בעבר לתעד הפרות רבות שבוצעו על ידי הצבא במהלך תקופת המעבר בה הגנרלים היו בשלטון, בהן מעצרים אקראיים, עינויי מפגינים ומשפטים המוניים של אלפי מצרים בפני בתי דין צבאיים סגורים. אך אפילו אז, הצבא, שתמיד היה סמל לגאווה התרבותית המצרית, לא איבד מהאהדה לה הוא זוכה בעם. גם בזמן המחאות נגדו, שהתלהטו אחרי נפילת מובארק, כ-88 אחוז מהמצרים עדיין נתנו אמון בצבא.
אין כיום סקרים עדכניים שבודקים את הפופולריות של הצבא היום, אבל הקריאות לגנרלים לבוא ולהציל את האומה מתגברות, הן ברחובות והן בתוכניות האירוח. "אם הצבא לא יבוא ויקל על סבלנו, המדינה הזאת תהפוך לסוריה", אומר רפעת סעיד, נהג מונית מקהיר, אשר, כמו מצרים רבים, מצר על האינפלציה הגואה וחוסר הביטחון ברחובות.
גם רבים מבין חברי המיעוט הנוצרי משוועים לעזרת הצבא, אותו צבא בו איבדו אמון אחרי הטבח שאירע בקהיר באוקטובר 2011, במהלכו נהרגו מפגינים נוצרים רבים. גל מתקפות על בסיס אתני נגד האוכלוסייה הנוצרית שאירעו לאחרונה עזרו למצב את האיסלאמיים כאויב מרכזי.
עם זאת, חלק מהפרשנים והדיפלומטים פוטרים את הקריאות האלה ומכנים אותן "משאלת לב". הם אומרים שלצבא יהיה תמריץ קטן מאוד לצעוד חזרה למרכז הזירה הפוליטית. הם טוענים כי העדיפות העליונה של הגנרלים היא לשמר את החסינות שלהם מפני העמדה לדין ושימור כוחו של הצבא.
"הצבא יגיע לרחובות רק כשיהיה כאוס שהמדינה לא תוכל להשתלט עליו", אומר מוחמד חביב, לשעבר סגן ראש תנועת האחים המוסלמים.דיפלומט מערבי המכיר את מצרים שותף לדעה זו. "אין להם שום אינטרס בכניסה חזרה לפוליטיקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם