השגריר חזר בו: מה בדיוק קרה במינסק?
פתיחת שלב העדויות במשפט ליברמן עסקה בעיקר במה שמסביב לסוגיית הליבה: האם בעת מינוי בן אריה היה שר החוץ לשעבר בניגוד עניינים?

הנושא החם ביותר ביום הדיונים הראשון היה הפער בן גרסתו הראשונית של בן אריה בחקירתו במשטרה במרס 2010 לבין עדותו אתמול בבית המשפט. בעוד שבחקירה הראשונה סיפר שהעברת המסמך לליברמן במלון במינסק לוותה במעין הסבר מילולי על תוכן הבקשה לחיקור דין מבלארוס, הסבר שארך בין שלוש לחמש דקות, התיישר אתמול עם גרסתו של ליברמן, לפיה העברת המסמך היתה אילמת, ללא שיחה לפני או אחרי, לבד מדברים שליברמן סינן ביידיש על כך שמדובר בשטויות.
ניחוש עמדתם של שופטים על סמך הערות אקראיות נדון לא פעם לכישלון; ובכל זאת כדאי לציין את שאלתו של השופט איתן קורנהאווזר לבן אריה, לאחר שהאחרון סיפר כי רק אחרי החקירה הבין שלא אמר אמת כשסיפר על השיחה עם ליברמן. "האם ההערות על החקירה הן כתב ידך", שאל השופט. בן אריה היסס והשיב בחיוב.
הסבר: הנוהל המשטרתי מחייב את החוקרים להעביר לנחקר את הודאתו בתום גבייתה, והוא צריך לחתום בתחתית כל עמוד כי אכן אלו הדברים שאמר. על הפלטפורמה שסידר לו השופט הקשה התובע, ערן זלר, על בן אריה ושאל: אם כל כך הקפיד על כל מלה שאמר בחקירתו ותיקן שגיאות קטנות בכתב ידו, איך לא שם לב לעיוות הגדול ביותר שלכאורה קיים בה - תיאור שיחה שלא היתה בינו לבין ליברמן במהלך העברת המסמך?
אלא שכאן עולה הקושיה הבאה: האם סוגיית השיחה, היתה או לא היתה, כל כך משמעותית? זו הוקשתה בפועל על ידי ראשת ההרכב, השופטת חגית מאק קלמנוביץ: " האם זה כל כך חשוב"? שאלה . זלר השיב שבכל זאת יש הבדל בין העברה חטופה של פתק מהוה לבין העברה של מסמך בליווי הסבר מפורט על היעדים של חוקרי ליברמן בבלארוס. זו גם הסיבה שהפרקליטות שקלה להקרין על קיר האולם ראיון שערך אביעד גליקמן מחדשות 10 עם זאב בן אריה, שגם בו מתאר השגריר לשעבר שיחה שהייתה לו עם ליברמן בחדר במינסק, ושהיה לו חשוב "שיראה וישמע". הפרקליטות ויתרה על הרעיון לאחר שהבינה את המסר מהשופטים כי הנקודה הזאת אינה משמעותית עד כדי כך.
אגב, אם ליברמן מנסה להמחיש כמה לא ייחס לעניין חשיבות, מסקרן לראות איך יסביר את המפגש, שעליו הוא בעצמו סיפר בחקירתו, עם פאינה קרשנבאום בחדר האוכל במלון, מיד לאחר שירד מהמפגש בחדר עם בן אריה. ליברמן, לדבריו, אמר לה ש"האדיוט הזה יסבך את כולנו". ועוד שאלה: אם העניין חסר חשיבות, אז גם למה לזרוק את הפתק בשירותים? זה לא מה שבדרך כלל אנשים עושים עם פתקים שהם מקבלים לידיהם, חשובים או לא; לכל היותר הם זורקים אותם לפח.
הקושיות והדיונים הללו, מעניינים ככל שיהיו, הם דיוני מסגרת ורקע לסוגיית הליבה שתיבחן על ידי בית המשפט - סוגיית ניגוד העניינים שבו היה מצוי ליברמן בעת קידומו של בן אריה לתפקיד השגריר בריגה. העניין יעלה לסדר היום החל מיום שלישי הקרוב. בשעות הקרובות יעלו שני שגרירים ישראלים על מטוסי אל על מפריז ומבנגקוק וינחתו על דוכן העדים במגרש הרוסים בירושלים. שניהם עדים רלוונטיים לסוגיית הליבה.
מי שכיהן כיו"ר ועדת המינויים, סגן שר החוץ לשעבר דני איילון, סיפר בחקירתו במשטרה כי יוסי גל, כיום שגריר ישראל בצרפת ובתקופה הרלוונטית מנכ"ל משרד החוץ, אמר לו כי הוא יודע שליברמן מבקש למנות את בן אריה לשגריר. איילון סיפר מעדות שמיעה (לא משהו ששמע בעצמו) על כך שגם שמעון רודד, מי שכיהן כמנכ"ל משאבי אנוש והיום השגריר בתאילנד, ידע על רצונו של ליברמן במינוי בן אריה. הפרק הזה יסתיים כמובן בעדותו של איילון שתיגבה כמה ימים אחר כך.
בשלב הראשון יצטרכו השופטים להחליט אם הם מאמינים לאיילון, ובשל כך מאמצים את טענת הפרקליטות כי ליברמן פעל באופן ממשי למינוי בן אריה. אם יחליטו שהם לא מאמינים לו יותר מאשר לליברמן, תעמוד בפניהם הקונספציה המקורית של הפרקליטות לפני שנגבתה עדותו של איילון (בעקבות החשיפה בתקשורת על כך שחברי ועדת המינויים לא נחקרו). אז תישאל השאלה האם העובדה שליברמן אפשר בשתיקתו (גם אם לא במעשה) את כל שלבי מינויו של בן אריה לתפקיד השגריר בריגה, מהווה עבירה פלילית. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין (לשעבר מבכירי הסניגורים הפליליים בישראל) חשב שדי בקונספציה זו כדי להרשיע את ליברמן.
