"זה סופו של ציר איראן, סוריה וחיזבאללה"
יועצם המדיני לשעבר של סרקוזי ושיראק תומך בחימוש המורדים בסוריה ומאמין שניצחונם יבטיח דווקא בשורות טובות לישראל. ראיון מיוחד
השבוע צפה ועלתה שוב שאלת השימוש שעשה, או לא עשה, צבא אסד בנשק כימי נגד המורדים. בניגוד לאמריקאים, עמדת ישראל תומכת בהערכות הבריטים והצרפתים שאכן נעשה שימוש כזה. היבט מדאיג אחר הוא בעיית המוני הפליטים מסוריה שמציפים את ירדן, טורקיה ולבנון. כמיליון איש נמלטו מסוריה, מה שמאיים לשבש את היציבות באזור, בעיקר בירדן השברירית.
כתוצאה מכך, גובר הלחץ להתערבות צבאית חיצונית או לפחות להענקת סיוע צבאי משמעותי למורדים שאינם משתייכים לקבוצות האסלאמיסטיות הקיצוניות. ארצות הברית, שהציבה 200 חיילים בגבול ירדן-סוריה, אמנם מאמנת מורדים ואף העבירה להם סיוע כספי גדול, אך עדיין עומדת בהתנגדותה לחימוש המורדים ולכל מעורבות צבאית משמעותית יותר. בריטניה וצרפת, לעומת זאת, תומכות באי-חידושו של אמברגו הנשק שהטיל האיחוד האירופי על סוריה (ושעתיד לפוג במאי) ובחימוש המורדים.
ז'אן דוד לויט (67), מי ששימש יועצם המדיני הבכיר של נשיא צרפת היוצא ניקולא סרקוזי ושל ז'אק שיראק, והיה שותף לתהליך קבלת ההחלטות בצרפת בסוגיות המדיניות והביטחוניות במשך כמעט 20 שנה, מסביר בראיון ראשון לעיתון ישראלי כי הנשק נחוץ למורדים כדי להכריע את המאבק באסד ולסלקו. "מאז תחילת ההתקוממות בסוריה, משטר אסד הרג כ-80 אלף איש. כשאתה עושה זאת, אין דרך חזרה. אין עתיד לאסד. הוא לא ייוותר בתפקידו תחת שום הסדר פוליטי", אומר לויט. "אנחנו כן בעד פתרון שיושג באמצעות משא ומתן שתכליתו החיונית היא לשמור על השלטון המרכזי במדינה, אך ללא אסד. כדי להשיג את זה, צריך לוודא שיש למתנגדים לאסד את האמצעים לנצח מבחינה צבאית ולסלק את אסד".
אלא שישראל חוששת מחימוש קבוצות המורדים בסוריה בנשק מתקדם, שעלול להיות מופעל נגדה בתרחיש עתידי. הדגש הישראלי הוא על כך שאם אכן מחליטים להעביר נשק למורדים, יש לוודא כי מדובר בקבוצות שאינן אסלאמיסטיות קיצוניות ושעשויות להפוך לפרטנר הפוליטי של המערב ביום שאחרי נפילת אסד.
לויט פרש משירות המדינה עם הפסדו של סרקוזי בבחירות, והוא משמש כיום פרופסור באוניברסיטת Sciences Po בפריז , מוסד יוקרתי המכשיר את האליטה הפוליטית והדיפלומטית במדינה. הוא הגיע לביקור קצר בישראל כדי להשתתף בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי שהתקיים השבוע.
לויט פוטר כלאחר יד את החשש מפני האפשרות שהנשק יגיע לידי ארגוני הטרור מקרב המורדים. "מצד אחד, איראן ורוסיה הרי מחמשות את צבא אסד. מצד שני, סעודיה וקטאר מספקות נשק לארגוני האופוזיציה הקיצוניים ביותר מקרב האחים המוסלמים והסלפים הלוחמים באסד. היחידים שלא מקבלים נשק הם חברי האופוזיציה שלא משתייכים לקבוצות אלה", אומר לויט. "לכן השאלה של הימצאות נשק היא אבסורדית במדינה כמו סוריה, שיש בה היום כל כך הרבה נשק לכל כך הרבה גורמים שונים".
לדבריו , אותם גורמים בקרב המורדים שיקבלו את הנשק המערבי קרובים למערב בערכיהם הדמוקרטיים ובזכויות אדם. "אנחנו מקווים שהם יהיו אלה שימלאו תפקיד משמעותי במשא ומתן על הפתרון הפוליטי במדינה ובשמירה על שלמותה של סוריה". נראה שלויט מכוון בדבריו לגוף האופוזיציה הסורית המכונה "הקואליציה הלאומית", שהעומד בראשו, מועאז אל-חטיב, "אסלא מיסט-לייט", התפטר לפני כמה ימים על רקע מאבקים ומחלוקות פנימיות, כמו גם בחישה פוליטית מצד מדינות שונות המעוניינות להשפיע על גוף זה.
שלוש פעמים ניסו ארצות הברית, בריטניה וצרפת להעביר החלטה במועצת הביטחון של האו"ם על סגירת המרחב האווירי בסוריה. פעם אחר פעם היו אלה רוסיה, וסין בעקבותיה, שהטילו וטו ומנעו את קבלת ההחלטה. בזיכרונה של רוסיה נצרב העלבון מתמיכתה בהחלטה דומה במקרה של לוב. אלא שאז, במקום להעניק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה, מטוסי קרב בריטיים וצרפתיים פלשו למרחב האווירי של לוב והביאו להדחתו של קדאפי. כעת רוסיה מסרבת לאשר החלטה דומה, שתגרום לסוריה, ממש כמו במקרה הלובי, לחדול לתפקד כמדינה. נשיא ארצות הברית ברק אובמה, מצדו, מסרב לאפשר פעולה צבאית שלא במסגרת החלטת האו"ם.
לויט אינו מתרשם במיוחד מעמדתה הבעייתית של רוסיה. הוא מאמין שניתן לגרום לרוסיה לעבור לצד המורדים. זה יקרה, לטענתו, "כאשר שיווי המשקל ישתנה באופן דרמטי לטובת המורדים. במצב כזה, כשרוסיה תבין שהמצב הצבאי מידרדר במהירות, היא תתמוך במהלך מתוך הבנה שזאת הדרך היחידה לסלק את שלטונו של אסד".
ומה יקרה אם המורדים לא יחומשו?
"אסד יישאר לנצח וימשיך להרוג את בני עמו".
לא כך היה תמיד. היו ימים שבהם "הרציף" הצרפתי (משרד החוץ) וארמון האליזה היו אופטימיים באשר למרגליות שניתן להפיק מאסד הבן. אני ולויט נזכרים בביקור של בשאר אסד בפריז לקראת סוף המאה הקודמת, אז עוד היה בשאר הממונה על התיק הלבנוני, ומי שיירש זמן קצר לאחר מכן את אביו חאפז. לויט, ששימש אז היועץ המדיני של הנשיא ז'אק שיראק, זוכר בחור צעיר שהציג עצמו כ"איש מודרני, חדור אמביציה להביא לרפורמות נרחבות בסוריה". לא חלפו חודשים רבים, והתברר, לא רק לצרפתים, שהדפוס השלטוני הרודני בסוריה ייוותר על כנו. "חשבנו שהוא יהיה שונה מאביו. לצערנו, זה לא קרה", מודה לויט.
אולם תקוות לחוד ואינטרסים לחוד. סוריה ולבנון היו במשך עשרות שנים אזורי השפעה מובהקים של צרפת. כמה שהרודנות של אסד בסוריה והמעורבות העמוקה שלה בענייני לבנון הציקו לשיראק, צרפת לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להתנתק מהשפעתה המסורתית. כל זאת עד ההתנקשות בחייו של ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי בפברואר 2005. "זה היה סוף הדיאלוג בין שיראק לאסד", מציין לויט, שעזב בשנת 2000 את האליזה כדי לשמש שגריר צרפת באו"ם, ובהמשך בוושינגטון.
כשנבחר ניקולא סרקוזי ב-2007 לנשיא צרפת, הוא קרא ללויט לחזור לארמון ולשמש שוב היועץ המדיני הבכיר שלו. לבנון של אותם ימים חוותה שיתוק פוליטי ללא יכולת לבחור נשיא, עם מעורבות עצומה של חיזבאללה בכל המתרחש. סרקוזי ניסה לעשות את מה ששיראק נכשל בו. הוא שלח את לויט ואת ראש הסגל שלו לפגישה עם אסד בדמשק. הם הפצירו בו להפסיק עם החיסולים ולאפשר בחירות חופשיות לנשיאות בלבנון.
ואמנם במאי 2008 נבחר מישל סולימאן לנשיא לבנון. ביוני 2008 הגיע סרקוזי לביקור בישראל. באותם ימים טורקיה תיווכה בין אסד לראש הממשלה הישראלי אהוד אולמרט, בניסיון לקדם הסדר שלום בין המדינות. בהמשך ייסד סרקוזי את ארגון מדינות הים התיכון. לויט משחזר כיצד בכנס הייסוד ישבו זה לצד זה סביב שולחן אחד אולמרט, אסד, עבדאללה, נשיא אלג'יריה בוטפליקה ונשיא לבנון סולימאן, בסצנה שנדמית כאוטופית היום. אסד הודיע אז לראשונה שסוריה מכירה בלבנון כמדינה עצמאית וששתי המדינות אף מחליפות שגרירים.
אלא שאז הגיעו אירועי האביב הערבי לסוריה, ושוב המדיניות הצרפתית מול סוריה השתבשה. "אסד החליט שהדרך היחידה להתמודד עם האירועים היא לתקוף את עמו. בעינינו זה היה לא מקובל", מסביר לויט. "כשמנהיג תוקף את עמו, זו אחריות הקהילה הבינלאומית לעצור את הטבח".
במהלך השנים הרבות שהעביר במוקד קבלת ההחלטות בצרפת בצמרת ארמון האליזה, הספיק לויט לעבוד מול שלושה ראשי ממשלה ישראלים: פעמיים מול נתניהו, מול ברק ומול אולמרט.
פקידים בכירים ישראלים לשעבר שעבדו מולו תיארו אותו כאיש מקצוע מן המעלה הראשונה, דיפלומט מאופק מצד אחד, ועם זאת יצירתי ולא מכופתר בעליל. גם ברגעי המחלוקת בין סרקוזי לנתניהו סביב הסוגיה הפלסטינית והבנייה בהתנחלויות, שמר לויט, בן לאב יהודי, על סימפטיה לישראל והשתדל להנמיך את הלהבות בשיתוף עם מקבילו הישראלי, עוזי ארד. מנגד, בסוגיה האיראנית היה סרקוזי תקיף הרבה יותר מאובמה וקרוב יותר בעמדותיו לנתניהו. במהלך הראיון מבכר לויט לא להתייחס לאותן מחלוקות.
צרפת ניסתה לא אחת לקדם שיחות שלום בין ישראל לסוריה. האם אתה יכול לתאר לעצמך את מצבה של ישראל היום, אילו הייתה מוותרת על הגולן וחותמת על הסכם שלום עם אסד? הרי הלחימה הייתה כמעט על קו הכנרת.
לויט מסרב לענות על השאלה ופוטר אותה כ"ספקולציה". לדבריו , "מה שמתרחש עכשיו לא נוגע ליחסים עם ישראל, אלא לעם הסורי. הם לא מסתכלים מעבר לגבול, אלא אובססיביים לגבי פחדם". הוא אמנם מודע לכך שהיו אירועים ספורדיים של ירי לעבר ישראל. "אך למעשה, מבחינה צבאית, סוריה הרבה פחות חזקה בהשוואה לתקופה של לפני שנתיים", הוא מסכם.
אך מה לגבי הסכנה לישראל מפני ארגוני הטרור הלוחמים באסד, אני מקשה. ושוב, לויט בוחר לענות בדרכו הרוגעת: "בינתיים אתם שולטים ברמת הגולן. אם יימצא פתרון פוליטי ויעלה משטר דמוקרטי שיחפוץ להתחיל במשא ומתן עם ישראל, זה יהיה בידי הציבור הישראלי להחליט כיצד לנהוג".
ואם לא יימצא פתרון פוליטי?
"במקרה כזה, התסריט הקיצוני בסוריה הוא מה שמתרחש בסומליה. בלי פתרון, המדינה תתפרק, וקבוצות שונות ימשיכו להילחם זו בזו עד התמוטטות מוחלטת של כל סמכות לאומית".
ומה באשר לחיזבאללה? האם אתה סבור שהוא נחלש בעקבות האירועים בסוריה? האם יכולתו לפגוע בישראל בהוראת איראן קטנה יותר מאשר בעבר?
"מה שקורה בסוריה היום הוא במובן מסוים סופו של הציר איראן-סוריה-חיזבאללה. מדובר בעיכוב גדול של השאיפות האיראניות. מה שרואים היום זו תחרות על סוריה בין איראן והשיעה ובין הסונים של קטאר, טורקיה וסעודיה. הניחוש שלי הוא שהרוב הסוני בסוריה (המונה 70 אחוז, א"ב) ישתלט על המדינה, וחיזבאללה יפסיד את אסד והמשטר העלאווי שהוא הסנדק שלהם. תהיה לכך השפעה על כל האזור. לכן העדיפות של חיזבאללה היום היא לא להילחם בישראל, אלא לעזור לאסד, יחד עם איראן, לשרוד. כי מחר, אם אסד ייפול, גם חיזבאללה יפסיד. אז יש לכם גם בשורות טובות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם