החרדים מנסים לעכל את המפץ הגדול של לפיד
לא היו לשגריר בן אריה הרבה ברירות. מעטים יסכימו לגלות אומץ לב כשליברמן לידם; כך הפכה מלחמת הרב הראשי לסיפור החם של הקיץ
לפני חמש שנים בדיוק, באפריל 2008, הייתי באולם הזה כאשר נכנסה אליו אישיות אחרת, משה קצב. הנשיא לשעבר הרגיש גם הוא בטוח ופסל את עסקת הטיעון שבית המשפט אמור היה לאשר באותו יום. קצב שוהה היום, זה שנה וחצי, באגף הדתי בכלא מעשיהו. ליברמן לא יגיע לשם, בעיקר אחרי שהפרקליטות סגרה את התיק הכבד שבו השקיעו רשויות החוק הרבה מאמץ ושנות עבודה, ושהיו בו נגיעות לשוחד, הלבנת הון במיליוני דולרים וחברות קש לא חוקיות. תיק השגריר יכול לקחת את ליברמן מקסימום להרשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים, אבל איש לא מצפה לראות אותו בבית הסוהר. אולי יישאר מחוץ לחיים הפוליטיים, אבל גם זה מאוד לא בטוח.
השגריר המדובר הוא זאב בן אריה, שהגיע אתמול לבית המשפט קצת אחרי ליברמן. המפגש בין השניים היה מביך עד אימה. בחקירות המוקדמות של ליברמן הוא כינה את בן אריה אידיוט ותיאר אותו כמו "רוסי קלאסי, בעל אופי לא דינמי". אחרי שלוש שעות בבית המשפט אפשר היה להבין למה ליברמן התכוון. בן אריה נע בכבדות, מדבר באיטיות, זוכר רק את מה שהוא רוצה, מוציא מדעתם את התביעה ואת הסנגוריה כאחד. בשלב מסוים ביקש נציג עורך הדין ערן זלר, שחקר את בן אריה מטעם התביעה, להכריז עליו כעד עוין, אחרי שסירב לאשר את ההודאות שמסר במשטרה.
לפי כתב האישום העביר בן אריה לליברמן פתק עם פרטים סודיים על חשבונות הבנק שלו שהמדינה מחפשת, כאשר נפגשו השניים במלון קראון פלאזה במינסק שבבלארוס באוקטובר 2008. הפגישה הזו, שנמשכה כנראה חמש דקות, היא ליבת התיק, ומשום כך התקיימה סביבה חקירה מרתקת, שבמהלכה נדרש בן אריה לצאת מהאולם לכמה דקות כדי שהצדדים יוכלו להתנגח ביניהם על נקודות ופסיקים בגרסאות השונות. הסיטואציה שתיאר בן אריה אתמול הייתה יוצאת דופן, כזו שמתאימה אולי לסרטי ריגול או לסדרות פוליטיות משובחות.
בן אריה סיפר ששירותי הביון של בלארוס הטמינו מכשירי האזנה בחדרו המפואר של ליברמן במלון. משום כך הוא הדליף לליברמן את החומר הסודי באמצעות פתק, ולא בשיחה גלויה. ליברמן הניח את הפתק בכיס ויצא לכיוון האור בשירותים מכיוון שהחדר היה חשוך. האם הוא זרק אותו לאסלה, כפי שהוא מספר? האם עשה בפתק שימוש מוצלח כדי לטרפד את החקירה בתיק הכבד? לא ברור. מה שבטוח הוא שהשופטת חגית מאקקלמנוביץ, שאתמול נעצה בבן אריה מבט קצת מרחם, היא גם זו ששלחה אותו לפני שנה לארבעה חודשי עבודות שירות בגלל הפתק הזה, אחרי שהורשע בהפרת אמונים וחתם על עסקת טיעון.
באוקטובר 2009, שנה אחרי הפגישה במלון במינסק, בן אריה מונה לשגריר בריגה שבלטביה. דני אילון, סגנו לשעבר של ליברמן במשרד החוץ, יגיע לבית המשפט ביום שני הקרוב ויעיד שהוא לחץ עליו למנות את בן אריה, ומכאן בעצם צמחה פרשת המרמה והפרת האמונים נגד ליברמן, שלא סיפר מדוע הוא רוצה דווקא את השגריר הסורר. זו תהיה דרמה עצומה, שיאו של התיק. אילון רוצה לנקום אחרי שהודח מרשימת "ישראל ביתנו" לכנסת. בן אריה, לעומתו, רצה רק לפייס ולהשלים. אתמול הוא עשה בבית המשפט את הכל, בדרכו המגושמת, כדי לסייע למיטיבו לשעבר, זה שקרא לו אידיוט, ואפילו הפך שם כנראה לעד עוין.
או שאולי לא היו לבן אריה הרבה ברירות. אין הרבה אנשים שיהיו מוכנים לגלות אומץ לב כאשר ליברמן יושב חצי מטר מאחור, וגם מסנן הערות בינו לבין עצמו, כמובן.
"זו גזענות ממוסדת", אומר בהתרגשות אלי ישי, שר הפנים היוצא, ומכה בחוזקה על השולחן. "זו גזענות שמעוגנת בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים. קח את כל המספרים האלה. מה אתה רואה? באים לחסל אותנו בחיסול ממוקד. אבל זה לא מספיק. הם מוסיפים לחיסול הזה גם את ההסתה. מכנים אותנו בכינויים נוראיים. אני לא יודע לאן נגיע ככה. מה אני אומר? אבא של יאיר לפיד דיבר, והוא עושה".
איך שלא מסתכלים על זה, שר האוצר לפיד הצליח השבוע להוציא ציבור של מיליון איש משיווי משקלו. החרדים בהלם. זה מתחיל בגדולי התורה ובחכמי התורה, דרך הפוליטיקאים, ומסתיים באיש הפשוט, שלומד בכולל ושימצא את עצמו בקרוב בלי הרבה פרנסה. לפיד, מצדו, לא מפסיק להכות לרגע. שר האוצר, רגע לפני הגזירות ובגללן, מרביץ מסרים גלויים וסמויים שמשרתים אותו היטב ומלהיבים את הציבור הגדול שבחר בו. הוא בעד "האדם העובד", מצד אחד, ומשחרר את המדינה מהטאבו של יעקב ליצמן, מצד שני.
לפיד גילה מולו ציבור מפולג ומסוכסך, יריב קל, שעדיין לא התאושש מאובדן השלטון. ביהדות התורה צורחים לעברו של לפיד, אבל אחר כך מכים על חטא וטוענים ששיחקו לידיו. ש"ס משוסעת ללא תקנה, כפי שתוכלו לקרוא באייטם הבא, על הקרבות סביב בחירת הרב הראשי. בין כל המפלגות, האשכנזיות והספרדית, מתנהלת מלחמה גדולה סביב הדרך שבה צריך להילחם בלפיד. הוויכוח נובע גם משתי תפיסות עולם מנוגדות ואינטרסים שונים.
"אנחנו זה לא הם", מאבחן בכיר בש"ס. "אנחנו ספרדים דתיים, אבל לא סקטוריאליים כמוהם. אנחנו דואגים לכלל ילדי ישראל. האוכלוסייה שלנו הרבה יותר רחבה. אנחנו לא מגדירים את עצמנו חרדים. אנחנו ספרדים שומרי תורה ומצוות, יראי שמיים. אצלנו יושבים בליל הסדר אחד עם כיפה שחורה, אחד עם כיפה סרוגה, אחד עם כתפיות ועוד אחד שהגיע במכונית והשאיר אותה בחוץ. אנחנו לא ליטאים ולא חסידים. אנחנו רוצים להתחבר. הם רוצים להתבדל. בגלל זה הם צעקו נגד לפיד, ובסוף חטפו מכל הכיוונים".
אריה דרעי, למשל, הבין במהירות את ההבדלים. ביום שני הוא היה אמור לנאום בכנסת, אבל השאיר את הבמה לח"כ מאיר פרוש. כאשר לפיד התנצח עם אנשי יהדות התורה, דרעי תפס את הראש. אילו כולם היו שותקים, הוא חשב, לפיד לא היה רב עם החרדים. הם רק סיפקו לו תחמושת. "מה ח"כ גפני קופץ עם הפייסבוק. כל החרדים יודעים שהשרים לא שומרים שבת. אז מה לפיד אמר? שהוא חילוני ועושה מה שבא לו. מה יצא מזה? כל החילונים קפצו ומחאו לו כפיים והוסיפו לו קולות בסקרים. מי היה צריך את זה?" שואלים בסביבתו של דרעי.
אז מה עושים? דרעי חושב שצריך לעזוב את לפיד ולהתמקד בראש הממשלה נתניהו. להפיל עליו את כל התיק. צריך להרתיע אותו כי הוא חושש מהציבור החרדי ויודע שהוא עוד יזדקק לו. לפני עשר שנים, מזכירים אצל דרעי, נתניהו היה שר האוצר וההתבטאויות שלו בענייני החרדים, התעסוקה והילודה לא היו שונות מאלה של לפיד היום. כולם זוכרים ראיון שהעניק אז נתניהו לשדרנית הרדיו שלי יחימוביץ', ובו העביר מסרים ברוח זו. אין סיבה לעזוב אותו כעת ולעזור ללפיד לעשות קופה על חשבון ליצמן ופרוש.
אנשי דרעי מאשימים במקביל את אלי ישי, שלטענתם בולם את המתקפה על נתניהו ומפזר בבית הרב עובדיה הבטחות שאו טו-טו ראש הממשלה זורק את לפיד ובנט ומחזיר את החרדים לממשלה. כך הוא גם מפגין את כוחו בפני הרב ומול דרעי. ישי מכחיש, כמובן. "נתניהו צריך לבלום את לפיד, זה ברור", הוא אומר. "אני לא רוצה לחזור לממשלה. גם אם יביאו לנו הצעה, אמליץ להישאר בחוץ. מה יש? בימי ראש הממשלה שרון היינו בחוץ. רק אחרי שנה וחצי הוא ביקש שניכנס".
"אנחנו בעד הידברות. אנחנו לא הולכים בדרך של לפיד, להתנכל, לנקום ולרדוף. אם לא ילך, נצא למאבק כואב וחריף".
"מה תעשו?" אני שואל.
"יש לנו כלים. תאמין לי. הוכחנו את זה", מסכם ישי.
את המריבה הזו קשה היה לפספס. ביום שני בערב ניגש אריה דרעי במהירות לצעיר בשם נסים אלקסלסי. שניהם, גבוהי קומה, מזוקנים, לבושים בהידור, מוקפים בעוזרים חמורי סבר, לא גילו עודף אדיבות זה כלפי זה.
"אז מה אתה רוצה ממני", הטיח דרעי באלקסלסי.
"אתה מטרפד את המינוי של הרב הראשי שלמה עמאר לכהונה נוספת", ענה אלקסלסי.
"מי אומר? " שאל דרעי.
"העוזרים שלך", ענה אלקסלסי.
"תביא אותם", ענה דרעי.
"הם פה", התייצב אלקסלסי. "הם מתדרכים בשמך את כולם".
"עזוב אותי, אני לא יכול לדבר איתך", ענה דרעי, סובב את גבו לאלקסלסי והותיר אותו עומד דקות ארוכות זעוף וסמוק פנים.
לא כדאי לזלזל באלקסלסי, אחד האנשים המוכשרים בסביבה. ידו בכל. הוא העוזר המקורב ביותר לרב הראשי שלמה עמאר. הוא היה היועץ של שר הדתות היוצא יעקב מרגי. בקדנציה הקודמת כינו את אלקסלסי "מנכ"ל משרד הדתות" כיוון שעשה שם כל מה שרצה. מאחוריו עשרות מינויים של אנשים במועצות הדתיות וברבנות הראשית. גדוד שלם של פעילים עומד תמיד לרשותו.
ויש לאלקסלסי משימת חיים. הוא לא רוצה לראות את הרב עמאר הולך הביתה אחרי עשר שנים בתפקיד הרב הראשי. הוא מבקש להבטיח לו עוד קדנציה. איש לא יעז לומר זאת בש"ס, אבל קדנציה נוספת בתפקיד עשויה להפוך את הרב עמאר ליורשו של הרב עובדיה יוסף, צדיק הדור. אלקסלסי יודע שאם הרב עמאר לא נשאר בתפקידו הוא עלול להיעלם, ואיש כבר לא יקרא לו לשום מקום. מי יודע איפה נמצא היום הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון? אולי בראשון לציון?
אחרי הבחירות נפגש אלקסלסי עם ראשי הבית היהודי, אנשי הציונות הדתית. הוא רקם איתם דיל. הם יתמכו ברב עמאר לתפקיד הרב הראשי הספרדי, ויעבירו בכנסת חוק חדש שמאפשר לו כהונה שנייה. ש"ס תתמוך ברב דוד סתיו, שרצה להיות הרב האשכנזי. כולם היו מרוצים. כולם לחצו ידיים.
אבל שום דבר לא הולך חלק. הרב חיים דרוקמן, 81, איש מכובד ובעל השפעה גדולה בציונות הדתית, לא רצה את סתיו. הוא חשב שהוא לא מייצג את כל חובשי הכיפות הסרוגות, והוא לא מספיק מבוגר ומנוסה כדי להטיל מרות על רבני הערים והמחוזות. הרב דרוקמן המליץ על יעקב אריאל, נשיא ארגון צוהר. אבל כאן צצה בעיה. הרב אריאל בן 76, ולפי החוק אין להתמודד על תפקיד הרב הראשי אם מלאו לך 70 שנה.
"אין בעיה", אמר אלקסלסי. "אתם תעבירו את חוק עמאר, אנחנו נעביר את חוק אריאל".
עכשיו הגיע תורו של הרב סתיו להתקומם. "אם ייתנו לקשישים להתמודד עוד נמצא במרוץ הזה את הרב ישראל לאו", הודיעו מקורביו. הרב לאו היה כבר רב ראשי, והוא היה יכול להתלבש היטב על שני החוקים המוצעים: גם כהונה שנייה וגם גיל מופלג. אם הוא ירוץ וינצח, איימו אנשי סתיו, הציונות הדתית תפסיד את כל הקופה. בכל זאת, מדובר ברב חרדי.
הרב לאו יצא בינתיים מהתמונה, אחרי שנהנה מהעיסוק בשמו, אבל הרבנים האחרים בציונות הדתית לא נחים לרגע. סתיו ואריאל נלחמים זה בזה, ומנסים לשנות את הגוף הבוחר לטובתם, ובינתיים עולים שמות נוספים שרק מלבים את ההתנצחויות הפנימיות. בקרב רב הזה משתתפים בינתיים גם הרב דוד גרוסמן ממגדל העמק והרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב.
ביום ראשון בערב הגיע הרב עמאר לביתו של הרב עובדיה. הוא סיפר לו על הדיל. על התגובה של הרב עובדיה הדעות חלוקות. אלקסלסי אומר שהרב תומך בהמשך הכהונה של עמאר. בכירים בש"ס אומרים שהוא מתנגד לכל עסקה עם הבית היהודי, שאותו כינה "בית של גויים". יש לו מועמדים משלו, לא פחות טובים. הרי רוב בניו של הרב הם רבנים. הרב אברהם יוסף, הרב הראשי של חולון נראה כמי שמתאים לא פחות לתפקיד.
באתרי החדשות החרדיים החלו להתפרסם ידיעות על אודות הבכירים בש"ס שמתנגדים לדיל עמאר. אלקסלסי הגיע למסקנה ש"הבכירים" הם דרעי ולכן הוא חיכה לו במסדרון. "אתה עובד נגדנו עם הרבנים הליטאים. חזרת 30 שנה, לימי הדיכוי", הוא סנט בו. אלקסלסי משוכנע כי דרעי רוצה להריץ לתפקיד את אחיו, הרב יהודה דרעי, הרב הראשי של העיר באר שבע. אנשי דרעי לא ממש מכחישים. הם גם טוענים כי "הרב עמאר הוא לא כזו דמות שנעשה בשבילו חוק מיוחד. הוא כיהן עשר שנים. יפה. מיצינו".
בש"ס, כזכור, יש שלושה יושבי ראש. מכיוון שכך, אין שום סיכוי שגם השלושה הללו יעשו להם רב ראשי מוסכם, וכל אחד מריץ את המועמד שלו, כדי לנגח את יריביו. וכך: אלי ישי תומך ברב עמאר, יחד עם אלקסלסי; אריאל אטיאס תומך באברהם יוסף, ודרעי באחיו יהודה.
ואיך כל זה ייגמר? רב הנסתר על הגלוי. מישהו סיפר השבוע בהקשר הזה על תלמידי ישיבה שהלכו מכות, עד שבאו חבריהם וקראו להם לתפילה, כדי שיירגעו. נכנסו לבית הכנסת, והחלו לריב על האיש שיהיה שליח הציבור. במלים אחרות: אין כאן סיכוי לפשרה, רק למריבה נוספת.
מאיר חביב, 51, הוא חבר אישי של בנימין נתניהו. ראש הממשלה קורא לו "אח שלי" ואפילו "נשמה". חביב, שמתגורר בפריז, הגיע למעמד הזה אחרי שהשקיע הרבה מאמץ. זה 20 שנה שהוא מלווה את נתניהו בכל המאבקים הפוליטיים שלו בארץ, מארגן לו פגישות עם נשיאי צרפת ומשתתף בהן, מארח אותו לתפארת, ויש אומרים שגם תורם לו כסף. חביב מכחיש. כאשר עלתה פרשת "ביבי טורס" לכותרות הוזכר חביב כמי שרכש כרטיסי טיסה לבני הזוג נתניהו, שהגיעו לפריז. חביב הסביר כי קנה את הכרטיסים, אבל קיבל החזר מלא, וכך הוא גם נוהג עם פוליטיקאים נוספים שבאים לצרפת ונזקקים לעזרתו.
עכשיו מאיר חביב צריך את נתניהו. אילו היה ישראלי, חביב היה מצטרף לליכוד וראש הממשלה היה הופך אותו מזמן לשר בממשלתו. אבל חביב מכוון למקום אחר, גבוה יותר. הוא רוצה להיות חבר הפרלמנט הצרפתי. לצורך העניין הוא צריך את קולותיהם של קרוב ל-70 אלף יהודים צרפתים שמתגוררים בארץ. על המקום מתמודדים מועמדים נוספים. נתניהו כבר הביע תמיכה, וברור שימצא את ההזדמנות לקרוא לבוחרים להצביע עבור חביב. גם הוא צריך שלוחה ישראלית בקולוארים של פריז.
שיטת הבחירות בצרפת היא אזורית. יש אזורי בחירה בצרפת, ויש אזורים מחוץ לצרפת, כמו אזור הים התיכון, שכולל את ישראל, יוון, איטליה, טורקיה ומלטה. בישראל מספר הצרפתים הגבוה ביותר, ולכן כולם מרכזים כאן את המאמץ. צריך רק לציין כי לפני שנה הייתה כאן התמודדות לפרלמנט הצרפתי ונבחרה אחת, דפנה פוזננסקי, ישראלית לשעבר. פוזננסקי נפסלה כי עברה על חוק מימון המפלגות הצרפתי הקשוח מאוד. עכשיו יש התמודדות חדשה.
הבחירות יתקיימו בעוד חודש, ב-26 במאי. בקרוב תראו את חביב מצטרף לנתניהו שוב, כמו תמיד. בנובמבר האחרון ביקר נתניהו בצרפת, וחביב היה איתו לאורך כל המסלול, גם בטולוז, שם הלכו השניים, יחד עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד, לנחם את בני הקהילה אחרי הטבח שבו נהרגו מורה בקהילה ושלושה בני משפחה אחת. בחודש הבא יבקר בארץ הנשיא לשעבר, ניקולא סרקוזי. חביב יהיה גם כאן. אולי יום אחד חביב יהיה שר או ראש ממשלה בצרפת. התהליך מתחיל עכשיו.
בינתיים, אומרים, נתניהו יקבל עוד חבר כנסת של הליכוד, אבל בפרלמנט אחר. גם בפלאס דה קונקורד צריך קריאות ביניים. לא מזמן, אחרי מבצע "עמוד ענן" טען שר החוץ הצרפתי (ממוצא יהודי) לורן פביוס כי התגובה של ישראל הייתה לא פרופורציונלית בעליל. "איך אתה אומר דבר כזה?" שאל חביב את פביוס כאשר פגש בו. "אתם שולחים אלפי חיילים למאלי, להגן על כמה מאות אזרחים צרפתים מפני מוסלמים קיצוניים. בישראל יש עשרות אלפי אזרחים מצרפת, הם לא ראויים להגנה?"
פביוס לא ענה. אם חביב ייבחר לפרלמנט, הוא יאלץ אותו לענות במסגרת הצעה לסדר יום. נתניהו בעד.
בשבוע שעבר נכתב כאן על מאמציו של אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל, שהיה בחבר השופטים של חידון התנ"ך העולמי לנוער, למענו של המתמודד הישראלי שניצב מול מתמודד מניו ג'רזי. סיפרתי כי חבר השופטים יצא להתייעצות בסופה נקבע כי השניים יזכו יחדיו בתואר. כדי להסיר כל ספק התבקשתי להבהיר כי שיקוליו של יו"ר חבר השופטים, יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין, היו ענייניים ולא הושפעו מטיעוני יו"ר קק"ל, שלדבריו כלל לא הגיעו לידיעתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם